רוב הרוכבים שאנחנו מכירים אוהבים את האופניים שלהם – הכלי שמוציא אותם אל הטבע והאושר. אבל תמיד יש מה לשפר, לשדרג ולייעל. אז על איזה אופניים הפאנליסטים רוכבים ולמה?
איזה פשרות הם הרגישו שהם עשו, ואם היו פחות מוגבלים תקציבית – על מה היו רוצים לרכוב? תוכלו לקרוא כיצד הם מפרשים את האקסיומה של N+1 והפלוס של מי גדול יותר (ספויילר – אלון!).
דף ה”פאנליסטים” ב BIKEPANEL: פה תמצאו את כולם. לכל פאנליסט יש מדור קבוע באתר, (או בלוג או ערוץ משלו) ולחיצה על התמונה שלו, גם בפרופיל המופיע בתוך הכתבות, מעבירה אל הערוץ שלו במגזין.
יניב שור
מחזיק 2.5 זוגות אופנים. את החצי אשתי מצאה ליד הפח: אופני כביש קלאסיות של פז’ו דגם טורמלה עם הילוכים על השילדה, חישוקי מישלין מקוריים, חריטות על הכידון, פדלים עם רצועות עור, מערכת 2X6 עם פלטות גדולות בצורה לא הגיונית מקדימה וכסא דמוי עור. האופניים, בנות 20+, נקנו כנראה בצרפת ועמדו רוב הזמן מאז. מצאנו אותם מכוסות באבק אבל ללא שריטה – קלאסה. אחרי החלפת צמיגים ושימון קל יצאתי אתם לסיבוב בשכונה ומאז הם מחכים בסבלנות עד שיהיה לי מקום במשרד.
בכביש אני רוכב על Pinarello FP4. אופנים במחיר שפוי עם שילדת קרבון אסימטרית שהולכת כל הדרך עד לדוגמה של כריס פרום (טוב, לא בדיוק אותה שלדה). אני לא רוכב תחרותי וזוהי שלדת אמצע לא נוקשה מדי ונוחה מאוד גם במישורים וגם בעליות. השינוי היחיד שעשיתי הוא מעבר לקסטה 11×30 מאחור מה שמאפשר קדנס סביר גם בנס הרים – מומלץ ביותר (היום יש גם 32). את גלגלי מותג הבית שהגיעו עם האופנים אני בדרך לשדרג כדי שישלימו את החבילה.
בשטח רוכב על סקוט ספארק 29″, שילדת קרבון שיכוך מלא בת חמש שעדיין עושה את העבודה (למבחן הדגם הזה בבייקפאנל). חיפשתי אופני שטח שנותנות חוויה כבישונית עד כמה אפשר, מהלכי בולם קצרים ותנוחה קרבית שדוחפת לתת בראש. הגלגלים הוחלפו בקניה במאביק SS-MAX והבולם האחורי של DT הוחלף אחרי שנה בבולם פוקס עם שלושה מצבים שכבר נכתב עליו בביקפנל לא מעט – כולל את מצב האמצע האידאלי לגאומטריה כזאת, זז מעט מאוד ורק כשממש צריך. האופנים שהגיעו במקור עם מערכת XT טריפל קיבלו שדרוג לפני חצי שנה למערכת מודרנית יותר של 1×11 – מומלץ ביותר למי שמחפש שדרוג על שילדה קיימת.
ללא מגבלות תקציב יש באיטליה ובצרפת אופני כביש בוטיק מדהימים בצביעות שונות ומשונות, הנרכשים כמו יצירות אומנות ויכולים להגיע לעשרים או שלושים אלף יורו. אופני בוטיק בצד, האופנים הכי נחשקות מבחינתי בייצור סדרתי הם מבית היוצר של סופר-מריו צ’יפוליני, דגם ה-NK1K. בשטח וללא מגבלת תקציב, מה שטוב לנינו שורטר בטח מספיק טוב גם בשבילי – סקוט ספארק 2017.
צור חלמיש
מאז שהקמתי את מועדון VELOCITY ברעננה עליתי ל-90% רכיבות שטח ואני עף. לפני המועדון הייתי רק 40% בשטח ומשכתי עם אופני שבילים מ-2006. כשנקנו הם היו מעולים אבל הפז”מ דופק, והשינויים הטכנולוגיים שעבר עולם השטח אפשרו שדרוג מרחיק לכת במכה אחת.
לאורווה נכנס חלפיניו חריף: Rocky Mountain Element 950 – 2017 שמכסה XC, מרתון, ואפילו שבילים אגרסיבי. קפצתי מאלומיניום לקרבון, מגלגלי “26 עם QR ל “29 עם Thru Axle Boost, מהילוכי 3×9 ל 1×11, ממזלג 100×32 מ”מ למזלג 120×34 מ”מ, מבקבוק אחד בתוך השלדה לשניים… תוכלו לקרוא עליהם במבחן בייקפאנל ולהבין.
