אבולוציית רכיבה משתנה עם הזמן, כך גם האופן בו אנו סוחבים את האביזרים השונים איתנו ברכיבה. תיקים כבדי משקל, פאוץ׳ מותן עם בקבוקים ועד לחוסכי משקל עם נרתיקים קטנים. עברנו בין הנברנים של הפאנל כדי לגלות איך הם מעדיפים לארוז את ציודם ומה הוא.
עד לפני עשור, כולם היו עם תיקי קיטבג שלא מביישים את הטירונים בבא״פ 10 בשבוע הראשון לגיוסם. מה לא תמצאו בתיק זה ותכולתו מגלה הפתעות גם לבעליו, בו הם מופתעים כל פעם מחדש בזמן חיפוש המשאבה שמוסתרת מאחורי בננה רקובה מרכיבה של לפני חודש. לאט לאט הטרנד התחיל להתפוגג ופאוצ׳ים למותן המאפשרים רכיבה עם גב חשוף ללא משקל, נכנסו לאופנה.
קאמלבק היו הראשונים עם החדירה לשוק הישראלי על בסיס קנייה ברשת. פאוץ׳ בעל שני בקבוקים עם תא מרכזי שלא רואה בלאי עד היום. חברת שורש הישראלית, זיהתה את הפוטנציאל והוציאה את ההיפסטר הידוע עם השקית שתיה בפנים וכך גם שם החברות. יש גם את אלו שהולכים על הכי קטן, אותו ארנק רכיבה שדי באופנה ברכיבות כביש ולאט לאט חודר גם לתחום השטח. הוא מגדיר מחדש את הקו הדק של כמה סיכון הרוכב לוקח ביחס למה שהוא יכול להעמיס על ארנק לא גדול זה.
גריבי / הפיוריסט
בשטח – כמו שכבר כתבתי כמה פעמים, אני לא אוהב לרכוב עם תיק על הגב. זה לא נוח. הציוד שלי (אולר, משאבה, כפות, כלי לתולעים) נמצא בכיסים בגב או בפאוץ’ מותניים אופנתי יותר, חוץ מהפנימית. אני לא אחד שמאמין בפנימיות קלילות ודקות שלא מכבידות על משקל האופניים אבל גם עלולות להתפנצ’ר במפגש הראשון עם קוץ, לכן אני סוחב איתי פנימית מלאה בחומר. הדבר הזה לא קטן ולא נכנס בכיס בלי להוות מטרד קופצני. לכן הפתרון האולטימטיבי שלי הוא רצועה מאד פשוטה של Backcountry Research, יחד עם עטיפת ניילון הפנימית מכונסת בשקט מתחת למושב. המראה קטסטרופלי, אין ספק, אבל הגומי של הפנימית נשמר לאורך זמן, הרצועות של BR הם מהטובים שיצא לי לנסות בשוק וכלום לא בורח מהאחיזה האימתנית שלהם.
בכביש – בעדה שבה פקק הונטיל חייב להתאים לפקק של הכידון, אין מקום לפנימיות בעטיפת ניילון נצמד מתחת לכיסא, ולכן את הפנימית העטופה שלי אני מחביא יחד עם אולר אלנים, אזיקונים, כפות חליצה וקצת זוזים בתוך תיק אוכף קטנטן וקומפטי של Lezyne. כדי לגשת לכלים צריך לפרק את התיק לגמרי מהאוכף, כך שהוא לא מאד נוח כשצריך משהו בשלוף. זה די שכיח שברכיבת כביש אני עוצר כדי לכוון משהו עם האולר או מתקן פנצ’ר (טפו טפו טפו חמסה חמסה) ולכן המראה המינימליסטי שלו מכפר על הפתיחה שלו.
