רוצים לבנות לבד? עמית סטורלזי יצא לקורס בניית שלדות באנגליה וחזר עם תובנות לישראל. מה לומדים בקורס כזה, והאם כדאי לעשות אותו, בכתבה הבאה:
ביום ראשון אחה”צ יצאנו לכפר בשם Frome. הכפר נמצא במחוז Somerset במערב אנגליה. נחיתה רכה בלונדון ונסיעה של שעתיים וחצי שמחצית מהן בדרכים פתלתלות ונופים עוצרי נשימה בצד הלא נכון של הכביש, והגענו לקוטג’ שיהיה לנו לבית בשבוע הקרוב.
בין חלום להגשמה
נחשפתי למקצוע בניית השלדות לפני מספר שנים בשיטוטי אינטרנט, היה לי ברור שבתור פריק אופניים זהו עוד שלב באבולוציה שלי בתחום. רוב הקורסים נמצאים באנגליה או בארה״ב, שם אפילו יש אקדמיה למקצועות האופניים. אם ממש תרצו יש גם אופציות בגרמניה ואיטליה, בשפה המקומית כמובן.
אישית, אני באתי ממקום של אולי להפוך את התחביב למקצוע. נרשמתי לקורס בעיקר בשביל להבין את התהליך של בניית השלדות, איך ניתן להתייעל לקראת העתיד אשר מאפשר לנו אינסוף פיתוחים טכנולוגיים, כמו הדפסת תלת מימד במתכת וכו׳. עדיין לא הגעתי למסקנה, מה שבטוח זה שעל מנת לייצר אופניים בעצמך, צריך ממון ראשוני, המון סבלנות ודיוק. נכון לכתיבת שורות אלו, לעבוד בתחום לבד משמע לייצר שלדות בוטיק בתפירה אישית, ועל זה אפשר להרחיב אצל ארי רוזנברג או אייל צ’רניחובסקי שעבדו כאן בסצנה ולבסוף החליטו לקפל את הסדנא ולחזור או לעבור לחו”ל כל אחד מסיבותיו. יש כמובן גם את ארנון פישר עם אופני המגנזיום מבית Middleasta.
אופציה נוספת שיותר קוסמת לי היא לייצר דגם או שניים כחול לבן, משהו מיוחד, לאחר פיתוח מדוקדק, ואז לרוץ על אותם דגמים ולייצר אותם לפי מידות סטנדרטיות בסדרות קטנות עד בינוניות. בסופו של יום, רק הזמן יגיד.
היום הראשון לקורס
מתחילים ב-9:00. אחד החבר’ה ביטל ברגע האחרון ולכן היינו שלושה בלבד בקורס. פיט וסטף האנגלים – מעצב בדייסון וטייס בחיל האוויר הבריטי בהתאמה, ואנוכי מאיזרעל. המדריכים ג’ק – אחראי על הסילבוס באקדמיה ובעל מותג האופניים LUFT, ופול (הרחבה בהמשך) קיבלו אותנו עם תה (איך לא), עוגיות ויאללה לעבודה.
ארבע שעות ראשונות – בחירת סוג אופניים (גראבל במקרה שלי – כי אין מספיק זמן לייצר קרגו), לקיחת מידות והזנת נתונים לתוך התוכנה. בעיקר הרבה שאלות ששאלו על רצונות ודרישות מהשלדה, באיזו תכיפות רוכבים, כמה ק”מ בכל פעם, והכי חשוב איזה קלירנס אני רוצה לצמיג. זה בעצם קובע את צינורות המשולש האחורי ואיזה זווית תתקבל בהתאמה.
לאחר הכנסת כל הנתונים לטבלה ומדידה על אופניים מוזרים כאלו,ְ מדפיסים את הנתונים וקדימה לעבודה. המחצית השנייה של היום התאפיינה בבניית צינורות תומכות השרשרת (Chainstay). מדובר בשני הפרופילים שיוצאים מה-BB או הקראנק אם תרצו, לכיוון מעביר ההילוכים מצד אחד ובלם הדיסק בצד השני. לאחר העמדת הצינורות על גבי שרטוט בקנה מידה 1:1, מסמנים עם טוש ומתחילים לשייף. אפשר לומר בעדינות שהשיוף הוא חיינו.
