יום שישי חמים ונעים. מתכנסים להם אנשים על אופניהם עם משפחתם ביער בן-שמן: טיול סוף שבוע מהנה? אז זהו.. שלא! זה משהו אחר: מדובר בתחרות Single Speed באווירת פורים שארגן זיו ענפי – רוכב חזק ומעולה וחבר שלנו כבר שנים. זיו הוא יבואן SINGULAR ו- Caletti ומשווקי אופני ארי במרכז, האיש שמאחורי החנות Bike-Way המארגנת את תחרות ה-Bike Way Chalenge בחסות של DAA.
בניגוד לתחרויות הסינגל ספיד שהיו עד היום בארץ, זיו הביא את נימרוד-כהן-עז-הרים להפיק את האירוע בצורה מסודרת ולא פירטית, מה שהפך אותה לתחרות ממוסדת עם ביטוח, אישורים, מדידת זמנים, אמבולנס, וכו – מקצועי עד הסוף. האלכוהול היה אחרי ולא תוך כדי. כ- 50 רוכבי סינגל ספיד נענו לאתגר. הלקח: בשנה הבאה כנראה יהיה פתוח לכולם ולא רק לסינגל ספיד.
וזיו ענפי – זיוWay “חסר לי הילוך” (משמאל) עם נימרוד כהן (מימין). צילום: ירנין פלד
לקראת התחרות זיו, שיקרא מעכשיו זיוויי (ZivWay), מבטיח לי את אופניי SINGULAR האישיים שלו, שבמקרה במידה שלי. זה לא שאין לי זוג כזה משלי, רק שהם לא בשימוש בשנה האחרונה ואני לא מסרב להצעות כל-כך מפתות.
למזלי מזג-האוויר בתקופה שקדמה לתחרות היה זועף והמירוץ נדחה בשבועיים, מה שנתן לי עוד שבועיים כמעט ללא רכיבה כדי להתרגל לרעיון. בזמן זה אני יכול לבחון את התקנון, את המחיר ואת העובדה שיש שני מקצים: 4 סיבובים קצר וכואב ו-6 סיבובים ארוך וכואב הרבה יותר. כמובן שהאגו לא מאפשר לי לבחור בקצר ואני בוחר בארוך. מאוחר יותר אני אצטער על כך… מאוד.
יום שישי חופשת פורים השעה 08:00 מתייצבים בנקודת הכינוס. אין תחרות מתאימה יותר לפורים מאשר BWC בה לא ברור מה חשוב יותר, התחפושת של הרוכב או יכולת הרכיבה שלו. הכל כבר מאורגן והמון אנשים עם אופני סינגל ספיד ותחפושות מסתובבים לכל עבר וחיוך נסוך על פניהם.
גם אני עוטה את בגדי הרכיבה שלי הכוללים גם כמה מאפיינים של… שפנפן פלייבוי. צילום: אור פלד
אחרי רישום ומנהלות, אני אוסף את אופני ה- SINGULAR הנהדרים של זיו, ואני מוכן לצאת להכרת המסלול. את החולצה, חטיף נייצ’ר ומדבקה אני מעמיס על אור, הבת שלי שבאה ללוות אותי, ואני יוצא להקפה של המסלול לצורך הכרת המסלול. כאן חשוב להבהיר דבר אחד – למרות כל מה שתקראו בהמשך, כאב לי ממש והרבה, קיללתי פחות, שאלתי המון פעמים “למה”, ונהניתי כמו שלא נהניתי כבר הרבה הרבה זמן ואני ממליץ לכל רוכב באשר הוא.
מסלול של 5.3 ק”מ שמתחיל ממש בכייף. עליה לא נוראית וכניסה לסינגל נהדר שיורד מהר ורמת האדרנלין עולה ביחס הפוך. איך שנגמר הסינגל האחד, מיד מתחיל אחר מתפתל, עם כמה עליות קצרצרות המצריכות עבודת רגליים חזקה וטכניקה. עכשיו שאני כולי מאושר עם חיוך מרוח לי על הפנים מגיעה העליה האמיתית הראשונה. לא ממש תלולה אבל היא לא נגמרת והרגליים מתחילות לבקש את שלהן והלב בהתאמה מתחיל לעבוד מהר יותר ויותר. לאחר שאני מדבר אל עצמי ומזכיר לעצמי שזו רק הקפת הכרות אני מוריד את הקצב ונכנס לעוד סינגל נהדר, שוב האדרנלין, שוב החיוך וכך זה ממשיך עד שאני פונה מדרך רחבה שמאלה. כאן נגמר הכיף ומתחיל הכואב כואב. מיד עולה לי השאלה, למההההה? בסוף העליה הזו הרגליים שלי ממש כואבות ואני מתחיל מאוד להצטער על שחתמתי על אותו נייר לפני שרכבתי על המסלול לפחות פעם אחת, כי אין סיכוי שבן-אדם שפוי יחתום “קראתי והבנתי את שקראתי” ליד שני סעיפים שבגדול אומרים – אני מודע לחוסר השפיות שלי ואני מסכים לקחת חלק בתחרות ההזויה הזו שאתם ארגנתם.
מצד שני אני חושב שאולי זה לא היה כה הזוי אם רק זיוWay היה מוסיף עוד שתי שיניים ליחסי העברה 32X20 על גלגלי 29″, אני מעדיף פידול יותר מהיר.
כשאבא שלך בונה שלדות (ARI) תמיד יהיה לך את הזוג הכי מגניב ותמיד במידה. צילם: ירנין פלד
בסיום הקפת ההכרות אני חוזר לשטח הכינוס ומתמנגל עם שאר הרוכבים העטויים תחפושות משעשעות. עכשיו אני גם מבין שהזינוק יהיה בריצה אל האופניים. גם הריצה וגם תחילת הרכיבה הן בעליה ואני רק שאלתי – מההההה? ומאוד רציתי ללכת לאמבולנס שלידו נמרוד כהן נתן לנו את התדרוך. לא נורא הרי אני פה כדי להינות ורכיבה איטית היא הסוד. אחד מ(אלה שחשבתי שהם…) חברי, למרות שהבטיח לרכב ביחד רץ מהר על האופניים ונעלם במעלה העליה. בסוף ההקפה הראשונה אני אשיג אותו, או שזה הוא שימתין לי.
זינוק בעליה, בריצה. צילום: יואב septAA לביא
הפעם אני בא גם כדי לכפר על הנפילה הנוראית שלי בשנה שעברה ולכן אני לא עוקף אף אחד. אני רוכב לאט ובטוח. כמובן שהכל ממש טוב עכשיו וגם בעליות ובטח ובטח בסינגלים. אבל אז מגיעה הפניה שמאלה ואני נחוש להגיע ברכיבה לסופה. עייף וכואב אני מגיע ואין מאושר וסובל ממני ואני נשבע לתפוש את מי שנתן לי את האופנים עם היחס הילוכים הזה ו… מגיע עוד סינגל ואני סולח לו.
בסיבוב השני הדברים מתחילים להיות יותר מוכרים כך שהסינגלים זורמים יותר ומהירים יותר אבל בעליות הרגליים כואבות יותר ואני מחפש את הידית הזו בצד ימין האחראית להעברת השרשרת להלוך קל יותר, דבר שמקל מאוד עלי ברגעי משבר כגון זה, אבל ללא הועיל, היא איננה ואני נדרש לפדל חזק יותר.
ירנין פלד – נראה טוב גם על ה Singular. עם זנב ורוד! צילום: יואב septAA לביא
עכשיו מגיע אחד המשברים הקשים ביותר. הפניה שמאלה מגיעה. אני ודודו מתחילים לטפס ומולנו… צלמת. לא רק שיש מצלמה, זו בחורה והאגו שלנו עכשיו במאבק רציני עם הראש והרגליים. לאחר שביררתי שיש תמונה שלי רוכב אני מוכן לוותר על האגו ולעבור להליכה. בסוף הסיבוב השלישי אני נעמד ליד זיוWay ומסביר לו שחסר לי הילוך באופניים לוקח שני שלוקים של בירה וממשיך לסיבוב הרביעי.
בסוף הסיבוב הרביעי אני לא עומד בפיתוי למראה כל האנשים השפויים יותר ממני או המהירים יותר ממני, כנראה, שהחליטו לסיים מוקדם יותר ופשוט להנות מבירה קרה ולחמנייה עם נקניקיות על האש, ומחליט להצטרף אליהם ולחזות בניל אובריין מסיים ראשון את המסלול הארוך שאותו הגדיר אח”כ כהכי קשה שהיה עד היום בתחרויות הסינגל ספיד בארץ.
אוריה שופר, מאושיות ראש ציפור לקח מקום בארבע הקפות – ואסף עוד תואר לשורת הניצחונות שלו בליגה למקומות עבודה.
המהיר מכולם – ניל אובריין – מנצח מקצה הגיבורים של 6 ההקפות. צילום: יואב septAA לביא):
אוריה שופר – האיש שלא מפזר פירורים בליגה למקומות עבודה, ומנצח מקצה 4 ההקפות צילום: יואב septAA לביא:
לאחר שכולם אכלו היטב ושתו לרוויה אפשר היה לחלק את הפרסים למנצחים. הפרסים היו כרגיל טובין לתחזוקת האופניים או פרטי ביגוד. בנוסף לכך כל מנצח יכל לפנק את עצמו גם בקעקוע של לוגו המירוץ שבוצע במקום, אל דאגה כל נושא הסניטציה וההיגיינה המחייבים נשמרו בהקפדה.
לסיכום: זה הרבה יותר ממירוץ. למעשה המירוץ הוא רק תרוץ להיפגש, להנות ולצחוק. ההווי של כל האירוע הוא של אנשים שבאים להנות לפני, אחרי וגם תוך כדי. מרוצי הסינגל-ספיד הם המרוצים עם הפירגון ההדדי הגבוה ביותר שיש, כי הרי ברור לכולם שאת חנוך רדליך וניל אובריין אף אחד מאיתנו לא ישיג. עכשיו אני בבית מאושר, כואב ומחכה לפעם הבאה.
והנה, תתפננו על עוד כמה תמונות מעולות של septAA – צלם הבית של קומונת הסינגל ספיד:
צילום: יואב לביא (septAA), אור פלד, ירנין פלד
מאת: ירנין פלד
