בכל כמה חודשים אנחנו נזכרים שמגיע לנו לנער את היומיום ולצאת לסוף־שבוע פעיל ב"פאנפאנל". הפעם נחתנו ב"מעיין במדבר" שבבית ההארחה בקיבוץ יהל – מרכז רכיבה שהפך להיות הבחירה העיקרית למחנות אימונים וטיולים של קבוצות אופניים. שי הרכיב מסלול מדברי שופע נופים, ריגושים וקצת פחות קהל. בקיצור, חוויית רכיבה מדברית מושלמת — מוזמנים להצטרף לחגיגה, הנה הוראות ההפעלה:
איפה ישנים: מעיין במדבר – קיבוץ יהל
אנחנו הגענו לכאן במסגרת "פאן־פאנל" מסורתי, סופ"ש שבו כותבים משלושת האתרים – ראנפאנל, אאוטפאנל ובייקפאנל – נפגשים כדי לרכוב, לטייל ולרוץ יחד, ובמקביל לייצר תכנים מהמקום. גילוי נאות: קיבלנו אירוח חלקי בהזמנה, אך כל המילים הנרגשות הבאות הן לחלוטין שלנו: בעולם הרכיבה בית ההארחה של קיבוץ יהל הפך להיות פתרון מושלם לרכובים – בזכות הקרבה שלו גם לסינגלים. פותחים את דלת החדר ואתם כבר על הסינגל. אם מתחשק לגוון, תמנע במרחק נסיעה קצרצרה. יהל גם לא מוליכה אתכם בכביש הערבה במלואו, כך שאולי גם בעלי רכב חשמלי יוכלו לנסות להגיע בטעינה אחת.
חדרים נוחים, אוכל משובח
בבית ההארחה תמצאו ארוחות בוקר וארוחות ערב (בתשלום נוסף), אני חייב לעצור לרגע ולהגיד: האוכל פשוט היה מעולה! ארוחות הבוקר התגלו כמסיבה של טעמים—שפע סלטים, ביצים בכל צורה וגבינות לרוב. ארוחת שישי כללה מבחר מרשים של אפשרויות, אבל השיא היה מנת בשר רך בבישול ארוך שהרגישה כמו חיבוק במדבר. לא רק אני נדלקתי: כל הפאנליסטים נהנו גם מהטעם וגם מהאווירה הקיבוצית הנעימה בחדר האוכל.
בכל חדר מחכות שתי מיטות שניתן להפריד או להצמיד, בהתאם למידת הקרבה ביניכם. יש שם מקלחת ומטבחון קטן, וכדי שלא תשתעממו בין רכיבה לריצה, אזור המפגש בין החדרים מזמין מפגשי חברים באווירה רגועה. המחירים סבירים לחלוטין, והתחושה הכללית? נינוחה ומרגיעה.
המסלול – למה כל כך נהנינו?
- המסלול כמעט כולו על סינגלים מדבריים מושלמים.
- המסלול הוא מגוון ומשתנה ויש בו כמה מקטעים שכל אחד מהם מרגיש אחרת לגמרי.
- הוא באורך מושלם: 43-53 ק״מ (בהמשך נסביר את הטווח) שמצדיק ירידה למדבר אבל לא מוגזם באורכו.
- גובה מצטבר רגוע יחסית שפוגש אתכם בהדרגה, ללא "מעלה" אגרסיבי (אבל עם מורד אגרסיבי): כ 865 מ' ורטיקליים.
- יש בו הפסקת קפה מפנקת אופציונלית.
- גם אם הייתם פה כבר כמה פעמים ברכיבות, הוא עדיין יגוון לכם את החוויה בזכות הטוויסט המגניב שלו.
