ניווט מפה מוכר לרבים בעיקר מהצבא ומתנועות הנוער, היה פופולארי מאד בזמנים שלפני ה GPS. זוכרים? אנשים הסתובבו עם יריעות נייר גדולות ולפיהן מצאו את דרכם. השילוב של הניווט עם אופני הרים נקרא בלעז MTBO, ויש גם פה בישראל כת קטנה של רוכבים-מנווטים שמחזיקה את הענף הזה חי, פעיל ועם תחרויות במקומות מגוונים ברחבי הארץ. הם מזמינים גם אתכם להצטרף, ואולי להידבק בחיידק הניווט הרכוב!
מאת: ניר להן
צלמים: דן צ’יזיק, אילן שחם, גיא חלמיש
הפירוש הוא Mountain Bike Orienteering ובעברית: ניווט אופני הרים ספורטיבי. כדי להיכנס לראש, לחצו על כפתור ה Play שיש מעל לתמונה הראשית בראש הכתבה! זהו סרט שממחיש את החוויה מאליפות העולם בניווט רכוב!
ניווט אופני הרים, הינו חלק מענף הניווט הספורטיבי, שכולל גם ניווט רגלי וניווט סקי, מפותח בעיקר באירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה. הציוד: אופני הרים + מתקן מפה המורכב על הכידון ומאפשר סיבוב המפה בהתאם לכיוון התנוע. בארצנו הארועים מתקיימים במסגרת איגוד הניווט ומתקיימים בדרך כלל בשבת בבוקר, לפעמים בשישי אחרה”צ ובחגים. יש מדידת זמנים ודירוג, יש גם ליגה ויש אליפות ישראל למי שרוצה. יש רבים שבאים לארועים בודדים בשביל החוויה בלי מטרות השגיות מוגדרות אם בכלל. בסך הכל ישנם כ 10 ארועים בשנה בין ספטמבר ליוני.
מזנקים במרווחים של דקה. כל אחד מגיע בזמן אחר להתחלה, מקבל צ’יפ ומפה, ויוצא לדרך (צילם: גיאחה)
התחרויות מאורגנות על ידי מועדוני הניווט השונים אשר אחראים על הכל: מתכנון הצירים, הצבת נקודות ציון, סימון ציר ההגעה לנקודת הכינוס, ועד ניהול התחרות בזמן הארוע. הכל בהתנדבות ללא חברת הפקה ועם זאת במקצועיות מרשימה. הם אף דואגים למתקני מפה להשאיל למצטרפים חדשים ותמיד ימצא מישהו שיעזור בהתארגנות ובצעדים הראשונים.
תכנון, חשיבה, התמצאות וכושר. צילום: אילן שחם
הניווטים מתקיימים באיזורים המוכרים לרוכבי השטח (בן שמן, אלון הגליל, חרובית, גברעם, ביריה ….) אך תוך כדי הניווט מתגלים מסלולים חדשים ויוצא לרכב קטעים מוכרים בכיוון ההפוך מהרגיל. שטח הכינוס, בדרך כלל לא נמצא בפינה הכי פופולארית בשטח (גן הצלילים בבן שמן, מכירים?) יש מסלול עממי, תחרותי קצר (10 קמ +) ותחרותי ארוך (בסביבות ה 20 קמ) ויש קטגוריות גיל, עד 50 ומעל 50.
המשתתפים צריכים לבקר ב 10 עד 20 נקודות ציון בשטח (נ”צ). הנקודות מסומנות במפת ניווט (מפה טופוגרפית עם סימונים יחודיים). על המתחרה לעבור את כל נקודות הציון לפי סדר מוגדר בזמן הקצר ביותר…פשוט לא?! אין להשתמש ב GPS וכל כלי ניווט אחר פרט למצפן. לצורך אימות, לכל משתתף צ`יפ אותו הוא מעביר בכל נ”צ. את המסלול בין נקודות הציון קובע הרוכב לפי הבנתו, יכולתו והעדפותיו.
