זה סיפור שמספר את עצמו. ברובו נכתב בראשי בעוד אני סובל מכאבים, ונהנה מאוד ממשהו שאני לא מבין בדיוק מהו. מה לא כואב לי כרגע? הרבה דברים… למשל האוזניים, העור הרך בקצה המרפק, הסנטר, קצות הבהונות, וזהו. כל השאר – כואב. ובכל זאת אני נשבע לכם, שנהנתי מכל רגע, מכל שניה! רכבתי בהנאה ובשמחה ובכל רגע שמחתי והודיתי על המקום שבו אני נמצא.
סמרתון 2019- נכנסים ברוגע
אנחנו כבר ביום השני של סמרתון 2019, ישנתי מצוין וקמתי באווירה שאני כבר בתוך האירוע, אין לחץ והכל מוכן ומסודר. בגדול הציוד מוכן ואני כבר מרגיש די בנוח עם זה שאני הרוכב עם האופניים הכי כבדים כאן בתחרות, הרי אני רגיל אליהם ולא מכיר משהו אחר, גם האופניים שאני בוחן למגזין הם בד”כ מהז’אנר המתאים לאנדורו ולא למרתונים. והאמת היא שאפילו היו קטעים רבים שדווקא נהנתי מאוד מהמהלך הנדיב והגיאומטריה האגרסיבית. בכל זאת התגלו כמה זיופים קלים בציוד שלי:
הראשון הוא הבלם האחורי שמפגין התנהגות מוזרה כאשר הידית דביקה ולא חוזרת למקומה, מעצבן אבל עוצר וקיבלתי החלטה שלא לגעת בזה לבינתיים, למרות שיש פה תמיכה טכנית מכל כיוון.
הפגם השני הוא במחזיק מתקן הבקבוק של SKS שקניתי לקראת הסמרתון, מדובר במחזיק שמתחבר עם רצועות לשלדה ובו תבריגים לחיבור מתקן בקבוק, אחד התבריגים כנראה נשחק והמתקן רוקד. החלטתי לאבטח אותו עם רצועות וגומיה ולהשתמש בבקבוק הנוסף רק במקרה הצורך כי הוא לא נגיש לשליפה והחזרה. השיפצור המבריק שלי לא שרד יותר מ10 דקות לתוך הסטייג’ והבקבוק נפל במישור המחורץ הראשון של היום. מלבדו היו לי עוד 1.75 ליטרים של איזוטון שהספיקו לי מצוין עד לפיד זון הראשון בק”מ 31, ובו העמסתי בקבוק נוסף של Powerade בכיס החולצה. עוד ארחיב על הפיד זון הנפלאים האלה.
התקלה השלישית שהופיעה בערך בק”מ 65 היא חופש בשלט הדרופר, סהכ לא נורא ואפשר להסתדר בלי דרופר כל עוד האוכף למעלה. החלטתי שלא לגעת בו יותר עד סוף הרכיבה וכמעט עמדתי בזה למעט פעמים בודדות ששכחתי והורדתי אותו מתוך הרגל. חששתי להיתקע עם האוכף למטה אבל הכל עבר בשלום. כשהגעתי בסיום לנאות סמדר גיליתי שהבורג של השלט נפל (זה שמהווה ציר הסיבוב של הידית) ולמזלי יונתן בראדלי המכונאי של אמין אופניים אילת הצליח למצוא בורג מתאים בארגז הכלים שלו. האופניים קיבלו שטיפה מפנקת ואוחסנו לשנת לילה בנאות סמדר.
סטייג’ מזעזע ומדהים לסרוגין
סמרתון 2019 סטייג’ 1, היה, אם לנסות להגיד בקצרה: מזעזע ומדהים לסירוגין. ואם לא בקצרה… התחלנו בזינוק מתגלגל בתוך קיבוץ קטורה, וממנו יצאנו דרומה במישור מטרטר של בערך חצי שעה, ממנו והתחלנו לטפס במתינות מערבה בנחל יפהפה שהחביא בסופו את מעלה שחרות.
נשלח לך את הכתבות:
בואו נתעכב על המעלה הזה לרגע. אז כדי שאפשר יהיה רק להתחיל להבין, מדובר במעלה מזעזע ואכזרי, שמתחיל בשביל שמתפתל על שלוחה תלולה, אך עדיין בשיפוע רכיב במשך 1.5 ק”מ מתישים וכואבים. בשלב מסוים מרימים את הראש ומבינים את גודל הדבר, קשה להאמין שבסוף באמת מגיעים לשיא הגובה אבל זה נכון. וכשאני מרים את הראש אני רואה סרפנטינות אין סוף ובהן שפיל ארוך של רוכבים דוחפים את אופניהם ברגל, מראה קשה לכל הדעות. מעלה שחרות הוא בפירוש לא רכיב עד כמה שאני מסוגל להבין וברגע מסוים צריך פשוט לעבור להליכה. בעוד אני מצטרף לשובל הצועדים אחרי שנתתי ניסיון הגון לטפס ברכיבה, אני רואה את אורי השותף שלי דוחף פדל ועוד פדל, ואני שם לב שכל אחד שהוא עובר מתעכב במבט על הבחור המוזר עם מכנסי הבאגיס, התיק העמוס, צמיגי הפלוס השמנמנים ונעלי הפלאטים, וככה בפדל ועוד פדל הוא נעלם לו מעבר לסרפנטינה ומעבר לשדה הראייה שלח. זה השותף שלי והוא רוכב כמו חזיר, אורי לוי.
האתגר השני של היום
רצה הגורל והמעלה הזה נגמר, ומיד אחריו כשאנחנו כבר בגובה רב גילינו את האתגר השני שנפגוש היום – הרוח. היום הייתה רוח דרום מערבית חזקה ששיחקה תפקיד משמעותי בתחרות, במקטעים שבהם פנינו היו מערבה או דרומה, נתקלנו ברוח פנים קשה שפשוט גובה מחיר כבד מהרגליים. אני ואורי הקפדנו לעבוד ביעילות ברכיבה כאשר במישורים המהירים אורי מוביל ואני נצמד אליו כדי לשמור כוחות, בעליות רוכבים ביחד, ובסינגלים ובבלאגן אני מוביל. היתרון והחיסרון ביכולת שלנו הופיעו ממש בבירור, כאשר רוכבים שרכבו לצידנו עקפו אותנו במישורים, ואנחנו טסים בסינגלים ועוקפים לסירוגין. היינו מחוברים לחלוטין אחד לשני, עם מודעות לקצב וניהול דקדקני של אסטרטגיה משותפת ותזונה. החל מהעצירה הראשונה בק”מ 31 התחלתי להדאיג את שנינו עם כאב בנשימה שהקשה עליי לקחת נשימה עמוקה וגרם לי לשיעול, כנראה בגלל האוויר היבש הרוח והאבק, אלו גם שאריות משפעת שאיימה לסכן את השתתפותי בתחרות אך למזלי עברה בדיוק ברגע האחרון. בהתאם לשיעול החלטנו להוריד קצב ולרכב שמרני כדי לסיים בטוב עם כוחות למחר.
אחרי הפיד זון הראשון המסלול לקח אותנו לקטע סינגל יפהפה בכיוון צפון על שביל ישראל לאופניים. הוא זורם ומתפתל ממש על שפת המצוק כאשר מימין הנוף של הבקעה והרי אדום. מסוג המקומות שאתה אומר לעצמך שאתה פשוט חייב לחזור אליהם.
משם עוד קטע מישור אכזרי מערבה עם רוח פנים שלא נותנת מנוח, והלאה לחולות כסוי. פעם ראשונה ואני מגיע לחולות כסוי ומבטיח לכם – יש קסם במקום הזה. מכאן אני שולח את ברכתי לירון דרעי, ארכיטקט השבילים ורב אומן ורוצה לומר לו – תודה! נדהמתי לגלות איך בתוך השטח החולי הזה, בין דיונות עגלגלות וחולות גליים ואיכשהו הכל רכיב! קטעי שביל שממש רוצפו פשוטו כמשמעו, באבנים טבעיות ששולבו אחת אחת ממש כמו אבנים משתלבות במדרכה. המחזה פשוט מרהיב ולרכב בשטח הזה – חוויה לא נורמלית.
