שלושה ימים של רכיבות אל עומק המדבר הישראלי ופינוקים ברמה הגבוהה ביותר החזירו לחנוך את רגש ההרפתקנות, וכן, העירו גם את הפטריוט הישראלי שישב לו בשקט, בצד, בחושך, לבד.
את ירון דרעי הכרתי בשנת 2010, כאשר שנינו לקחנו חלק בתחרות 24 השעות בבן שמן. לאחר שנים ארוכות בהן תופפתי בהרכבי רוק רבים, זיהיתי מרחוק את הטיפוס: שיער ארוך, תנועות איטיות ועדינות, מבט מחויך ואישונים מורחבים, המוקפים באדמומיות קלה… ללא ספק, סטלן חולמני. קו המחשבה הזה המשיך אצלי גם לאחר שיחה ארוכה איתו, תוך מתיחות על מחצלת מאובקת, באישון לילה. “אני פותח בסמר בית הארחה לרוכבי שטח, עם כל החבילה- חדרים, מדריכים, מסלולים, פינוקים ו-ווייב מדהים של המדבר…”, הוא אמר לי. “וואלה, נשמע מדהים, כל הכבוד! עכשיו, תגיד לי רק איפה זה סמר??!”, עניתי במהרה.
ירון דרעי, האיש שלכם במדבר: אירוח חם ומפנק לרוכבים בסמר – מפלט אל מקום אחר!
Fast Forward ארבע שנים, ואני מוצא את עצמי בדרך דרומה, לאחר הזמנה אישית של ירון החולמני, לקראת השתתפות בפיילוט שנקרא “סמר אפיק”. אם כן- מהו ה”סמר אפיק”? מדובר באירוע עתידי- תחרות אופניים רב יומית, אשר תיקח את המתחרים עמוק אל תוך הערבה והנגב הדרומי, דרך סינגלים יוצאי דופן, שבילי מדבר שכוחי אל וחולות נודדים. החזון הוא למשוך רוכבים מכל העולם לסופשבוע ייחודי, שיציג בפני הרוכבים את יופיו המהפנט של המדבר, תוך דיווש מאומץ ואירוח מושקע ומתוקתק. בארבע השנים שחלפו, מסתבר, ירון וחבריו הסמרניקים הקימו אימפריית אופני הרים בקיבוץ סמר, הממוקם בדיוק בתווך בין יוטבתה לתמנע… (לא מאמין שלא ידעתם!!). אותו זרע (קנביס?) שנטמן אי שם ב-2010, הפך לשיח מדברי משגשג, תחת טיפולם המסור של ירון וחבריו לשיגעון המדבק.
את שלושת הימים המפנקים הבאים ביליתי בחברתם של רוכבי אפיק מדופלמים, כולל יוצאי סיירת צ’ימי, “מבצע עובדה”, מבצע יואב, חוצה ישראל ושאר רכיבות ארוכות מנשוא. חבורה נפלאה של רוכבים מכל הגילאים (כולל מועדון ה-60 פלוס) ובהדרכתם של מדריכי סמר בייק. 
היכרות ומהירות
נקודת המפגש ליום הרכיבה הראשון נקבעה, באופן מפתיע, ב”חאן בארות”, אשר במרכז מכתש רמון. מטרת הרכיבה היתה לדמות מסלול נוח לרכיבה לכמות רוכבים גדולה למדי, בהקפה של כ-60 קילומטרים. אט אט הגיעו כל 15 הרוכבים הנרגשים, ובטקס שיסמל את הימים הקרובים, התקבלו בצליל פתיחת בקבוקי בירה קרים ובמגשי תמרים מ ע ו ל י ם ואורגניים, הגדלים בשטחי קיבוץ סמר. החברים מסמר-בייק מאוד עסוקים בלפנק את רוכביהם. פריסות של אוכל, שתייה, פירות, בירות ואיזוטוני ליוו את שלוש הרכיבות שלנו, מבוקר ועד ערב. הגדילו לעשות המארחים, ויצרו מספיק מפגשים עם רכב הליווי, עד שחלק מהרוכבים בכלל לא סחבו עימם תיק גב, והסתמכו על בקבוקים על שלדת האופניים… פגשנו את המדריך המסוקס והשקט שלנו, יוני שמו, שהתגלה בהמשך כרוכב חזק בטירוף, טכניקאי מצוין, ומוביל טיולים מהרמה הגבוהה ביותר. בכלל- עושה רושם שכל האנשים הסובבים את העסק שנקרא “סמר-בייק”, הם אנשים סופר מקצועיים, חייכנים ומסורים. כיף להגיע למקום שדואג לרוכב מא’ ועד ת’, ועושה זאת בחיוך ובסבלנות.
