“יאאאא,” היא צועקת בירידה של הסינגל ביער עופר. שמעתי כמה צעקות כאלה ביום הרוכבת ביום שישי. אלו צעקות של ילדות שמורות בתוך גוף של נשים. כאשר אנחנו מגיעות למקום שהכי כיף, הכי נוח ולא מפחיד והכי מעודד, הילדות האלה משתחררות. אז אנחנו באמת מרגישות את החיים. זה קרה בשישי האחרון ביום הרוכבת בכרמל.
מה המתכון לצעקה כזאת? 200 רוכבות מכל הארץ, מסלולים לכל הרמות, הדרכה רצינית בכל מסלול. ולקינוח: פריחה בשיא העונה ושופינג של בגדי רכיבה. אופני נשים של Giant לנסיון בדוכן של החברה היו דובדבן טוב אבל הקינוח כבר היה טעים גם כך.
נועה לוריה, המנהלת של קבוצת ״עז ואחות״ היא אחת מהמדריכות הכי רציניות בארץ, אבל היא לא רק רוכבת, היא רוכבת עם לב. חשוב לה שכל רוכבת תיקח משהו הביתה. בשנה שעברה, ביום הרוכבת הראשון, שמענו את הסיפור האישי שלה על מות אמה מסרטן השד. שמענו גם דיבורים של מומחים על איך למנוע סרטן. גם השנה עם השתתפות של עמותת אחת מתשע נזכרנו שגילוי מוקדם של המחלה יכול להציל חיים. אירוע רכיבה לנשים הוא המקום הנכון להזכיר זאת. ואת, האם נבדקת לאחרונה?
בקבוצות הרכיבה שלי ב”נשים על גלגלים”, כל אישה מצאה את מקומה באירוע. שרי זיטלני, רוכבת חדשה מבני ברק, רכבה בקבוצה עם הדרכה סובלנית ומעודדת של טלי. “זה היה המסלול הכי קשה שעשיתי… אני חדשה אז לי היה קשה טכנית בכמה מקומות”, שרי מספרת. “המדריכות הצמודות היו ממש מעולות”.
יסמין יעקובי משוהם רוכבת כבר יותר מעשור. היא כבר השתתפה בהרבה תחרויות אופניים וריצה. כעקרון היא רגילה כבר לסביבה ספורטיבית עם גברים. אבל היא עדיין נהנת מפירגון של נשים. “כבר בהגעה בבוקר מרגישים באוירה הספורטיווית האחרת… משהו שקשה להגדיר אותו, אולי פירגון כללי והזמנה מכל הלב להצטרף, כי כל אחת יכולה”, היא אומרת. היא הצטרפה למסלול ״התוססת״ עם אלינור ווסנר, רוכבת דאונהיל אמריקאית. “לכי לכיוון הבלונדינית, היא המדריכה”, אמרו ליסמין. היא לא ידעה למה היא נכנסה. “הכל צחוקים וחיוכים אבל זה לא לגמרי מרגיע. מה מסתתר שם? אולי נפלתי לצוות עלית ואנשור חיש קל בדרופים המופרעים של הכרמל”.
אבל כאשר אלינור התחילה לדבר אחרי העליה הראשונה, יסמין נרגעה. “מהמילים הראשונות של אלינור כבר התאהבתי. בפשטות, היא העבירה לנו מסר ברור איך לעמוד על האופניים. “שפת הגוף” של הרכיבה היא אמרה… לי זה שינה כל כך הרבה, הביטחון גדל. אני מבצעת טוב יותר ירידות ועליות של מכשולים”. “חזרתי הביתה עם חיוך ענק, אנרגיות לכל המשפחה והרבה כח לשבוע שלם. הרעב? רק גדל… נרשמתי לאפיק 2014. מי יודע אם לא נזרע הבטחון באותו בוקר עם חברות חייכניות ומלאות שמחת חיים בשבילי הכרמל.”
באמת, רוכבות, מה צריך יותר מזה? הזדמנות להיות אישה, חיה, על המסלול, עם כל הפחדים, הפירגון, הרצון להצליח ושמחת חיים?
ריקי ברוקס מלכיש, גם היא רוכבת ותיקה, נהנתה במיוחד מהסינגלים של יער עופר. אבל היא רצתה לכלול יותר את הדיבורים בלב האירוע. היה פיספוס מסוים בהחלטה לשים את הדיבורים על סרטן השד בסוף האירוע, היא אומרת. אבל, אולי, לא צריך נושא בכלל. “אני חושבת שבסופו של דבר הנשים באות כדי להינות ביחד מתחביב משותף, לקשקש, לפגוש חברות, לעשות קצת שופינג ולבלות באירוע נשי. האם חייבים לכרוך את זה ב”מחוייבות” חברתית/ בריאותית/ נשית? לא בטוח”.