מחוץ לשעות הקורס היתה תחושה שכל אחד לעצמו, ובסוף היום מתפזרים כל אחד לעיסוקיו. אין את ה-״יאללה חבר׳ה נעשה איזה בירה בפאב המקומי ונשבור את הקרח״. מסתבר שגם האנשים די קרירים ולא רק הלילות של חודש אפריל. אספתי את אשתי והבנות שניצלו את הקורס שלי כטיול משפחתי, ויצאנו למוזג הבירה וצולה ההמבורגרים המקומי בהמלצת גוגל עבדנו הנאמן, וגילינו את ה-Griffin. פאב סופר מקומי המוזג איילים (Ales) ממחוז סומרסט בלבד ומציע מגוון המבורגרים נהדרים. כל כך נהדרים שבילינו שם 3 מתוך 6 לילות בכפר.
היום השני
מהר מאוד מבינים שהרבה סבלנות ודיוק דרושים כאן. כל צינור בעצם עובר ניסור ושיוף ידני. התוכנה מוציאה פלט של פריסת צינור אותו מדביקים על גבי הפרופיל ופשוט עובדים לאט עד שמגיעים להתאמה מושלמת. כל כמה תנועות ממקמים את הצינור על הג׳יג (שבלונה) ובודקים שאין רווחים. זה יכול לקחת בין שעה לשלוש לכל צינור. תלוי בקוטר, בזווית (לפעמים יש 2 או 3 זווית משתנות באותו חיתוך) וכמובן הניסיון.
פול ברפורד הוא אחד המדריכים בקורס, במקרה הוא היה ממלא מקומו של הבעלים שהיה בחופש באותו שבוע. הוא לימד אותנו את יסודות ההלחמה, בעיקר עם סיליקה ברונז (פליז) ומעט הלחמות כסף. לפול יש סדנא לייצור שלדות ממנה תוכלו להתרשם כאן.
היום השלישי
המשולש הקדמי נבנה ביום השלישי באותה הטכניקה ולאחר שהכל יושב פיקס על הג׳יג מתחילים לתת פיקים. למי שלא מכיר, פיק הוא בעצם נקודה בה אנחנו מקבעים שני חלקים של הקונסטרוקציה על מנת שלא יזוזו. את הפיק עושים בריתוך או במקרה שלנו בהלחמה.
ריתוך היא פעולה פיזיקלית של חיבור שני גופי מתכת (או פולימרים) על ידי התכת חלק משני הגופים, לעיתים תוך הוספת מתכת נוספת, והתמצקות מחדש לאחר הקירור.
הלחמה קשה (Brazing) היא שיטה לחבר בין שתי מתכות בעזרת מתכת נוספת אל-ברזלית, הנקראת לחם, שהיא בעלת נקודת התכה נמוכה מזו של המתכות המתחברות ובעלת הרכב כימי שונה.
הריתוך נחשב למקצועי יותר ויש היאמרו עמיד יותר אך עקומת הלמידה בו ארוכה הרבה יותר והציוד הנדרש יקר פי כמה. ההלחמה מספקת כאן היות ותוך כמה שעות נלמד העיקרון. בנוסף אין כאן בניה של אופני אנדורו או דאונהיל עם עומסים ודרישות הנדסיות גבוהות אשר עלולים להביא למצבי קצה מסוכנים.
היום הרביעי
מסיימים את כל הפיקים על השלדה. ראוי לציין כי אני השתתפתי בקורס של 5 ימים בו נוגעים בכל האלמנטים של הבניה אך לא עושים הכל לבד. על מנת להספיק, את חלק מהפרופילים חותכים עובדים נוספים של הסדנא וממקמים באופן ראשוני את הצינורות על הג׳יג. בקורס המלא של ה-10 ימים הסטודנטים עושים הכל.
לאחר ייצוב השלדה על חלקיה, נבדקים האיזונים. ניקח את השלדה לשולחן מפולס על מנת לבדוק את יישור השלדה. במידה וקיימות סטיות במימד הציר האחורי, ניתן לתקן על ידי כיפוף או הרחבה עם עזרים ידניים. בכל מימד אחד נצטרך לפרק את הצינור הסורר ולחבר מחדש.בנוסף, לפני שנותנים את הפיק האחרון, עושים הכנות בצינורות הרלוונטים למעמד בקבוק וחיווט כבלים גלוי או נסתר לפי הדרישה. גם כאן ניעזר בג׳יגים פשוטים על מנת למקם את הקדחים.
פלדה כרומולית הינו החומר בו השתמשנו על מנת לייצר את השלדות. מדובר בפלדה עם אחוז גבוה יחסית של כרום. כמוכן, הצינורות עוברים “Butting”. זהו בעצם תהליך בו עובי הדופן משתנה. בקצוות יהיה עבה יותר על מנת לחזק ולהקל על פעולת הריתוך או הלחמה ובמרכזו יהיה דק יותר על מנת לחסוך במשקל. לדוגמא: 1.2 מ״מ בקצוות ו-0.8 מ״מ במרכז.
