לאחר הכתבה על תחרות הדאונהיל הראשונה בחרמון פנו אלי קוראים רבים בשאלות מגוונות על ענף אופני ההרים התחרותי. ריכזנו כמה תשובות לשאלות בכתבה קצרצרה ואינפורמטיבית שבה נעמוד על ההבדלים בין המקצועות התחרותיים השונים ברכיבת שטח – אופני הרים, כך למעשה נוצר פתיח שימושי לקראת עונת תחרויות אופני ההרים הממשמשת ובאה עלינו לטובה וכמדריך לרוכב הנבוך.
אז מהי רכיבת אופני הרים בכלל?
כדי לא להרדים אתכם בהגדרות מתחכמות ומסובכות פנינו לאיגוד האופניים העולמי (ה- UCI) כדי לקבל מושג כיצד הוא מתייחס לענפי רכיבת אופני ההרים. חשוב לזכור כי משיקולים כאלה ואחרים, התפתחו ענפים שונים באופן “פראי” כגון: FR, אנדורו וכיו”ב. לפי האיגוד העולמי קיימות ארבע מתודות מרכזיות בתחום אופני ההרים: קרוס קאנטרי (XC), קרוס קאנטרי מרתון (XCM), דאונהיל (DHI) ופור קרוס (4X) שהולך ונעלם ואת מקומו תופס מקצוע חדש וצעיר ה-קרוס קאנטרי אלימינטור (XCE). תחרות אופני ההרים הממוסדת הראשונה בעולם נערכה בקליפורניה ארה”ב כבר בתחילת שנות ה-80 בעיקר על דרכי עפר כבושות או כנהוג לכנותם בארה”ב “שבילי אש”. מאז הדספלינה צמחה במהירות, כאשר בתחילת 1990 הכיר ה- UCI בענף ובאותה השנה נערך סבב תחרויות ראשון ואליפות העולם הראשונה. התחום הפך למקצוע אולימפי בשנת 1996.
קרוס קאנטרי – XC
כחלק ממקצועות האולימפיים ניתן למצוא את ענף ה-קרוס קאנטרי או בקצרה XC. התחרויות נערכות במסלולים הכוללים קטעים טכניים בעלייה וירידה, שבילי יער (סינגלים), דרכי אש (שבילי 4X4), מסלעות ומכשולים מסוגים שונים. מסלול XC נמתך לאורך כ- 5 עד 9 קילמוטרים (להקפה). משך המרוץ כ- 1.45 שעות. עד 2:30 תלוי בקטגוריה בה מתחרה הרוכב.
הרוכבים האלה תמיד היו אלילי הכושר הקלאסי – רוכבים עם ריאות בגודל אדיר ושילוב של סיבולת וכוח. יכולת להתפרץ ולברוח ממתחרים בעליות ואחרי כן לשמר את המהירות ולבלות בדפקים לא הגיוניים למשך כל השעה וחצי-שעתיים של המירוץ. בשנים האחרונות עם השפעת הרכיבה הטכנית על כל מגזרי הרכיבה גם ה- XC השתנה ממסלולים של דרכי עפר כבושות למסלולים טכניים מאוד וקשים במיוחד. לרמת הכושר האולטימטיבית של הרוכבים האלה נוספת היום גם יכולת רכיבה טכנית מדהימה מה שבעיניים שלנו הופך אותם לאלילי רכיבה על כל היבטיה. השפיץ של מתחרי אופני ההרים.
מבחינת ציוד פה נראה את הכמות הגדולה ביותר של אופני זנב קשיח, ולא כולם עם אופני 29” (עדיין). יש מעט רוכבים שבוחרים בשיכוך כפול גם בקטגוריה הזו, אבל בגדול – המטרה של הרוכבים האלה היא לקבל מהספונסרים שלהם פלטפורמה קלילה במיוחד, קשיחה ומגיבה במיוחד על חשבון נוחות שהיא היבט משני בתחרות קצרה יחסית.
רוכבים בולטים: ג’ון טומאק, תומאס פרישקנאכט, ג’וליאן אבסלון, כריסטוף סוסאר, ברי סטאנדר ז”ל, ג’ולי בריסט, ריטה דאהל ועוד.
עוד הצצה אל התחום תוכלו לקבל בפוסט על אליפות ישראל ב XC של יואב מאור ואופיר גלאון.