להורדת המסלול לחצו פה (הקובץ בתיקיית זיפ, להעלאה לגרמין יש להוציאו ממנה קודם לכן)
אבל יש גם דיסקליימר – המסלול מתאים לרוכבים מנוסים, בעלי שליטה טכנית גבוהה ברכיבת שטח, עם ציוד מתאים למדבר. בנוסף, בחלקו להערכתנו אינו מומלץ לאופניים חשמליים (הסבר בהמשך). כל מי שיוצא לפה צריך להבין זאת ולקבל על עצמו את רעיון ה״הסתכנות מרצון״. אופניים חשמליים ו/או רוכבים פחות מיומנים – עשו אותו עם כיוון השעון ולא נגדו. המסלול פה הוא מסלול נקי ללא היציאה שביצענו לפונדק נאות סמדר, אולם היא פשוטה מאוד לביצוע בשטח על בסיס דרכי ה 4*4 במקום:
הטוויסט המגניב
אם אתם רוכבים חדשים יחסית ולא הייתם פה ובסמרתון כמה פעמים – זרמו על המסלולים הרגילים שכבר סקרנו לא מעט בעבר. אבל אם אתם ותיקים, רוכבי מרתון, ביקרתם באזור ועשיתם כבר את הסינגל המפורסם של יהל-קטורה כמה פעמים עדיין נוכל להפתיע אתכם.
הפעם אנחנו לוקחים את המסלול בכיוון ההפוך, וכך הופכים את אותו טיפוס מייגע בקטורה (שכנראה כבר קיללתם בכל הטיה אפשרית) לירידה מפנקת שמתגמלת בנוף מדברי מרהיב. אין ספק שכל ההרגשה משתנה: כשכולם רגילים לטפס, אנו גולשים מטה בהנאה. אנחנו מתחילים עכשיו נגד כיוון השעון, היישר מהשער האחורי של יהל אל תוך המדבר, מה שמקנה ממד חדש למסלול מוכר ומוסיף עוד פלפל לחוויית הרכיבה המרתונית.
אל המדבר המונגש
הרכיבה כאן מתחילה בשבילים צרים־צרים, שאולי נקראים "סינגלים" אבל מרגישים יותר כמו נאקבים עדינים ופחות כמו אוטוסטרדה עם ברמים מגולפים. העקומות הממושכות שלהם סוחפות אותך מרחקים גדולים, ושי – תושב מדבר ותיק עם המון שעות אבק בשטח – יעיד שמדובר בסינגלים שהוא אוהב במיוחד. לטענתו, מסלול אמיתי אמור להתחבר לטבע ולזרום עם הקימורים שהשטח מציע, לא להיות סיבובים אחידים שנראים כמו קופי־פייסט בכל חור. כך מקבלים חוויה ייחודית, שמרגישה יותר כמו יצירה אורגנית ופחות כמו מגרש משחקים שנועד לסלפי הבא.
קבוצת הוואצאפ השקטה של ראנפאנל:
המגמה היא מערבה. סימני צמיגי האופניים ברורים וירגיעו אתכם, והגרמין מציג את המסלול מעולה. אנחנו במדבר, אבל סה״כ לא מאוד רחוק מהציליוויזציה ואפשר גם להנות מהטבע וגם לחוש בטוחים יחסית.
סינגל הבולבוסים
באיזשהו שלב במסלול, אחרי טיפוס לאוכף וגלישה מהרכס, אנחנו מוצאים את עצמנו בסינגלי "הבולבוסים" המפורסמים של אזור יהל. כאן תופסת העין נוף כמעט סוריאליסטי—סלעים עגולים בצורה מושלמת, שנראים כמו אוסף גולות ענק שהותירו אחריהם חייזרים פרה־היסטוריים. למעשה, זו תופעה גיאולוגית שבה סלע גיר התגבש סביב מאובן, אי שם בעידן שבו האוקיינוס כיסה את המדבר.
חותכים דרומה
מנקודה זו הרכיבה מתקדמת מצפון לדרום, במקביל לערבה אך עמוק יותר פנימה, כך שאתם מטפסים בהדרגה במקום לקבל טיפוס קצר וחד במעלה קטורה. זה אומר שהגובה המצטבר עשוי להיות זהה, אבל נפרש על פני קילומטרים רבים—וגם על פני כמה שבילים פחות ברורים ויותר טכניים.
כאן־ושם תפגשו מעברי דשדש, ותלוליות זדוניות עם דרופ קטן מהצד השני שעלולות להפתיע את מי שמסתער עליהן במהירות מופרזת. לרוב לא מדובר בעניין קשוח מדי, אבל שימו לב לקו הראייה: אם יש תלולית חדה ואין לכם מושג מה קורה אחריה—הורידו קצב, אל תנסו לרחף על עיוור ותנחלו כישלון־נחיתה.