היום האחרון
כל בוקר מתאפיין בהגעה לסדנא באזור התעשייה של Frome. מגיעים לרוב ב-10:00 בבוקר, מכינים קפה ולעבודה. אין הרבה קשקשת, היות והייתי הזר היחיד שם, ועוד מישראל, דאגתי להכניס קצת פלפל לימי הקורס. גם אם באופן סחי, לפעמים היתה לי תחושה כאילו עוברת שעה ואף אחד לא מוציא מילה. לכן לא היה מנוס מלשנות מדי פעם פלייליסט, לשאול לאיזה מוזיקה כל אחד אוהב להאזין ולענות על השאלות הקבועות לגבי הקרייסיס במידל איסט.
העברנו את השלדה מהג׳יג למלחציים. המלחציים הן בעצם חברו הטוב של בונה השלדות, הכל נעשה עליהן: ניסורים, שיופים, הלחמות, ניקוי, השענות וכיוב׳. הג׳יג, שהוא בעצם האלמנט היקר בחבורה – כזה מקצועי יכול להגיע ל-20 אלף ש״ח, נמצא שם רק לשלבי הבדיקה, האיפוס וכמובן הפיקים.
שלב ההלחמה הוא לעניות דעתי החלק המהנה בכל הסיפור. לוקחים תערובת של חמצן ואצטילן (או פרופן למשתמש הביתי). להבדיל מריתוך הדורש ציוד יקר ומיומנות גבוהה, עקומת הלמידה כאן מאוד ידידותית. מתאמנים על הטכניקה כל יום קצת עד שביום האחרון אנחנו כבר בשליטה מכובדת. כאן בעצם מתקבל החיבור הסופי בין הצינורות על ידי הפליז.לקראת סיום נמקם את תוספים (ברגים עיוורים) עבור מעמדי הבקבוק ותעלות עבור הובלת הכבלים. כאן נשתמש בטכניקת הלחמת כסף. הכסף נמס בטמפרטורה נמוכה יחסית ולכן נשתמש בקצה הלהבה על מנת להמיס אותו. הריכוז כאן גבוה היות והחומר נוזל ממש כמו מים כאשר מתמוסס.
פעולה אחרונה ומאוד חיונית, הינה הרחבה מחדש של הצינורות. כלומר, לאחר הלחמות, קצוות הצינורות הפתוחים עלולים להתעוות, ועל כן יש להשתמש בכלי הרחבה על מנת להחזיר אותם לקוטר הדרוש. ה-Head Tube וה-Seat Tube יעברו הרחבה בהתאם לקוטר הנדרש. ה-BB יעבור הברזה מחודשת לאחר עיוותי החום. כל אלו כלי עבודה נוספים שיש על בונה השלדות להחזיק. ו…זהו, יש שלדה. את הליטוש הסופי עושים בבית אם רוצים, אפשר לצפות בלכה או לצבוע באופן מקצועי. עכשיו רק נשאר לבחור חלקים לאופניים ולבנותם.
סיכום
אופני פלדה (גם טיטניום אם תרצו) הם כרטיס הכניסה לעולם ייצור השלדות, כל אחד באמת יכול עם הכוונה נכונה והרבה מאוד סבלנות ודיוק. בעוד שאלומיניום וקרבון יצריכו הרבה עבודת הכנה וטיפולים פוסט בנייה שלא בנויים לארנק של האדם הממוצע.
עדיין מוקדם להסיק מסקנות מרחיקות לכת, אך בוודאות ניתן לומר שגם בתחום בניית האופניים רב הנסתר על הגלוי. הכוונה היא שלבנות אופניים באופן ידני זה ברמת האמנות. גם בשבילי, שלא זרות לי הטכניקות ושיטות העבודה, יש המון מה ללמוד ובעיקר להפנים. אני לא חושב שזה תחום שהולך ונעלם, אלא להיפך, בעולם מתועש שרץ קדימה טכנולוגית, תמיד יהיו את אלו שינסו לעצור רגע את הזמן ולהבין איך ניתן למקסם שיטות בניה מסורתיות עם קדמה טכנולוגית.
מאת: עמית סטורלזי
בן 43, נשוי ואב לשתי בנות. מתגורר בעמק האלה, פחות או יותר בתוך פארק בריטניה – אחת ממלכות הסינגלים של ישראל. תחום האופניים אינו זר לו, והג׳וק קיים אצלו עוד מימיו כנער מתבגר בעמק יזרעאל.