החיוך שבא מכל הלב
קודם כל האירגון… מצוין. החל מהלינה, הארוחות שמגיעות בזמן, הפיד זון שמתוקתקים ומלאים בכל טוב, המסלול שמסומן למופת כך שבכל נקודה שבה יש סיכוי להתברבר תמצא חסימה/שילוט/מרשל. נכון שבסוף הסטייג’ נאלצנו לחכות לאוטובוסים חזרה לתמנע אבל זה נסלח וברור שנעשה מאמץ ולא הכל מושלם.
אבל עזבו לוגיסטיקות מתוחכמות, זאת לא החוכמה כאן. אני אגיד לכם מה כן – כל מרשל שפגשתי זרוק מתחת לעץ בשטח, כל איש צוות מאחורי דלפק, כל אנשי הצוותים בפיד זון, כולם מחייכים לכל רוכב שעובר לידם. וזה לא במקרה, יש כאן אווירה של עשייה באהבה וניכר שהיא מחלחלת הלאה מקברניטי הסמרתון אל כל אחד ואחד מאנשי ההפקה.
מגזין האופניים הטוב בישראל:
לחצו פה לקבל את ערוץ BIKEPANEL בטלגרם!
המשכנו הלאה מחולות כסוי בדרכי 4X4 שעולות ויורדות לסירוגין, אל חציית כביש 40 לקראת הסיום הנורא מכל, מעלה קטורה. מעלה קטורה אחרי 70 ק”מ ברגליים היה כבר התעללות, המון הליכה, תלול מאוד, מדרגות רבות, אך בסופו אתה מבין שהסטייג’ הזה נגמר. על מעלה קטורה התקיימה תחרות מלך ההר נושא פרסים בחסות אוקלי והסייקלינג אקדמי. אגב התוצאות – לא נורמליות, חפשו בסטרבה.
אנחנו סיימנו את הסטייג’ ב5 שעות ו2 דקות, 77 ק”מ, 1400 מטרים של גובה מצטבר וסיימנו אותם בהרגשה מצוינת. מנות גדולות של אושר ומנות גדושות של כאב קיבלנו היום. אני נשבע שבכל רגע על האופניים הייתי מאושר וכנראה שבגלל זה הצלחתי להחזיק את הקצב עם אורי.
מרגישים טוב, וממשיכים חזק למחר לסטייג’ 2 – הוא סטייג’ המלכה בן 86 ק”מ מנאות סמדר אל פארק תמנע. המשיכו לעקוב – אנחנו נדווח.
מאת חן גרומן
צילום: עופר עברי
לעוד תמונות וסיקור מסמרתון 2019- על פרולוג לחצו פה.
תוצאות סטייג’ 1
גברים
- מקום ראשון: Cory Wallece, Soren Nissen
- מקום שני: Guy Sessler, Shlomi Haimy
- מקום שלישי: Ori Leonzini, Tomer Zaltsman
נשים
- מקום ראשון: Naama Noyman, Gali Weiberg
- מקום שני: Nathalie Schneitter, Noga Korem
- מקום שלישי: Sandi Griffin, Silke Lehnhof
זוגות מעורבים
- מקום ראשון: Ilan Edelson, Deborah Ohayon
- מקום שני: Noam Schiller, Idit Shub
- מקום שלישי: Frederic Gombert, Sophie Giobane
מאסטרס 40+
- מקום ראשון: Dan Zigmond, Roy Haker
- מקום שני: Shavit Kohavi, Amitay Cohen
- מקום שלישי: Gal Tzachor, Nadav Lugasy
גרנד מאסטרס 50+
- מקום ראשון: Gil Kashi, Ronen Shirizly
- מקום שני: Marcel Hofmann, Rigo Schultz
- מקום שלישי: Yakov Cohen, Ziv Anaphi
