רותי פולוילר ואורית ברנע מספקות הצצה לחייהם של 5 רוכבי פרו-טור שהוגדרו ע”י הכותבות כ”שווים ביותר”, ומוכיחות שוב, ש BIKEPANEL הוא אתר תוכן מקצועי ורציני שעוסק אך ורק בדברים החשובים ביותר בתחום האופניים.
אז הכל התחיל אצל רותי על הספה כשברשותי היו זוג אופני שטח ורק חלמתי על אופני כביש ועל היום שבו אטפס את “בית אורן”. בימים ההם (לפני כ- 5 שנים) הייתי מתייצבת אצל רותי שחיה ונושמת אופני כביש כבר שנים, לצפייה במירוצים הגדולים. בתרחיש הרגיל הייתי בוהה במסך ומול עיני נחש הפלוטון הצבעוני מתפתל בין ההרים, מצמיח ובולע ראשים ומדי מספר דקות רותי זורקת איזה שם מפוצץ של רוכב (בד”כ שמות שוברי שיניים) ומגוללת לפני את כל הביוגרפיה שלו, מצב משפחתי, מצב בריאותי, הישגים בעשור האחרון, תחביבים You name it… בתכלס, אני עוד לא הבנתי כלום ממה שקורה באמת מאחורי נחש הפלוטון, כל הכוחות, האינטריגות, האסטרטגיות, הכסף ולצערנו גם הסמים. וככה ממירוץ למירוץ משנה לשנה נספגה התורה, מצאתי את עצמי זוכרת שמות של רוכבים ולאיזה קבוצות הם שייכים והבנתי גם מה החשיבות של דקות ספורות במהלכם של 21 ימים מפרכים. בנוסף למרוצים הגדולים התפתח עניין גם במרוצים החד-יומיים והמחשבות על “ירידה לכביש” נעשו תכופות.
שנת 2009 הוכרזה כשנה וורודה ובשלהי חודש מאי רותי ואני נחתנו באיטליה שכרנו “מיני קופר” זריזה (בעוונותינו לא טיפסנו עם האופניים) ויצאנו לכבוש את הדולומיטים ולשטוף את עינינו ברוכבי העל של הג’ירו. חווינו שעות של ציפייה על פסגות מוקפות עננים, בחברתם של עוד אלפי צופים שממתינים לשברירי שנייה שבהם יזכו לראות את הרוכבים הטובים בעולם בעוד יום עבודה. בין קפוצ’ינו לאספרסו השתדלנו להגיע לנקודות הזינוק ולראות את הרוכבים כשהם עדיין רגועים ומתמסרים לתקשורת וקשה לשכוח את רגעי הזינוק שבהם נשמע רחש מיוחד של 360 הקלקות… הג’ירו היה חוויה מכוננת וזוג אופני הכביש הראשון שלי לא איחר לבוא. אחרי הג’ירו הגיע כדרך הטבע ה- TDF אומנם על הספה אצל רותי אבל הבהייה שלי התחלפה בצפייה יותר אקטיבית ובד”כ בניחוש השלישי הייתי מצליחה לזהות את הרוכב שעבר לפני 5 דקות על המסך. ב- 2011 שוב הגענו לג’ירו וב- 2012 כנראה נלך על חד-יומיים עם דגש על Paris-Roubaix…
לאחר הפרומו אפשר לעבור למהות העניין. הכתבה שלפניכם היא עבודה מסכמת של הרבה שעות מסך, שעות אינטרנט ומגזינים (בעיקר של רותי). כפי שבטח שמתם לב, מאחורי הקסדות, המשקפיים והביבים יש אנשים שלמרות ה”מדים” וההופעה האחידה הם עולמות שלמים, מעניינים ומסקרנים. רותי ואני בחרנו 5 רוכבים ש”עושים לנו את זה” ולא רק במובן השטחי של המראה (אבל בעיקר…) ולספר עליהם דברים שעלולים לעניין גם אתכן/ם. אז תתפסו מקום על הספה ותפתחו עיניים. ועוד דבר קטן, יש לכתבה הזו גוון צהבהב אבל החלטנו שאם לגברים יש מגזינים שלמים כאלה (ראו ערך “ספורטס אילוסטרייטד, מגזין בגדי הים”, “בלייזר” וכד’) אז מותר גם לנו (בקטנה) וחוץ מזה צהוב זה צבע נחשב בעולם הרכיבה וב BIKEPANEL הפאנליסטים כותבים על מה שמעניין אותם על אופניים – מקווים שגם אתכם:
Fabian Cancellara
פאביאן הוא מותג ! שמות הכינוי שהודבקו לו יכולים להעביר חלק מההערצה שחולקים לו בעולם רכיבת הכביש: ספרטקוס, הקטר, הטנק, Fabu, המכונה, השעון השוויצרי.
4 פעמים אלוף העולם בנג”ש, (ואפילו פעמיים אלוף עולם בנג”ש צעירים, ומקום 2 בנג”ש U23). פעמיים מנצח בפאריס-רובה וב-E3 Prijs. הטור של פלאנדריה, מילאן-סן רמו, מונטה פאשי סטראדה ביאנקי. GC כללי בטור של שוויץ, טירנו-אדריאטיקו, בטור של עומן. מדלית זהב בנג”ש האולימפי בבייגינג. עד עכשיו החזיק בחולצה הצהובה בטור דה פראנס במשך 21 יום (המוביל בין הרוכבים הפעילים כיום). וכל ההישגים האלה ללא מנוע עזר…
כיאה למחזיק בכינויים ובתארים הנ”ל, פאביאן בנוי לתלפיות וזה אומר שלפנינו נמצא בחור מוצק וחסון.
פאביאן מיתמר לגובה 1.86 מ’ והתברך ב- 4 ראשי אימתני (בנוסף לעוד כמה מעלות) ובחיוך שובה לב. בנוסף לאישה (סטפני) וילדה (ג’וליאנה), יש לו עשרות (אתרים של) מעריצות בכל העולם (וגם מעריצים): הנה דוגמא, ועוד אחת , יש לו אתר אינטרנט ובשעות הפנאי הוא נהנה מסנובורד וגם מאופני הרים ! הוא אוהב אוכל איטלקי ויין אדום. פאבו שולט בשפות גרמנית-שוויצרית, גרמנית, איטלקית, צרפתית, אנגלית, ספרדית ומבין פלמית. עם זאת, את המשפט האחרון צריך לסייג ולומר שבטוויטר יש לו שפה שהמעריצים קוראים לה “Fabianese” מכיוון שהיא עילגת ומשלבת מילים בשפות לא ברורות וסימני פיסוק לא קיימים. לאחרונה פרסם ספר אוטוביוגרפי שלצערנו לא כתוב באנגלית.
ניסינו בכוח למצוא משהו עסיסי וקינקי ונותן השראה על פאביאן, אבל מאמצינו עלו בתוהו. הבחור שומר על תדמית נקייה, איש משפחה למופת. אפילו בפעם ההיא, כשבאיירנה ריס תפס את אנדי שלק וסטוארט אוגריידי שהשתכרו באמצע הוואלטה והעיף אותם מהתחרות, פאביאן ישן לבטח שנת ישרים בחדרו במלון. חלקנו מאוכזבות שהוא כזה בחור טוב, חלקנו, די מתלהבות מזה.
ולסיום: רותי מוסיפה: יש לו שיער שובב שמעורר צורך להעביר בו יד ולסדר לו את הפוני.
הנה פאביאן כפי שצילמה אותו אורית מתראיין לתקשורת בג’ירו 2009:
“Driven by Glory” ראיון עם פאביאן
יכולנו להמשיך אבל צריך להשאיר שורות גם לשווים הבאים
Thor Hushovd
אל הרעם! השור מגרימסטד (עיר הולדתו בנורבגיה).
ב- 2011 קטף את התואר אלוף העולם ברכיבת כביש. החזיק בחולצה הצהובה בטור דה פראנס האחרון במשך 8 ימים (10 ימים בסך הכל). זכה בחולצה הירוקה פעמיים בטור (2005, 2009) ופעם בוואלטה (2006, לא ירוקה, אבל מי יכול לעקוב אחר שינויי הצבעים שם). זכה בגנט-ווולגם. מאז שזכה בפאריס-רובה של U23 הוא מנסה לזכות בבוגרים, אבל עוד לא הצליח.
תור בן 33, 1.83 מ’ מתגורר במונקו, בשכנות לחברו הטוב, פיליפ ג’ילברט (הידוע בכינויו 13 אינץ’), שהחל מהשנה יהיה גם חברו לקבוצה. כן, גם הוא נשוי ואב לילדה. הכיר את אשתו כשהיה בן 20 במועדון מקומי בעיר גרימסטד. היא היתה כמעט בת 22 ועבדה כספרית. זו היתה אהבה ממבט ראשון ומיד אחרי הפגישה הראשונה הגיע תור לקבל תספורת אצל סוזאן ושלח לה זר ורדים ליום הולדתה… השאר כמובן היסטוריה.
תור בעל מראה מוצק כיאה לויקינגי גאה. מצויד בזוג עיני תכלת ומרבה להציג את המראה הזיפי. הבלורית של תור כבר לא מתנפנפת…(נו, הסנדלר הולך יחף).
בהצגת הרוכבים בג’ירו האחרון הפגין את חוש ההומור היחודי שלו כשכל הקבוצה עלתה לבמה כחבורת מאמינים הסוגדים לאל הרעם הנורבגי כשהוא חמוש בפיאה עם שיער ארוך ופטיש (סימלו של אל הרעם במיתולוגיה הנורדית).
רותי מוסיפה: שהיא היתה מלטפת לו את הלסת וטובעת בתוך התכלת של עיניו.
תור מתראיין אחרי הזכייה באליפות העולם
Manuel Quinziato
מבחינה מקצועית מנואל קווינזיאטו הוא עדיין הבטחה שלא התקיימה. הוא נחשב לרוכב קלאסיקות אביב שהצליח להתברג בעשיריה הראשונה בגנ-ווולגם ובפאריס-רובה, אבל עוד לא ניצח בשום דבר משמעותי. הוא דומסטיק חשוב מאוד בגראנד טורים, וסייע בזכייה של קאדל אוואנס השנה בטור.
הסיבה האמיתית שהוא ברשימה הזאת די פשוטה. למנואל גוון עור חום-זית, שיערו בצבע שחור-פחם ועיניו בצבע ירוק יחודי המאיים לבלוע אותך בעוד חיוכו יגרום לרבות לצמרמורות של חום וקור. נעצור כאן כי הדופק של רותי עולה….
מנואל נולד בבולצאנו שבצפון איטליה. בן 32, רווק, אבל תפוס ע”י יפהפיה ספרדייה. בזמנו הפנוי לומד עריכת דין בהתכתבות. המוטו שלו בחיים: “חכמה אמיתית היא לדעת שאתה לא יודע כלום.” סוקרטס. פשוט בחור מרתק.
הוא מעריץ מאוד נלהב של מוזיקה ולהקות רוק. חשבון הטוויטר שלו עלול לשעמם את מי שלא חובב מוזיקת רוק, אבל ההתמדה משתלמת ומי שתחכה מספיק זמן תזכה לראות תמונות אישיות מרנינות.
רותי לא מוסיפה דבר. היא בהיפרונטילציה. ברור למה: הנה, היא הצליחה לצלם ולהריח את הבושם שלו לפני הזינוק בג’ירו 2009 ומאז היא בפיקסציה קבועה:
מנואל באיטלקית שוטפת, כדאי להתרכז בעיניים:
Jens Voigt
כריזמטי, מצחיק, שנון, ישיר, היפראקטיבי, רוכב אמין ונאמן לקבוצה. התגלמות ה”פאנאש” בפלוטון.
15 שנה בפלוטון המקצועי ועדיין מלא תשוקה למקצוע.
ינס זכה חמש פעמים בקריטריום אינטרנשיונל, פעמיים בטור של גרמניה, פעם בטור מדיטרנה ובטור של פולין ובמספר לא קטן של שלבים בהרבה תחרויות, כולל שלושה שלבים בטור דה פראנס ושלב בג’ירו ד’איטליה. לפי חברו בובי יוליץ, ינס היה יכול לזכות בהרבה יותר מרוצי שבוע אם הוא רק היה רוצה. אבל ינס רוצה לרכב בשביל אחרים. החלום הגדול שלו הוא להביא את האחים שלק בצהוב לפאריז. ואם כבר הזכרנו את פאריז, אז בשלב 16 של הטור של 2010 לינס היתה תאונה שגרמה לשבירת האופניים שלו ומכיוון שכל המכוניות של הקבוצות כבר עברו, ינס חשש כי לא יוכל לסיים את המירוץ עד שהגיעה מכונית עם כמה אופני ילדים…ינס לא היסס וסיים את השלב כשהוא רכוב על אופני ילדים בצבע צהוב עם “כלובי נעליים”.
