ביום שישי האחרון זינקו כ-200 רוכבים מפארק חרובית לאתגר הסינגלים הגדול – עדולומניה. אלו שרכבו את המסלול הארוך יצאו לרכיבה של 108 ק״מ, מתוכם 75 ק״מ בסינגלים מוסדרים. כן, קראתם נכון, מדובר על מרתון אופני הרים מפרך וחווייתי בו יש 70% סינגלים – לא פחות!
אז הלאה אירועים בהם יכול להגיע כבישון או טריאתלט חמוש בז״ק ולפרק לכולם את התחת, וקדימה אירועים בהם יש לטכניקת הרכיבה של הרוכב משקל רציני בכיבוש האתגר.
כתב: נמרוד כהן
תמונות: צחי אוחובסקי, רובי כץ, יואב אייזנברג, תומר, אלעד בכר, מור משולם, אופיר גלבוע, יורם פינדר, אפי פלאח, חברי Bykers
אולה אוסטרובסקיה מובילה את יואב אייזנברג בסינגל אופייני. צילם: רובי כץ
את אירוע עדולומניה הראשון חוויתי רק דרך הפייסבוק שכן נבצרתי מלהגיע אליו. התמונות והחוויות שעלו מכל עבר במרחבי הרשת גרמו לי הרגשת פספוס אדירה. עשה רושם שזה אירוע שיש בו את כל מה שאני אוהב: מלא סינגלים, מלא מרחק וזמן רכיבה, מלא חבר׳ה, מלא בירות בסיום והכל עם אווירה בלתי מכופתרת וזורמת, שכן האירוע הוא למעשה הזמנה לרכיבה משותפת על מסלול שמפורסם מראש ברשת ותו לא, או בלשון העם: אירוע פיראטי. אין הרשמה, אין מארגנים, אין טפסים, ביטוחים ודמי משתתף, אין מדידת זמנים רשמית, מרשלים ושיפוט, אין תחנות האכלה ורכבי ליווי ואין מדליות למנצחים בסוף – רק הרבה הערכה וחברותא כללית.
לכן, מיד כשהחלה לצוץ התרחשות פייסבוקית בנוגע לאירוע עדולומניה 2 סימנתי going, העברתי את התאריך ליומן באייפון והודעתי לכל מי שצריך שהיא מסתדרת לבד ביום הספציפי הזה – אני הולך לרכוב את מסלול העדולומניה.
לובו פייץ׳. עולה כבר לא חדש (מאיפה? יש בתמונה רמז…) וממתכנני המסלול. חוץ מזה הוא סיים את המסלול הארוך ב-top five. אריה. צילם: תומר.
עדולומניה – מי את?
היה היו שני חברים לרכיבה שהכירו לפני כחמש שנים והפכו ליותר מרק חברים לרכיבה: אסף סביון ולובו פייץ׳. לובו חובב מרחקים ודרכי כורכר, אסף יותר חובב טכניקה, ירידות, טיולי מדבר ושגעת, אבל השניים רב תכליתיים, לובו אוהב ונותן בסינגלים ואסף חוטא בקביעות ברכיבת צ׳ימיצ׳ורים דרומי וצפוני, אז הם מצאו בקלות שפה ואהבה משותפת ואנחנו יצאנו מורווחים.
אסף מספר: ״אחרי רכיבה של לובו שתפרה מלא סינגלים אמרתי לו: בוא נרים אירוע עם מסלול מאתגר באמת, שישלב את כל הסינגלים של האזור. אנחנו רוכבים הרבה גם ביחד וגם לחוד, טוחנים את האזור ומאוהבים בו ובסינגלים שלו. באירוע של שנה שעברה היו 70-80 איש, אבל הוא כנראה עשה הרבה רעש כי השנה הגיעו כבר כ-200 רוכבים.
הרעיון הוא לתפור להקפה אחת מדהימה את כל סינגלי האזור, ולמעט קטע סינגל אחד של לוזית שנהרס, אכן עמדנו בכך. ניסינו לייצר את המסלול שיזרום בצורה הכי טובה, ובמיוחד לייצר את הקישורים הכי טובים בין סינגל לסינגל, כי זו החוליה החלשה עבור רוב הרוכבים שאינם מקומיים. לשמחתי הצלחנו לפצח את זה וליצור מסלול זורם בצורה מיטבית, ולדעתי הוא אחד המסלולים המאתגרים והיפים שיש בארץ״.