מתחרים באליפות אירופה ב- XC שהיתה בחיפה – תחרות שהראתה לנו הייטב את יכולות הרוכבים הן בכושר והן בטכניקה
קרוס קאנטרי מרתון – XCM – או בקיצור: “מרתון”…
זאת כבר גרסה ארוכה של תחרויות הקרוס קאנטרי וידוע בשם XCM לפי קיצורי ה UCI, אבל אף אחד לא משתמש בשם הזה וכולם קוראים לזה פשוט “מרתון”. תחרות מרתון מתקיימת על מסלול באורך 60 ק”מ עד 120 ק”מ. במקצי המרתון ניתן למצוא גם רוכבים עממים יחד עם רוכבים מקצועיים. בגירסה האולימפית מסלולי המרתון נערכים מנקודה לנקודה מבלי שהרוכב עובר באותה נקודה פעמיים (ללא הקפות).
אבולוציה של תחרויות המרתון הביאה התפתחות לתחרויות זוגות ומירוצים רב יומיים (למשל כמו הטראנס אלפ או אפיק ישראל על שם גיורא צחור שיהיה המרתון הרב יומי הראשון בישראל). הקטע של הזוגות מחייב הכנה מורכבת (עוד על כך בפוסט של אופיר גלאון) ומקורו כנראה בקושי הלוגיסטי של אספקת מעטפת בטיחותית ורפואית לרוכבים במירוצים ארוכים שחוצים איזורים מבודדים למדי בשטח – אם יש זוג אז יש מי שיכול להגיש עזרה ראשונה, לקרוא ולכוון לחילוץ למקום.
הרוכבים המתמחים ברכיבת מרתון הם אנשי הסבולת ארוכת הטווח והמרחקים הארוכים. אנשים שרכיבות של 4 שעות הן רכיבות רגילות עבורן ורכיבה מאומצת למשך 6 שעות היא היעד הטיפוסי. הם לא עושים את זה לאט – הקצבים מהממים וברמות המקצועניות בעולם המהירויות הממוצעות לא יאמנו.
מבחינת הציוד במרתון ישנו דגש על קלילות וקשיחות כמו בקרוס קאנטרי, אולם היבט הנוחות נוסף פה כבעל משמעות וחשיבות גדולה יותר, ככל שהמירוץ ארוך וטכני יותר. כתוצאה מכך נראה בקטגוריה הזו יותר אופני 29, ויותר שיכוך כפול.
לכתבות נוספות בנושאי מרתון ב BIKEPANEL
במרתון ערד
דאונהיל – DHI
ידוע גם בכינוי DHI, הינו למעשה תחרות נג”ש (נגד השעון) בה הרוכב נאלץ בדרכו למטה במדרון להתמודד עם רצף של מכשולים טכניים. הרוכב חייב להפגין אומץ וכישורים טכניים חדים מיוחדים כדי להתגבר על שורשי עצים, סיבובים צרים, מהמורות, מקפצות מלאכותיות וכל מיני מכשולים שנועדו לגזול ממנו זמן יקר.
בסבב העולמי, 80 הרוכבים הראשונים המאוגדים בכ- 15 קבוצות בדרך כלל, מזנקים לאחר מקצה דירוג המדלל את מאות הרוכבים הנרשמים לכל אירוע. המהירויות בתחרויות המדרון יכולות להגיע ל- 80 קמ”ש במקצה הגברים ו- 70 קמ”ש במקצה הנשים. ביום ראשון לאחר מקצה הדירוג מוזנקים אותם 80 אמיצים לתחתית המדרון לפי האיטי מבניהם, כך שהמתח נשמר עד שהרוכב האחרון חוצה את קו הסיום (הרוכב המהיר במקצה הדירוג).
רוכבי הדאונהיל הם האדרנלין ג’אנקיז, אלילי הטכניקה וזמן האוויר של הענף. את המהירויות הבלתי סבירות והאלמנטים שהם עוברים בתחרות אפשר לפרש כאומץ שמתכתב עם טירוף, ואכן כילדים רבים מהם התחילו כך, אבל כמו כל סצינה שמבשילה והופכת מקצוענית ורצינית יותר, גם פה מדובר בספורטאים אמיתיים. רבים יופתעו עד כמה הרוכבים האלה משקיעים ברכיבת סבולת – אפילו רכיבת כביש, ומשלימים הרבה עבודה על כח מתפרץ, חדר כושר, וירידה מדוקדקת לפרטים של כל ההיבטים שמשפיעים על הביצועים שלהם החל בהכרת מסלול, דרך אימונים וכושר, וכמובן בבחירת הציוד.
