'אני יוצא לעשות קצת אימוני עליות בצור הדסה' אמרתי למיכל. מגיע לנחשון, מוציא את האופניים מהבאגז׳ ו…הדבר הבא שאני זוכר במטושטש, זה את הרגע הזה שבו התעוררתי: לא ממש מרגיש את הגוף, מזהה את מיכל לידי אבל הכל נראה מאד עמום. פינו אותי מורדם ומונשם, 8 חוליות בעמוד השדרה שבורות, כל רגל ימין נפוחה, סדק בעצם הבריח ופגיעה בראש. וזה מה שקרה לאחר מכן, עם הגרבל:
מזל שהייתי עם קסדה חדשה של בונטרגר, מהסוג שמעוצבת כדי לשמור לך את הראש שלם גם כשאתה נכנס במורד ההיסטוריה של עצמך. יש חור בקסדה בצד ימין שכמעט הגיע לראש. בנוסף לפציעה העיקרית יש שלל דברים קטנים שיתבררו בהמשך. כשהתעוררתי, לא ממש ידעתי מה קורה איתי. בטלפון אני לא יכול להסתכל – הוא מנופץ והתדר של המסך לא מאפשר לי לראות כלום חוץ מפסים. זה קרה ב 2021.
ערוץ ה whatsapp המעולה של בייקפאנל: לקבוצה השקטה
אחרי 3 חודשים, כשהלכתי למשטרה השוטר הראה לי את הוידאו של התאונה: אני רוכב בעליה של צור הדסה, (דווקא נראה טוב ומדוגם) בצד ימין, בחלק עם השיפוע הכי קשה של העלייה, ואז אני פשוט נעלם. אין סיבה אמיתית למה זה קרה – פשוט נדרסתי ע״י אוטובוס.
שחררו אותי מוקדם מביה״ח – היה חשש שנדבקתי בקורונה במחלקה. יצאתי מדדה עם מקל וצווארון שמחזיק את הצוואר במקום. במקום לנסוע לטפס את הטידה (עליה מפורסמת באיים הקנריים) שוב, אני לא מצליח בכלל ללכת יותר משתי דקות. כל השיקום היה מלווה בענייני קורונה, מזל שיש לי משפחה כזאת אוהבת ותומכת. אחרי חודש וחצי, אני מגיע לראשונה לפיזיותרפיה. הפיזיו מסתכל עלי ואומר "נקווה שתצא מזה הולך כמו שצריך". אחרי עוד כמה פגישות, אני מבקש לשבת על האופני כושר בישיבה שיש שם. התנועה מרגישה מוכרת אבל הכאבים בלתי נסבלים.
אחרי עוד כמה פגישות נוספות אני שואל את הפיזיותרפיסט על הטריינר בבית, והוא אומר לי תנסה בהדרגה. כבר עברו ארבע חודשים מהתאונה ואני מנסה להתיישב על הטריינר. הכל כואב, התנוחה הזאת בלתי אפשרית לי בעיקר מבחינת הגב. אני מצליח לפדל דקה אחת בלבד, אבל אומר לעצמי שאני חייב לנסות שוב, מחליט על יום כן יום לא, כל פעם מעלה בדקה אחת בדיוק.
במקביל יצרתי לעצמי מעטפת טיפולים: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הידרותרפיה, פסיכולוגית שיקומית ותמיד לצידי מיכל והמשפחה. יחד איתם עורכת הדין שלי (ליאנה חזין) שליוותה אותי צמוד בכל שאלה ובקשה. יחד עם הטריינר התחלתי לתרגל איינגאר יוגה – שיקומי כדי לנסות ליצור גמישות. בעזרת המדריכה הצמודה שלי אוריין, למדתי כמה התנועתיות תורמת לגוף בהתמודדות עם מצבים כאלה.