הרכיבה החלה בין מחצבות פוספטים הפזורות ברחבי המכתש, ומשם, לטיפוס כביש ב”מעלה העצמאות” לכיוון מצפה רמון. לאחר הצטיידות בשתיה ובאוכל, עלינו על “שביל ישראל לאופניים”, המתקרב ומתרחק חליפות משפת המכתש, בסינגלים מהממים ובנויים היטב, ובשבילים רחבים המעודדים קצב רכיבה גבוה. לאחר שאיגפנו את המכתש מצדו הצפון מערבי, ירדנו את מעלה נוח, ועלינו על השביל הארוך אל עבר חאן בארות. ההרגשה הזו, של המרחב הפתוח והאינסופי, עם ההרים המקיפים והשבילים הנפרשים אל עבר האופק, שווה כל דקת דיווש ומאמץ, והזכירה לי עד כמה אני אוהב את המדבר, ועד כמה אנו ברי מזל להיות כאן.
קצב הרכיבה הגבוה הפתיע אפילו את הסמרניקים, וחיוכים מרוצים נרשמו מכל עבר, כאשר הגענו אל נקודת הסיום, שם חיכה לנו מרק חם וטעים ובירות צוננות ל”התאוששות” פסיבית… לאחר התארגנות קצרה, שמנו פעמינו אל עבר קיבוץ סמר, להתפזרות בחדרים וארוחת ערב מפנקת.
אוכל, שתיה, גבר, גבר…
לא נהוג להתעכב בכתבות ממין זה, על שירותי האירוח וה-Facilities שמספק המארגן- שהרי ברכיבה עסקינן. אך כל מי שחווה את האירוח של חברי סמר-בייק, יודע מדוע אני חייב להתעכב ולפרט מעט. אתחיל מהפרטים הקטנים- כי בדיוק שם ניכרת ההשקעה ושם גם בולט ההבדל בין סמר-בייק לבין מקומות אחרים בהם התארחתי בעבר. מיד עם הגיעך למקום, אתה מבחין בשולחן הנקי, עליו יושבת קערת פירות וירקות ע נ ק י ת, ולידה מסחטת מיצים מקצועית, קרש חיתוך המלווה בסכין חדה, מכונת קפה משובחת וצידנית מלאה בבירות קרות. או מה שנקרא בתנ”ך- גן עדן.
“עשה זאת בעצמך”, קוראים לזה, אבל בצורה הכי חיובית שניתן לשער: בין רגע כולם עטים על ערימת הפירות ומכינים שייקים שלא היו מביישים מלונות פאר תאילנדים. הפמיליאריות הזו, ש”מכריחה” את כל הרוכבים לשהות יחדיו סביב אותו שולחן, היא לב לבה של ההצלחה הסמרית בעיני. כולם יושבים יחד, מחליפים חוויות, שותים בירה, מכינים מיצים, מתמתחים, מדליקים את האח החיצונית ומאזינים למוסיקת עולם של סטלנים מעושנים מהערבה הדרומית.
אף אחד לא ממהר לחדרו, וכולם מבלים את אחר הצהריים יחדיו, בניחותא.
חלק מהרוכבים בילה זמן רכיבה בפאמפ-טרק המוצלח ביותר בו רכבתי בישראל, שנבנה במקצועיות על ידי “עז הרים תשתיות”. פאמפ-טרק קצר וממזרי, עם ברמים מושלמים ופאמפים סוחטי נשימה ושרירים.
לאחר ההתארגנות בחדרים, (שלושה אורחים בחדר מרווח, ומקלחות עם זרם חם, שאין דברים כאלה…) הוזמנו כולם לארוחת ערב עשירה, שנבנתה סביב תבשיל פויקה מדהים, מלא בבשר איכותי וטעים. סלטים מכמה סוגים, אורז ומרק- הכל כיד המלך, וטעים בטירוף. מה שניכר מאוד בהכנסת האורחים של סמר-בייק, זה שפשוט לא חוסכים עליך בכלום. יש הכל מהכל, וכמה שאתה רוצה. רוצה עוד? כמה דקות, ומישהו מופיע עם התשובה לבקשותיך. מדהים. לאחר ארוחת הערב התיישבו כולם בתוך ה”אולם המרכזי”: מבנה מושקע, עם מערכת קולנוע וקול ברמה גבוהה, אך כמסורת סטלני הנגב- מלא שטיחים בדואיים, כריות נוחות להישענות ואח פנימית המפזרת ריחות נעימים בחלל החדר. לאחר שעה קלה החלו להישמע נחירות מפינות המבנה, וכולם התפזרו בשקט אל חדריהם.
החדר האינטימי שלי, אני בחדר
כחלק מחוויית האירוח שלי שם, דאגו סמר בייק להזמין עבורי קרוואן מפנק מבית חברת “לאופק” (Laofek), אשר עובדת ביחד עם סמר-בייק, משכירה ומוכרת נגררים שהם בעצם בית נייד על גלגלים. בתור אדם שבילה כשנתיים מחייו בקרוואן נוסע ברחבי ארה”ב וקנדה, התרגשתי מאוד מההזדמנות לבלות את הלילה ב”בית” קטן משלי. מי שרגלו עדיין לא דרכה בתוך קרוואן\נגרר שינה, עשו לעצמכם טובה, ותנסו את זה פעם. מדובר בבית קטן וחמים, עם כל ה-Facilities הנדרשים לאירוח מושלם: מיטות נוחות ורחבות, שולחן אוכל ושירותים מפנקים, מקלחת ומטבחון מאובזר. הכל שם, בפנים, בנוי בקומפקטיות, וחשוב מכל- מספק הרגשה של מרחב אישי וביתי, שכל כך חסר בעת התארחות במלון או אכסניה. ברגע שסוגרים את הדלת- המרחב הפנימי הוא כולו שלכם. מי שמבלה מספר ימים בכזה קרוואן, כמו שאני ביליתי תקופות ארוכות בחיי, יפתח אליו רגש וחיבור של מאורה מוכרת ומזמינה, של בית… נהניתי מכל רגע בקרוואן החמוד שלי, ומכאן אני רוצה להודות ל-“לאופק” שהזכירו לי נשכחות ושדאגו לי למיטה נוחה לשני הלילות.
“במדבר”
בוקר היום השני התחיל בארוחת בוקר, איך לא- מפנקת, והמשיך בהתארגנות ליציאה לרכיבת 120 קילומטרים של שטח מדברי אמיתי. ירון הבטיח הקפה ארוכה, ובה מעל 50 מקילומטרים של סינגלים משובחים. ואכן, לאחר כ-20 קילומטרים של חימום מישורי לאורך כביש הערבה, חצינו את הכביש מערבה, ונכנסנו לאחד מקטעי הסינגל היפים ביותר שרכבתי בחיי. ירון, בעוונותיו הרבים, הוא גם מתכנן ובונה סינגלים מוכשר וגאה, אשר בונה במו ידיו (ובעזרת בונים מוכשרים כמו יואב בהט ואחרים) את מקטעי שביל ישראל לאופניים באזור הדרום. מדובר בפרויקט הסינגלים השאפתני ביותר במדינת ישראל, בשטח קשה מאין כמוהו לעבודה, ובתנאים קשים ומתישים פיזית.
הסינגל הראשון בו רכבנו הוביל אותנו אל תוך ההרים אשר ממערב לכביש הערבה, ומה שנראה כמו דרך ללא מוצא, בתוך נחל המגיע אל מול הר אדיר ונישא, התברר כפתחו של טיפוס אימתני אשר נקרא “מעלה קטורה”. מעלה באורך 900 מטרים, המטפס בשיפוע ממוצע של כ-30 אחוזים, ובנוי לתפארת מדינת ישראל. בן גוריון היה רואה את זה ונגנב. בהן צדק.
בחלקה האמצעי של העליה מדרגות תלולות בנויות אל תוך הסלע, ולצידן הימני סינגלון תלול ואתגרי לרכיבה, שיעמיד למבחן גם את טובי הטכניקאים ומגודלי הריאות. תוך טיפוס מטורף והתנשפות מאומצת נפרשה מולנו הערבה במלוא הדרתה, ותוך דקות מצאנו עצמנו בקצה העליה, מחייכים ומסדירים נשימה. לא יאמן כמה עבודה הושקעה בקטע הסינגל הזה, וירון, הסטלן החולמני, הסביר בגאווה איך עבדו ימים ארוכים בשינוע סלעים והזזת הרים (Literally and figuratively) בכדי לסיים את המקטע הקשה.
משם המשיכה הקבוצה בסינגלים ובשבילים רחבים, תוך מפגשי תדלוק עם רכב הליווי, בין שבילים הדוקים לבין דיונות נודדות, בין קטעי סינגל מטריפים לבין ירידות ונופי עוצרי נשימה. בתוך הקבוצה התגלו פערי יכולת לא קטנים, ולאחר דיון קצר עם מובילי הטיול (ירון, יוני ושאקי), הוחלט לפצל כוחות. הקבוצה הזריזה המשיכה עם יוני, וה”יסודיים” (כל הזכויות שמורות לגל צחור…) המשיכו עם ירון. מה שיפה היה לראות, זה עד כמה בקלות ניתן היה לשנות את התכנית היומית, עם צוות מדריכים כה מוכשר, אשר מכיר את המסלול כאת כף ידו. ללא תקלות מיוחדות, ללא הרגשת כבדות- מתעורר צורך? יש פתרון. ככה צריך לנהל עסק דינמי כהדרכת קבוצות אופניים. שאפו.