מה חסר לי? אני רוצה Sram Eagle עם טווח של 500% ביחסי ההעברה, נעילת בולם קדמי קלה מהכידון כי אני גם אולד סקול וגם יוצא לספרינטים בעמידה בעליות, מוט אוכף מתכוונן, וזוג גלגלי DT-1501 שיורידו 300 גרם ממקום חשוב. נ.ב. וגם ז”ק 29 פלוס…
בכביש אני עם שלדת Look 555 – 2008 שקניתי מחבר והעברתי אליה רכיבים מביאנקי ישנים, כולל אפילו מעצורי אולטגרה מקוריים משנת 2000. ברבות השנים הוחלפו שאר החלקים כשהעיקריים הם גלגלי Shimano RS-80 חביבים, קראנק קומפקט, וקסטה 32 ששמתי לקראת נסיעה לאיטליה ולא אסתכל עוד אחורה לעולם. כשמערכת 9 ההילוכים המקורית נשחקה הקשבתי למכונאי ולטבלת התאימות של שימאנו שטענו שהגלגלים יקבלו רק מערכת של 10 הילוכים. היום הבנתי שאפשר לשים את ליבת הפריילוף הישנה על מחרטה, להוריד 1.8 מ”מ ולקבל תאימות לקסטה 11.
מה אני רוצה לשדרג? כיוון שאני היום רק 10% בכביש, על שלדת קרבון עם יחסי העברה מצוינים וגלגלים טובים, אין טעם אבל יש הרבה ריח. אם אחזור ל-50% כביש, הייתי רוצה אופני אולאראונד מודרניים עם גלגלי קרבון, מעצורי דיסק, קראנק קרבון קומפקט פרו עם קסטה 34 ומעבירים חשמליים.
נ.ב. וגם זוג גראבל…
עופר עברי
מודה באשמה, אני מחליפן סדרתי. החיים קצרים ומלאים בזוגות אופניים טובים אז לא נגוון? לאורך השנים רכבתי על זנבות קשיחים לצד מפלצות שיכוך מלא ארוכות מהלך. גם על אופני סינגל ספיד סגפניים או ביוממות על אופני עיר דקיקים של 7 קילו. כיום העסק מתומצת ל 3 זוגות בלבד.
Yeti SB4.5c לרכיבות טכניות ומדבר – ליהנות מכל העולמות. אופני שבילים עם מזלג 140מ”מ וזוויות אגרסיביות אבל עם בולם אחורי קצר ואופי תחרותי. תמיד יש מה לשדרג אבל מה שחסר באמת זה קראנק קארבון סקסי במקום זה הקיים.
Middleasta לעיר ויוממות – מטוס אורבני. החלפתי עבודה לאחרונה והדרך אליה עוברת גם בשטח כך שיש סיכוי שאתקדם ל CX.
Cannondale Scalpel SI3 לxc טכני – אחד מאופניי ה 100מ”מ המהירים והמפנקים שרכבתי עליהם. הייתי שמח ל-3 מצבי בולם במקום שניים. מצב פלטפורמה מעט חסר.
הכתבות של עופר ב BIKEPANEL (הוצאנו אותן בדם – הוא מעדיף לצלם…)
יוג׳ין לויט
כפי שניתן לראות, המצב הסוציואקונומי פה בחבורה מגרד שחקים – שרי אריסון פותחת עיניים. אז אני חייב להיות השעיר לעזאזל שמייצג את מעמד הפועלים, סוג של ווסאל. יש לי רק זוג אחד שאיתו אני נענה לכל אתגר:
Kona Process 134. במקרה שלי הרכישה הגיעה עקב שבירת שלדה קודמת בעלת גלגלי 26, ואם תנועה סוחפת של השוק נותרתי ללא שום צל של ספק שצריך לשדרג לדגם יותר אופנתי – זה בא מלמעלה. מכיוון שלא היו דגמים במלאי חוץ משלדה ערומה אחת ששכבה בוויטרינה הפרונטלית, כל המכלולים נבחרו על ידי בשיטת מה רוצה \ מה בתקציב. אז כרגע חוץ מהשלדה עצמה כל שאר החלקים קאסטום פיק: בולמים – פייק RCT3 ומונארך RT3 שהוחלף לאחרונה על מנת לשפר את הרגישות בקטנות, ברקסים – סראם גייד RS, גלגלים – Mavic crossmax XL LTD, מערכת הילוכים – סראם GX.
ברגע שהמזל יאיר לי, אני די בכיוון להתחדש בזוג נוסף של משהו יותר בליסטי עם גלגלי 29 ו120 על 100 במתלה, או במקרה היותר ריאלי להחליף את הקיים.
הטור הקבוע של יוג’ין – בעיקר צלם בד”כ אבל גם בוחן לעת מצוא ב BIKEPANEL
מאור רביב
אם N+1 מייצג את מספר האופניים שהרוכב צריך לסגנונות הרכיבה שלו והפלוס הוא הזוג שהוא מרייר עליו ושהיה חולם שיצטרף לגראג’, אז אלה ה N שלי:
Yeti SB6C – מכונת אנדורו מקרבון מבית היוצר של החבר’ה מקולרדו עם גאומטריה שתפנק את הרוכב בירידות האגרסיביות ביותר וגלגלי 27.5. האופניים נבנו בהזמנה אישית על ידי. לשילדה יש מהלך מתלה של 152 מ”מ ובולם אחורי Fox Float X עם תא אוויר ששודרג לEVOL. מלפנים משודך מזלג פייק מבית רוק שוקס בעל 160 מ”מ, והמתגלגלים הם סט של Mavic crossmax XL LTD המיועדים לאנדורו.
