אז מה זה סייקלוקרוס ולמה אתם חייבים את זה? כמו כל הקטע הזה עם אופניים, גם ענף ה-CX התחיל באירופה. הוא נפוץ במיוחד במדינות עם מורשת כבישונית ארוכת שנים, כמו בלגיה, הולנד וצרפת. העובדה שיש להם שם הרבה גשם ובוץ, עוזרת לא פחות. מקור הענף, כנראה, מתחיל ממירוצי הכביש הקדומים של תחילת המאה הקודמת (1900), כשעל המתחרים היה להגיע ראשונים לעיירה הסמוכה, בכל דרך אפשרית. דבר שגרר ‘קיצורי דרך’ בשדות ובנחלים בין העיירות.
אחרי שאחד הגאונים הצרפתיים, זכה בטור דה פרנס של 1910, וטען שהוא חב את נצחונו לאימוני ההכנה שביצע על אופני קרוס – זכה הענף מיד לפופולריות ברחבי צרפת, ולארגון תחרויות גם במדינות הסמוכות, בשנים שלאחר מכן. הענף זכה להכרתו של איגוד האופניים הבינלאומי (ה-UCI) בשנות ה-40, ורק ב-1950 נערכה בפריז אליפות העולם הראשונה ב-CX. כמו בכל תחרות “איגוד”, גם כאן יש תקנון – מדובר על מירוץ עם הקפה בת כ-3 ק”מ, שנערך לאורך 30 דקות עד שעה (תלוי בקטגוריה). העונה מתרחשת במהלך הסתיו-חורף, על מסלולים המשלבים הרבה בוץ, מעט דשא, מעט אספלט, ומכשולים המחייבים (לרוב) מעבר בריצה עם אופניים ב”הכתף”.
לא ברור מה קדם למה, אבל העונה והמאמצים הדרושים לענף ה-CX, הפכו אותו למרענן הרשמי של תקופת האימונים. הזמן הקצר יחסית של מקצה תחרותי, כמו הפעלת קבוצות שרירים נוספות (מעבר לרגליים) והתמודדות עם טכניקה בתנאים חלקים במיוחד – תרמו לעלייה בפופלאריות הענף בקרב רייסרים, בשטח ובכביש. כל רייסר ששרד עונת תחרויות מפרכת, מגיע לפגרה המיוחלת – אותה תקופה שבה לוקחים חופשה מהאופניים ומשגרת האימונים הסיזיפית. כמובן, שלאחר הפגרה מתחילים את כל מחזור האימון מתחילתו, כשבתקופה הראשונה מבצעים פעילויות תומכות ומשלימות רכיבה, כמו חדר כושר וריצה. בשלב הזה, בדרך כלל, כבר די לחוצים לחזור ולרכוב על משהו, והרי לכם סייקלוקרוס.
בארצנו הקטנטונת אופנה באה והולכת, ואת רוב ההשראה אנחנו מקבלים מאחותנו המאמצת – ארה”ב. שם ענף ה-CX התפתח בשנות ה-70 המאוחרות, ובשנים האחרונות הפך למגיפה ממש. כיוון שמדובר באירוע המתרחש על שטח קטן יחסית, הקהל יכול להנות ממעקב צמוד אחר הפייבוריטים שלו, והטלוויזיה יכולה לסקר אותו בקלות ובאמצעים דלים. בינתיים אצלנו, צעדים ראשונים בכיוון נעשו ב-2007, כש”סלאלום חיפה” הרימו את תחרות הסינגלספיד והסייקלוקרוס הפיראטית הראשונה. באותם ימים, אופנת הסינגלספיד הארצישראלית, הייתה בתחילת פריחתה ולעומת זאת, את זוגות ה-CX ניתן היה למנות על יד אחת. ה”מוזרים” שהגיעו על זוגות שכאלה, נודעו גם בתור עודד דנון, וורן פרייר, עופר הג’ינג’י ואבי לוין ז”ל. תחרויות ההמשך (הפיראטיות) שנערכו, לא הראו עלייה באגף ולא נותר אלא לקבוע שסינגלספיד שולטתתתת!!!!!1
ואז הגיע זולטאן. בחורף שעבר הגיע אלינו Zoltan Tisza, אלוף ומאמן CX הונגרי, וקיים סדנת סייקלוקרוס למבחר מאמנים ורוכבים. מעבר ללימוד והענקת כלים, הסדנא הייתה אמורה לתת דחיפה לענף ה-CX הישראלי. ואכן, לא חלף זמן רב וויקטור קיטייב ו”בסט-בייק”, הרימו את הכפפה וארגנו את תחרות הסייקלוקרוס הרישמית הראשונה בסביון. אם תציצו בלוח התחרויות של האיגוד הישראלי, תגלו שבחודש הבא מופיעות שתי תחרויות נוספות. לטעמי, סיבה מספיק טובה להתחיל ולהתאמן על ריצה עם אופניים…
אז מה צריך כדי להתחיל? קודם כל, אופניים. כמובן שאפשר להסתפק, בתור התחלה, בכל מיני הסבות של אופני הרים וכביש, גם לצורך תחרויות. אבל הכי מגניב זה זוג סייקלוקרוס טהור וייעודי. כן, כזה עם מרווחי בוץ גדולים, צמיגי קוביות דקים וברקסים קאנטי-ליבר. פשוט כי זוג קרבון כביש, מתחת ל-7 קילו, כבר לכולם יש. ביגוד וקסדה ניתן וכדאי לשאול מקולקציית הכביש שלכם. זאת גם הזדמנות לחבוש את כובע הרכיבה האופנתי של RAPHA שקניתם בסייל, ולא ידעתם מתי תשתמשו בו…פדלים ונעליים יש לקחת מאופני ההרים. אתם לא רוצים לרוץ לשומקום עם קליטים של כביש, כמו שאתם לא רוצים שבוץ יכתים את נעלי ה-SIDI קרבון הלבנות שלכם. אם כך, תוסיפו ערדליים לרשימה ואתם בעניינים.
למה זה טוב, אתם שואלים? גם אם אתם לא רייסרים בנפשכם, רכיבה על אופני סייקלוקרוס מתאימה לישראל רוב השנה, למרות המחסור בבוץ. על רקע המאבק הקיומי של כבישוני ישראל, האלטרנטיבה נמצאת בשטח. או איפשהו באמצע. על אופני CX ניתן לתפור מסלול מעניין, מאתגר ומגוון, שמשלב הרבה כביש עם קטעי קישור בשטח, או הרבה שטח עם קטעי קישור בכביש. שטיחונים שרצו לעבור לכביש, ולא זכו בעידוד מהאישה, יכולים להנות משני העולמות, כמו גם משפע אתגרים טכניים בדמות ניסיון צליחת סינגלים מוכרים על צמיגים דקיקים. ואם כל זה לא שיכנע אתכם, אני מאמין שצפייה בסרטון הבא תעשה את העבודה. סעו בזהירות.
מאת יואב מאור
