יש את הטיפוס הזה של רוכב שכנראה לא ינצח אף גראנד טור, אבל הוא הרוכב שהכי כיף לראות אותו בעולם. התמהיל של הרוכב הזה שאת הטיפוס שלו אני הכי אוהב בנוי מעוצמה אדירה, יכולת מגוונת מאוד, אי התאמה קיצונית לאחד מהמקצועות הקלאסיים – טיפוס הרים, שענות או ספרינט, אבל שילוב מנצח של כל אלה ביחד עם חוכמת רחוב של שועל תחרויות ותיק.
הרוכב הזה צריך לא לקמץ ברגשות בשביל שנתחבר אליו: אסור לו להיות צנון שמתקשה לחייך, ומותר לו לבכות מהתרגשות של ניצחון. בספורט שהמימון שלו בא מחברות שרוצות לראות את הלוגו שלהן בתקשורת, אין לו ברירה והוא צריך להיות תקשורתי, או לפחות ורבאלי במידה מספקת. אני אוהב את הטיפוס הזה של הקלאסיקות של האביב והמירוצים הבלגיים. את זה שיהיה מועמד לכל אליפות עולם שהוא יכנס אליה, את זה שרואים את הכח האדיר שלו יוצא גם אם אין רכבת מיומנת שמובילה אותו אל הקו. את זה שהרעב לניצחון כתוב לו על המצח בענק, והיכולת להשביע את הרעב הזה מקועקעת לו בתוך השרירים והלב. אגב – הוא לא חייב להיות כל כך מוביל וראשון כמו שהיה ב 2011. מבחינתי היה הרוכב האהוב ביותר גם שנה לפני כן – כי את ה Show שלו פשוט כיף לראות (וגם כי הוא רכב על אופניים דומים לשלי, אבל זה כבר עניין אינפנטילי אחר).
הרוכב המוערך ביותר ב 2011
ההכתרה שלו כרוכב הטוב של 2011 היא חד משמעית, והוא זכה גם בהצבעות הקהל וגם בהצבעת עיתונאי האופניים: המגזין הצרפתי ולו מגזין מעניק כל שנה את פרס ה Velo d’Or לאחר סקר בקרב עיתונאי אופניים והם לא יכלו לעמוד בפני 18 הניצחונות שלו השנה. גם קרוב ל 20,000 רוכבים הצביעו לסקר רוכב השנה של Cycling News: והוא כמובן זה שניצח ולא רוכב אחר שניצח את הטור דה פראנס, לא רוכב אחר שנשא השנה את חליפת פסי הקשת בענן, ולא זה שיישא אותה גם בשנה הבאה ביחד עם עוד אינספור ניצחונות.
מקור התמונה:אתר ה UCI
בוא נראה מה הבלגי הזה עשה ב 2011:
השנה הוא רכב כאלוף בלגיה (למרות שהוא בטוח גאה מאוד בכך, קצת ריחמתי עליו בגלל שילוב הצבעים המזעזע של החליפה הזו), והשנה הוא ניצח את ה WorldTour עם 714 נקודות – 144 יותר מאוואנס שהגיע למקום השני, ו 247 נקודות לפני קונטדור במקום השלישי, הוא השיג 5 ניצחונות מדהימים בסבב העולמי. אי אפשר לשכוח את סדרת הניצחונות שלא תאומן בארדנים:
הניצחון ב Amstel Gold פשוט מדהים: האטריה (שלק) נתן בריחה יפה קדימה וניסה את מזלו. 4 ק”מ לפני הסיום התותח (נושא הכתבה) עבר להובלה ונתן בראש כשחבורת ה”אין לנו אומץ לנסות לעזור לו להוביל” מאחוריו. למרגלות העלייה לCauberg שבסיומה קו הסיום, הקהל בכמויות ובאקסטזה. התותח סוגר במהירות. פתאום, בשיא המתח רודריגז נותן ספרינט של הלייף ובורח מהקבוצה! הוא עובר בסערה את הנודל (שלק) והתותח, שכבר הוביל איזה שלושה ק”מ יוצא מהאוכף מאחוריו. מבטים עצבניים אחורה לראות שאין עוד הפתעות, רודריגז נשרף וז’ילבר מתחיל לחייך…
ב Flèche Wallonne – מירוץ קלאסי עם סיום קלאסי שמתאים לו מאוד: עלייה כואבת ותלולה אחרי מירוץ כואב וארוך. לא סתם עליה: Mur de Huy הקיר של Huy – לכאורה רק 1300 מטרים אורכו אולם בהם מטפסים 128 מטרים בשיפוע ממוצע של כמעט 10% ומקסימלי של כ 26%. במהלך המירוץ עוברים את הדבר הזה 3 פעמים והסיום – אחרי איזה 300 ק”מ מוטרפים… הפעם הוא שומר על מיקום בתוך החבורה המובילה מעט יותר זמן לקראת הסיום, אבל באמצע שיא חומצת החלב, במקומות הכי תלולים וצפופים של העלייה המובילה לקו הסיום הוא משתחרר ומבצע את מה שהוא הכי טוב בעולם היום בביצועו – ספרינט מתוך עליה כואבת:
ב Liège-Bastogne-Liège שני האחים הרזים היו בעמדה מושלמת למשחקי אחד-שניים. אבל שלושה ק”מ לפני הסיום והמסלול בירידה שלא מקלה על תרגילים כאלה. 2 ק”מ לסיום זה מתאזן מעט, אבל השלקים נראים כמי שויתרו מראש. הם מסתכלים על אופני ה Canyon של ז’ילבר ועל הרגליים העבות שלו, והם יודעים שאין להם סיכוי. במקום לתת מכות של כוח מרגע שהירידה הקודמת נגמרת הם פשוט נראים כמי שמוותרים מראש. ז’ילבר מתרומם קלות לפני הסיום ונותן לשניהם בראש. כצפוי.
אהבתם את הכתבה? היה מעניין? אז תנו לנו לייק Facebook (בקישור זה)