נימי כהן, בין מובילי הענף בכלל והכרוז של יום הרוכבת, מתלהב תמיד, הציג את תחרות האופניים על נדנדות וספסלים בסוף האירוע, לפני הדיבורים. כן, השמועה נכונה, אני נפלתי שוב על המסלול. אבל לא משנה! זה משנה שהתעסקנו עם התחרות המון זמן. רוב הרוכבות לא באות בשביל זה. כן, זה נחמד לכמה דקות. אבל אם לב האירוע וההתחברות בין כל הרוכבות היא בריאות האישה אז היינו צריכים להתחיל לדבר על העניין יותר מוקדם. גם לא ראינו את אופני הנשים של ג’יאנט על המסלול התחרות.
כמארגנת אני מבינה בהחלט את הקושי שהיה ביום הרוכבת לשמור את כל הרוכבות עד סוף האירוע. לא כל הרוכבות חזרות לסוף באותו זמן. ב”מלכת ההר” בירושלים בשנה שעברה הספונסרים חשבו שכל 160 הרוכבות ישארו עד הסוף. ריקי צודקת. אנחנו בסך הכל רוצות לרכב, ביחד, בכייף. אולי אפשר להכניס פן חברתי ובריאותי באמצע השטח, בהפסקה בסוף העליה הקשה?
אולי נושא מספיק חשוב הוא העצמת נשים. ביחד אנחנו מרגישות יותר בטוח. ביחד, בין רוכבות תומכות ואווירה נוחה, יסמין תצליח לרדת את הדרופים ושרי תצליח לעלות את העליה. לאישה על אופניים, מה יכול להיות יותר חשוב מזה?
נעה לוריה, מארגנת האירוע מספרת עוד:
“יש המון מטרות טובות שלשמן ראוי לרכב ולגייס תמיכה, וזו קרובה לליבי. האירוע הזה מקורו בכך שבאופן טבעי התחברו לי כמה דברים שקרובים אליי: רכיבת שטח, הדרכת נשים, ארגון אירועים והמאבק בסרטן השד. אני באמת מאמינה שיום כזה, מלא בכיף ורכיבה טובה, יגרום לנשים לקחת הביתה את המסר ולהיות יותר אקטיביות בשמירה על עצמן.
נשאלתי למה אירוע לנשים בלבד. אז לפני כן אציין שהאירוע מכוון לנשים – אבל לא בלבד, והיו גם כמה גברים על המסלול – רוכבים וגם מתנדבים שבאו לעזור. בלוח האירועים יש שפע של אירועים לכלל הרוכבים – תחרויות, רכיבות עממיות, טיולים וכו’ – ובדר”כ רואים בהם מעט מאד נשים. אני לא מתעסקת בלמה זה ככה ואם צריך לשנות את זה או לא, אני רק חושבת שיש קהל מסוים של רוכבות שנוח לו יותר עם נשים כמוהו ושיש סוג רכיבה, אווירה ומסלול שיותר מתאים לרוכבות. לפי הקווים האלה יצרתי את האירוע, ולשמחתנו היתה היענות טובה מאד! הגיעו קצת יותר מ-200 רוכבות, שזו גדילה משמעותית משנה שעברה. ואני חייבת לציין כאן את ההיענות ושיתוף הפעולה מצד המדריכים וראשי הקבוצות שהיו שותפים להחלטות על אופי המסלולים, עודדו את הקבוצות שלהם להגיע ולקחו חלק פעיל בהכרת המסלולים ובהובלה והדרכה.
הרוכבות שילמו את דמי ההרשמה (90 ₪ / 80 ₪ לרישום קבוצתי, 110 ₪ בהרשמה המאוחרת). בימים הקרובים נעביר לעמותת אחת מתשע את רווחי האירוע, כ-4500 ₪!
פורמט הרכיבות, שאפשר לרוכבות לבחור בין מסלול מסומן לרכיבה עצמאית לבין קבוצות מודרכות במגוון רמות, היה מאד מוצלח. מסלול “הסימפטית” שתיכנן וורן פרייר, היה מעולה וקיבלנו עליו פידבקים מאד טובים. מתחם האירוע במרכז מיר”ב היה מקסים וידידותי ואין ספק שאת זה נשמר גם לשנה הבאה. אני מתכוונת לשפר את לוח הזמנים ואת השילוב בין הרכיבה לתכני האירוע, כך שלא יהיה לחץ על הרוכבות “להישאר עד הסוף” לטובת הרצאות ותודות. אני גם מקווה בשנה הבאה לקבל יותר חסויות, כדי לפנק את הרוכבות ולהרים תרומה יותר משמעותית למאבק בסרטן השד.”
צילום: גיא לוריה
מאת: לורי קופנס, נשים על גלגלים
יום הרוכבת בפייסבוק
אחת מתשע