לאחר רכיבת רוב קטעי הסינגל “שחרות-תמנע”, נשפכנו אל תוך הערבה, ופנינו צפונה, אל תוך רוח פנים אימתנית, למקטע של כ-10 קילומטרים. הפיצול בקבוצות התגלה כחשוב, כאשר החברים הזריזים יותר יצאו בדהרה צפונה, וג’יפ הגורר עגלה אסף את ה”יסודיים” והביאם אל חיקה החם של הזולה בסמר-בייק. שוב- הריטואל הקבוע: מרק חם, מיצים טבעיים (מחוזקים באבקת חלבון), בירות צוננות ואח חיצונית ומנחמת ליוו את שעות הדימדומים אל מול הרי אדום הירדניים. סיום מושלם ליום מדהים במדבר. ארוחת הערב הטעימה כבר תפסה את הרוכבים עייפים ומסטולים מבירות, וההתפזרות המוקדמת לחדרים היתה מובנת והכרחית. מחר רוכבים שוב…
קרבון ונחושת
את בוקר היום השלישי התחלנו בניחותא. לא תוכנן לנו יום ארוך- כ-35 עד 40 קילומטרים, כאשר יוצאים ברכיבה מסמר, עושים סיבוב בתוך פארק תמנע, ובסינגלים הבנויים לתפארת שירון וצוותו הקימו שם, וחזרה לסמר. התחלקנו שוב לשתי קבוצות, ומצאתי עצמי בקבוצת הזריזים…
ירון הוביל אותנו בעצמו, ולקח אותנו לפינות הנידחות והחבויות של פארק תמנע, בין הרים אדומים וכבדים מנחושת, ובתוך נחלים עמוסי היסטוריה וגיאולוגיה. רכבתי בהמון מקומות בעולם, ובמדבריות מדהימים ביופיים, אבל הסינגלים והשבילים בפארק תמנע הם, ללא ספק, מהיפים ביותר בהם רכבתי. יש משהו מלכותי ודרמטי בנוף הירחי והאדום הזה, והסינגלים הבנויים למשעי רק מוסיפים לחוויית רכבת ההרים אותה עובר הרוכב בין פיסות ההיסטוריה המדהימות הללו. עצירת בירות אל מול הפטריה המפורסמת שבלב הפארק, והסברים מפורטים של יאיר (המבוגר האחראי), עוד כמה סינגלים מהירים, ואנחנו כבר בדרך חזרה לסמר, לארוחת צהריים ממלאת וסיכומים אחרונים של הרכיבה. וואו, איזה יום.
אחרית דבר, או אולי ראשיתו
סמר אפיק הוא השם שניתן לשלושת ימי הרכיבה המטריפים האלו, והפיילוט הראשוני בו לקחתי חלק הוא ראשיתו של פרוייקט רחב יריעה, שירון וחבריו לשיגעון מתכננים לעתיד הקרוב. בנוסף, ובלי קשר לתחרות אותה מתכננים הסמרניקים על תוואי מסלולי הרכיבה שעברנו, ה”סמר-אפיק” הוא סופ”ש מומלץ לחובבי המרחקים, אשר רוצים ויכולים לבלוע עוד ועוד נופי מדבר מדהימים.
בסמר-בייק יתפרו לכם חבילה לפי דרישה, מבחינת רמת הרכיבה, יכולות הרוכבים ורצונות הקבוצה. הן מבחינה טכנית, והן מבחינת כושר. היכולת של המדריכים והמלווים לשנות כיוון, להתאים עצמם לדרישות הרוכבים, ולעשות הכל בזריזות ובנדיבות היא בלתי רגילה, ונדירה במחוזותינו, ובכלל. ואולי הסיבה האמיתית ליכולת זו היא העובדה שהם באמת אינם ממחוזותינו… הם אנשים מזן אחר, ממקום אחר, מזמן אחר- חלוצים במלוא מובן המילה, ובאופן רסמי, ממשיכי דרכו של אותו בן גוריון. מפריחי שממה, בוני הארץ בעלי חזון ארוך טווח.
בשום שלב לא מורגש שחוסכים עליך, מתעצלים על חשבונך או מעגלים פינות. החווייה היא שלמה ומושלמת, ומכל סוף השבוע הפנטסטי הזה, זו ההרגשה שליוותה אותי בכל הדרך חזרה למרכז הארץ. החלום שהתחיל אי שם ב-2010, במוחו המעורפל של ירון, הסטלן החולמני, קרם עור ושבילים, והפך בעיני, למודל המושלם לאירוח קבוצות רכיבה הרפתקניות. אני לא יכול כבר לחכות לפעם הבאה בה אתארח אל הסמרניקים החייכנים, ובעיני, כל רוכב חייב לעצמו ביקור ב”מכה” החדשה של רוכבי האופניים בישראל.
כתב וצילם: חנוך רדליך