אם זה נראה כמו זינוק המוני ורועש כמו זינוק המוני וצפוף כמו זינוק המוני – זה זינוק המוני. 200-250 רוכבים זינקו לאירוע. צילום: חברי Bikers
כל רוכב שטח מיומן יידע לספר על ההבדלים בין רכיבת מרתון מבוססת דרכי כורכר לרכיבת מרתון מבוססת סינגלים. הרכיבה בסינגלים טכנית יותר, איטית יותר ומפרקת את הגוף כולו – לא רק את הרגליים. הקצב הממוצע יורד, העומס הגופני עולה ובשעות האחרונות צריך לשמור על ריכוז גבוה ולהימנע מטעויות כואבות.
גם שני מתכנני המסלול שמו לב לזה ונענו לעשרות פניות שהגיעו אליהם מרוכבים שלא הרגישו מוכנים לאתגר המלא. עבורם רקחו את מסלול העדולומניה ה״פחות ארוך״. כיוון שקשה לקרוא למסלול בן 78 ק״מ וקרוב ל-1,500 מטרים טיפוס ״קצר״, קראו לו ״עדולומינו״ לכבוד מינו יוגב, רוכב מקומונת 4epic ומיוזמי המהלך.
המסלול המלא עם 108 ק״מ ו-1,650 מטרים של טיפוס אנכי שילב את מיטב הסינגלים של האזור בסדר הבא: עדולם הפוך, קנים הפוך, זכריה, עינב, משואה, לוזית, נחל האלה וחרובית. המסלול הקצר וויתר על סינגלי זכריה, עינב וחצי מסינגל משואה, אך שניהם היו אתגריים למדי וזהים עד לתחנת התדלוק הרצינית הראשונה בתחנת דלק עמק האלה שפקדה אותנו בקילומטר ה-46.
אולה אוסטרובסקיה ורובי כץ מדגימים את אחד מיתרונות אופי האירוע הלא מכופתר: מצטלמים, מחייכים, מכירים רוכבים אחרים. תענוג. צילם: יואב
מגיעין או מבריזין?
רצה הגורל ובשלושת הימים שלפני העדולומניה ״נאלצתי״ לרכוב את מסלולי הסמרתון לבדיקות אחרונות ולשיפור ההיכרות האישית, תכונה הכרחית בניהול מסלולי תחרות. חמוש ברגליים שרופות מ-200 ק״מ מדבריים בשלושה ימי רכיבה רצופים, בהתקררות אופיינית לעונה ובאירוע חברתי בחמישי בלילה שנמשך עד לפנות בוקר, היו לי את כל התירוצים בעולם להישאר בבוקר שישי בפוך.
אבל השרשורים בפייסבוק משנה שעברה לא הפסיקו להטריד את מנוחתי… ידעתי שהולך להיות מזג אוויר מדהים עם תנאי רכיבה שלא מהעולם הזה. ידעתי שעל אף עייפות החומר, זה לא אירוע שארשה לעצמי להבריז ממנו, כי יסורי המצפון יהיו קשים מנשוא. אז הכנתי תיק מלא בסוגים שונים של ביגוד חורף, חטיפים, ג׳לים ושאר ירקות, צידנית בירות לנוהל הסיום ואספתי את שני האקזמפלרים בן קדמי וצחי אוחובסקי בשעת בוקר הזויה. כרגיל עם צחי, הגענו מוקדם מדי, ולכן הצלחתי לזנק בזמן…
מקליקין
המהלך הכי חכם של המתכננים ברמה התחרותית היה לתכנן בתחילת המסלול כ-20 ק״מ של דרכי כורכר עם כמה עליות נאות ומעלות דופק. כך נפתח ונפרש לו טור הרוכבים לשרוך ארוך עם דבוקות קטנות בתוכו, וכשהגענו לסינגל עדולם לא היו פקקים כלל וכלל, וכל אחד רכב בקצב שלו ללא הפרעות.
לשם שינוי תכנית הקרב האישית שלי הייתה לא להתחרות אלא לרכוב בסבבה, ״טיול מאומץ״ אני קורא לזה. אני מודה שזו שיטה שקצת זרה לי, אבל מצבי הפיזי לא באמת אפשר לי לעשות משהו אחר ביום הזה. צחי ואני לוחצים ידיים, מסכמים על זוגיות ויוצאים לדרך.
הטמפרטורה בזינוק די קרה אבל לא קפואה כמו שיכול היה להיות ורוב הרוכבים פשוט יצאו עם קצר, כשמחממי הברכיים ואפילו הווסטים נשארים ברכב. תוך עשר דקות בערך מתחילת הרכיבה הפסיק להיות קר, ובהמשך היום ההתמודדות הייתה עם חום ושמש בלבד. לא יאומן (רק נזכיר – תחילת פברואר…).