צביקה / החורני
בשטח – גם אני מאותם הרוכבים שלא נוהגים לרכוב עם תיק על הגב, זה לא נוח ולא מתאים לטעמי לסגנון הרכיבה שלי. לאחר מספר ניסיונות עם כל פני הפאוצ’ים שיושבים על הטופ טיוב סמוך לכידון או פאוצ’ים למותן, בחרתי בסופו של דבר לרכוב עם האלתור האולטימטיבי מבחינתי. בחרתי להשתמש בפאוץ’ חסון במיוחד ששימש אותי בחיים אחרים שלי לאחסון מארז סוללות גדול, עם כיס סקוץ’ אחד גדול שמכיל את כל הכלים והחלפים הסבירים לשטח.
לפאוץ’ הזה הוספתי צמד רצועות סקוטש שרכשתי בנזיד עדשים בעלי אקספרס, למעשה החבילה כללה 6 רצועות סקוץ’ מעולות שעד היום עושות עבודה מדהימה, מתהדקות ונסגרות עם אחיזה מעולה. את הפאוץ’ רכסתי במקום מאוד לא פופולארי, בקצה האחורי של הטופ טיוב ממש צמוד למוט האוכף. כך אני רוכב מזה כמה שנים, בכל מפגש בשטח עם רוכבים אחרים עולה תמיד השאלה אם זה נוח לי ככה, והתשובה כן, הכי נוח שמצאתי עד היום. “החיסרון” הוא שאי אפשר לשלוף משם משהו מהר, צריך לשחרר את רצועות הסקוץ’ ולנבור במעמקי הפאוץ’ כדי לשלוף משהו מתוכו.
את הפנימית עם החומר אני קושר בצידו השני של מוט האוכף, גם היא כרוכה עם שתיים מאותן רצועות סקוץ’ מעולות, ולא, לא קרה לי שהחלפתי פנימית בשטח והפנימית החלופית הייתה “יבשה” או התפרקה. בכל הסיפור הזה, הקרדיט הכי גדול הוא לרצועות הסקוץ’ המדהימות, אינני זוכר כלל כמה הן עלו, ככל הנראה שקלים בודדים. גם אחרי כמה שנים, הן עדיין בעלות יכולת סגירה עוצמתית שאיננה מרפה ואיננה מאבדת מעוצמתה אחרי המון גשם, בוץ, אבק ושאר מזיקים. בנוסף, תמיד יש לי בכיס מאחור גם משאבה קצרה דו כיוונית קטנה ויעילה מאוד מתוצרת מרידה.
בכביש – לעומת תצורות אחסון לא שגרתיות בשטח, בכביש אני שגרתי למדי. אוכף האופניים שלי מגיע עם מגירת מולטי טול קטנה ומובנית, יעיל מאוד ומותאם בדיוק לצרכי האופניים הספציפיים. מתחתיו מחובר נרתיק אוכף שגרתי של Blackburn שמכיל פנימית, ועוד כמה חלפים, כלים קטנים, גז לניפוח, אזיקונים וכד’. כרגיל, בכיס האחורי של החולצה יש תמיד משאבה קטנה דו כיוונית.
נעה / הכבר לא סובלת
באופני נגד השעון – אופני נגד השעון מתהדרים במתקני אחסון אווירודינמיים מובנים על השלדה שחוסכים את הצורך בפאוץ’. אם פעם גלגלי הטובולאר הצריכו ממני למצוא פתרון יצירתי לנשיאת צמיג ספייר שלא נכנס במתקן האחסון הייעודי, היום גלגלי הטיוב-לס פתרו אותי גם מהצורך המיותר הזה. סכום חמש ספרתי, קצת כאבי גב לאחר ישיבה ממושכת של שעות על גבי שעות על האירובר בתנוחה קרבית – והשאלה איך לשאת ציוד טיפול בפנצ’רים מאחוריכם!
מקס / השונא
אישית, אני חושב שכל מה שמוסיפים לאופניים מעבר לנצנץ (וגם אז אסור שהוא יהיה יותר גדול מנצנץ של בונטרגר FLARE) – מכער את האופניים ואסור לאפשר לרוכבים להסתובב ככה בכבישים. מרוכבי שטח אני לא מצפה לכלום, ככה שמצידי הם יכולים לחבר ג’ריקן של 20 ליטר לטרקטור הזה שהם קוראים לו אופניים…
באופני כביש הלוק חייב להיות סטרילי ונקי לחלוטין מכל הזבל. אבל לצערי כמעט כולם מחברים עליהם ג’אנק. מבחינתי זה עובד בשיטה של – יש לך שני שטרות של 100 ש”ח: במקום לשים אותם בכיס של המכנס, אתה שם אותם בתוך הארנק ומכניס אותו לכיס של המכנס. לא נוח, בולט ומכוער…
לכן, על המכונה המופלאה שלי תמצאו רק בקבוקון ציוד המכיל צמד פנימיות, מיכל CO2 וכפיות. לצד הבקבוק מחוברת משאבה קטנה וקומפקטית. כלומר אני רוכב עם בקבוק מים אחד ושני לשטויות, סה טו!
יוג׳ין / העצלן
מי לא מכיר את סטיקי פוד? הוא נדבק לי לסל הקניות באותה המהירות כמו שנעה רוכבת נג”ש. זהו פאוץ׳ המגיע בשני גדלים ויכול להכיל בתוכו את כל מה שרוכב כמוני צריך. כמובן שכל אלו שעדיין רוכבים עם תיק 40 ליטר על הגב כאילו הם יוצאים לאנפורנה אבל סך הכל רוכבים את הכחול בבן שמן, לא יצליחו להבין איך זה פועל. אישית הלכתי על הגודל הקטן יותר והוא נכנס בול בכיס האמצעי של החולצה הצמודה שלי. מניסיון לא ממליץ על מיקום אחר בכיס צדדי, אחרת האיזון הרכיבתי שלכם יושפע בהתאם ותמצאו את עצמכם מורידים פלוטונים בכביש או מחבקים עצים בסינגל.
הצלחתי לדחוס אליו את כל מה שאני צריך כדי לפתור את כל הבעיות שיצוצו בשטח – אייפון. אפשר להתקשר לאישה שתבוא לחלץ. בעצם לא! הרכב איתי, אז:
- פנימית כביש (כי שם אני מבלה את רוב הרכיבות)
- תולעים וטול תולעים יעודי (כי מדי פעם גונב גם בשטח)
- משאבה סופר קטנה שגם יודעת לקבל בלון גז
- הבלון
- צמד כפות לצמיג
- טול כלים (שלא מופיע בצילום אבל זרוק איפשהו ברכב)
- כל מיני אביזרים שמצאו את ביתם שם ואני עדיין לא הבנתי למה.
שורה תחתונה – זה נוח. הכל עובר כחבילה אחת מרכיבה לרכיבה (בשטח הפנימית יושבת על השלדה) ולא צריך לדאוג אם לקחתם את הכל. הייתי רוצה לראות את מקס לרגע רוכב על זוג אחר של אופניים, שוכח לפרק את המשאבה שמחוברת כמו בשנות ה 80 למתקן בקבוק ונתקע בכביש עם פנצ’ר. לפחות הוא יכול להתקשר אליי, אני אחלץ.
סיכום
יש מלא פתרונות לנשיאת ציוד איתנו ברכיבה. יש כאלו שנראים כמו אלו שסיימו רק טירונות וכל דבר משופצר כאילו הם בדרך מסדר סמל, יש את העייפים שלא מתחזקים, כאלו שסוחבים תיקים של טרקים בהימלאיה וכמובן את רוכבי הכביש עם שגעון הנראות. אין נכון ולא נכון, כל אחד מוצא את מה שנוח ומתאים לו. עם מה אתם רוכבים? תרשמו לנו בתגובות, והזוכה עם השיטה הכי מגניבה, יקבל מתנה – רכיבה עם מקס לאילת וחזרה, ללא עצירות.