מערכת ההנעה היא מערכת 11 הילוכים של סראם ברמת XO1 וקראנק אלומיניום של רייספייס. על הבלימה אמונים השימנו סיינט החזקים והאמינים ומוט האוכף של פוקס מדגם הTransfer החדש. מבחינתי אין צורך לשדרג כלום אבל אם הייתי זוכה בלוטו הייתי מפנק את האופניים במערכת סראם 12 הילוכים החדשה ומזלג פוקס 36.
Yeti SB4.5C – זוהי מכונת שבילים מקרבון וגלגלי 29. גם כאן האופניים נבנו כקאסטום. השילדה בעלת מתלה של 114 מ”מ עם בולם Fox Float כשמלפנים ישנו מזלג פוקס 34 בעל מהלך של 140 מ”מ. מערכת ההנעה היא מערכת 12 הילוכים Sram Xo1 Eagle ועם קראנק XX1 קרבון של אותה סידרה. הגלגלים הם בנייה של חישוק Dt Swiss Xm481 עם נאבה 350 גם כן של DT Swiss. הבלמים הם ה-XT המוכרים של שימנו ומוט האוכף הוא גם כן של פוקס מדגם הTransfer. האופניים האלה משמשים אותי לכל מה שאני לא מגדיר כרכיבת אנדורו ואיתם גם צלחתי את הסמרתון הקשוח.
אז מה ה+1 שלי? הייתי מפצל את התשובה הזו לשתיים: מצד אחד הייתי שמח לאופני מרתון עם מהלכי מתלה של עד 100 מ”מ וגיאומטריה רלוונטית לרכיבות ארוכות אך לא הייתי מתנגד גם לאופני דאונהיל במחסן…. שיהיה.
אל מדור האנדורו של מאור רביב ב BIKEPANEL
הרכיבה של הסטייג’ השני בסמרתון עם הSB4.5C
חן גרומן
אחרי שרכבתי על כמה וכמה זוגות אופניים, ואחרי פרויקט הגמר בטכניון שבו זכינו אני וחבריי לתכנן שלדת שיכוך מלא, התפיסה שלי לגבי מה שחשוב באופניים התחדדה והנה היא, לפי סדר חשיבות:
- גיאומטריה בדגש על התאמה למידות הגוף.
- ביצועי מתלה – קשיחות, שיכוך ויעילות פידול.
- משקל.
- אורך מהלך.
אז הבנתם נכון, אני מאמין שברכיבת שבילים ואנדורו למשקל חשיבות משנית בלבד ושבאופן כללי מהלך המתלים אינו פרמטר המגדיר את האופניים. אז למה אני כל כך אוהב את המבריח השחור שלי – Transition smuggler 2016?
קודם כל הגלגל הגדול שאני מאוד מאמין בו, דורס הכל ונותן ביטחון ויציבות. מבחינת הגיאומטריה, מדובר במכונה בעלת בסיס גלגלים ארוך ומרכז כובד נמוך, זווית ראש התקפית במיוחד (66.5מעלות) בזכות מזלג הפייק שהוארך ל150 מ”מ לעומת 130 מ”מ במקור. כך שבעצם אני רוכב על אופניים קצרי מהלך, 115 מ”מ מאחור, קשוחים וקשיחים שעשו איתי הכל, החל ממיטב שבילי האנדורו שיש לישראל להציע ועד מורזין שבצרפת.
המתלה הינו מתלה giddy up מבוסס fsr (ארבע זרועות עם ציר הממוקם בתומכות השרשרת). אתוודה ואומר שהמתלה הזה שבר אצלי דעה קדומה בנוגע ליעילות פידול של מתלי fsr. היעילות שלו דווקא לא רעה ובשילוב עם בולם אחורי מונארך בעל 3 מצבים הוא עונה מצוין על הצרכים שלי. בעניין יכולת השיכוך, המתלה הוא בעל ספקטרום פעולה רחב ומצטיין במיוחד במקטעים טכניים, אלה אופני שבילים טהורים. משקל? טוב רק בגלל שהתעקשתם… 14.7 ק”ג ולא הייתי מוותר על גרם אחד, אני אוהב את האופניים שלי חזקים, קשיחים ושקטים. (צילם: עמית אחיאסף, bicicletas.)
לטור האנדורו והמבחנים החדש של חן גרומן ב BIKEPANEL
אורי ניצן
בניגוד לחברי בפורום מכובד זה, אני לא חושב שהשאיפה תמיד צריכה להיות ל n+1 זוגות אופניים במחסן. לדעתי המשפט ״מרבה נכסים מרבה דאגות״ רלוונטי גם לתחום האופניים – לא מאמינים? תשאלו את אלון. מבחינתי, האופטימום עומד על 3-4 זוגות – כביש, שטח, גראבל וסינגלספיד (או קומיוטינג), כאשר ניתן במקרים מסויימים לאחד בין הכביש והגראבל.
