אומנם היום כמעט כל מילה שנייה שרוכב אופני הרים יגיד היא אנדורו, אבל הענף הזה צמח רק לאחרונה. בשנים האחרונות צצו באירופה סבבי תחרויות עם הכותרת אנדורו, כשצרפת היא החלוצה עם תחרות אנדורו ראשונה ב 2003. חוץ מהסבב הצרפתי, הסבבים הגדולים באירופה כוללים את הSuperenduro האיטלקי, סבב בריטי ואת הixs האירופאי, אבל כמעט כל מדינה עם קהילת רוכבי הרים תוססת מריצה סבב אנדורו עם חוקים משלה. אפילו ישראל הקטנה שלנו התחילה עם סבב אנדורו השנה.
בשנה שעברה היה הסבב הראשון של הEnduro World Series- EWS. המארגן הראשי הוא כריס בול, רוכב דאונהיל מקצועי ואחראי על מסלולי סבב הדאונהיל של הUCI לשעבר. הוא שם לב שהענף הזה גדל בכל העולם, אבל אין שום סבב שמאחד את כל הרוכבים הטובים בעולם ובודק “מיהו רוכב האנדורו הטוב ביותר?”. הסבב התבסס על סבבים ותחרויות קיימות (3 תחרויות בסבב הצרפתי, 2 באיטלקי, אחת בפסטיבל בארה”ב ואחת בפסטיבל Crankworks בוויסטלר).
הסבב לא קשור ל UCI, ולכן לא תשמעו באנדורו מושגים כמו “גביע עולם” או “אליפות עולם” שקיימים בסבבי הUCI השונים. יש שיחות בין המארגנים לבין הUCI להכניס את הסבב אך כרגע זה לא נראה באופק. למארגני הEWS חשוב מאוד לשמור על האווירה החברותית והפתוחה הקיימת וחוששים מהצטרפות לאיגוד הנוקשה יותר.
תדרוך רוכבים : מענף שאף אחד לא שמע עליו לתחרות עם 600 מתחרים שנרשמו תוך שעתיים מפתיחת ההרשמה.
הפורמט
מאוד קשה להגדיר את הפורמט של תחרויות האנדורו, זאת מפני שכל סבב כלל חוקים משלו ועקרון חשוב מאוד של הוגי הסבב העולמי הוא לשמור על ייחודיות של כל סבב ותחרות שמתלבשים עליהם. הפורמט כל כך לא ברור עד שיצאו סרטוני פארודיה כמו הסרטון הזה:
הדבר הבסיסי ביותר בפורמט הוא שיש בתחרות מספר מסלולים שונים שהם במגמת ירידה (מקסימום 20% עלייה) שחייבים לבדוק את היכולות הטכניות של הרוכבים. המסלולים האלו נקראים Special Stages והזמן הנמדד בסוף התחרות הוא חיבור הזמן של הרוכב בכל המסלולים האלו. אז קצת סדר בעניין:
לרוכבים אסור לקבל עזרה מבחוץ ועליהם לטפל בכל תקלה בכוחות עצמם ולסחוב את כל הכלים עליהם.
- מספר הסטייג’ים ומשך התחרות: השנה כל התחרויות מתפרסות על יומיים לעומת הסבב הקודם שכלל גם תחרויות חד יומיות. אין אורך מוגדר לסטייג’ יחיד, עד עכשיו הטווח נע בין 3 ל22 דקות לזמן מנצח בסטייג’. מינימום 4 סטייג’ים בתחרות. מינימום 3 מסלולים שונים. מינימום 20 דקות זמן מצטבר לתחרות.
- זינוק: זינוקים בנפרד לפי שעון ברווחים של 20 שניות עד דקה (לרוכבים המדורגים ראשונים הפרשים גדולים יותר בין הזינוקים).