הרגליים מרגישות כבדות, צחי מרביץ מלפנים, קדמי תוהה למה צחי דוחף חזק כל כך על ההתחלה ואני מג׳נגל בין גלגל כזה או אחר עד שמגיע תורי לעלות קדימה. מסביב שדות ירוקים על acid, נשר בשמיים, הראשון מהרבה חיות שאפגוש היום, וההרגשה הכללית מעולה – איזה מזל שלא נשארנו בבית…
דימה רפקין, מנצח השנה שעברה וזה שהולך לנצח גם השנה תוך כדי קביעת שיא המסלול עף מקדימה עם עוד כמה רוכבים שיושבים עליו, אבל עבורנו זה לא רלבנטי. באחת העליות שבדרך לסינגל עדולם קדמי ודן חסיד (שינצח בסוף היום את מקצה ה-78 ק״מ) מעלים קצב ואני צריך להחליט אם אני נותן לאגו שלי לקבוע את הקצב או לגוף. אני משחרר אותם ורוכב עם צחי לפי התכנית.
רקפות – נראו היערות מסביב. צילם: אופיר גלבוע. תרמוס – יורם פינדר מדגים מה חשוב לקחת בתיק הגב לרכיבה שכזו.
מסנגלין
הסינגלים מתחילים והפערים בין צחי לביני נפערים אט אט. אנחנו ברמה טכנית דומה, אבל הוא על זנב קשיח קרבון תחרותי (קנונדייל F) ואני על ניינר JET RDO כפולי שיכוך מפנקים. בעוד באפיק ישראל רכבתי 97.4% בדיוק מהזמן עם בולם אחורי נעול, בעדולומניה רכבתי עם מתלה אקטיבי ובולם פתוח רוב מוחלט של הרכיבה.
את הסינגלים הראשונים אנו רוכבים הפוך, ואני ממלמל לעצמי שמתכנן המסלול למעשה אוהב לטפס ירידות. זה דורש מאיתנו להתמודד עם מדרגות סלע בעלייה שמגייסות ממני את מירב הטכניקה שאגרתי במהלך השנים, וזה פשוט מעולה… ״האסף הזה גאון״ אני אומר לעצמי ״ממש אומן ההיפוך״. צחי ואני מתקרבים ומתרחקים חליפות ואני מצליח לצלם אותו מפעם לפעם, אבל גם מקפיד לעקוף אותו ורוכב נוסף בפראות כלשהי לפני הסיבובים המגניבים בירידה שמסיימים את סינגל קנים בדרך לתחנת הדלק האלה. התנאים במקטע הזה, כמו בשאר הסינגלים במהלך היום הקסום שנפל עלינו, היו הטובים ביותר שרכבתי בהם ever באזור. אכן לוטפנו ביום שישי הזה על ידי הבריאה עצמה.
כמה אריות מקבוצת BYKers שהפגינה נוכחות מרשימה, בתיקון דרך בסינגל האלה. צילום: חברי Bikers
מתדלקין וממשיכין
אנחנו מגיעים בקצב סבבה לתחנת הדלק, ממלאים מים צוננים בבקבוקים, חולקים פחית קולה ולעצמי אני מוסיף גם אספרסו ארוך, שיהיה. השלב הראשון בטיפול בהתמכרות הוא להודות בה, ואני מודה בהתמכרות שלי (לקפאין, כן?) כבר שנים רבות.
חוצים כביש לרצף של דרכי כורכר ועפר יפות ומתחילים סינגל שלא רכבתי בחיים, זכריה שמו. איזה יופי… עץ עם שלט, תצפית וספסל פה (חרוב מצוי), עוד אחד אחר שם, חולפים על פני רוכבי שישי מזדמנים ועל פני חבר׳ה ישובים על הספסלים, כולם מחייכים, כולם נחמדים, החיים דבש. מתחילים את רשת סינגלי פארק בריטניה, ואני מוצף זיכרונות מהעבר. פה הדרכתי את ההדרכה הטכנית הראשונה בחיי איפושהו בשנת 2000עבור איגוד האופניים וקק״ל עם מיקי בר אור וניל אובריין, פה קרוב סדקתי צלע פעם ראשונה בנחיתה רעה מדרופ מטומטם ושם התייבשתי באיזה יום חמסין… ההופך ממשיך להפוך ואת רוב הסינגלים אנו רוכבים הפוך מאיך שאני רגיל. התפירה היא מהמשובחות שרכבתי אי פעם. שאפו ענק ללובו ולאסף.
