מכירים את הקלישאה הזו שאתם יכולים “לחלק את החיים שלכם לשניים – לפני שהכרתם את ‘מה שזה לא יהיה’ ואחרי”? אז הנה לכם בדיוק כתבה כזאת בתחום האופניים, על הדברים ששינו לנו, הפאנליסטים, את הרכיבה אחרי שגילינו אותם.
אנחנו רוכבים על אופניים והרבה. לכל אחד מכותבי הפאנל יש זווית אחרת לעולם הרחב של האופניים, כל אחד מגיע ממקור אחר ורוכב בסגנון שלו. הנה כמה דברים שגילינו השנה ולא הבנו איך הם לא היו חלק מחיינו קודם, ולמה כדאי גם לכם:
יואב גריבי – גופיית בסיס
שמעתי חפירות על גופיות בסיס לא פעם בחיי ולא הבנתי למה כולם עפים על החתיכת בד המסכנה הזאת שבעיקר מסתירה את השיערות חזה שלהם. פקפקתי פקפקתי עד שהזמנתי מעיל רכיבה צמוד במיוחד שלא הולך על אף חולצה מלבד גופיית בסיס צמודה. בדיוק היה מבצע אצל ישראוולו אז אמרתי ננסה. או-מיי-גאאאד, מודה שהייתי קצת בשוק מהיעילות של פריט כל כך פשוט לכאורה. הוא שומר על חום הגוף, מנדף איכשהו את כל הזיעה שיש לי ושומר עליי מספיק יבש כדי לא לחטוף צינון משילוב החורף הנורא של זיעה ורוח. הגופייה עברה להיות פריט חובה עבורי בכל רכיבה בחורף ובאביב כשעוד קריר, ומאז הספקתי להוסיף עוד כמה גופיות לטווחי טמפרטורות שונים לארון.
גיא חלמיש – אוכף לאופניים של Fizik Alianta
אוכפים זו נקודה כואבת להרבה רוכבים, שם למטה, בנקודת החיבור בין חלק הגוף הזה לאופניים. לאורך שנותי כבוחן אופניים התיישבתי על עשרות אוכפים שונים מאת כל היצרנים כמעט. הסתדרתי איתם סביר אבל לא היה אף אחד בהם שהייתי מחליף איתו את האוכף הפרטי שלי: הפיזיק אליינטה.
אוכף זה סיפור של התגלות והתאמה אישית. אל תתייאשו – יש אי שם אוכף מושלם עבורכם. אי אפשר לדעת איזה אוכף יתאים לכם. חייבים לנסות להחליף, לקחת צורות שונות, גישות שונות ולנסות לנסות לנסות – עד שתמצאו את האחד שלכם. לפני שאתם מתיאשים מאוכף שחקו עם המיקום והזוויות שלו ביחס לאופניים, כי לפעמים קצת שינוי זה כל מה שנדרש.
כשזה יקרה, זה יהיה כמו בינגו מדהים, כמו צעקת אאוריקה באמבטיה של ארכימדס, כמו מפץ גדול מהתחת! אתם תדעו, כמו שזה קרה לי עם הפיזיק אליינטה, האוכף המושלם עבורי: מקומר וחלק כמו אישה אחרי טיפול אצל הקוסמטיקאית, משתלב בהרמוניה עם זוויות עצמות השת שלי ומצליח לשמר אותה (את ההרמוניה) גם אחרי שעות ארוכות. האוכף שלי, לצערי אינו בהכרח האוכף שלכם, אבל יש סיכוי שכן, ואם לא בדקתם אותו עד היום, אני ממליץ! להשיג ב CTC/רשת חנויות טרק ישראל.
עודד מלר – אופני שיכוך מלא
“הכאב הוא הכרחי, הסבל הוא אופציונלי”, משפט אליו נחשפתי ממש לאחרונה, ושממש מאיר את עיני בהרבה תחומים. כרוכב אול מאונטיין בדימוס, שעבר לרכיבת טריאל ואז עבר לרכיבת XC, אני מוצא את עצמי נפעם כל פעם מתחושת הפאן שמתלווה לרכיבה. לא תמיד הרכיבה היא קלה ולא תמיד יש לך מוכנות נפשית, שלא לומר כח, לעוד עלייה טכנית…. אבל מהרגע שבו עליתי על אופניים כאדם בוגר עוד בשנת 2008, הבנתי ששום ספורט לא ייתן לי את אותה התחושה שאני חש ברכיבה. החופש, הרוח, הכיף והאתגר. אם אתם לא מרגישים את החיוך שיוצא מבפנים ועולה לפנים, בשנייה שמתחילים להתגלגל, אולי אתם צריכים לחשב מסלול מחדש…
בחזרה האחרונה שלי לרכיבה, התחלתי עם אופני הארד טייל מתוך חשיבה על אלמנטים כמו משקל, והדגשת שפת גוף. לא עבר זמן רב וה”דגדוג” חזר. החלטתי שכדי להעמיק את תחושת הפאן – אני צריך אופני שיכוך מלא.
ואכן, לאחר רכישת אופני KTM SCARP בעלי גיאומטריה מודרנית, אני בהחלט ממליץ לכל אחד להוסיף לארסנל עוד זוג, אם לא להחליף. כדי להתנסות בחוויית רכיבה שונה והכי חשוב – לשמר את החיוך הזה שגרם לכם ולי להתחיל בתחביב הזה.