- טיפוס: הרי צריך איכשהו להגיע לתחילת הסטייג’ים… פה זה מתחלק ל3 אפשרויות בתחרויות השונות – עלייה ברכבל לכל סטייג’ \ עלייה ברכבל לחלק מהסטייג’ים וטיפוס ברכיבה לחלק \ טיפוס עצמאי ברכיבה לכל הסטייג’ים בתחרות.
- אימונים: בסבב הצרפתי – יום אחד ללכת את המסלולים ברגל (לא מספיק ללכת הכל) וראן אחד היכרות בכל סטייג’ ללא עצירות. לשאר התחרויות מוגדרים 2-3 ימי אימונים בהם המסלולים מסומנים והרוכבים יכולים לרכוב כמה שהם מספיקים. בחלק מהתחרויות אפשר לעשות את האימונים עם הקפצות פרטיות ובחלק גם כל האימונים נעשים ברכיבה.
- אופניים: הרוכבים חייבים להיות כל הזמן עם אותו זוג אופניים. החלפה של גלגל, מזלג או שלדה גוררת עונש תוספת זמן של 5 דקות.
- ציוד: אסור לקבל שום עזרה מבחוץ והרוכב חייב להיות עצמאי לגמרי במשך התחרות חוץ מעמדות חלוקת שתייה ומזון מוגדרות של המארגנים.
- ציוד מגן: משתנה בין קסדת חצי בלבד לציוד מגן מלא הכולל קסדה מלאה, מגיני רגליים ומגן גב.
השוס הגדול בפורמט של הסבב העולמי הוא הרישום. כדי להתחרות בתחרות בסבב העולמי לא צריך כלום חוץ מאישור פעילות גופנית! אין צורך בדירוג עולמי עם ניקוד של הUCI או להיות חבר באיגוד אפילו. כל מה שצריך זה להירשם בחינם לEMBA (העמותה שמארגנת את הסבב) ולהיות מאוד מהיר על המקלדת. המקומות לתחרויות הנחשקות אזלו מספר דקות לאחר פתיחת ההרשמה. כמובן שלרוכבים המדורגים הראשונים יש הרשמה מוקדמת לא חשש.
למה זה תפס כל כך?
כמו שלא יודעים להגיד בדיוק מה המתכון לאפליקציה הבאה שתתפוס את כל העולם ואף אחד לא יודע מה תפס את כולם באפליקצייה yo, אי אפשר להגיד בדיוק למה תחרויות האנדורו הצליחו כל כך. זה בעיקר נבע מרוכבים משועממים מתחרויות הקרוס קאונטרי ושתחרויות הדאונהיל הקצרות לא מספקות אותם.
ההתקדמות הטכנולוגית היא סיבה נוספת להצלחה הרבה של הענף. היום יש לנו אופניים עם מתלה 6″ ששוקלים 12-13 ק”ג. לפני 5 שנים, כדי לרדת את אותם מסלולים היינו צריכים אופניים ששוקלים לפחות 16 ק”ג לא יעילים בעליל ולא היה כיף להעביר עליהם יום תחרות באורך 60 ק”מ עם 1500 מ’ טיפוס. עם האופניים שיש לנו היום אפשר לרדת את מסלולי הדאונהיל האגרסיביים ביותר שיש ולטפס לתחילת המסלול לאחר מכן.
האופניים שמלווים אותי בתחרויות האנדורו השנה
כנראה שהדבר שמושך ביותר בסבב היא האווירה. הרוכבים שבאים לתחרויות האלו הם פשוט רוכבים שאוהבים לרכוב ושבאו להינות. אני מדבר על כולם, כולל המקצוענים שבמקצוענים. לדוגמא בתחרות האחרונה יצא לנו לראות את סטיב פיט זורק שיחים על חברים שלו בזמן שהם זינקו לראנים שלהם. את התחרות האחרונה יצא לנו לרכוב צמוד כל היום עם חלוץ הפרירייד אנדרו שנדרו. אני יכול להגיד שהתחרויות שהשתתפתי בהן היו הימי רכיבה והאירועים הכי כיפיים שהיו לי בחיים.