אסף סביון (מימין), ״אומן ההיפוך״ מדגים איך מסיימים רכיבת גיבורים שכזו עם חבר. אסף בחר לרכוב את המסלול הארוך על מארין Attack Trail עם שיכוך מלא ו-160 מ״מ(!) על פני זנב קשיח מקרבון של סקוט שהשאיר בבית. צילם: מור משולם
חוצים את כביש 353 בואכה היישוב עגור, בדיוק איפה שעוברת תחרות הכביש המיתולוגית בית גוברין וגם תחרות הגראבל מתיש לכיש הקרובה לליבי, ואני עוצר תחת עץ חרוב ענק להמתין לצחי. אחרי שאכלתי ושתיתי ונחתי אני חש שההמתנה מיצתה את עצמה ורואה שמחכה לי הודעה בנייד המושתק המספרת שצחי הרגיש לא טוב וחתך לרכב. יש לי עוד 32 ק״מ לסיום, בערך שליש מהמסלול, הגוף כואב, די חם מסביב ואני חוזר חיש קל למצב ה-Diesel Power שאימצתי לעצמי.
הסינגלים זורמים, האופניים עובדים כמו מכונה משומנת היטב וכל מה שאני רוצה זה רק להגיע למכולת ביישוב לוזית ולשתות קוקה קולה קרה – הו מאמא! בדרך אני פוגש רוכבים, חלקם מהמסלול ה״פחות ארוך״, חלקם רוכבי שישי על אופניים מושכרים, וכולם זוכים בחיוך של מישהו שממש טוב לו.
אלדד פז מ-Funkier רכב על אופני הסקוט קרבוו זנב קשיח שלו במצב בייק פאקינג מלא ומאתגר. צילום: עצמי
שוב מתדלקין
המכולת בלוזית לא אכזבה ואת הקולה מבקבוק זכוכית צונן אני לוגם באיזי תוך כדי רכיבה ברחוב הראשי השומם של המושב אחרי שתדלקתי את שני הבקבוקים שלי במי נביעות צוננים. מבחינת נוזלים זינקתי עם שני בקבוקים על האופניים, תדלוק ראשון בקילומטר 46 בתחנת הדלק, תדלוק שני בקילומטר 86 במכולת וזה הספיק לי להגיע עם בקבוק אחד כמעט מלא לקו הסיום.
וככה זה נראה בסינגל עדולם. ריספקט! צילם: רובי כץ
וקצת מתחרין
בקטע הכביש החקלאי שמוביל לסינגל האלה (קצת פחות מ-10 ק״מ אורכו) אני מזהה את סביבתי לשם שינוי. אתם יודעים, הסינגל השחור שמתחיל בעלייה טכנית מתחת לעץ חרוב. אני יודע שמה שנשאר לי לרכוב הוא כל הסינגל הזה, חציו בעלייה, חציו במישור והחצי האחרון בירידה… ואחריו עוד לופ באורך 8 ק״מ קורע אך הכרחי בחרובית שישאיר אותי עם הלשון בחוץ. אני בודק קצת את הגוף והרגליים, מרגיש שיש לי עוד מה לתת כי רוב היום שמרתי על קצב מתון, ומחליט שבקטע הנותר אתן בראש ואדחוף קצת. הדופק וריכוז חומצות החלב בשרירים עולים ואילו הרוכבים שעברתי בדרך כבר פחות זוכים ל״חיוך של מישהו שממש טוב לו״. הרייסר, אתם יודעים, הינו חיה מגעילה בעקרון…
כצפוי סינגל האלה היה מדהים אך הלופ האחרון בחרובית הביא את הרוכבים לקצה שלהם, בדיוק כמו שראוי לעשות בתחרות כזו. מעבר לכך שהוא לא פשוט טכנית ומזגזג מעלה-מטה כמו יו-יו, הוא מייצר קושי מנטאלי כי הוא מתחיל כשני קילומטרים מהירים על דרך כורכר מה-finish, כך שהבירה בסיום מפתה אותך לחתוך אליה. סיימתי את הרכיבה המהממת על המחצלת של בן וצחי ב-6:49 שעות (ברוטו כמובן, נטו זה לחלשים) עם דופק ממוצע 138 כיאה למנוע דיזל (-:
כחולי המדים של קומונת 4epic מלאו את שורות המשתתפים. בתמונה כמה מאושיות הקומונה בהפסקת רענון יזומה. צילום: אפי פלאח
סיכומין
אם לתמצת את חוות הדעת הכללית בקרב המסיימים אז מדובר על אחת התפירות הכי משובחות שיש, ממש ביד אמן, וגם אחת המאתגרות שיש בארצנו. לובו ואסף תקתקו מסלול משובח באמת לרוכבי הרים אמיתיים וחזקים שצריכים להיות מצוידים בטכניקת רכיבה טובה לצד כושר וסבולת גבוהים. ברמה התחרותית או ברמת האימון מדובר פה על סטייג׳ עבה שלא דומה לשום דבר אחר בארץ, כולל לסמרתון שלנו. 70% סינגלים, ועוד טכניים? רק בתחרויות בחו״ל דוגמת ה-B.C. Bike Race תמצאו כמות סינגלים כזו ורמת טכניקה כזו במרתון אופני הרים.