לאחרונה אני מתמקד בעיקר ברכיבות כביש. הצטרפתי לקבוצה (דינמו רייסינג) ואני משתתף באופן קבוע בתחרויות. לצורך העניין שידרגתי את החוויה ועברתי מאופני סייקלוקרוס עם גלגלי כביש (כבדים ואיטיים יחסית) לאופני כביש תחרותיים. לאחר התלבטיוית רבות ננעלתי על Specialized S-Works Tarmac מאובזרות במערכת מלאה של שימנו ברמת Ultegra. הם אופני כביש חדים, קלים ותחרותיים. האופניים מתאימים לי בול ומשרים המון ביטחון בירידות.
אני מחזיק שני סטים של גלגלי קרבון – ביומיום אני רוכב עם גלגלים ממותג הבית של Wiggle הנקראים Cosine, ובתחרויות ואימוני קבוצה, כשיש רכב ליווי, אני עם טיובולר של בונטרגר (כמו אלה שגיאחה בחן והתאהב).
בשטח אני רוכב על Epic ישנים ואמינים. אופני שיכוך מלא שמרגישים כמו זנב קשיח תחרותיים, מאובזרים במערכת מלאה SRAM XX 2X10 קלאסית. הייתי משדרג את המעצורים ל – XTR, אבל חוץ מזה לא הייתי משנה כלום. היתרון הגדול ביותר שלהם עבורי זו הגאומטריה שמתאימה בול למידותיי הצנועות. היה לי קשה למצוא אופני 29 שלא מרגישים לי כמו משאית קטנה. החיסרון הגדול: יש מקום לבקבוק יחיד בשילדה. הסיבה היחידה שהייתי מחליף אופניים היא בשביל 2 בקבוקים בשילדה.
בנוסף אני מחזיק באופני סייקלוקרוס קרבון תחרותיים Focus Mares CX עם מערכת אולטגרה חשמלית ובלמים הידראולים מצוינים. האופניים קשיחים וזריזים אבל לא אידאליים לרכיבות גראבל ארוכות. ובכל זאת, אני מת על הגאומטריה הקרבית שלהם.
הזוג הרביעי שלי הוא סינגלספיד ישן מפלדה Niner SIR מודל 2008 שמשמים אותי בעיקר לקומיוטינג או לרכיבות עם הילדים.
אל מבחני הציוד והכתבות המעולות במדור של אורי ניצן ב BIKEPANEL
שרון שחר
לא סתם הביו שלי בביקפאנל אומרת שאני מאמינה ומקיימת N+1. בנוסף אני גם חולה במחלה חמורה וחשוכת מרפא שאובחנה אצל מיטב הפרופסורים וידועה בשמה העממי “שדרגת”. אז זאת ההזדמנות שלי לשתף אתכם בעומק השריטה. קחו אויר זה הולך להיות ארוך. כיום אני רוכבת יותר שטח אז נתחיל בזה.
Yeti Beti SB5C – נתחיל בחשוב מכל – הם בצבע ורוד קורל! זאת מכונה השבילים שלי לרכיבות היותר אגרסיביות (אם כי חטאתי בהם גם בתחרות XC עצבנית). זאת תהייה המכונה שלי להרפתקראה הבאה שלי ביולי הקרוב. בטי מצויידת בגלגלי ENVE M50 27.5, וסראם איגל מיקס של XX1 ו-XO1, בולם פוקס 34 140מ”מ בלי נעילה מהכידון כי ממש לא צריך.
Niner Air 9 RDO – הרכש החדש של Team שרון ואופני הז”ק הראשונים שלי. מכונת הקרב לרכיבות מרתון ו-XC הזאת מצויידת במזלג פוקס 32 100 מ”מ. מערכת סראם איגל XO1, מד וואטים של Stages ועדיין בקופסא ויותקנו שבוע הבא גלגלי ENVE M50 עם נבות Chris King, כי הייתי חייבת לשדרג משהו.
Trek Farley 7 – אופני הכייף שלי, Fat bike, מאלומיניום עם חלקים בסיסיים יחסית (סראם GX). גלגלים וצמיגים של בונטריגר. באופן מפתיע לא שידרגתי כלום, אפילו הכידון עדיין אלומניום, כי פשוט לא צריך. טוב עכשיו שאני כותבת את זה אני מבינה שאני בטח חולה. רכשתי אותם בחורף שעבר כחלק ממסע השרידה שלי את חודשי החורף בשיקגו. הם כיפיים בשלג אבל לא רק, ובקייץ מצאתי את עצמי רוכבת עליהם במהלך השבוע באימוני האינטרוולים.
הפלוס אחד שלי בהרים כרגע זה אופני מרתון שיכוך מלא – מחכה לראות מה ספשלייזד יעשו עם האפיק ב-2018 או איזה ניינר RKT RDO.
בקטגוריית הצמיג הדק, כרגע אופני הכביש שלי הם לינסקי טיטניום עם SS couplers שאותם אני לוקחת לנסיעות. הם בנויים עם מערכות סראם Red וגלגלי קמפי שאמל. יחסית לאופני כביש הם כבדים אבל כבשנו ביחד את הדולמיטים, הרוקיס, האלפים, החרמון והיד עוד נטוייה. כמו כן יש לי אופני טריאתלון/נג”ש – Cervelo P5 עם גלגלי רינולדס 72/58 או 46 תלוי במסלול וברוח. קרבון כמובן. בקטגורית הסייקלוקרוס/גראבל באורווה חונות אופני Specialized Crux קרבון, מערכות סארם ודיסקים הידואלים. אני מחליפה בין 2 סטים של גלגלים. טובולרים לתחרויות סייקלוקרוס וטיובלס לגראבל.
הפלוס אחד בכביש כרגע בבניה – שלדת Giant TCR advanced SL disc בצבעי כחול כתום וגלגלי ENVE דיסק ממתינים בסבלנות בקופסה שסראם ישחררו סוף סוף את מערכת הetap דיסק הידראולי שלהם. ציפור קטנה לחשה לי שזה יקרה בעוד כחודש-חודשיים, נו טוב, לשלמות צריך סבלנות.
אל הבלוג הייחודי והמגוון של שרון ב BIKEPANEL
שי יגל
כשרכבתי בסמרתון של 2016 נכנסתי אל חניית האופניים המפוארת והסתכלתי על מבחר האופניים המרשים, הסתובבתי אל דניאל זמלר שהיה בין זוג בתחרות ואמרתי: “על הפודיום אני לא יהיה, אבל אני בהחלט מחזיק בתואר המפוקפק של בעל האופניים הכי מעפנים בתחרות”.
אל תחום האופניים הגעתי רק לפני כ5 שנים, אחרי שנים של טיולים ברגל, ובג’יפים, הגעתי במסגרת עבודתי כרכז סימון השבילים של החברה להגנת הטבע לסמן את סינגל הגורל השביעי הידוע בכינוי – השחור בקנדה, ופתאום צללתי לעולם חדש, של מרחבים, אדרנלין, ואין סוף אפשרויות. במשך שנה רכבתי על אופניי כניסה שעלו חדשים כ1500 ש”ח, באמת משהו שלא אמור לצאת לשטח ובטח שלא למדבר, בסיום אותה שנה עברתי לגור בשדה בוקר. הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות אופניים חדשים, היו אלו אופני Specialized Carve, לי הם נראו אז כשיא הטכנולגיה אבל האמת לא היה לי מושג מה בדיוק אני קונה, אסף מגאופאן אמר ואני שלמתי. ומאז אני איתם, בעליית בירידות וגם סתם במישורים. ארבע שנים ארוכות וטובות. גלגלים אומנם הוחלפו (כמה פעמים), מכלולים שודרגו אבל הסה”כ נשאר דומה, אופני זנב קשיח, ספרטניות. לא אשקר, אין רכיבה שלא כוללת מחשבות כפירה, אולי בכל זאת הגיע הזמן לעבור שלב בחיים, לאופניים של גדולים, אפילו תקציב כבר יש, משהו בפשטות הזו לא נתן לי לעבור לאופניים הבאים. הם האופניים הכי המעפנים בחניה של הסמרתון, אבל הם שלי וממש לא בא לי להחליף אותן. זה כנראה משהו משפחתי, אבא שלי אוכל באותה מסעדה אותה מנה כבר 20 שנה, אני עם אישתי מגיל 17 שגם זה כבר מפה לשם 20 שנה, למרות הכל כנראה שהגיע הזמן להיפרד והמשיך קדימה, עוד לא יודע עם מי, עוד לא ברור בדיוק מתי, אני והcarve עומדים להיפרד.
למדור הטיולים והמסלולים של שי ב BIKEPANEL
אלון וולף
אז על מה אני רוכב? שואלים אותי ומקווים שלא אשיב. ככה זה כשיש לך מוזיאון פרטי עם למעלה מ250 זוגות, שעל כל אחד מהם רכבתי לפחות מהסדנה לתצוגה. וברצינות: אני רוכב כל יום כי אני מדריך אופניים ובעלים של חברת השכרת אופניים וטיולי אופניים. אם זה לא שיעור זה טיול, ובשבתות אני כבר שנים עם חברים.
מי שרכיבה היא המקצוע שלו נהנה משימוש בכמה זוגות (עבודה, ביזנס, כיף ופלז׳ר) וככל שהשריטה עמוקה הקטגוריות מתרבות.
לשיעורי אופניים וטיולים עם קבוצות (אופני עבודה) שנמצאים במחסן המוזיאון ואפשר להעמיס על הטנדר או על העגלה. אני מחזיק אופני ספשליזד אפיק 29 sworks, צהובים עם סראם xx מודל 2013. לתחרויות אפיק, סובבים שונים ורכיבות xc ארוכות עם החברים. יש לי אפיק sworks 2013 אדום שחור 29 קרבון עם גרופ סראם xx וגלגלי קרבון. אלה נמצאים בתוך הבית ליד הסלון. לרכיבות טכניות, סינגלים, דרופים, גינות סלעים שבילים וכו׳ רכשתי בהזמנה אישית אופני ספשלייזד קמבר 1/11 sworks full xtr.
לרכיבת כביש שאני עושה רק באירועים, אני מוריד אחר כבוד את אופני הקולנגו פרארי שתלויים אצלי במסדרון בתוך הבית. מדגם זה נבנו רק 99 יחידות בעולם לסימון חגיגות 60 שנה של שיתוף פעולה בין שתי החברות. הגרופ שלהם הוא קומפי סופרקורד 2 כפול 11. גלגלי dt 66 קרבון.
לרכיבות גראבל אני רוכב על ספשליזד סייקלוקרוס קרוקס קרבון. מערכות 105 משולב אולטגרה, קראנק דבל 2/11. אופני החלומות שלי הם: האופניים הראשונים, מכונת ההליכה שהמציא הברון פון דרייס ב1817. מכיוון שחלומות צריך להגשים! יום אחד אשיג אותם! זה רק עניין של זמן ומזומן…
אל המדור ההיסטורי, סנטימנטלי ותרבותי של אלון וולף ומוזיאון האופניים ב BIKEPANEL
חן שרייבר
כבר 4 שנים אני רוכב על 4 גרסאות שונות של אותה שלדה- Ridley Helium SL. שלדה בלגית סופר קלה במשקל 720 גרם מאובזרת בחלקי אולטגרה. לגבי הגלגלים- יש לי יותר מדי זוגות. לאימונים לרב אני רוכב על VISIOhttps://bikepanel.com/ridley-helium-slx/https://bikepanel.com/ridley-helium-sl/N TRIMAX 30 ולתחרויות על FSA KFORCE CARBON 50. הרידלי הליום הם אופניים מאוד זריזים עם הגוי עצבני בדיוק כפי שאני אוהב. ב9 השנים שאני מתחרה בעלית החלפתי כ10 זוגות אופניים ואפשר לאמר שאחרי שהתחברתי לאלה, כנראה שלא אחליף בקרוב.
לאחרונה, בגלל שעברתי באופן זמני ממגוריי בצפון הרחוק על מנת לעשות התמחות בבית החולים איכילוב, מראש הכנתי תוכנית מילוט מהגזירה של כבישי המרכז. קניתי אופני סייקלוקרוס Ridley X-Ride ואבזרתי אותם עם חלקי אולטגרה וגלגלי VISION T30 DISC. איכות האימונים שאפשר לעשות עם אופניים כאלה היא מדהימה! יוצא מהבית לשטח, מגיע לכביש רגוע, עושה אינטרוולים וחוזר דרך השטח הביתה בלי להסתכן או להתעצבן. חשוב לציין שלא הרגשתי נחות מבחינת מהירות איתם גם בכביש! השלדה אמנם מאלומיניום, אבל בנויה באיכות מדהימה! קשיחה, זריזה, קלה יחסית לאלומיניום והכי חשוב- נראית פצצה עם כבלים בפנים!
טור התזונה של חן שרייבר ב BIKEPANEL
קובי אשל
התשוקה שלי בחיים היא לרכב אל האופק, לישון באוהל ולהכין קפה על ראש צוק עם הפנים לתהום.
אופני השבילים והבייקפקינג שלי הם CUBE 120 AMS שיכוך מלא, מערכות ברמת XT. בניגוד לשנים עברו, בהם החלפתי אופניים בממוצע כל שנה, עם אלה אני תקוע כבר 4 שנים ולא חולם להחליף. אני משפצר אותם כל הזמן, מחפש פתרונות לנשיאת ציוד ומים ומתחזק אותם בקפדנות. הם לוקחים אותי לכל מקום, בכל דרך ושביל, עם כל מה שדרוש לי כדי לא לדעת מתי אני חוזר.
הספינה שלי לחציית יבשות היא SALSA EL MARIACHI – אופניי כרומולי “29 זנב קשיח ייעודיים לבייקפקינג שהזמנתי מאמריקה. במקור הם הגיעו עם בולם קדמי פוקס 100 מילימטר, בלמים הידראוליים אביד, ועם צמיגים נובי-דיק 2.4 אגרסיביים. אני הפכתי אותם בהדרגה לאופניי טורינג תקניים. החלפתי צמיגים לשוולבה מרטון הייעודיים לטורינג, החלפתי לבלמי דיסק מכניים BB7 שלא יודעים איך להתקלקל, החלפתי למזלג כרומולי קשיח עם התקנים לסבל ומתקני מים ורכשתי סבל מקורי של סלסה. התקנתי גם אוכף ברוקס וגריפים מהמפונפנים ביותר של ארגון. המטרה: נוחות של כורסת סלון, יעילות דיווש מקסימלית, אין ספור אפשרויות לנשיאת ציוד, ושום תקלה אף פעם. הם איתי כשלוש שנים, וחצינו יחד את אירופה, אמריקה, וקטע במרכז אסיה, סה”כ משהו כמו 20,000 ק”מ. גם אני וגם הסלסה מרגישים שרק התחלנו…
הטור הקבוע של קובי ב BIKEPANEL
אני רוכב על שני זוגות אופניים על בסיס קבוע: הראשונים הם אופני כביש Bianchi Semi-Pro והשניים הם אופני סייקלוקרוס Mares AX של Focus (יש גם אופני שטח של Yeti עם גלגל קדמי 27.5 ואחורי 26 שהיו פעם של גיאחה, אבל עליתי עליהם רק פעם אחת בחצי השנה האחרונה אז תרשו לי להתעלם מהם כרגע).