תמונה שלי עם ג’ארד גרייבס האגדי
רוכבים מובילים
בסבב 2013 שלט ללא עוררין ג’רום קלמנטז (30, Cannondale) הצרפתי כשהבטיח לעצמו את הנצחון הכללי של הסבב עוד לפני התחרות האחרונה (מה שלא הפריע לו לנצח גם אותה). מי שהגיע כנראה הכי רעב לסבב הנוכחי הוא ג’ארד גרייבס (34, Yeti) האוסטרלי, אלוף עולם ב4X, מדליסט אולימפי בBMX ורוכב דאונהיל לשעבר. אחרי מספר תחרויות חסרות מזל בעונה שעברה, גרייבס הגיע למקום השני הכללי בסבב. את המקום השלישי בסבב לקח פביאן בארל (34, Canyon) הצרפתי, פעמיים אלוף עולם בדאונהיל לשעבר.
רוכבים נוספים ששווה להזכיר כוללים את ניקולס ווליוז (38, Lapierre) הצרפתי האגדי, 10 פעמים אלוף עולם בדאונהיל! כשהפעם האחרונה ב2002. ווליוז נפצע בסוף עונת 2013 ושוב בoff season ולכן לא ייקח חלק בתחרויות הראשונות של 2014. מרטין מייז (17, GT) הבלגי הצעיר אמור להיות בקטגוריית הנוער, אך הוא מתחרה עם הבוגרים ומגיע למקומות מרשימים קבועים בעשירייה הראשונה. ניקו לאו (25, Cube) הצרפתי אומנם הגיע 7 בדירוג הכללי בעונה שעברה, אבל הוא סיים את העונה בשיא שלו כשאת התחרות האחרונה באיטליה סיים רק 40 שניות אחרי המוביל, לאחר שקיבל עונש של דקה.
בנשים התחרות בחוד כללה 2 רוכבות בולטות: טרייסי מוזלי (35, Trek) הבריטית שלטה בסבב 2013 והבטיחה לעצמה גם היא את הניצחון הכללי תחרות אחת לפני האחרונה עם 5 ניצחונות מתוך 7 תחרויות. את 2 הנצחונות האחרים הצליחה לגזול ממנה אן קרוליין שסון (37, Ibis) הצרפתייה. שסון הייתה בעברה אלופת העולם בדאונהיל 13 פעמים! וזוכת מדליית זהב בתחרות הBMX באולימפיאדת בייג’ין.
סרטון סיכום 2013:
התוצאות עד עכשיו בסבב הנוכחי
תחרות 1# צ’ילה:
פעם ראשונה שהסבב מגיע לדרום אמריקה. המסלולים בצ’ילה כללו רכיבה על הרי געש חוליים מהירים ופתוחים בשילוב עם קטעים טכניים, צפופים ותלולים בתוך היער. לרוכבים היו יומיים אימונים להכרת המסלולים השונים. חלק מהטיפוסים היו ברכיבה, חלק ברכבל ועלייה אחת כללה טיפוס מייגע ברגל באורך שעה על מקטע תלול, חולי ובלתי ניתן לרכיבה.
צ’ילה הביאה נוף חדש לסבב האנדורו
לאחר יום התחרות הראשון הוביל גרייבס כפי שצופה ממנו, אבל קלמטנז לא נתן שייקחו לו את הנצחון כל כך בקלות והצליח לעקוף את גרייבס בשניות בודדות ביום השני ולקחת את הנצחון. גרייבס היה צריך להסתפק במקום השני הפעם. את המקום השלישי לקח פלוריאן ניקולאי הצרפתי.
בארל התרסק ביום התחרות הראשון ושבר חוליות בגב ולכן יצא מהתחרות ואנחנו מקווים שיספיק לחזור עד סוף הסבב. בנוסף קלמנטז התרסק בתחרות בסבב הצרפתי ושבר את עצם הבריח ולכן גם הוא יצא מהמירוץ לנצחון הסבב. קלמנטז עוד יחזור עד סיום הסבב.