נותן ספרינט לנקודה הבאה. צילום: אילן שחם
השנה ב26 במרץ מתקיים מרתון ניווט השנתי, בו הניווט הוא בקבוצות עם מינימום שני רוכבים, בשיטת ה”ניקוד” (Score). בתחרות זו ניתן טווח זמן (6-7 שעות) בו על הנווטים לעבור דרך נקודות המפוזרות בשטח ולאסוף ניקוד מקסימלי. כל קבוצה קובעת על פי ניתוח השטח ויכולות חברי הקבוצה את סדר הביקורים בנקודות ואת הנקודות אלהן יגיעו. לעמוד התחרות.
לצד תחרות הרכיבה מתקיים בדרך כלל גם אירוע ניווט רגלי (תחרותי ועממי) כך שבני משפחה שאינם רוכבים מיומנים יכולים להתנסות מסוג אחר של ניווט, חוויתי ומהנה.
הנה עוד סרט, הפעם מאליפות העולם ב 2015:
אז איך זה להתחרות בניווט רכוב?
מתחרה שמוכן ניגש לנקודת הזינוק מקבל זמן זינוק (מרווחים של לפחות דקה בין מתחרים על אותו מסלול), דקה לעיון במפה וזינוק. קביעת הציר עצמאית לגמרי כל מתחרה מחליט על דרכו.
חשוב לרכב מהר וחזק אבל כל הזמן לשמור על המיקום – אין שום צפצוף אלקטרוני שמודיע לך על סטיה מהציר שקבעת. יש להתרכז בפרטי המפה ובפרטי השטח. בניווט לאורך הירקון הגעתי מעולה לנקודה ורק שהייתי מאד קרוב הבנתי שאני בצד הלא נכון של הנחל, פדיחה… וקילומטר נוסף רכיבה לגשר הקרוב.
תכנון קצר לפני היציאה. צילום: אילן שחם
צריך להחליט בין דרכים ברורות לסינגלים מתעתעים, לקחת עליות תלולות או להאריך ולחסוך טיפוס. לחתוך דרך היער או להשאר צמוד לדרכים מסומנות. להזהר מאיזורים מגודרים או לא עבירים. לשים לב למעברים הכרחיים (גשרים, שערים, מנהרות…). כל המידע הזה צריך עיבוד ומעקב כל הזמן וזה בעייתי כשקיים מחסור דם במוח עקב הפעילות המאומצת.
המאמץ הגופני והמחשבתי יימשך שעה או שעתיים תלוי באורך הניווט ואיכות הנווט. המאמץ המחשבתי הוא ההבדל הגדול בהתנהלות המתחרה. יש את ההתנהלות מול המאמץ הפיסיולוגי שהיא יותר רוטינית (מים, תזונה, דופק …) וההתנהלות מול אתגר הניווט שדורש הרבה ריכוז, גמישות מחשבתית והתאמת הקטע הבא למצב הפיסיולוגי. לא פעם הגעתי למצב חוסר ריכוז שפשוט לא יכולתי לזכור יותר ממקטע אחד קדימה ונאלצתי שוב ושוב לעצור ומצוא את מקומי על המפה וכמובן להאט את עצמי.
גל כהן (צילום: אילן שחם)
ההתקדמות היא מצומת לצומת ומנקודה לנקודה. וידוי תמידי שאתה במקום שתכננת. עם התקדמות הניווט הנווט לומד טוב יותר את אופי השטח ותאימות המפה לשטח ומשנה את החלטותיו בהתאם. קרה שברגע של בטחון מופרז שעטתי קדימה ופספסתי פניה, המשכתי הלאה אונס את המפה עד שכבר היה ברור שאיבדתי את זה. עכשיו הזמן לחזור אחורה ולתקן, זה גם הרגע שכולם עוברים על פני וכולם נראים בטוחים לגמרי בדרכם ( רק אני אבוד…). שוב ניווט הירקון, האזור ארוך וצר, המתכנן חתך את המפה לקטע מערבי בצד אחד של הדף וקטע מזרחי בצד השני. אני, נווט טרי, הצלחתי להתברבר עד אמצע רמת גן עד שקלטתי איפה החיבור בין שני חצאי המפה. למזלי אף אחד לא פגש אותי עם אופנים ומפה ברחובות רמת גן… עד היום אני שונא שהמתכנן חותך את המפה או שצריך לקפל מפה ולהפוך תור כדי ניווט.
כושר אתלטי מאד חשוב ונותן יתרון אדיר, אבל אפשר לפצות על העדרו בעזרת מחשבה ותכנון. תכנון טוב יכול לחסוך טיפוס טפשי של עשרות מטרים, יכול לקצר את המסלול בקילומטרים ולמנוע כניסה לאזורי עבירות גרועה.
יש גם את הטקטיקה הקטנה… עבר אותך נווט, נראה חזק, רדוף אחריו בתקוה שהוא לא חזק מדי ולא מבורבר. בדרך כלל בהמשך תאבד אותו וכבר אין לך מושג איפה אתה כי כשרדפת לא עקבת אחרי המסלול… כשמתקרבים לנ”צ שים לב לאן ומאיפה נעים הנווטים שבסביבה, אם יש כאלו. זה יכול להצביע על המקום המדויק של הנקודה. ולהיפך, הגעת לנקודה, קצת חבויה? יש מצב שאחרים יפספסו אותה ויבלו כמה דקות יקרות מסביבה בחיפוס אחריה. במקרה כזה מעביר את הצ`יפ ובורח הלאה כמו גנב ורק אחרי כמה עשרות מטרים עוצר לתכנן המשך מסלול.
חווית הניווט היא חוויה טוטאלית, ומאד אישית, שונה מאד מטיול רכיבה, תחרות XC או אפיק תובעני. המימד האישי מאד חזק. בניווט אתה לא מובל על ידי מכשיר, שלטים או חבר.
ככה נראית נקודה. צילום: אילן שחם
רכיבה עם מפה- ספיגה אחרת לגמרי של השטח
בניווט אתה קובע את המסלול. אתה לא עוקב אחרי קו על מכשיר GPS, או רוכב על גלגל של חבר, ולא אחרי סימון שבילים או שלטי תחרות. אתה מחליט על התואי וההחלטה הזו מחברת אותך לשטח בצורה חזקה בהרבה מכל טיול. ההתמודדות מול המפה וההחלטות הטובות והשגויות מלמדות איך לראות נכון את השטח, לזהות עליה ידידותית לעומת עליה שתאלץ אותך לרדת מהאופנים. לזהות סינגל זורם וסינגל שכנראה לא נבנה בשבילך. יש מצב בניווט שבו נוטשים ציר מסומן ופשוט חותכים (איפה שמותר). ברגעים האלה חווים את השטח הטבעי, לפני שמישהו החליט לכבוש בו סינגל או דאבל. כשחיתוך מצליח אני מרגיש מעולה – שחקתי אותה, התחברתי לשטח ברמה אחרת. אחרי מספר ניווטים לא רב תגלה\י שיכולת תכנון וקריאת מסלול טיול עולים פלאים, הערכת המאמץ שדורש מסלול טיול עולה אל מעבר למספרים היבשים של מטרים טיפוס וק”מ מרחק.
הצ’יפ האישי באמצעותו מודדים זמנים ומסמנים הגעה לנקודות הציון (צילום: גיאחה)
לא הכל עד הסוף תחרותי, יש גם אלה שרוכבים עם ילדיהם ומלמדים אותם קריאת מפה תוך טיול ומאמץ ספורטיבי. ויש את המסלול העממי שדורש פחות מכל הבחינות ועדיין מאפשר להתחבר לחוויה.
מפגש המתחרים בסיום הוא גם חלק מהאירוע. הסיפורים והתחקורים מתקיימים חופשי בין המתחרים, אין סודות, והיריבות לגמרי לא קיימת. עולות שלל חוויות, תקלות, משווים בחירות צירים, מוצאים שגיאות, מחזירים לגוף קלוריות ונוזלים. נגמרה התחרות, אוירה מאד חברית, נעימה, ספורטיבית, ורגועה. אין רמקולים, כרוז ומוסיקה. יש הרבה אוהבי ספורט, אופניים, אתגר וטבע.
צילום: אילן צ’יזיק
מי שנדלק או מסתקרן מוזמן להירשם לאחד הארועים ולהתנסות (בלינק זה). יש מצב שתדבקו בחיידק או סתם תהנו מעוד סוג של ארוע רכיבה קצת שונה ותשפרו פלאים את יכולת הבנת השטח לטיולים הבאים.