לפני כ-3 שנים הכריזה שימנו על מה שנראה היה בזמנו כקלף המנצח שלה בתחום מערכות ההילוכים של אופני ההרים: מערכת השימנו XTR Di2. מערכת הילוכים חשמלית הייתה נחלת הרייסרים ובעלי הכיסים העמוקים, ובהתאם היא חלומית- כמו שהתגלה במבחן ב BIKEPANEL. כמו כל טכנולוגיה בעולם האופניים, לקח זמן עד שהיא טפטפה מטה, וב-2017 יצאה הגרסה לאחות הקטנה והלא פחות איכותית: XT Di2 M8050.
מאת: יואב גריבי
צילום: גיא חלמיש
אם לא לחצתם על Play למעלה, עשו זאת פה:
קבוצת ה XT – ברירת המחדל של רוכבי ההרים
מאז ומעולם קבוצת ה-XT הייתה האהובה עלי מכל קבוצות הרכיבים של שימנו: היא כל מה שצריך, לא יותר ולא פחות. אם ישנו איזה חידוש ב-XTR, אז שנה לאחר מכן הוא כבר יזלוג מטה ל-XT. אין עיגול פינות להורדת המחיר או המשקל, והיא פשוט מצטיינת בכל תחום אליו היא יועדה- בין אם זה ברקסים, הילוכים או פדלים.
זאת מערכת שהייתי מאחל לכל רוכב שטח, מרמת הגימור ועד רמת הביצועים שלה- פשוט מעולה. אז כשהגיעה הזדמנות לבחון את אותה מערכת אהובה, ועוד בתצורה חשמלית, אני לא אקח?!
למי כאן שאינו מכיר את מוצרי חברת שימנו, רק נרחיב ונספר שהיא מורכבת מ-4 דרגות שונות של קבוצות רכיבים בסדר הולך ומתייקר והולך ונהייה קל משקל יותר במקביל:
- Deore: העממית.
- SLX: מטיבי לכת
- XT: האיכותית
- XTR: היוקרתית למתחרים
כרטיס ביקור
- יבואן: DAA
- מחיר: 4,799 (מחיר מבצע: 3,599)
- קונפיגורציה: 1×11, 2×11
על המשקל
ליבבני המשקל וחופרי המאזניים, להלן הבדלי המשקלים בין המערכות השונות בתצורת 1×11, (כולל קסטה, גלגל שיניים 32, BB ושרשרת):
- XT חשמלית: 2 קילו.
- XT מכאנית: 1.87 קילו.
- XTR חשמלית: 1.92 קילו.
הבדלי המשקלים הם מינוריים לחלוטין, לכל מי שחושש מ”משקלה הנוראי של הסוללה” (51 ג’), אין ממה לחשוש, הכל בסדר. 13 ג’ הם לא מה שיבדילו ביניכם לאותו KOM נכסף.
סוד קטן
אתן לכם קצת input על חייהם של בוחני אופניים- אנחנו מאד אוהבים לבחון מוצרי top of the line (ראו להלן את סדרת ‘אוי קשה לבחון אופני קצה’), ומאד לא אוהבים לבחון מוצרים פשוטים, חסרי בלינג או bike swag. אבל מדי פעם מגיע מוצר שהוא כל כך מושלם, שזה מרגיז. כי הרי את היתרונות ברור שיש לנו, אבל צריך גם לכתוב חסרונות, בעיות, דברים שהייתי משנה – הכתבה צריכה בשר, מינימום מילים וכו’.
את המערכת קיבלתי בתצורת 1×11 הפופולרית, עם קסטת 11-46 שיניים של שימנו וגלגל שיניים 32 שיניים בקראנק על אופני Niner RKT RDO 9 מהממים בצבע כחול בייבי (למבחן האופניים). הבדיקה הראשונית נעשית על הסטנד, רק שהפעם אין צורך בבדיקת הילוכים תקנית: הילוכים עוברים נקי? צ’ק. גובלים סגורים במקום (בדיקה קריטית ביותר במערכות Di2!)? צ’ק. קלאצ’ מתוח? צ’ק. האם ידיות השיפטרים מכוונות לפי ההעדפות שלי (תפקיד ידית, מהירות העברה, הגבלת הילוכים בלחיצה)?
רגע, מה?
Welcome to the future
כן, ה-XT Di2 היא לא ידית ההילוכים של אבא שלכם, היא מאד חכמה ומאד דור ה-Y. הכוונה? כמעט הכל ניתן להתאים אישית להעדפות הרוכב דרך המחשב. יש גם מסך (מאפיין נוסף של הדור שלנו), אבל כמו רוב המסכים בחיינו, הוא קצת מיותר.
השיפטר והסוללה שניהם מחוברים למחשבון הרכיבה הקטן של שימנו, המורכב במרכז הכידון. למחשב מסך קטנטן המציג את ההילוך הנוכחי ואת הגדרת מצב העברת ההילוכים (shifting) שלנו. את המחשב מחברים דרך כבל למחשב התורן, ומפעילים את תכנת הממשק של שימנו, ה-E-tube, ומכאן – הכל אפשרי.
רוצה שהידית הימנית תוריד הילוך ולא השמאלית? קיבלת. רוצה העברת הילוכים end to end במקום בצרורות של 3 מעברים? יש לנו את זה. ההילוכים לא עוברים מהר מספיק? נוריד מאית שניה מהזמן! כל האפשרויות האלה ניתנות להתאמה מלאה ופשוטה ביותר דרך המחשב.
אני מודה, לחבר את האופניים למחשב (או לחשמל, פעם בכמה חודשים) זה מוזר: מדובר כאן במכונה מכנית, שאיתה אני מתנתק מכל החשמל והתקשורת האלחוטית שמלווים אותי ביום יום, ונשאר עם מכניזם מכאני ואמין.
לשמחתי השנה שימנו הוציאה אפליקציה לאנדרואיד ו IOS, שממנה ניתן להתחבר למערכת בצורה אלחוטית, ולשנות את הגדרות השיפטר שלכם באמצע הרכיבה.
עניין אחר הוא שמדי פעם יוצא עדכון תכנה לחלקי המערכת: אם חשבתם שהעדכונים של ווינדוס 10 מעיקים, חכו עד שתתעכבו לצאת לרכיבה כי המעביר האחורי שלהם עדיין בגרסת 3.0.5.
יצאנו לרכוב
ניצלתי את השטח המושלם שיש לנו ב”חורף” הישראלי שלנו וניסיתי את ה Di2 במגוון רכיבות נפח, XC ורכיבות פאן. גיוונתי לתנאי שטח משתנים, ממישורים, סינגלים עם שינויי קצב רבים ועליות וירידות חדות ומפתיעות. טחנתי רכיבות מרתון ארוכות לנפח על גבי דרכי 4×4 וטיפוסים לרוב. כל הקילומטרים בסופו של דבר הסתכמו בדעה אחת, פשוטה ולא מסובכת: זאת מערכת ההילוכים הכי טובה. Period. ממש ככה. לא צריך להכביד במילים, אפשר ללכת הביתה. Next!
אוקיי אוקיי, אני אכביד קצת במילים:
יתרונות
לא זכור לי שאי פעם נהניתי להעביר הילוכים כמו עם המערכת הזו. ה Di2 היא מערכת סופר מדויקת, שמעולם לא פספסה הילוך, לא קפצה, ונשארה מכוונת לא משנה כמה בוץ, מים ואבק היא ספגה אצלי. אחד הפיצ’רים האהובים עליי הוא העברת הילוכים במכה. מכירים את זה שאתם רוצים להוריד הרבה הילוכים בירידה, ולכן אתם לוחצים ‘קליק-קליק-קליק-קליק-קליק’ על השיפטר? אז ב Di2 מספיקה לחיצה רצופה על השיפטר, וההילוכים ימשיכו לרדת / לעלות עד שתפסיקו ללחוץ, או עד שתגיע למגבלות ברגי ההגבלה במעביר (התצורה עליה אני רכבתי, ניתן להגביל אותה גם ל-3 הילוכים בלחיצה רצופה). כשזה יקרה, תשמעו מאין צפצוף חזק שמודיע לכם שהגעתם לסוף, ושאין טעם להמשיך ללחוץ. אחד המקומות שבהם פשוט התענגתי על הפיצ’ר הזה הוא בסינגל אלון הגליל, שבו מדי פעם אתה מופתע עם קירות קצרים שדורשים העברת הילוכים זריזה ובטווח גדול יותר מ-3 קליקים של שיפטר מכאני. במקום “לירות את כל המחסנית שלי” בקליקים על השיפטר, הצמדתי את האצבע לידית, והסרתי אותה כשהרגשתי שהגעתי להילוך המתאים. במערכת מכאנית העומס על המעביר שנוצר דרך הלחץ שמופעל עליו מהשרשרת ומשיכת הכבל מתורגם להעברת הילוכים הרבה יותר קשה ופחות מדויקת, והיא קורת במיוחד במצבים כאלה.
הלחיצות, אגב, הן על גבי שיפטרים הזהים לחלוטין בעיצובם הארגונומי לשל ה-XTR: אותן ידיות עם כריות גומי מחוספסות ומעולות, שמתיישבות בול לאגודל של יד ימין, קליקים חזקים וברורים. ההבדל בינה לבין ידית ה XTR הוא במשקל (59 גרם), ביכולת לבצע דאבל קליק בידית החיצונית ובכיתוב בלבד. 2 ידיות השיפטר הן פנימיות (בניגוד למכאנית בה אחת פנימית ואחת יותר חיצונית). בהתחלה זה מעט מפריע להתרגל למיקום החדש של הידיות, אבל אחרי 2-3 רכיבות מתרגלים והעברת ההילוכים נעשית באופן אוטומטי, בלי להשקיע מחשבה נוספת.
יתרון נוסף הוא הקלות הבלתי ניתנת לתיאור של פעולת השיפטר. אין כבל מכני עם פוטנציאל לבלאי. השיפטר מעביר רק אות בלבד למנוע שבמעביר, ואין כל התנגדות לפעולת השיפטר. ניתן להבחין בזה במיוחד עם קלאץ’ מתוח: במערכת מכאנית פעולת השיפטר נעשית קשה יותר כאשר הקלאץ’ מתוח, כי הוא ‘מקבע’ את הקפיץ במעביר כך שלא יזוז בירידות. הדבר משפיע ישירות על קלות ההעברה. ב XT Di2 השיפטר והמעביר אינם קשורים זה לזה, והעברת ההילוכים נשארת קלה וחלקה, מרגע הרכבת המערכת האופניים ועד ליום שמערכות חשמליות יהיו פאסה, כי כולנו כבר עברנו למערכת שעובדת לפי גלי מוח (זה העתיד אני אומר לכם). הבלאי במערכת הזו הוא לחלקים הנעים בלבד.
בנוסף – המערכת עובדת כאילו ללא תלות ברמת הכח שתפעילו עליה, או הבוץ והלכלוך על המעביר- היא מעבירה בנחישות של מנוע חזק שלא מעניין אותו מכלום. זה יתרון תחרותי של ממש: למשל כשמגיעים אחרי סיבוב עיוור לקיר תלול וצריך להוריד הילוכים תוך כדי פידול עם וואטים על הפדלים.
XT Di2: Music to my ears
מבחינתי, הדבר הכי טוב במערכת הזו הם הצלילים שלה. הצלילים שהיא מייצרת מזנקים ישר לשלישיית הרעשים האהובים עליי ברכיבה, וחולקים את הצמרת יחד עם הפריילוף של כריס קינג והרעש של צמיג על קרקע מהודקת עם טיפה בוץ דביק. הקליקים הרכים והנימוכים של מערכות סראם הם חמודים מאד, אבל אין מה להשוות אותם לקליק המושלם, מעין ‘קליק’ עגול ומובהק שכזה, שלאחריו מגיע בדיוק מיידי ה’בזזט’ המענג של מנוע הסרבו במעביר האחורי. קליק בזזזט, קליק בזזזט זו הנעימה שמלווה אתכם כל הרכיבה. למוזקאים שבינינו אפשר גם לנגן איתה מקצבים תוך כדי הרכיבה, אבל זה יפגע בסגמנטים שלכם בסטרבה.
חסרונות
אוקיי, עכשיו החלק הקשה. כי חסרונות מאד קשה למצוא במערכת שאף פעם לא יוצאת מכיוון, חסרת בלאי ושחיקה בדומה לאחותה המכאנית.
ציינתי בתחילת הכתבה את עניין ההשתעבדות לכבלים ולשקעים- אני לא מת על לחבר את האופניים למחשב או לחשמל, משהו במהות של האופניים לא מסתדר לי עם זה. חוץ מהעניין הזה, מצאתי שלפעמים קל מדי להעביר הילוכים במערכת הזאת: הרבה פעמים ברכיבה (בעיקר בירידות טכניות) מצאתי שבטעות לחצתי על השיפטר והמעביר זז, מבלי ששמתי לב. זה בעיקר קשור לכך שהתרגלתי במערכת המכנית להשעין את האגודל על הידית של השיפטר, וזה כנראה פועל יוצא מזה. ו…זהו. אני חושב שזהו. המערכת הזאת היא עד כדי כך מדהימה. ה’חסרונות’ האלה הם מינוריים בהחלט בחווית הרכיבה, וצריך ממש פדנט מוקפד כדי שזה מה שיהרוס לך את הרכיבה.
שקע הטעינה בצד התצוגה
אז למה לכם אין מערכת חשמלית על האופניים?
וזאת שאלת השאלות מבחינתי… Shimano שלפו קלף מנצח ב-2014 (ב-2012 ליתר דיוק, עם מערכות הכביש שלהם, והרי כמעט ולא תמצאו קבוצות פרו טור ללא ספינסור של שימנו השנה), אך משום מה בשטח הוא לא תפס. למה?
- מחיר במקור- בהשקה המחיר של המערכת היה מאד גבוה, ברמה שרוב הרוכבים לא חלמו להוציא כזה סכום בשביל מערכת שעדיין נמצאת בשלב תעודות ההוכחה שלה. ועד שהם הוציאו את המערכת היותר ‘עממית’ שלהם, המתחרים הגדולים שלפו שפן גדול יותר מהכובע:
- מערכת 1×12– ב-2016 סראם הספידו את המעביר הקדמי והציגו את הקלף שלהם: מערכת ה-Eagle 1×12 הזהובה ואחותה הלא זהובה. בעזרת מוצר מוצלח וקמפיין שיווק אגרסיבי שכלל את רוכב ההרים המוביל בעולם (נינו שורטר), סראם כבשה את לבבות הרוכבים והחברות, וב-2017 כמעט ולא ניתן למצוא אופני קצה המגיעים עם מערכות שימנו, רק סראם. אפשר להניח שזה קשור גם בעניינים מסחריים שמאחורי הקלעים: העולם שבו סראם ושימנו נאבקות זו בזו מול יצרני האופניים ושאנחנו כלל לא חשופים לו.
- המערכות המכניות ממש טובות– וזו אולי הבעיה הכי גדולה של החשמליות: החוויה החשמלית היא בהחלט נעימה, אבל לא משנת רכיבה (כמו מוט כיסא מתכוונן או גלגלים קלילים). לדוגמה: באופניים הפרטיים שלי מותקנת מערכת XTR מכאנית, ובכל הכנות אני לא מרגיש איזו ‘חזרה אחורה’ כשאני חוזר אליה. בנוסף, הקנס של החלפת כבל אחרי חורף / קיץ הוא הרבה יותר נמוך מעלות המערכת הזו.
אני מאמין שבשנתיים הקרובות תצא מערכת SLX מחושמלת, וכשזה יקרה, המחיר כמובן ירד ויונגש לעם. עד אז אני מקווה ששימנו יבינו שקונפיגורציית ה-2×11, שבה הם תומכים בהתלהבות, מאבדת מן הפופולריות שלה יותר ויותר וישכילו להוציא מערכת 1×12 ראויה, או אפילו קסטת 1×11 עם יחסי העברה ידידותיים יותר למראה. מה גם שהמוני רוכבים מסתנוורים מהנתון הזה: ‘יחס העברה של 500%’, פער שלמעשה נסגר לא על ידי שימנו עצמה, אלא על ידי חברות ציוד מתחרות כמו Sunrace או E13, המציעות כל אחת קסטה עם יחסי העברה דומים, אך תואמות שימנו.
סיכום
האם זו מערכת ההילוכים הטובה בעולם? אני חושב שכן. מאז ומתמיד חשבתי שמערכת ה-XT מוצלחת מה XTR, מאחר והיא נהנית מטכנולוגיה זהה, אך בגימור עמיד ובמחיר זול יותר. לדעתי, גם כאן הסיפור דומה. ה XT Di2 היא מערכת מדויקת להדהים, איכותית ואמינה, עם Eco system מוצלחת ואמא-אבא (ד.א.א) שתמיד ניתן לסמוך עליהם (למרות שלאחר שהתקנתם את המערכת, כבר אין צורך כי אין בעיות). המחיר הוא בהחלט מדרגה שלא לכולם קל להתגבר עליה, אבל בהחלט שווה את זה ומהווה שיפור ושדרוג לאחת ממערכות ההילוכים הפופולריות ביותר בעולם אופני ההרים.
מאת: יואב גריבי
צילום: גיא חלמיש