מרבית שעותיי ומירוציי הם עם הביאנקי בכביש: שלדת קרבון, מערכות אולטגרה, מד וואטים וגלגלי FLO 30 רחבים ומצויינים. אבל… האוירודינמיות שלהם, איך נאמר לא איי איי איי. ואוירודינמיות זה שם המשחק באופני כביש. תנו לי זוג גלגלים עמוקים וחותכי רוח, שלדה אווירודינמית וכידון שנראה כמו סכין ואני אהיה מרוצה.
על מנת להוציא את הוואטים מהרגליים אני עובד די קשה, הייתי שמח אם הם היו גורמים לי לזוז מהר יותר. אז באופניים הבאים שלי הדגש יהיה על העניין הזה – אוירודינאמיות.
את אופני הסייקלוקרוס שליFocus Marex AX קניתי ביד שנייה אחרי שקראתי את הביקורת המהללת של נימי עליהם בבייקפאנל. אלה אופני אלומיניום עם מערכות Shimano 110, מעצורי דיסק הידראוליים וכמות לא קטנה של משקל עודף. ובכל זאת, הם מאד עונים על הצרכים שלי. אין לי כוונות תחרותיות בתחום הזה (וגם אם היו זה לא כאילו היו השנה מירוצי סייקלוקרוס בארץ…) וכל מה שאני רוצה מהאופניים האלה זה שיהיו עמידים, ידעו לעצור ויעשו לי כיף. הם עונים על זה בצורה מאד טובה.
אבל בכל זאת… חייבים לשנות משהו נכון? אז יש שלושה דברים שהייתי שמח לשפר באופניים: הראשון הוא יחסי ההילוכים. אני רוכב עם יחסי הילוכים קלאסיים של סייקלוקרוס (36/46, וקסטה אחורית 11-28 שיניים) וברגע שהשיפועים עולים זה הופך להיות די קשה לסובב את הפדלים לפעמים. הדבר השני הוא חוסר השיכוך המוחלט של האופניים. שלא תבינו לא נכון, אני לא מחפש שום שיכוך חלילה, חלק מהכיף בסייקלוקרוס הוא שהקרקע לא מרחמת עליך, אבל כשיצא לי לנסוע על אופני סייקלוקרוס מקרבון הם ספגו את הקרקע הרבה יותר טוב. בקטעים מאד קשוחים, אני לפעמים מתגעגע לזה. הדבר השלישי שהייתי משנה לא יפתיע אף אחד… הייתי מחליף את הקראנק לכזה שגם מודד וואטים.
אריק מון
על מה אני רוכב? לאחרונה בעיקר על נעלי הריצה שלי, זה פשוט יותר מסינגלפיד ופחות קסדות, קליטים וערכות פאנצ’רים מעורבים בעניין.
עכשיו ברצינות. מתוך שלושת זוגות האופניים שברשותי – Kona Unit 2010 סינגלספיד שהוסבו לטורינגבייק, סייקלוקרוס 2011 TCX1 של Giant ו-Niner MCR (קיצור של Magic Carpet Ride) עם הילוכים ובולם – נראה שאת רוב הקילומטראז’ שרכבתי בחיים עשיתי על האחרונים. ה-MCR הם אופני זנב קשיח מכרומולי משובח שמתאימים בול לרכיבות הנפח וסינגלים לייט שאני עושה, כשאני עושה… באמת, אחלא אופניים. הבעיה היחידה איתם היא הצביעה. אני לא מדבר על צבע ה-Kermit Green המעולה שלהם, אלא על איכות הצביעה הירודה. נראה ששנת 2011 לא היתה בציר מוצלח במיוחד וקרמיט התחיל לקבל פצעי בגרות חלודים עוד לפני שמלאה לו שנה. משם, העסק רק הלך והתדרדר עד כדי כך שבמקום Magic Carpet Ride מצאתי את עצמי רוכב על Magic Carpet Rust. מישהו אמר לי שייתכן שהדבר טמון בזיעה המלוחה במיוחד שלי, אבל אם זו הסיבה לקורוזיה אותו הדבר היה אמור לקרות גם ל-Unit וזה לא. כך או כך, חשבתי להוסיף WD40 למי השתייה ולהזיע מסיר חלודה. הדבר עשוי להוביל לאחד מן השניים: או שזה יצליח להעלים את צילוק הכרומולי, או שזה יעלים את הרוכב, בכל מקרה, הבעיה תיפטר.
באשר לשני הזוגות האחרים, ובכן, הסינגלספיד כאמור כבר לא סינגל אחרי שבקיץ הקודם הפכתי אותם לאופני טורינג הילוכים לטובת טיול רכוב באירופה. הם תפקדו מצויין גם בתפקידם זה וייבחנו שוב בטיול הקרוב לאירלנד והאי הבריטי. אני בהחלט מתגעגע לסט-אפ הסינגלספיד אבל כנראה שלא במידה מספקת לגרום לי להרים מפתח אלן ולעשות משהו בעניין.
