סיפורם של עמוס גרי ואופניו כאלוף במוזיאון האופניים

עמוס גרי, ארבע פעמים אלוף ישראל במרוץ אופני כביש, הגיע למוזיאון האופניים ומהרכב נשלפו שני זוגות אופניים וקרטון עמוס בגביעים, מדליות וכתבות. 

הזוג הראשון היו אופני כביש הולנדיים של Gazelle משנת 1987. עמוס סיפר שרכש אותם בזמן שהתאמן והתחרה בהולנד. הזוג השני היו אופני שטח של Cannondale מ-1998 עם גלגלים 26 ומזלג לפטי CAAD 4. גרסה מיוחדת בעבודת יד שעמוס רכש בניו יורק. עמוס סיפר על האופניים והחל להוציא גביעים מדליות וכתבות מהארגז תוך שהוא מספר על כל אחד מהפריטים. לאחר מכן, העברתי סיור מלא לעמוס ולאשתו במוזיאון האופניים.

הירשמו כדי להישאר מעודכנים בכל הכתבות:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

עמוס גרי. תמונה: אייבי גילת ואבי גנאור, מגזין אופניים

עמוס גרי, ארבע פעמים ברציפות אלוף ישראל במרוץ אופני כביש

עמוס נולד בשנת 1964, נשוי לנורית ומתגורר בזיכרון יעקב. הוא היה אלוף ישראל במרוץ אופני כביש וזוכה בעשרות תחרויות ברכיבת שטח. בשנת 1989 זכה בתואר ספורטאי השנה באופניים על ידי עיתון מעריב. גרי התאמן בקבוצות האופניים הפועל עפולה והפועל נצרת עילית לצד האחים ירון ויואל גיגי ויהודה גרשוני, אלופי ישראל במרוצי אופני כביש. הם התאמנו בהדרכתו של עקיבא רזניק שהקים את הקבוצה מספר שנים קודם כשעלה מברית המועצות.

“התחלתי לרכב ב-1977, ורכבתי באופן מקצועי עד 1987, חמש פעמים זכיתי בתואר אלוף ישראל מהן פעם אחת בנוער והיתר בבוגרים”, מספר על עצמו עמוס. ב-1998 חזרתי לרכוב באופן חובבני בארה״ב ובשנת 2005 חזרתי לארץ. אחרי החזרה לארץ ניצחתי הרבה תחרויות ואליפויות בקטגורית המאסטרס, כולל חמישה ניצחונות באפיק ישראל, טור אופני ההרים הבינלאומי. כיום אני רוכב ומאמן בקבוצת CCC במטרה לקדם רוכבים אחרים ואת הענף בכלל.”

אופני Gazelle ההולנדיים שעמוס תרם למוזיאון

Gazelle היא חברה הולנדית שנוסדה בשנת 1892 על ידי וילם קולינג ורודולף ארנץ. בתחילה הם מכרו אופניים שיובאו מאנגליה, משנת 1902 החלו לייצר בעצמם. זוהי החברה הראשונה שייצרה מערכת שלושה הילוכים וברקס תוף קדמי והראשונה שייצרה אופניים מתקפלים. באמצע שנות השישים הקימה את חטיבת אופני המרוץ שנבנו ויוצרו על ידי אומנים מומחים. כיום נחשבת לחברת האופניים הגדולה והמפורסמת בהולנד, עם מפעל הממוקם בדירן, המייצר מעל שלוש מאות אלף זוגות בשנה. עמוס מספר שהגזל היו אופני הכביש האחרונים שלו לפני שפרש מתחרויות בדרג עילית. “הם נקנו ב-1987 בהולנד ושימשו אותי בתחרויות בארץ ובעולם באותה שנה.”

אופני הCannondale שעמוס תרם למוזיאון

חברת קנונדייל הוקמה בארה״ב בשנת 1971 ע״י המייסד ג’ו מונטגומרי. החברה התחילה עם תרמילים ונגררים לאופניים ורק לאחר מכן החלו לייצר אופניים. משרד החברה שכן בלופט קטן מול תחנת הרכבת קנונדייל בקונטיקט ומכאן השם. אופני השטח שתרם עמוס הם מדגם CAAD 4 SX Volvo edition מודל 1998. פירוש המילה CAAD היא Cannondale Advanced Aluminum Design והצביעה המיוחדת שלהם היא עם כוכבים ופסים הלקוחים מדגל ארה״ב. אלו היו אופני ההרים הראשונים שלו. עמוס רכש אותם ב-1998 בעת שהתגורר עם משפחתו בארה”ב. הם נחשבו לרמה הגבוהה ביותר בתקופתן.

ביקשתי מכמה רוכבים בולטים מאותה תקופה שרכבו והתחרו עם עמוס גרי לספר עליו, ועל הימים ההם:

יהודה גרשוני, שהיה אלוף ישראל שש פעמים ברציפות ברכיבת כביש והרוכב הישראלי הראשון שרכב בקבוצה מקצוענית מספר: “עמוס גרי צעיר ממני רק בשלוש שנים אבל כשהיה רוכב נוער מצטיין כבר רכבתי באירופה. בשנה האחרונה שהשתתפתי בתחרויות רכבנו ביחד עם זוהר רובין בכינוס הפועל. זה היה מרוץ של 4 קטעים בכבישי הגליל נגד רוכבים מגרמניה, צרפת, הולנד, נורבגיה וסיימנו ראשון ושני יחד עם ניצחון בקטגוריה הקבוצתית. הוא היה חזק ומהיר ביותר. אחד הרוכבים הטובים שרכבו בארץ.”

זוהר רובין מספר שחלק גדול משנותיו בתחום האופניים היה במחיצתו של עמוס גרי. “הוא גדול ממני בשש שנים ובהתחלה תמיד נשאתי את עיני לבוגרים ועקבתי אחר הישגיו. עמוס השתייך להפועל נצרת עלית אבל התגורר בעפולה. כשהגעתי לבוגרים דרכנו התחברו, רכבנו המון יחד בנבחרת ישראל, השתתפנו בהרבה תחרויות ומחנות אימונים יחד בחו״ל. עמוס היה רוכב חכם ומנוסה, אחד שתמיד ידעת שיהיה במקום הנכון ובזמן הנכון כדי למקסם את מיקומו בסיום. אני מאד הערצתי אותו על התכונה הזו ועל היותו רוכב All Rounder כלומר בעל יכולות מגוונות. הוא היה חזק מאד בעליות והחזיק עם המטפסים המובילים, רוכב נג”ש טוב וספרינטר מחונן. להרבה רוכבים יש תחום מסוים שהם בולטים בו ובשאר הם פחות טובים, עמוס היה חזק בכל התחומים ולכן הוא ידע לנצח מרוצים.

ביקור של הנבחרת בארה״ב. במרכז יושב נציג האיגוד ארהל’ה כהן משמאל עמוס גרי, במרכז יהודה גרשוני ומימין זהר רובין

ניר ערמוני מספר “רכבתי עם עמוס בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים בתחרויות, מחנות אימונים בארץ ובנבחרת ישראל בחו”ל. כשמכירים את עמוס יודעים שלמרות שהוא ספרינטר מעולה ולמרות שהוא יודע לסבול, השרירים הכי חזקים אצלו הם השרירים של החיוך”.

“לא משנה אם זה היה אימון קשה או קל, מרוץ שטח או כביש, החיוך הממזרי תמיד מרוח אצל עמוס מתחת לקסדה. ציניות הומר ושנינויות היו הדלק עם עמוס בכל רכיבה, דיונים אין ספור על כל נושא שבעולם. אבל 350 מטרים לסיום המרוץ או האימון החיוך התחלף במבט רציני ואז ספרינט אימתני. עמוס הוא איש יקר, מאנצ’ אמיתי על הכביש ובייחוד מחוץ לכביש”.

הקולגה יוסי פוקר מספר “עבורי ההיכרות, והתחרות עם עמוס גרי הולכים 4 עשורים אחורה, לנבחרת ישראל לנוער 1980 במסע לאירופה, עם רן ביבר, ניר ערמוני, עמוס גרי ואנוכי. בהמשך זכיתי לרכב ולהתחרות עם עמוס לאחר ששב מאמריקה”. 

“איך זה להתחרות מול עמוס? עמוס לא הגיע לתחרויות בשביל להשתתף, הוא הגיע כדי לנצח! ואם איתרע מזלך והגעת איתו לספרינט זה לא משנה אם אתה בגיל 20 או בגיל 50, מצבך לא מזהיר. ואם עמוס במקרה מציע לך בהקפה השניה במרתון הרים להוריד קצב ולהגיע יחד לספרינט ברור לך שמה שצריך לעשות הוא להחזיק את הקצב הגבוה ולקוות שהוא לא יחזיק, שהרי אם יש הצעה כזו כנראה שמשהו קורה שמביא את עמוס לבוא בהצעה ‘נדיבה’ שכזו.

יחד עם זאת עמוס בהחלט מעריך ומפרגן למי שמנצח. גם כשהוא מגיע לתחרות כדי לנצח, כל זמן שהניצחון מושג בכוח הרגליים ולא בדחיפות וחיתוכים לא ראויים. אני יכול לומר שברבות השנים זכיתי וזכינו לפתח יריבות ראויה על המסלול, בין עם זה בכביש, במרוץ קבוצתי או אישי, בנג”ש, במרתונים בשטח או באפיקים בהם עמוס ניצח את קטגוריית הגראנד מאסטר 4 פעמים כשאני חוויתי את נחת רגליו. במקביל ליריבות הראויה נותרה הערכה הדדית רבה וידידות טובה, שמוכיחה שאפשר להתחרות (כמעט) עד זוב דם במסלול ולהישאר חברים רגע לאחר מכן. מכאן לשם גם זכרנו לשתף פעולה יחד, סמרתון עם עמוס הוא בהחלט חוויה שאני מוקיר ומעריך מאוד, במיוחד על רקע זה שבסמרתון אחד התחרינו אחד בשני ובאחר היינו בני זוג. היום על הנייר זה נשמע לגמרי הגיוני וטבעי, אבל בהתחשב בעובדה שגדלנו בשני מועדונים אויבים זה לחלוטין לא מובן מאליו”.

צילום: אייבי גילת ואבי גנאור

לסיכום 

זה כבוד גדול עבור מוזיאון האופניים ועבורי שרוכב מצטיין ומעוטר כמו עמוס גרי מחליט לתרום את אופניו, הגביעים והמדליות שלו. היה מרתק לפגוש את עמוס, לשמוע ממנו, לקרוא את הכתבות ולראיין את הקולגות שמספרים עליו. ללא ספק מדובר באחד הרוכבים הטובים והחזקים בישראל עד לימים אלה. עמוס ממשיך לטפח ולאמן רוכבים צעירים ולתרום לענף האופניים. תודה רבה וכל הכבוד עמוס.

מאת: אלון וולף