אפיק ישראל 2018 מסמן 6 שנים לתחרות. בשנה שעברה כתבתי שאפיק ישראל צריך לעבור איזה שינוי. שאלנו האם יש תהליך של דעיכה מול הרוכבים בישראל? ואיך תחרות שכבר קיימת חמש שנים, והשנה בפעם השישית, תמציא את עצמה מחדש? השנה קיבלנו את התשובה. היא לא תשובה מפתיעה והיא היתה מתחת לפנס כל הזמן, אבל שווה לחזור עליה, ולפרגן לגל צחור כי אצלו להערכתי- היא לא השתנתה מהיום הראשון.
מאת: גיא חלמיש
צילומים: מערכת SportPhotografy תומר פדר, רונן טופלברג, אוריאל כהן
אפיק ישראל 2018 – הקטע התחרותי
מה שמאפיין את גל צחור, את כל מה שהוא עושה, את הקבוצה שלו, את התחרויות שלו ואת הוייב שלו, הוא הקטע התחרותי. גל צחור מביא לזיקוק את הספורטיביות והתחרותיות. הוא מביא לקצה הספורטיבי את עצמו, וגם את רוכבי CCC ואת כל רוכבי האפיק בישראל בתחרות שלו. מבית הגידול שלו ושל אילן אידלסון ב CCC חוזרים כל שבוע רוכבי מאסטרס ששחטו עצמם לקצה, צעירים שנכנסים לעלית ויותר מתחרות אחת. אפיק ישראל נוצר מאותו בית גידול והפך מהיום הראשון לתחרות קשה ותובענית. אלה לא רק המסלולים, פרופילי הגובה, והתכנון שמובילים ל”פחות Fun וסינגלים” (מאפייני סמרתון) ויותר “תחרות וקריעת תחת” (מאפייני אפיק ישראל)- זה הוייב ורוח המפקד שמייצרים את הדבר הזה: ספורט ותחרות לקצה!
השנה גם דווח לי שהתחרות תוקתקה ואורגנה למופת, ולמעט תלונות על תורים באוכל והתנצלות מנהל בית המלון ושטויות קטנות אחרות שלא שווה לדבר עליהן אפילו, היה מצוין לדברי המשתתפים.
קולהבי ואולמן- ניצחו שני קטעים אבל הפסידו את ה GC
התשובה: צמיחה בינלאומית
כן, אנחנו הישראלים- חשובים, אבל פחות. הבסיס הרחב של הרוכבים בישראל עליו מתבסס אפיק ישראל ימשיך להזרים את 100 האדוקים שמתאמנים חזק ורוצים להתחרות על הטופ 10 או 20 בקטגוריות. 200 הנוספים ימשיכו להגיע מקרב רוכבי הספורט שמשדרגים עצמם לאפיקיסטים רציניים יותר בדרך לתחרות. אבל מי שמעניין באמת הם ה 300 האחרים שצריך להגיע אליהם- 100 רוכבי עלית בינ”ל מובילים באמת ועוד 200 רוכבים בינ”ל נוספים, מתחרים ברמות כאלה ואחרות.
כשהיחס בין המתחרים מישראל לבין הבינ”ל יהיה 50% התחרות תעמוד על קרקע מאוד מוצקה מבחינת משתתפים. אין להקל ראש בחשיבות של זה- ככל שעוברות השנים, האטרקטיביות של אפיק ישראל למרות שינויי המיקום, הופכת נמוכה יותר מבחינת הרוכב הישראלי שעשה אותה כבר כמה פעמים. אני באמת לא כותב את זה כביקורת ספציפית על אפיק ישראל: זה אתגר שיווקי טבעי. אחרי פעמיים, שלוש טבעי שהאדם ירצה להמשיך לאתגרים חדשים. לכן כשפונים למאגר קטן כל כך בשוק קטן כל כך, נתקלים בבעיה הולכת וגוברת. בתחרות בת 6 צריך להמציא את עצמך מחדש בצורה מאוד קיצונית. לדוגמה: הדזרט צ’אלנג’ הפך להיות (לצד האופניים ואולי בעיקר בהמשך) למרתון ריצה…
אבל גל צחור ממוקד ואסטרטגי- וריצה זה לא הקטע שלו, ולא זו המטרה של אפיק ישראל. לכן המטרה שלו היא אך ורק הצמיחה הבינ”ל ושם צריך להיות מרוכז כל המאמץ. כחלק מזה עם כל העומס של הפקת האפיק הוא ארגן עוד 2 תחרויות בינ”ל כדי שתהייה הצדקה להגיע לישראל לא רק לאפיק לאסוף נקודות.
ג’נטלמן בעבודה… גיא שגיב ועומר שפירא
הכביש הישראלי עקף את השטח במרוץ הגלובלי
כדי להיות גלובלי צריך כסף גדול, וכשאין לך את זה- יש דברים נוספים שיכולים לפצות על כך: כח סבולת, נחישות ונעיצת מבט אסטרטגית וקבועה במטרה תוך עבודה קשה ואיטית. גל צחור רצה משהו חדש לישראל- הוא רצה תחרות בינ”ל קשה, שתביא את הקצה הבינ”ל של הרוכבים לארץ והוא מיישם את החזון הזה צעד צעד בצורה מרשימה. הוא היה מוביל וחלוץ והוא חותר לשם לאט ובטוח.
לעומתו- דווקא עולם הכביש, רן מרגליות והסייקלינג אקדמי הם שהצליחו ליישם את הדבר הזה בעולם האופניים בקנה מידה דרמטי, ובמהירות מטורפת, בזכות קיצורי הדרך של ההון הגדול. גם בתחום התחרותי כבר פורסם שהולך להיות טור-ישראל מבית הגידול של תורמי האקדמי. זה בדיוק היומרה המקורית של האפיק שרצה לעשות אותו הדבר – רק בשטח. אבל גם גל צחור מצליח, שנה אחרי שנה, להגיע למימון, ולהתקדם בגזרה הזו. וזה לא קל!