את ה-Giant TCX1 קניתי בעיקר משום שמהרגע הראשון שראיתי את גיל מזור (אושיית 4 אפיק וסינגלספיד ותיקה!) רוכב על סייקלוקרוס ב-“אפיכניסה 2011” (ארוע של קומונת 4 אפיק) ידעתי שיום אחד גם לי יהיו כאלה. משהו במראה ובהרגשה שהם פשוט לא צריכים להיות פה, על עליית נווה שלום המפודרת (פרוייד? אתה ער?) דיבר אל “השטן” שבי. כמו עם הסינגלספיד, גם כאן הנסיון הראשון איתם הסתכם ב-I know it’s wrong, but it feels so damn good! ומאז ועד היום עונת הסתיו והחורף הפכו אצלי לשם נרדף לרכיבות גראבל על סייקלו.
ואם לא היתה לי מגבל, תקציב? הממ.. נראה שהייתי בוחר בזוג שיאגד בתוכו את כל תכונות השלישייה המוזכרת. אולי איזה אופני גראבל מכרומולי, משהו בסגנון ה-Kona Sutra. עם מרווח בוץ עצום שיתאים גם לצמיגי שטח וכידון עם דרופים בשביל שינוי תנוחה בדרך, בזמן שיטוט אחרי מקום יפה לנטות בו אוהל.
גיאחה
בתור אחד הבוחנים העסוקים בארץ יוצא לי לרכוב על לא מעט זוגות אופניים, ולכן גם לכאורה, יש לי אפשרות לבחור את מה שבאמת התחברתי אליו והכי מתאים לי, נכון? לא בדיוק – אני מאוד אוהב את האופניים שלי ורכשתי אותם לא סתם – אלא מתוך בחירה, אבל דווקא המעבר על כל כך הרבה סוגי ציוד לימד אותי איפה חסר לי… כמו כולכם גם אני חי בסביבת אילוצים ופשרות, ורוכב על ציוד שיכולתי להשיג, ולאו דווקא זה שהכי הייתי רוצה.
הגישה העקרונית שלי היא דווקא הפחתה: אני מעדיף להשקיע את כל התקציב בפחות זוגות אופניים כדי לקבל את הקצה האפשרי שאני יכול באלה שכן יש לי. אופני מרתון טובים מכסים גם רכיבות גראבל וגם רכיבות סינגלים, ואופני כביש – טוב, כביש זה הבסיס של האופניים והכושר. מבחינת זמני רכיבה אני מחלק אותם בדיוק 50% בין כביש לשטח, אז לא – אני לא יותר כבישון משטיחון. גם וגם בצורה זהה לגמרי. יותר עניין של תקופות.
בכביש – אני רוכב על ה Ridley Helium שבחנתי די מזמן ושדרגתי עם הגלגלים של BladeX ממבחן ארוך טווח. השילוב הזה מייצר חוויה נוחה ולא קשיחה מדי, כמו שאני אוהב, אבל לנסיעות לחו”ל אני לוקח את גלגלי ה C-24 דורה אייס של שימנו לטובת יכולת עצירה עדיפה בהרבה. עם השנים והמבחנים הנוספים גיליתי שעם הרידלי אני עדיין לא במיטבי, והגיאומטריה של ה Trek Emonda (ובכלל – כל החוויה של האופניים האלה והגלגלים שהיו שם) טובה לי בהרבה, במיוחד בדיסנדינג. זוג הכביש הבאים שלי יהיו בעלי היגוי יותר יציב עבור הירידות.
בשטח – יש לי KTM Scarp משודרגים ביותר: XTR על הרוב, בולם קדמי שהוחלף ל Step Cast הקליל של פוקס ועוד. האמת שאין זוג שאני ממש מרגיש שאני חייב לשדרג אליו בשטח, אבל אני בהחלט הייתי שמח להשתדרג ל XTR אלקטרוני מאחור, לעבור ל 1X ולשפר את ידית הנעילה של הבולמים מהכידון למיקום של מעביר ההילוכים שיבוטל. או פשוט ישר לרכוש את ה KTM Sonic… (בכל מקרה – אני מצמצם את עצמי לאופציות שיש בהן מקום לשני בקבוקים על השלדה, גם מתחת לצינור תחתון, וזה מכתיב הרבה מהבחירה).
כל הכתבות של גיאחה ב BIKEPANEL
סיכום – האופניים של הפאנליסטים
האמת שאין סיכום: ראינו פה גיוון גדול ושונות רבה.
- יש לנו לפחות ארבעה עם נטייה לאנדורו ורכיבת שבילים: מאור רביב, חן גרומן, יוג’ין לויט, תום בר ועופר עברי.
- יש מאיתנו לא מעט רוכבים מולטידיסיפלינריים על כמה סגנונות – גם כביש וגם שטח: אורי ניצן, שרון שחר, אלון וולף, גיאחה, צורחה ואריק מון.
- יש כבישונים בעיקר (שיש להם גם אופני הרים וסייקלו): חן שרייבר ודרור הדדי.
- ויש את אנשי השטח שמתמקדים בטיולים וחוויות: עזרא שהרבני, קובי אשל, שי יגל, ורועי גלילי.
אין מותג, אין סגנון ואין קיבעון – כמו הכתבות שלנו כך גם האופניים שלנו: מגוונים, שונים, מנומקים ומעניינים. מה שחשוב בהם בעיקר הוא שהם מוציאים אותנו לרכיבות ומהווים את הבסיס לחוויות שמייצרות את מגזין האופניים הכי טוב שאנחנו יודעים לתת.
שלכם, הפאנליסטים.