ברמה החווייתית היה פה יום מהמם ביופיו, תנאי רכיבה מושלמים ומפנקים וכיף שפשוט לא נגמר, לא נגמר. המתכננין מבטיחין עוד שיפורין והפתעות בשנה הבאה, אבל היי חברים, בואו לא נפיל עליהם את כל האחריות להנאה שלנו. יש כפפה בחדר, יותר נכון לומר מספר כפפות, מישהו מוכן להרימן? מה עם לופ גיבורים על בסיס סינגלים באזור בן שמן שתופר את הכחול-אדום-ירוק של בן שמן ביחד עם שוהם וה-best של קנדה? מה עם לופ עוד יותר מפוצץ סינגלים באזור אלון הגליל רבתי? יאללה רוכבים, אני, המקלדת וBIKEPANELפה בשבילכם, כל מה שצריך זה מסלול מושלם ואיזה איבנט פייסבוק קטן…
ציון לשבח מקבלים ממני כל גיבורי הזנב הקשיח שרכבו לצידי על שלדות קשיחות וחסרות עזרה ושיכוך בגלגל האחורי: דנינו על הניינר פלדה שקבע איתם שיא מסלול בהקפה הקצרה, לובו שהגיע טופ פייב על הטרק קרבון שלו, ג׳וני בן מרדכי, מאיר ואולג (רכבו על סס״ר…), אפי ודודו מהקומונה, צחי, אללד פז (עם ציוד Bike Packing מלא) ועוד עשרות רוכבים שאיני מכיר – אתם חיות רעות וקשוחות (אבל באמא שלכם, תתארגנו על איזה שיכוך מלא לעדולומניה 3…).
את המהדורה השנייה של עדולומניה לא התכוונתי לפספס. אני מחייך בתוך שדה ירוק acid בדרכים המהירות של תחילת המסלול. החיוך נשאר עד הס״מ האחרון. צילם: זק
עוד ציון לשבח מקבל דימה רפקין, מנצח העדולומניה שנה שנייה ברציפות. למי שלא מכיר מדובר על אישיות ספורטיבית מהמעלה הראשונה: דימה ואשתו יוליה רוכבים תחרותיים בטופ של סבב האנדורו הישראלי. המטרות שלו הן תחרויות ב-EWS, סבב האנדורו העולמי, וכל מה שהוא עושה בארץ, גם תחרויות אנדורו וגם תחרויות מרתון וקרוס קאנטרי, הוא בגדר אימון ואמצעי, ולא המטרה עצמה. עם זאת הבנאדם מתאמן בשיא הרצינות והמחויבות, כמעט כמו אתלט מקצועי, עם מד וואטים בקנונדייל סקלפל שלו, תכנית אימון מדוקדקת של דרור פקץ׳ ועוד, לצד ניהול מפעל רציני וגידול שני ילדים. כל זה לא מפריע לו להיות נגיש, חברותי וצנוע ולחלוק כל פיסת ידע מקצועי שיש לו. בקיצור, גיבור אמיתי, ספורטאי מוכשר ומשקיען ומנצח להתגאות בו. דימה העמיד את השיא הנוכחי על מעט מתחת לשש שעות ברוטו, כלומר קצב של 18 קמ״ש במירוץ סינגלים. עם פנצ׳ר.
אז רוכבים חזקים ומוכשרים, עשו לכם טובה לשנה הבאה (בהנחה שהמארגנים לא יפילו את האירוע על מרתון בייקפאנל בארי…) ואל תחמיצו את האירוע הזה – הוא אדיר והוא נדיר והוא אחר.
כך מסיימים רכיבת גיבורים עם חברים