אופני דאונהיל הם אופני שיכוך כפול, מאסיביים ומחוזקים, בעלי מהלכי שיכוך נדיבים שיכולים לקלוט נחיתות וכוחות משמעותיים, מעצורי דיסקים בקוטר אדיר שיאפשרו הגעה במהירות המקסימלית ועצירה יעילה ומהירה הכי קרוב לתוך האלמנט כדי לא להפסיד מאית שנייה מיותרת. הצמיגים בשרניים ומאפשרים אחיזה במהירויות גבוהות וכל החלקים בנויים כדי לעמוד בהתעללות מוגברת.
כמה הענף הזה מותח ומעניין ? ניתן לקבל מושג מהשידור המשולהב של המנחים נייג’ל פייג’ ורוב וורנר מאליפות העולם 2011 בה זכה דני הארט :
יש תחרויות דאונהיל לא רישמיות (כלומר לא במסגרת הסבב או האליפות) שמתקיימות בסביבה עירונית ואפילו בתוך קניונים (כאלה שקונים בהם …) לשם הגברת החשיפה לענף או לסייע לאוכלוסיות נחשלות, התחרויות בואלפארסיו צ’ילה, טקסקו מקסיקו והדאונטאון בפורטוגל הם מהתחרויות המפורסמות יותר. תחרויות אלה מתקיימות בתקופות שגשום ומושלג באירופה ובארה”ב, כך שהרוכבים מנצלים תחרויות הללו לאימון.
הנה תחרות עירונית:
רוכבים בולטים :, ג’ון טומאק, אנדרו שאנדרו, ניקולאס ויליואז, סטיב פי , פאביין בארל, גרג מינאר וסדריק גראסייה. וצעירים יותר : אהרון גוויון, סאם היל וכמובן האחים הת’רטון והרשימה עוד ארוכה.
פור-קרוס – 4X
ידוע גם כ- 4-קרוס או כ- 4X, התחרות כוללת ארבעה מתחרים המוזנקים ביחד משער או במה מוגבהת בכל מקצה (ידוע בשם “היט”). רוכב שזכה בכל המקצים זוכה בתחרות. המסלול כולל פניות מוגבהות (ברמים) ומקפצות. המקצים מהירים מאוד ואורכים בין 30 שניות לדקה שבהם הרוכבים “דוחפים” אחד את השני לאורך המסלול כדי להגיע ראשונים לסוף המסלול. בדסיפלינה זו נערכים מקצי דירוג כאשר רק ארבעה רוכבים עולים לגמר. קיימת גם גרסה הידועה בשם דואל סלאלום – תחרות שמזכירה מאוד את ה-4 אבל למעשה משתתפים בה 2 רוכבים – “ראש בראש”. תחרות ה-4 והדואל רווים באדרנלין ובגלל המסלול הקצר יחסית הקהל הנפרס לאורך המסלול יכול לצפות בתחרות מותחת ומעניינת. דומה שישנה איזה דעיכה ברמת העניין וההייפ סביב ה- 4X ולא בטוח עד כמה הקטגוריה הזו תשרוד כקטגורייה תחרותית:
את הדעיכה ב- 4X מחליפה צורת תחרות חדשה ומלהיבה שמתחברת ל -XC: כיום תחרויות הקרוס קאנטרי קיבלו חיזוק בדמות קטגוריית ה XCE – Cross-country eliminator. בקטגורייה הצעירה הזאת (החל מ- 2012 נקלטה בלו”ז ה- UCI באופן רשמי) מוזנקים הרוכבים בשיטת הפור-קרוס, כלומר 4 רוכבים בכל “היט” (מקצה). הקטגורייה שונה מתחרויות הקרוס קנטרי בעיקר באופי המסלול. ב- XCE המסלול הינו קצר ועצבני כ- 500 ל- 1000 מטרים בעלייה וירידה כשהקהל צופה ברוכבים כמעט לאורך כל המסלול. אגב בתחרות רשמית וניסיונית שהתקיימה שנה שעברה זכה בהופלייז בלגיה לא אחר מאשר בריאן לופז רוכב 4 קרוס אגדי שהצליח לגבור ממרומי גילו (41) על רוכבים צעירים ממנו. השנה (2013) הסבב הבינלאומי יכלול 5 תחרויות אלמינציה מותחות וצמודות.נקווה שדסיפלינה הזו תייובא לארץ הקודש ומהר.
רוכבים בולטים בתחום ה-4X :בריאן לופז, ג’ארד גרייבס, מיכאל פרוקופ , סדריק גראסיה ועוד…
אז מה זה פרירייד, אולמאונטיין ואנדורו?
בנוסף לתחומים הרשמיים הוקמו במשך השנים תת תחומים לא פחות מעניינים מסיבות שונות שלא ניכנס עליהם. בואו נגיד שאהבה לאופנים ואדרנלין היו המניע המרכזי.
SUPER – D – סופר “D” הינו מעין שילוב בין ה- XC והדאונהיל.רוב המסלול הינו בירידה וכולל עליות קצרות של 100-500 מטרים, המקשות על המתחרים לעשות שימוש באופני DH כבדים, ולכן רוב הרוכבים משתמשים באופני XC או באופני שבילים בדרך כלל. הזינוק יכול להתבצע בשיטת ההזנקה של רוכב בודד או בשיטת “לה-מאן” (הרוכבים מוזנקים בייחד ורצים לאופניים). אחד האירועים המוכרים ביותר בתחום הינו אירוע ה”מגה-אוואלנש” המתקיים באלפים הצרפתיים.
תחרויות הפריירייד FR אינן “תחרות” במובן הרגיל. מדובר בתצוגה של סגנון רכיבה ויכולות שליטה באופניים. מסלול התחרות כולל “גלישה”/”נפילה חופשית” מצוקים, מדרגות, מקפצות ומה לא. ובדרך כלל ניתנת “יד חופשית” למתחרה להפגין את ה”סגנון” שלו ואת מימנויות שלו. הסטייל, בחירת ה”קווים” המאתגרים לאורך המסלול וכמובן היכולת להישאר על האופניים לאורך הירידה מזכים את הרוכב בנקודות המחולקות ע”י שופטים. את המקצוע מאגד ה- FMBA אשר קורא לכל מי שמגדיר עצמו כ”רוכב הרים גדולים”, סלופסטייליסט, דירט גאמפר, או כל צירוף של אחת מהמילים להצטרף לליין התחרויות המתקיים כמעט בכל יבשת. דוגמא לאירועים גדולים ומתוקשרים הינם: הרד-בל ראמפייג’, פסטיבל הקראנקוורקס, המאונטיין סטייל ועוד אירועים רבים ומגוונים.
דוגמא לרוכבים בולטים: ריצ’י שלאיי, מאט האנטר, קאם מק’קול, דארן ברקלווט’, ברנדון סמונה, תומאס ון-דראהם, סדריק גראסיה והרשימה ארוכה …
אנדורו, או בקיצור ND, או הגרסה התחרותית לענף הפנאי הידוע כ- AM (אולמאונטיין). מדובר בענף חדש ומעניין. ההשראה הינה מתחום ה”ראלי” הותיק ואופנועי האנדורו. התחרות בנויה ממקטעים (סטייג’ים) בדרך כלל במגמת ירידה אולם יש גם קטעי עלייה משולבים. המנצח הינו המתחרה אשר סיים את כול המקטעים בזמן הקצר ביותר. התחרויות בדרך כלל נמשכות לאורך מספר ימים. בין האירועים הפופלאריים יותר ניתן למצוא את ה: Northwest Epic Series שבאמריקה וכמובן ה- טראנס פרובאנס הארופאי .
סייקלוקרוס CX
הרבה שאלו אותי לגבי הענף המוזר הזה שבו רוכבי כביש כביכול רוכבים עם אופני כביש בשטח ומידי פעם מרימים את האופנים על הגב ורצים איתם. לפי ה- UCI התחום הנ”ל כלל הינו קשור למקצוע אופני ההרים אלא כקטגוריה בפני עצמה. אליפות העולם הראשונה התקיימה כבר בשנות ה- 50. התחרויות נמשכות כשעה במסלול גבעי ב”כ וטכני לאורך 2.5-3.5 ק”מ בוציים ב”כ ומצריך יכולות טכניות ויכולות פיזיות גבוהות כאשר המתחרה נדרש לעבור מכשולים שונים (מדרגות, משוכות וכיו”ב) ולעיתים האופניים נישאים על כתפיו הרוכב. בארץ לאחר הפסקה של כ- 30 שנים מתקיימות תחרויות CX כבר שנה שנייה ברציפות.
למעוניינים להעמיק לגבי התחום המתגבר הזה הנה כתבה שהכין יואב מאור על הסייקלו בבייקפאנל, והנה עוד כתבה שהכנו לאחרונה על הסצינה המקומית בישראל: האם היא תתרומם?.
סרטון מאליפות העולם בקנטאקי:
ענף ה BMX
ענף זה כולל את הסופר קרוס ה”רשמי” ואת הבן הסורר ה”פריסטייל”. הגרסא הראשונה: סופר קרוס (קיצור של Bicycke Moto Cross) הייתה קיימת כבר מסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת. נשמע עתיק… נחשו איפה? בקליפורניה, בערך בתקופה בה תחרויות המוטוקרוס היו פופולריות בארה”ב. כך למעשה התפתחה הגירסה בעלת ההנעה האנושית אשר הפכה לפופולרית במיוחד בקרב ילדים ובני נוער אשר לא יכלו להרשות לעצמם את הגירסא המוטורית והסתפקו בבניית מסלולי סופר קרוס לאופניים כדי לממש את אהבתם ורצונם להידמות לרכובי האופנועים. בהתאם דמו הלבוש והמיגון לציוד של רוכבי ה- MX. תחרויות ה- BMX זכו לאהדה רבה בעולם בתקופה זאת בעיקר בשל הכמיהה להיות בוגר והן בשל ההוצאות הנמוכות. המסלולים נבנו באופן פירטי ליד בתי הרוכבים – כלומר רמת הנגישות והמעורבות האישית גבוהות, מה שיותר עוד חיבור עמוק של הרוכבים לעניין. ארה”ב למעשה ייצאה את הענף אשר הפך לרשמי רק בסוף שנות השבעים, כאשר בשנת 1982 נערכה אליפות העולם הראשונה ורק ב- 1993 המקצוע הפך להיות מקצוע UCI רשמי.
הנה כתבה אצלנו בבייקפאנל מאת האב הרוחני של ילדי ה BMX בישראל: טל מזר.
הסופר קרוס הינו מקצוע אולמפי כיום והוא נערך במסלול של כ- 350 מטרים של ספרינט מטורף בו 8 מתחרים מזנקים מבמה בגובה 8 מטרים כאשר שאיפת הרוכבים לסיים ברבעייה הראשונה. המסלול מורכב מבאמפים (מעין גבעות מיניאטוריות), פניות מוגבהות וממקפצות ומיישורות המצריכות פידול פסיכותי.
ה- BMX פריסטיייל הינו מקצוע בו הרוכב מתבקש לבצע “תרגיל” ייחודי בו הרוכב נמדד בדרגת הקושי, בדיוק הביצוע וביצירתיות. המסלול יכול להתבצע על משטח מישורי על מכשול (מעקה, רמפה וכיו”ב). המקצוע הנ”ל אינו רשמי (עדיין) ורוכבים מעין “מפגש חברים” בו ניתן לרוכבים ניקוד לפי הקרטריונים כאמור לעיל. אחד המפגשים המפורסמים והגדולים הוא ה- X-GAMES. כמו היצרתיות הנדרש הרוכב כך הסתעפפות תת עף זה והוא לכולל בתוכו תתי ענפים נוספים כמו : VERT, פארק, סטרייט, דירט ופלאט – אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת…
סיכום
כעת לאחר שעשינו סדר בענפים השונים אנחנו מוכנים לעונת תחרויות אופני ההרים 2013. בשנה הקרובה יתקיימו 5 תחרויות XCE (בשיטת האלמינציה) ו- 6 תחריות XCO (עם דירוג אולימפי) ו- DHI. את יריית הפתיחה לעונה תסמל התחרות ה- XCO / XCE הראשונה שתתקיים בגרמניה בישוב ALBSTADT, וכשבועיים לאחר מכן יפתח סבב גביע העולם ב- DHI בפורת וויליאם בריטניה כאשר שיא העונה יהיה אליפות העולם שתתקיים בקיץ בין ה- 26/8-1/9 דרום אפריקה במסלול המוכר שבעיר פיטרמריצבורג.