קפה ומאפה בנאות סמדר?
בנקודה הזו, אחרי כ 22 ק"מ מונחת בפניכם החלטה גורלית: להוסיף כ־12 ק"מ של גיחה קצרה (במתאר גובה שטוח) לפונדק נאות סמדר או להמשיך במסלול מבלי לפנות לשם.
אם תבחרו באופציית הקפה, תעזבו זמנית את הסינגל ותחתכו על דרכי ג׳יפים כ 6 ק״מ לכל כיוון, מעבר לנאות סמדר עצמה עד שתגיעו לפונדק נאות סמדר. אם אתם מעדיפים להמשיך ברצף ולהסתפק בהפסקה מדברית נטולת עוגיות, פשוט המשיכו לפדל קדימה ותישארו במסלול ההיקפי. הנה, עוד הזדמנות לבחון את מידת הנהנתנות שלכם.
היתרון בגיחה הזו, מעבר למנה כפולה של קפאין, הוא היכולת לצאת לרכיבה קלילים בראש וגם במשקל: כשאתם יודעים שתוך שעתיים של רכיבה לא־מהירה תגיעו לפונדק, גם שני בקבוקי מים יספיקו (אחד, למי ששותה בצמצום). לנו זה הספיק מצוין: רכבנו בנינוחות, שתינו אספרסו כפול, בחרנו לוותר על יוגורט העיזים המפורסם (הקורא מוזמן להחליט אם זו הייתה טעות), ותידלקנו מים לקטע ההמשך. כך, לצד כוס הקפה, קיבלו רגלינו גם כמה דקות לנוח.
פעם ראשונה מעלה קטורה בכיוון ההפוך
עלינו את המעלה הזה אולי עשר פעמים בכל מיני הזדמנויות, ואף פעם לא השתעממנו—אבל אין ספק שזו חוויה אחרת לגמרי כאשר מתגלגלים בו כלפי מטה. רק שתדעו, כבר בפתח הירידה מחכה שלט אדום שמצהיר שזהו מסלול חד־כיווני לעלייה בלבד. אפשר להבין למה: ירידה כזו תלולה, על סף מצוק, בלי שליטה טכנית משובחת ועם יותר מדי פרנויה על הבלמים, עלולה להסתיים רע. אנחנו לא ממליצים (כי השלט מזהיר במפורש), רק מספרים על זה ואם אתם עוד מתעקשים, אל תגידו שלא הזהרנו.
קטורה-יהל
אם עד היום הכרתם את "יהל־קטורה" ככיוון הקבוע, עכשיו הגיע הזמן להחליף צדדים: "קטורה־יהל". הנוף לכאורה מוכר, אבל אתם תגלו חוויית רכיבה קשוחה יותר אחרי שכבר ביליתם שעות של רכיבה. פתאום תרגישו שכל מה שבכיוון ההפוך היה ירידה כייפית וזורמת הופך להיות עליה ארוכה יותר ממה שתכננתם. אבל אל דאגה: השיפועים פה תמיד נשארים ידידותיים, לפי מיטב תקני הסינגלים. אולי לא תגיעו באותה התלהבות בוקרית כמו כשאתם יוצאים ישר מיהל, אבל תגלו שהמהפך בכיוון הופך מסלול מוכר למסע חדש מרענן.
הרכיבה ההפוכה של יהל
מבחינתנו, זו עוד סיבה מצוינת לחזור שוב ושוב אל בית ההארחה הנעים של הקיבוץ. מחכים לכם כאן לא רק חדרים מסודרים, אלא גם ארוחות בוקר עשירות בחדר האוכל (אנחנו יודעים—קל להתפתות להבריח סנדוויצ'ים לרכיבה, אבל זה לא לעניין, ועוד כשיש מרכולית מצוידת בכל הדרוש). החצר הפנימית עם הכיסאות והשולחנות הופכת בשעות הערב למוקד חברתי: שי הביא טקילה, ואריה הביא הרינג לשילוב מממ מוזר. אבל תוכלו גם להסתפק במשהו קצת פחות מסוכן מבחינת ריכוז אלכוהול ויותר ספורטיבי לנוזלים שבגוף. בין אם אתם באים לרכוב, לרוץ, או סתם להתרווח—תמיד כיף פה!
מאת: גיא חלמיש