השנה, היה ניסיון אבל אפיק ישראל לא הצליח לקבל דירוג HSC – הדירוג הקשה ביותר של מרוצי השטח. בכל זאת אפיק 2018 ייזכר בזכות ירוסלב קולהבי שעם בן זוגו ניצח שני קטעים (ולא את המרוץ כולו בגלל פאנצ’ר שחטף שותפו אולמן ביום הראשון). הוא ייזכר בזכות כמות גדולה יותר של רוכבים בינ”ל שהגיעו אליו, ובזכות הפודיום הבינ”ל שנעמד כל יום בראש התחרות. ב2018 התחרות התקדמה עוד צעד חשוב בדרך למטרה הזו של להיות תחרות בינ”ל אמיתית.
השידור החי- קפיצת מדרגה ואתגרים
זו לא התחרות הראשונה ששודרה בישראל בשידור חי- היה זה האיגודן בראשון לציון שעשה את זה כבר בהפקתו של דורון אמיץ. שידור חי הפך להיות בשנה שנתיים האחרונות הרבה יותר קל- כשכל אחד מכם יכול לשדר ב Live מהנייד שלו. לרמת טלויזיה כמובן שנדרשות טכנולוגיות אחרות אבל זה הולך ונהייה אפשרי יותר ויותר, גם להפקות זולות יותר. אין לי ספק שנראה את הרבה יותר באירועים הקרובים.
ב אפיק ישראל 2018 גל צחור הצליח לגייס את פורד ולתפור את מה שדרוש כדי שיהיה שידור חי בערוץ 5 (כי מי שחושב שתקשורת זה משהו שלא עולה לייצר טועה) וזה אדיר. סחתיין על היכולת הזו לרתום מפרסמים- זה קשה יותר מלהתחרות באופניים. היה פשוט כיף לשבת במחשב ולראות את התחרות בלייב באתר של אפיק ישראל (באנגלית), ובערוץ 5 למי שראה בטלוויזיה. יותר מזה – השידור של התחרות בטוח מכניס להרבה אנשים מחדש את החשק להיות שם ולחוות את זה שוב.
המצטיינים של השידור החי
ללא ספק המשב האיכותי הגיע בזכות אילן אולמן הנהדר- חבל שלא הוא הפרשן הקבוע של ערוץ 5 לתחום האופניים- חכם, מעניין, ידען ומביא לצופים מטען עמוק ועשיר. גם ברמה טכנית של שידור הוא בעל קול וחיתוך דיבור ברורים וזה גם היבט חשוב לשידור. לצדו הפתעה אדירה בדמות רוכב צעיר בשם אורי טורבינר שהחזיק את השידור החי באינטרנט באנגלית- לפחות ביום השני בו צפיתי, בכישרון מרשים: לא השאיר רגע מת, דיבר באנגלית שוטפת, זורמת ועשירה. היותו רוכב הורגשה והוא פשוט הצטיין. בלי גמגומי אהה אהה חוזרים ודיבור שוטף. שאפו!
אי אפשר בלי המסוק 🙂
ולצד הפרגון בכל זאת ביקורת בונה
כשעוברים לשידור חי הדרישות עולות. היה חסר גימבל (מייצב) בצילום מהשטח והוא היה מלא רעידות. הבמאי לא תמיד הגיב מהר מספיק כשהמצלמה אבדה את הרוכבים (זה קרה הרבה), וניכר שהמסוק מתמודד עם אזור מורכב ועמוס באנטנות- לא פשוט להטיס שם ולעקוב אחרי הרוכבים. בתנאים כאלה עוד יותר חשוב לצלם את עמדת השדר והפרשן כדי שיהיה אפשר לעבור אליה מיידית. עוד דבר שעושים בוידאו ובמיוחד בלייב, הוא להכין מראש די הרבה קטעים שעוברים אליהם ברגעים משמימים בתחרות ובתקלות: ראיונות עם המתחרים, פרופילים שלהם, סקירת העליה הבאה, וכו’… זה היה יכול להשלים את העמדה החיה וגם לתת רקע שנערך והוכן מראש על המתחרים הבינ”ל. לבסוף צרם לראות את הרוכבים מעירים לטרקטורון הצילום שחסם להם את הנתיב הנקי והמהיר יותר בדרך העפר או נצמד מדי.
מנצחי אפיק ישראל בכל הקטגוריות
לסיכום: על המסלול הנכון
עם המבט אל השוק הבינלאומי, אם התחרות תזכה לספונסר בינ”ל ולשידור בינ”ל, זה יהיה דבר מדהים ולשם צריך לחתור. בדרך לשם ראינו עוד תקדים השנה, כשלראשונה היה שידור חי של התחרות וכוכב רכיבה אמיתי בשלושת הימים (היתה בעבר גם רבקה ראש אבל היא היתה קצת חולה). אני בטוח שתהייה עקומת לימוד ושיפור גם בכך. נקווה שבכל שנה נראה את אחוז הרוכבים הבינ”ל עולה על חשבוננו – הישראלים. רק טוב יהיה לתחרות אם יחזור אליה המתח הזה של תפיסת המקום להשתתפות עם פתיחת הרישום, וזה יקרה בעיקר אם יותר רוכבים מהעולם ירשמו.
מגזין האופניים הטוב בישראל:
לחצו פה לקבל את ערוץ BIKEPANEL בטלגרם!