אחרי כמעט שנה, ניגשתי לחנות האופניים האהובה עלי: טרק בחשמונאים. חיים המנהל, הראה לי את שברי ה Domane SLR שליוו אותי כל כך הרבה שנים ובכל כך הרבה מקומות בעולם. התחלתי לבדוק מה יכול להתאים לי מבחינת אופני כביש, ובהתייעצות עם חיים ועם עמוס וולף, נבחרו Trek Emonda SLR – קצת אגרסיבי, אבל אלה היו אופני החלומות שלי מלפני התאונה. הלוואה קטנה (גדולה), ואחרי עוד כמה חודשים הם הגיעו בצבע שחור עם מטאלי נוצץ. ב CTC הרכיבו לי את כל ההתאמות הנדרשות, כולל סטם ממש ממש גבוה ועוד ספייסרים גבוהים.
ביקשתי מחבר להתלוות אלי בפעם הראשונה שיצאתי איתם – ושוב הופיע אותו כאב בלתי נסבל בגב, בידיים, וכל בור או אבן קטנה בכביש הרגשתי בכל חוליה שבורה. רכבתי עד הנמל ובחזרה וזהו הרגיש לי שטיפסתי את המורטירולו שוב. אחרי עוד קצת זמן, המון יוגה ותוכנית אימונים בטריינר, לאט לאט התחלתי לשבת על אופני הכביש בלי לצרוח מכאבים. התחלתי מ 10 דקות לרכיבה וכל פעם עוד קצת. הרופאים חשבו בשלב מסויים להחזיר אותי אחורה עם שני ניתוחים – הגב לא החלים כמצופה. החלטתי שאני מוותר על הניתוח דובק באורח החיים החדש שלי, שכולל יוגה כל יום, והגבלות ברורות מה אני יכול ולא יכול לעשות.
במקביל לכל תהליך השיקום, התחלתי לקרוא רבות על סצינת הגראבל החדשה בעולם. כל מה שאני אוהב בכביש יש שם: שלדות קלות, יחסי העברה דומים, תנוחה פחות קיצונית על האופניים (מאופני הכביש) ואין סוף אופציות לשדרוגים. ולא לשכוח כמובן שהביגוד דומה לכביש. כך, לפני כעשרה חודשים לאחר שאני רוכב כביש יותר מ 20 שנים החלטתי לרכוש אופני גרבל – הבחירה כמובן בטרק: Checkpoint SL אדומות, ונגלה לי עולם חדש.
החברה באופני הגראבל דומה יותר לסגנון אופני ההרים: האנשים שם מאד ידידותיים, הרבה פחות תחרותיים ומאוד מפרגנים. אתה יכול לרכב מהר ותחרותי, ואתה יכול לרכב ולפטפט עם בן זוגך לרכיבה לאורך כל הזמן. החיבור לאופניים היה לי מיידי, התנוחה הרבה יותר סלחנית לגב שלי, שילוב הצמיגים הרחבים יותר, הגלגלים המפנקים ולחץ האוויר הנמוך – כל אלה עושים פלאים לתחושה על האופניים. כך מצאתי את עצמי יוצא מהבית כל פעם אל הלא נודע. הייתי בקשר עם כמה רוכבים שנתנו לי טיפים, למדתי על לחצי אוויר בצמיגים. התחלתי ללקט מסלולים מסטרבה ומחברים ולמדתי את הסביבה הקרובה ככל הניתן.
המשיכה לשבילי אופניים של אספלט התחלפה לה לאט לאט בדרכי כורכר מהודקים ואח"כ ניסיונות רכיבה על חול מהודק אחרי הגשמים שהגיעו. כל מסלול שניסיתי היה לי חוויתי. למדתי איזה הנאה אפשר לחוות ביציאה מהבית ברכיבה, גמיעת קילומטרים בקצב סביר, טיפוסים לא ארוכים והמון המון בתי קפה ועגלות קפה חדשות במרחק של שעה מהבית.
