כבוגר רביעיית נונסטופ 700 שסיימה במקום השני בשנה שעברה, ב-47.5 שעות, פחות מחצי שעה מ”החשמליסטים” שסיימו ראשונים, חשבתי שאני יודע בדיוק לקראת מה אני הולך גם השנה, אך בפועל דברים נראו אחרת.
מאת: איתי הלוי
צילום: מתן אילן, עדי מדליה, עילם שלו, מור משולם, אלן אוחנה
השבוע שלפני האירוע היה גשום לפרקים בצפון ומלווה בחששות מגשם ובפחד מהתבוססות בבוץ בצפון ובמרכז, אך בסופו של דבר אופטימיות הלא מארגנים הקרינה על מזג האוויר שהיה מושלם. הכי הרבה בוץ הסתכם בשכבת הבוץ הדקיקה שאנו כה אוהבים על הצמיגים, שמעידה על שבילים מהודקים ומגוהצים.
לי אישית קדמו לאירוע שבועיים של חששות, שממש גרמו לי להרגיש לא טוב ולא לרכוב יותר משבועיים לפני, למעט רכיבת הורדת חלודה קצרה. החששות הללו, שמוכרים להמון רוכבים ומתבטאים בהתרגשות מוגברת, מתנקזים בנוזל גוף צהוב לעץ סמוך לקו הזינוק שוב ושוב וחזרה אליו עוד פעם… עד ליריית הפתיחה. אז ההתרגשות חולפת באורח פלא ברגע ההקלקה, נשכח הכל ומתחילים “לתת עבודה”: 691 ק”מ על כ-7,250 מ’ טיפוס מצטבר של עבודה!
אשר רוכב אל השקיעה
מהו נונסטופ 700?
רעיון התחרות נלקח מתחרות ריצת השטח “הר לעמק”, מקונספט הרביעיות, כאשר כל פעם זוג רץ והזוג השני מתקדם לנקודת ההחלפה הבאה. את הרעיון התאימו למרחקים המתאימים לרוכבי שטח, כאשר מקטעי הרכיבה נקבעו למרחקים של כ-50 ק”מ, עם נקודות החלפה הזמינות להגעה ברכב. בנוסף, רצו המארגנים לבנות מסלול מהיר יחסית.
מבחינת החוקים כולם נפגשים לזינוק בצומת מחניים, עוברים תדריך ובשעה 10 מוזנקים. בכל רגע נתון חייבים להיות על המסלול לפחות 2 רוכבים מכל רביעייה. על הזוג הרוכב להיות מצויד בספוט (מכשיר עיקוב לוויני) על מנת שניתן יהיה לראות כי הוא נצמד למסלול וכמובן חלילה לשעת חירום. ניתן לוותר על נקודות החלפה כך שזוג יכול לרכוב 100 ואף 150 ק”מ ברצף וחובה להתחלף רק בנקודות ההחלפה המוכרזות ולא סתם כך באמצע הדרך. את האסטרטגיה כל רביעייה בוחרת בעצמה, בהתאם לרצונות וליכולות הרוכבים. הגבלת זמן הסיום (cut off time): לרביעיות 72 שעות ולרוכבי הסולו 108 שעות.
בפעם הראשונה ראה האירוע אור באפריל 2013, אז אורך המסלול היה 750 ק”מ ואליו הגיעה רביעייה אחת, פורצת דרך, שאמנם לא רכבה לפי החוק היבש, אלא כל זוג רכב במקביל מקטעים שונים מבלי לחכות לזוג השני ובנוסף לרביעייה רכב חנוך רדליך את כל המסלול סולו. בשנה שעברה קהילת רוכבי המרחקים כבר הייתה בשלה מספיק כדי להוציא לאור את האירוע לפי חזון המארגנים וביום הזינוק הגיעו למחניים 7 רביעיות. השנה כבר עמדו ביום הפקודה כ-16 רביעיות ומספר זהה של רוכבי סולו, סה”כ 80 רוכבים!
המארגנים: שניים מוותיקי קומונת 4אפיק, ראשי התיבות של שמותיהם הפרטיים ושם משפחתם זהים. השנה בנה ירון שלמה, אחד המשתתפים, אפליקציה ייעודית לאירוע ובה כל הפרטים- תקנון, השלבים (כולל מרחק וגובה), קישורים ל- gpsies ול- waze, נקודות עניין כמילוי מים והצטיידות, פרוט הרביעיות ורוכבי הסולו וכמובן קישור לאתר trackleaders, שם ניתן לעקוב אונליין אחר התקדמות הכוחות בשטח… כאמור, הנביטה החלה בתחומי קומונת 4אפיק, אך בימינו, עם שלל הרשתות החברתיות, המידע זמין ונגיש לכל.
תיאור המסלול: 14 מקטעים ללא עצירה
- מקטע ראשון מצומת מחניים ליישוב כלנית, שליד כלא צלמון. רכיבה מהירה לאורך הירדן ההררי, ירידה לכנרת וטיפוס לכלנית מאזור עין חוקוק. 50 ק”מ על 700 מ’ טיפוס.
- מקטע שני מכלנית לכפר יהושע שבעמק יזרעאל. תחילתו בטיפוס לא קל מנחל צלמון לכפר עילבון, המשכו בדהירה ארוכה החוצה את בקעת בית נטופה, טעימה מסינגל ריש לקיש בכיוון ההפוך לרשמי, חציית מחלף וכפר זרזיר ודהירה נוספת לכפר יהושע. 48 ק”מ על 600 מ’ טיפוס.
- מקטע שלישי מכפר יהושע לגן יאשיה שבשרון. חציית רמות מנשה, רכיבה בשבילים רחבים מקביל לכבישש, טעימה ממענית וסיום מהיר במרחבי השרון. 50 ק”מ על 450 מ’ טיפוס.
- מקטע רביעי, מהיר מאד, מגן יאשיה לתל ברוך, חוצה כפרים ויישובים ומקביל למסילת הרכבת וסיום דרך המרינה של הרצליה. 50 ק”מ על 200 מ’ טיפוס.
- מקטע חמישי מתל ברוך לכפר דניאל, על בסיס שביל מ”ים לירושלים”, מתחיל בפארק הירקון עד למקורותיו ומשם לכיוון בן שמן. 47 ק”מ על 300 מ’ טיפוס.
- מקטע שישי מכפר דניאל לבית גוברין. תחילה משחקים שוב עם כבישש ולאחר חציית נחל שורק חותכים מזרחה לכיוון יער חרובית, טעימה מהסינגל הירוק, הלאה למרגלות תל צפית, שבילים רחבים עד בית ניר ומשם לצומת גוברין. 53 ק”מ על 400 מ’ טיפוס.
- מקטע שביעי מבית גוברין למיתר, נגיעות בקצה שטחי אש בא”פ לכיש, צמוד לגדר ההפרדה, טיפוס לסנסנה ומשם גלישה לנקודת ההחלפה, ממש ליד מעבר מיתר. 47 ק”מ על 750 מ’ טיפוס.
- מקטע שמיני ממיתר לערד, המקטע עם הכי הרבה גובה מצטבר. סינגל מיתר, נגיעה מיער יתיר, עם טיפוסים, ירידות ושוב טיפוסים, גלישה דרך הפזורה הבדווית לכיוון תל ערד, סינגל רחמים וחצייה זריזה של העיר למנחת. 47 ק”מ על 950 מ’ טיפוס.
- מקטע תשיעי מערד למפעלי אורון. ממנחת ערד ירידה בציר הגז, רכיבה לכיוון דימונה ומשם גלישה מהירה על הכביש עד למפעלים. 58 ק”מ על 650 מ’ טיפוס.
- מקטע עשירי ממפעלי אורון לתחנת הדלק עין יהב. תחילה ירידות לכיוון גשר הרכבת מעל נחל צין ולאחר מכן קטעים קשים של דשדש בנחל חווה, טיפוסים ארוכים לשלוחת צלמון, ירידות לכיוון נחל מרזבה (דרב א סולטן) ולסיום דשדש בנחל נקרות. 55 ק”מ על 550 מ’ טיפוס.
- מקטע אחד עשר- מתחנת דלק עין יהב לצומת ציחור, בלב השטח מערבית לספיר, צופר, צוקים ופארן (רמת ברק). התחברות לנחל פארן וסיום בדשדש בעלייה בנחל ציחור. 55 ק”מ על 500 מ’ טיפוס.
- מקטע שנים עשר– מצומת ציחור לשחרות. תחילתו במין “רולינג הילס” מקביל לכביש 40, חציית נחל חיון ושטחי האימונים של בסיס שזפון והמשכו בסינגל שזפון המהמם, המטפס לשחרות וחוצה את מעלה וחולות (דיונות) כסוי. 52 ק”מ על 550 מ’ טיפוס.
- מקטע שלושה עשר- משחרות לבאר אורה. אולי היפה שבמקטעים, סינגל שחרות, נחל מלחן, טיפוס לשיא גובה בהר ברך, עם נקודות תצפית מהממות ממש מעל ההערבה ופינוק בירידות ארוכות, חלקן טכניות מאד, עד באר אורה. 53 ק”מ על 650 מ’ טיפוס.
- מקטע ארבעה עשר, הקצר והמהיר מכולם, ללא טיפוס למעשה, מבאר אורה לאילת, לחלק המזרחי של הטיילת ומשם על הטיילת עד לפסל דגל הדיו. 25 ק”מ.
נונסטופ 2017 – רביעייה הפעם
אמנם בסופו של דבר הלכנו בכיוון רביעייה, עם שותפי הוותיק לאפיק ישראל, אבי עבאדי (מקום עשירי כללי באפיק 2013) ואלינו חברו יגאל תמיר ואלן אוחנה. אישית גם קטגוריית הסולו קרצה לי ולניסיוני הצנוע בבייקפאקינג.
ארבעתנו צפוניים ולכן בחרנו שם קרבי ומחייב- “הפלג הצפוני”. נפגשנו כחודש לפני וסגרנו לוגיסטיקה וטקטיקה. בין היתר מצאתי עצמי עומד ערב לפני ומטגן כ-40 שניצלים, בדיוק כמו בשנה שעברה. טעים, משביע ואהוב על כולם, למרות שהיו כאלה שעדיין העדיפו קבנוס במרק פטריות….
ידענו שאנחנו ארבעה רוכבים חזקים ומנוסים, מי יותר ומי פחות, אך הנמכת הציפיות עבדה שעות נוספות ואמרנו שנבוא לרכוב וליהנות ותוך כדי כבר נראה מה יילד יום. אז זהו שלא באמת: בתוך תוכנו כל אחד מהארבעה חשב והרהר על המקומות הראשונים, כמו בהרבה רביעיות אחרות, עוסקים בספקולציות, מנסים להכיר את הרוכבים האחרים, מעריכים ומשערים מיקומים אפשריים. הכל אכן התפרץ למן הזינוק במחניים, כמובן בסיוע כל הרביעיות מסביב, חלקן חזקות מאוד. בסופו של דבר הייתה זו רביעיית V12, חזקים וחדים, שטרפו את הקלפים וסיימו בזמן מדהים, מעט יותר מ-40 שעות.
מנצחי הרביעיות, V12, מימין: אבי, מור, אסף ומשה
רמת התחרות עולה משנה לשנה
כבר במקטעים הצפוניים ביום הראשון הבנתי שהשנה זו אופרה שונה לחלוטין. הרביעיות החזקות לא שמרו כוחות להמשך והעמידו זמני מקטעים מהירים ביותר, מה שהוביל ישירות לקיצור זמני המנוחות של כל זוג. אנחנו, כמו גם V12 ואחרים, הלכנו על טקטיקת חילוף כל 50 ק”מ, במחשבה שיהיה מספיק זמן לנוח ולשרוד עד קו הסיום. תמיר ביקש לרכוב את המקטע הראשון ולכן הוחלט שאבי ואני נרכב את הקטעים הזוגיים. טחנו את עצמנו עד דק במישורי הצפון והמרכז, יודעים שהתכלס והמבחן האמתי מתחילים רק בספר המדבר, החל מהמקטע ממיתר לערד. עד אז עוד ראינו את המובילים קרובים אלינו יחסית בספוטים ובנקודות ההחלפה, אך למעשה הפער גדל ממקטע למקטע והתבססנו במקום השני.
מוקדם בבוקר היום השני אבי ואני רכבנו את מקטע מיתר- ערד. שם, אחרי כל הטיפוסים התמודדנו בגבורה גם עם כלבים באזור דריג’את. לאחר מכן מקטע אורון- עין יהב היפהפה אך ידוע לשמצה מהצ’ימיצ’ורי, שובר ומרסק מנטלית בשיא החום סחט אותנו עד תום. הגוף כאב בכל מקום- הארבע ראשי, הגב, השכמות, הצוואר, הידיים האוחזות בגריפים וכמובן הישבן. עוברים לכדי דקות ארוכות של רכיבה בעמידה, רק כדי לתת לישבן קצת רגעי חסד.
בנוסף, אתה מוצא עצמך מתמודד עם הרגשות סותרות במקביל- רעב אל מול בטן נפוחה מכל האוכל, תמרים, שקדים וחטיפים שדחפת וגם אל מול הרגשת בחילה ורצון להקיא מכל הסמטוחה הזו.
כאן נכנס הממד של החוזק המנטלי, שאני מרשה לעצמי לומר כי לכל אחד שלקח חלק באירוע זה, לא חסר ממנו. על אף העייפות המצטברת, הכאבים, החום באמצע היום והרכיבות אל תוך הלילה, אספנו את עצמינו אחרי כל מקטע, אכלנו זריז, קפצנו לנקודה הבאה. טיפלנו באופניים ועשינו קצת מתיחות, הספקנו גם לנמנם קצת עם עין אחת חצי פקוחה ושעון מעורר מכוון כדי חלילה לא לפספס את הגעת הזוג השני והנה, אנחנו שוב מוכנים למקטע הבא. רוכבים ושומרים על הקצב הגבוה, לא רוצים לאכזב את בן הזוג ואת הזוג השני. מי שרוכב עם בן זוג חזק ממנו יודע במה מדובר, בשבילי לרכוב עם עבאדי זה לדעת מראש שקל לא יהיה ולהתכונן לרדיפה ארוכה ארוכה, כך היה באפיקים וכך גם הפעם, אין רגעי חסד.
בדשדש של נחל ציחור אלן נפל ונחבל בברך ותמיר והוא הכינו אותנו לכך שאולי נצטרך להחליפם במקטע הבא שלהם. אבי ואני מתבשלים עם הידיעה הזו במהלך הרכיבה מציחור לשחרות, שולחים להם ווטסאפ בתחילת סינגל שזפון שגם כוחותינו אזלו ואנחנו מותשים לחלוטין והנה, תמיר ואלן מחכים לנו כמו אריות בשחרות, מתעלים על כל הקושי והכאב ויוצאים כמו גדולים. אלן עוד הגדיל לעשות ורכב את מקטע הסיום עם אבי ועמי, מבאר אורה לאילת.
לאילת הגענו בשבת לפנות בוקר, בשעה 4:10, שיפור של כ-5.5 שעות לעומת שנה שעברה עם הרביעייה הקודמת שלי, נאלצים “להסתפק” (שוב) במקום השני, מקדימים את האריות ואת Train48.
פסל דגל הדיו, הגענו! מימין: עבאדי, איתי, אלן ותמיר
נונסטופ של אטרף
האטרף שלנו היה מוחלט. כמה מוחלט? עד כדי כך שיש לנו רק תמונה אחת ממחניים ותמונת סיום באילת. בתווך היינו כל כך מוכווני מטרה, באופן שאני לא שלם עמו לחלוטין. בקושי לשטוף פנים, בלי לצחצח שיניים…
מה שכן, כן הצלחתי לראות חלק מהרביעיות האחרות, דגמת אריות מונוסון ו- ABBA: כל רביעייה באופי שלה, רוכבים הרבה יותר בנחת ונהנים מהחברותא, מהמסלול ומהנופים הנהדרים.
מימין: מתן, גיל, איליה ומוריס
כמובן שגם את רוכבי הסולו ראיתי, בירכתי בהתחלה, עקבתי אחרי והערצתי, החל בנוגה המופלאה, שממש ריתקה את כולנו למסכים עד אשר ראינו את הדגל עם האות N מהבהב לסיום באילת, עבור במגוון רוכבים בכל הגילאים והרמות וכלה בחנוך, ששרק כהרגלו את האירוע.
עם רוכבי הסולו אני יוצא מגובש לקראת שנה הבאה (1.11.2018), גם אני אהיה בקטגוריה זו, חוזר למה שאני הכי אוהב- לבד על האופניים, בקצב שלי, חש את השטח בכל חושיי ומסניף את הנופים, כיוון שבסופו של דבר האופניים בשבילי הם יותר מהכל כלי לטיול.
תודה לירח
תודה לירח המלא שליווה אותנו בלילות
תמיד כיף כשהפנס הענק הזה מלווה אותנו ושומר עלינו. התחלתי ב”חשמליסטים”, מנצחי השנה שעברה וגם אסיים בהם. בדרך חזרה לצפון עצרנו לארוחת צהריים מפנקת אצל אחד מאותה רביעייה, אמיתי שרעבי, שממש התעקש שנעצור אצלו, דוגמה קטנה לחיבור הנוצר בין רוכבים עם מכנה משותף לרכיבות לא סטנדרטיות.
תודה על מזג האוויר המושלם. תודה לאבי עבאדי, שותפי וחברי, תודה אלן ותמיר על יצירת צוות מנצח וכמובן תודה ענקית ללא מארגנים באשר הם, חלק מקבוצת מובילי ופורצי דרך, שהוגים, יוזמים, ממציאים עצמם מחדש, טורחים ומוציאים לפועל מגוון אירועים ומפגשים לטובת כלל אוהבי המרחקים וההרפתקאות, מאפשרים לרבים לחלום ולהעז להגשים את חלומותיהם ולראות מעבר לאופק (היום בו מצאתי בפלטפורמה הכל כך עתיקה, תפוז, את קומונת 4אפיק היה יום שבו גיליתי את האור…).
עצם העובדה שלוח השנה שלנו מלא וגדוש באירועים אומרת הכל ותודה ענקית לכל המשתתפים- אתם גדולים!
מאת: איתי הלוי
צילום: מתן אילן, עדי מדליה, עילם שלו, מור משולם, אלן אוחנה
איתי הלוי: בן 40 מחיפה, נשוי + 3 בנות, עובד נמל חיפה. אוהב את הארץ ונופיה, רוכב ומטייל בשטח, משתדל להגיע כל פעם למקומות חדשים.