אבל השאלה הכי חשובה היא: מה ינס יעשה? (השאלה שכל רוכב ישאל את עצמו, בכל מצב אפשרי. והתשובה – ינס יתקוף. בכל מצב אפשרי)
ינס ווייט. אב, בעל, רוכב פלוטון מקצועי. תופעת תרבות.
יש לו שישה ילדים (כן, המספר הוא 6 לכל מי שחשש/ה שרכיבת אופניים פוגעת בפריון הגבר), כלב, חתול, 9 דגים ומספר לא ידוע של דגיגונים (21 בספירה אחרונה).
בחשבון הטוויטר יש כמעט 52,000 עוקבים, יש לו בלוג קבוע בבייסיקלינג.קום
יש app שלם שמוקדש לפנינים שיוצאות מהפה שלו, אתרי מעריצים, חולצות עם ציטוטים שלו, “אתר עובדות על ינס” (להקליק על התמונה כדי לעבור לעובדה הבאה), סרטוני וידאו, תמונות. הכל.
רותי מוסיפה: “אמנם לא דיברתי איתו, בטח הייתי שוכחת את כל האנגלית שלי, אבל אחרי שלב מספר 4 בג’ירו של 2009, בסאן מרטינו די קסטרוצה, אחרי שכל הפלוטון רכב 4:15 שעות בדולומיטים, ואחרי שהוא בעצמו בילה 159 ק”מ מתוך 162 ק”מ של השלב בקבוצת בריחה (ברור) ונבלע ע”י מנצח השלב רק כ-3 ק”מ מקו הסיום, כשצעקתי את שמו בקול גדול, הוא הסתובב, וחייך. זהו. זה היה מספיק”. רותי הספיקה לצלם, הנה תראו בתמונה:
גם אורית תפסה אותו מקרוב: ינס מתראיין לתקשורת בג’ירו 2009
קטעים מתוך הסרט של csc על ינס:
Bernhard Eisel
כינויו בחבר’ה: ברני (וגם לו יש אתר).
ברני בן 30, 1.83 מ’. אוסטרי עם מבטא אוסטרלי מקסים. הוא תמיד רצה להיות רוכב אופניים מקצועי. כבר בגיל 11 הוא ניצח מרוץ אופניים. בגיל 17 עבר לאיטליה לרכב בקבוצת חובבים. עבר דרך קבוצת Mapei-Quick Step האגדית בשנים 2000-2001. הוא הגיע ל-T-Mobile ב-2007 ומאז רוכב לצידו של מארק קאבנדיש.
רוכב לצד קאבנדיש, אבל גם חולק איתו חדר במחנות אימונים ובמרוצים, בממוצע 200 יום בשנה. חבר לחיים. כפי שברני אומר באחד הראיונות: “הנה קאב מתקשר, כבר עשרים דקות לא דיברנו”. זוגיות צפופה. בראיון אחר הוא מציין כי לקאב יש לב גדול אבל גם פה גדול…
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=lQ9QRBpPpZw&feature=player_embedded[/youtube]
אייזל הוא גם רוכב מצטיין בפני עצמו, ב-2010 זכה בנצחונו הגדול ביותר עד כה – גנט ווולגם. ב-2006 הוא הגיע חמישי בפאריס-רובה. בין לבין, כל שנה מאז הפך מקצוען יש לו לפחות שני נצחונות (אוקיי, חוץ מהשנה האחרונה) ותחת פיקודו, קאבנדיש זכה השנה ב-20 מרוצים.
הוא אוהב לרכב על אופניים, אוהב לקרוא ספרים, לעשות קניות, ויש לו חולשה ליינות טובים ומקומיים. כולם אוהבים אותו, בפלוטון ובעיתונות, וכמעט תמיד ראיון איתו מסתיים בחיוך ובצחוק מתגלגל.
ורותי? שותקת. כשזה מגיע לאיכות כזאת, היא עומדת, מסתכלת ופשוט נהנית. מכל רגע.
ברני, על מיטת המסג’:
צלמו וכתבו: רותי פולוילר ואורית ברנע
* אהבתם את הכתבה? אז תראו לנו ולחברים שלכם את זה! ממש פה למטה – מעל האיזור של התגובות בצד שמאל, יש כפתור קטן וחמוד עם ריבוע כחול ובתוכו האות F והמילה Like צמודה אליה. ה F מציינת את המשמעות: “פאק אני חייבת לשתף!” אנא לחצו עליו, כתבו את דעתכם ולחצו על ה Enter.