תחרות 2# TweedLove סקוטלנד
הרוכבים ציפו למסלולים פשוטים ותחרות קלה בעצירה בסקוטלנד (הבדלי גבהים של 300-400 מטרים בלבד לכל סטייג’). אבל כריס בול המארגן שאיזור התחרות הוא איזור הבית שלו הכין לרוכבים הפתעות שלא ציפו להן. התחרות כללה 8 סטייג’ים שונים, 4 בכל יום, עם 1500 גובה טיפוס מצטבר ביום. לרוכבים היו 3 ימים להתאמן, ואת כל האימונים היינו חייבים לעשות ברכיבה עצמאית. מה שאומר שהרוכבים שרצו לעשות לפחות 2 ראנים על כל מסלולים, עשו ב3 ימים אלו באיזור ה200 ק”מ.
שאריות הגשם השאירו בוץ מגעיל ודביק ביום התחרות הראשון
היום הראשון של התחרות כלל מסלולים צפופים, תלולים, בוציים (לא הספיקו להתייבש מגשם שירד 3 ימים לפני התחרות) ושורשיים. ניקו לאו סוף סוף הראה את הפוטינציאל הטמון בו ושלט בתחרות ביום הראשון. אחריו היה ג’ו בארנס הבריטי שרגיל היה לתנאים המחליקים של הסטייג’ים ביום זה. גרייבס, שמסלולים בסגנון זה הם לא האהובים עליו איכזב ולא הצליח להיות אפילו ב20 הראשונים לאחר יום התחרות הראשון.
היום השני היה רגוע בהרבה עם מסלולים הרבה יותר מהירים ופתוחים. ניקו הצליח לשמור על ההובלה שלו ולקח את הניצחון לבסוף. בארנס ירד למקום השלישי וביניהם נכנס ג’סטין לאוב שהצליח לתת תוצאות סולידיות ביותר ביום התחרות השני. גרייבס קצת חזר לעצמו וטיפס חזרה לעשירייה הראשונה עם נצחון בסטייג’ האחרון.
לתחרות בסקולטנד נסענו אני, דימה רפקין ויוליה רפקין וניתן לראות פה סרטון של קטעים נבחרים מהתחרות שצילמתי :
תחרות 3# Valloire צרפת
בשונה מהתחרות בסקוטלנד, לאלפים הצרפתים היה מספיק גובה מצטבר לתת לרוכבים. הרוכבים ירדו ביומיים תחרות בסביבות ה8000 מטרים! זה יותר ממה שיורדים בסבב דאונהיל של שנה שלמה. זמני הסטייג’ים נעו בין 12 ל16 דקות למנצחים. לרוכבים היה יום אחד ללכת את המסלולים, ורוב הרוכבים בחרו מקומות נבחרים כי אי אפשר באמת להספיק ללכת הכל וגם זה לא ייתן להם הרבה בלי האופניים. כל יום תחרות כלל 2 מסלולים שונים, הרוכבים עשו ראן הכרות אחד ללא עצירות לפני המסלול הראשון ואז ראן תחרות. על המסלול השני באותו יום עשו ראן הכרות ו2 ראנים של תחרות. סך הכל 3 סטייג’ים מדודים ביום. היומיים היו זהים מבחינת הפורמט, רק על מסלולים שונים.
אין כמו הנוף באלפים הצרפתים
אחרי תוצאה מעולה בסקוטלנד, ג’סטין לאוב הצליח להוביל את התחרות בבטחון לאחר היום הראשון עם 2 נצחונות סטייג’ים מתוך 3, אבל תקלה טכנית בסטייג’ החמישי גזלה ממנו את נצחונו הראשון. חוץ מלאוב, גם ניקו לאו ופלוריאן ניקולאי הצרפתים העמידו זמנים יותר מהירים מהזמן המנצח, אבל תקלות טכניות מנעו גם מהם את הניצחון.