בייקפאנל בטלגרם
קבלו ראשונים את כתבות האופניים הטובות בארץ – ערוץ קהילת בייקפאנל בטלגרם:
אופני הכביש לא נזנחו: הם עדיין איתי, כולל נסיעה לחו״ל – שם חווית הרכיבה על הכביש שונה לגמרי מהארץ הצפופה שלנו. במקביל לאהבה הגדולה שלי לרכיבת כביש, התגבשה אצלי ההבנה וההכרה שהכבישים הרבה יותר עמוסים, הנהגים הרבה יותר עצבניים והארץ שלנו הצטמקה בגלל המלחמה. כל אלה מביאים אותי לבחור באופני גראבל כמעט כל פעם שאני יוצא החוצה. היכולת לרכב בחוץ כשאתה מגיע תוך חצי שעה ממרכז תל אביב לפרדסים, מים זורמים ונוף מהפנט של הים התיכון, תמיד מנצחת בבחירה על איזה אופניים רוכבים היום.
בסוף נובמבר 2024 התקיים אירוע שקמה גראבל שהיווה אירוע שחרור ראשון לרוכבים רבים אחרי תקופה ארוכה של קושי והפחתת אירועים במלחמה. אחרי הרבה חששות שלי עם עצמי נרשמתי בעידוד של חברים. אין לי בכלל ניסיון באירועים כאלה. למעט בנס הרים נגד השעון אי שם בשנת 2008 לא השתתפתי בשום דבר תחרותי. אחרי מעט שעות שינה והרבה לחץ שלי, אני מגיע בבוקר ורואה את צח מכוון את תנועת הרכבים. יוצא מהאוטו לקור של המדבר, נדהם מהמתחם היפה והמסודר, רואה כמה פרצופים מוכרים לי ושמח. מקבל מספר והולך להתארגן. פעם ראשונה במשפך הזינוק, כולם מתקדמים קדימה מנסים לתפוס מקום טוב לפתיחה. החלטתי עם עצמי שאני לא מתכוון להתחרות אלא בעיקר להנות מהאירוע. הזנקה, עובר את החלק הצפוף ומתחיל לרכב לספוג את המסלול והאווירה. עוקפים אותי מימין ומשמאל אבל אני בנופים המתגלים שהם אינסופיים – כמה יפה ופצועה הארץ שלנו.
אחרי כ 6-7 ק״מ בעודי שומר על הקצב הקבוע שלי, אני מציץ על מד הוואטים מדי פעם כדי לא לשרוף את עצמי מהר מידי. שם לב שבכל פעם שיש עלייה רוב הרוכבים מתקשים, ואצלי זה ממש בסדר – אולי כי אני רגיל לשמור על קצב קבוע כמו בעליות בכביש. בתחנת רענון ראשונה הכל מסודר ומפנק, ואני ממשיך ממנה הלאה. בתרונות רוחמה הקלאסיים עכשיו – 35 ק״מ ברגליים, ואני מתחיל להיכנס לקצב שלי במהירות דומה לרכיבת כביש. מרגיש שזה גראבל אמיתי שכל כך חסר פה! אני מסיים את המסלול הקצר יותר בזמן סביר בהחלט, ועובר למתחם ה Apre Ride העוד יותר מושקע. מסכם בחוויה מהפנטת של רכיבה באזור חדש, עם ארגון ותפעול מושלמים.
גראבל הוא בעיני השילוב המושלם למי שרוצה לרכוב ולהנות משני העולמות – רכיבת כביש מהירה בשטח ללא מכוניות. חזרתי הביתה שמח ומאושר עם כאבי גב מכל האבנים והעומס של המסלול, אבל אני שמח אני יכול בכלל לרכוב. בערב עוד שיעור יוגה לשיקום, והתחלה אופטימית לשבוע חדש.
מאת: יונתן טל
צילום: יונתן טל, קסניה דמידוב, עופר עברי, גיא מרקמן, איחוד הצלה (*1221)
יונתן רוכב אופנים כבר למעלה מ 20 שנים, הרבה בכביש ולאחרונה בגראבל, אוהב לרכב, לצלם ובעיקר להנות מזה, נשוי ואב לשתיים גר בתל אביב.
קבלו מבייקפאנל כתבות אופניים מעולות, רק פעם בשבוע:
