ירנין פלד מביא לנו סדרת כתבות שילמדו אתכם כמעט כל מה שצריך לדעת על המערכות האלקטרוניות. הפרק הנוכחי (הראשון) מייחד מקום לשאלה האם צריך את זה בכלל ומה משמעות השינוי? הפרק השני יספר על ההתפתחות של המערכות האלה עד היום, והפרק האחרון ייתן לכם סקירה מפורטת של המערכות של שימאנו וקמפניולו.
ראשית נובמבר רמת הגולן. עלינו את העליה של מבוא חמה ואנו בדרכנו לנווה אטיב. רוח הגב ממנה נהנינו בתחילת הדרך הפכה לרוח פנים חזקה ומקפיאה. מעט אחרי צומת הבשן מתחיל הגשם. הרוח הקרה ביחד עם הגשם מתחילים לתת את אותותיהם ואצבעות הידיים שלי מתחילות לאבד תחושה מרוב קור. זה לא שאין לי כפפות מתאימות פשוט כל-כך קר ורטוב.
ברגע הזה שאני ממש סובל ומנסה להתרכז רק הדיווש וכל תנועה נוספת היא פשוט כמעט בלתי אפשרית, ברגע זה אני מודה לעצמי על ההשקעה במערכת הילוכים אלקטרונית. אני רק צריך להזיז את האצבע כה מעט וההלוך עובר. כאילו אין גשם, אין רוח והטמפרטורה היא סביב ה-20 מעלות. המעביר, לא מעניין אותו שקר לי. הוא גם לא נותן את דעתו אם לחצתי חלש או חזק. הוא קיבל הוראה מהמוח האלקטרוני להעביר הילוך וזה מה שהוא עושה.
בעליה למג’דל שמס אני לוחץ, נותן את הכל. השרירים צועקים אבל המוח מסרב לענות. ואז שוב כל שאני צריך זה להזיז את האצבע כה מעט והמעביר, הוא מעביר הרי זה מה שפקדו עליו והוא לא שואל שאלות ולא מתלונן על המתח בשרשרת ומעביר את ההלוך כמו נמצא כרגע על הסטנד בבית ואין עליו שום לחץ ושום מתח מצד השרשרת.
בתמונה: זוכרים את ידיות ההילוכים האלה על הצינור התחתון?
ענף האופניים עבר הרבה שינויים במהלך ה-25 שנים בהן אני רוכב: אני עברתי מ-5 הילוכים עד ל-10 בשימאנו או 11 בקמפי כיום (ויש שמועות די מבוססות שלפחות בשימאנו, יתווסף ההילוך ה 11 בקרוב).
עברתי מידיות הילוכים על השילדה לידיות אינטגרליות. עברתי מפדלים עם רצועות לפדלים אוטומטיים. עברתי משלדות פלדה לטיטניום, אלומיניום, שילוב של אלומיניום וקרבון וכיום על שלדת קרבון.
אני לא קורא לשינויים האלו מהפכות כי אני לא חושב שהן מהפכות.
אלו שינויים. בין הם משמעותיים יותר ובין אם פחות. מהפכה בעיני, היתה למשל העברת הילוכים בלי הצורך לעצור ולהפוך את הגלגל האחורי. יש שיאמרו שהמעבר לידיות אינטגרליות גם היה מהפך. אבל המעבר מ-5 ל-6 הילוכים ועד ל-11 כיום הוא לא מהפך הוא אבולוציה של שינויים קטנים.
כל פעם שחברה יצאה עם מוצר ששינה את התפיסה של הרוכבים לגבי אותו מוצר, או לגבי צורת השימוש באותו מוצר – למשל ידיות אינטגרליות, פדלים אוטומטיים וכד’, היו רבים שטענו בצורה משכנעת ביותר שאין צורך בזה ואפילו היו כאלו שטענו שהמוצר הקודם עדיף על החדש. הטיעונים היו מאוד נחרצים ומשכנעים במקרה הטוב, או גבב של טיעונים ריקים, שמרנות ופחד משינוי במקרה הרע. אבל השינוי לא נעצר. הוא המשיך קדימה. נכון שבמקרים רבים היה צורך בשיפורים קטנים כדי להביא את אותו מוצר לשלמות או לפחות לרמת ביצועים שתספק את רוב המשתמשים, לפני שיצא לשוק המוצר החדש והמשופר עוד יותר.
השינוי האחרון הוא המעבר להילוכים אלקטרונים. לא מדובר בהילוכים עצמם אלא רק באופן שבו מופעלים המעבירים. עדיין מדובר על מערכת חיצונית ועדיין אנו הרוכבים פוקדים על המעבירים מתי לבצע את ההעברה. עדיין השרשרת וגלגלי השיניים מונעים בכוח השרירים.
אנו לא בתחילתו של השינוי אלא עמוק בתוכו.
עדים לשינוי צורת שימוש במערכת ההילוכים כפי הורגלנו אליה ב-20 שנה האחרונות. השימוש במערכת אלקטרונית להעברת הילוכים למעשה נמצא בפיתוח זה שנים רבות. כמעט מאז יצאה מערכת ההילוכים המשולבת הראשונה של שימנו.
לפני כשלוש שנים יצאה שימנו עם מערכת הילוכים אלקטרונית לשוק וסימנה את נקודת המיפנה באופן ברור. אולי היא לא החברה הראשונה לעשות זאת. חברת MAVIC הצרפתית הקדימה אותה עם מערכת ה-ZAP ב- שנת 1992 שנרכבה ע”י קבוצות ONCE הספרדית. לאחריה הם הוציאו ב-1999את ה- MEKTRONIC שהיתה למעשה אלחוטית ונרכבה ע”י קבוצת GAN הצרפתית.
ידוע במיוחד הוא כריס בורדמן שהשתמש במערכת בעיקר במרוצי נג”ש כי האמין שזה נותן לו ייתרון אוירודינמי וזו הסיבה שה-UCI פסל את השימוש במערכת לפי סעיף 1.3.024 שפסל גם את השימוש באירוברים קצרים בתחרויות כביש שהן לא נג”ש.
מאת: ירנין פלד