מי שכן הצליח להוכיח את עצמו הוא גרייבס שלא ניצח שום סטייג’ אבל היה הרוכב העיקבי ביותר. מה שמראה לנו שבאנדורו לא חשוב רק להיות מהיר, חשוב לדעת מתי לעצור את עצמך כדי להגיע לתוצאה סופית טובה. למקום השני הגיע דמיאן אוטון הצרפתי שרגיל לתוואי של האלפים הצרפתים. את המקום השלישי לקח רנה ווילדהאבר השוויצרי והמנוסה שידע לרכוב את המסלולים באופן עיקבי ולהגיע לתוצאה סופית מעולה.
תחרות 4# La Thuile איטליה
מהאלפים הצרפתים, עברנו לאלפים האיטלקים. כיאה לאלפים, המסלולים התאפיינו באורך שלהם כשרוב הסטיג’ים באיזור ה10-16 דקות. מזג האוייר לא היה לטובת הרוכבים ב2 ימי האימונים שלהם. הגשם לא הפסיק והראות היתה נוראית עם ערפל בפסגות ההרים. כל הנוכחים באיזור השתמשו במילה חורף לתיאור מזג אוויר, למרות שלפי לוח השנה אנחנו באמצע הקיץ. את יום התחרות הראשון הרוכבים התחילו במזג אוויר יפה, אבל כל תקוותיהן התנפצו כשגשם חזק התחיל בפסגת ההרים אחרי הרוכב ה15 לזינוק.
אם התוצאות ימישכו כך, יהיה מאוד קשה לסקר את הסבב. כל תחרות מתחרים אחרים נמצאים בטופ וקשה מאוד להעריך מי ינצח ומתי. אני אישית חשבתי שגרייבס וג’סטין לאוב יהיו חזקים פעם בעקבות תוצאות מעולות שלהם מהעבר אבל לא הייתי יכול לצפות את התוצאות הסופיות. נראה שהפעם המצב שונה מתחרות קודמת, לרוכבים המאוכזבים נראה שלא קרה שום דבר רציני, הרי הם לא יצאו מהטופ 20 בכל הסטייג’ים. גרייבס סיים בטעם טוב עם מקומות שני וראשון בסטייג’ים האחרונים אך זה עדיין הספיק למקום החמישי בלבד.
את היום הראשון הוביל רנה ווילדהאבר, אבל תוצאות מאכזבות ביום השני הורידו אותו למקום ה4, מדרגה אחת מחוץ לפודיום השני שלו. מי שתפס את מקומו ומגיע לנצחונו הראשון הוא דמיאן אוטון שממשיך חזק אחרי מקום שני בתחרות הקודמת.למקום השני הגיע Francois BAILLY-MAITRE (יש גבול ליכולת התרגום) עם התוצאה הטובה ביותר בקריירה שלו. הוא נראה מהיר מאוד באימונים וציפו לתוצאה טובה ממנו הפעם. את המדרגה האחרונה בפודיום תפס ג’ו בארנס הצעיר שממשיך עם עונה חזקה.
ווילדהאבר מתחיל חזק ביום הראשון
צילום: מט ראג – הסבב העולמי
מאת: גיא בר
גיא בר – בן 22 מכפר סבא. רוכב שטח ודאונהיל כ 10 שנים. בעברו פודיומים בקטגוריית העלית בדאונהיל בארץ. לאחרונה עבר לאנדורו עם נצחון בסבב האול מאונטיין ב 2013. החליט לנסות את מזלו בתחרויות אנדורו של הסבב העולמי ומצטרף לדימה רפקין למספר תחרויות בסבב. אחרי 2 תחרויות עם תוצאות בינוניות ושוק תרבותי מהרמה, מתאמן חזק ומנסה להשתפר לתחרויות הבאות. מספונסר מbikedeal.co.il ו contour.