אלעד פריזט – בקבוק מים מגנטי של Fidlock
אין ספק שבקבוק המים המגנטי של FIDLOCK הוא השדרוג הטוב ביותר שעשיתי באופניים שלי. חווית הרכיבה שלי בהחלט מתחלקת ללפניו ומהרגע שהתחלתי להשתמש בו. כל עניין נשיאת המים ברכיבה תמיד היה עניין מעצבן עבורי, ברכיבות אורבן זה ממש מעצבן לקחת תיק רכיבה גדול ומסורבל וברכיבות שטח לא תמיד המים בשלוקר מספיקים. יחד עם זאת כל מתקני הבקבוק שהשתמשתי בהם לפני היו בינוניים מאוד. הבעיה המרכזית במתקני הבקבוק שהשתמשתי בהם, היא שהם פשוט לא אוחזים טוב מספיק את הבקבוק. כל קפיצה ונפילה היו לבעיה עבור מתקני הבקבוק בהם השתמשתי.
ה – Fidlock הוא הפתרון הטוב ביותר שמצאתי לבעיה הזו. הבקבוק מתמגנט למתקן מיוחד שמרכיבים על השלדה, ממש כמו מתקן רגיל. אחרי מעל שנה של שימוש אני מבין כמה השדרוג הזה היה משמעותי. מהרגע שהתחלתי להשתמש בבקבוק ועד היום הוא לא נפל לי אפילו לא פעם אחת. ה – Fidlock זמין בכמה גדלים ככה שתוכלו להתאים אותו לשלדה שלכם. לאחרונה גם נחשפתי למתקן לטלפון של Fidlock ואני בהחלט מתכוון לנסות אותו בעצמי. אם אתם רוצים לרכוב מבלי להתחשב בבקבוק שלכם ולהיות בטוחים שכשתרצו לשתות הוא יהיה שם אז ה Fidlock הוא פתרון לא פחות ממושלם.
דימה רובינשטיין – לרכוב בחו”ל עם אופניים של הבית
אתם מתכננים טיול בחו”ל, בין אם זה טיול משפחה נינוח לאורך הדנובה, או טיול עליות מטורף במקומות בו מתמוטטים החזקים מרוכבי ה-טור-דה-פרנס. השאלה שמיד עולה היא – להביא או לשכור? לשכור אופניים במקום, להתעסק עם אופניים ברמת אבזור נמוכה מהרגיל, גיאומטריה לא מוכרת, רמת תחזוקה לא וודאית, וגם לשלם על זה אולי הרבה מאוד כסף . מצד שני להביא את האופניים שלכם, המוכרים והמושקעים – ולשם כך להיאלץ להתמודד עם אי הוודאות של האריזה, הטיפול של חברת התעופה והשגעונות שלה? עד לאחרונה העדפתי את ההשכרה, כי יותר מדי דברים לדעתי יכולים להשתבש בשליחת האופניים. אבל השנה מצאתי את השיטה בשיגעון של שליחת האופניים, ומסתבר שלא כל כך מפחיד השד. בעזרת הבנה בסיסית של הדרישות בכל צעד במערכת השילוח, אתם נהנים בטיול עם המכונה האהובה והמוכרת עליכם.
מקס ביכובסקי – צמיג Bontrager AW3 Hard-Case Lite
מה שלא תספרו לי, אבל הדבר הכי מרגיז שיכול לקרוא בזמן רכיבה (חוץ מנפילה כמובן), זה פנצ’ר.
בזמנו עליתי על הפטנט של צמיג הכפול – המצאה גאונית ביותר (אומר אני לעצמי עם ליטוף לוהט על הראש). כי כאשר אתה רוכב במשך שנים, ללא פנצ’ר, ממש לא מעניין אותי מה אחרים חושבים על הפטנט שלי. במיוחד בזמן שאתם, לפחות פעם בכמה רכיבות, מתקנים פנצ’ר.
ואז עברתי לגלגלי קרבון. צמיג כפול מצוין לגלגלי אלומיניום, אך לגלגלי קרבון הוא מתאים פחות. לכן רכשתי בטרק את צמיגי Bontrager AW3 hard-case lite. אני כבר אחרי 15,552.4 ק”מ (בזמן כתיבת שורות אלו), עם פנצ’ר בודד לצמיג האחורי וזהו. כרגע רכשתי כבר צמיגים חדשים, אך מנסיון, לצמיג אחורי יש עוד כ 1,000-1,500 ק”מ, וצמיג קדמי יכול לחיות לפחות עד 20K ק”מ.
למספרים כאלו הייתי מגיע בקלות בעבר עם הצמיג הכפול, כאשר קונטי 4000 (החיצוני) היה מחזיק לי עד 20,000 ק”מ, אבל זה היה פשוט, כאשר יש לך עוד צמיג פנימי. עם צמיג של בונטרגר הופתעתי לחלוטין.
עמית נבון – צפיה במרוצי אופניים באפליקציה
חובבי מרוצי הכביש לא זכו להרבה נחת מצד ערוצי הספורט השונים במהלך השנים. בערוצי הספורט בארץ עד היום נושא זכויות השידור מונע את שידור מרוצי הסבב העולמי. אפילו יורוספורט “הבית של מרוצי האופנים” לא שידר את מרבית המרוצים. אלו שכבר שודרו היו לעתים נקטעים או נפתחים באיחור עקב אירועי ספורט אחרים כדוגמת ווימבלדון בזמן הטור דה פראנס. נושא כאוב נוסף היה כמות הפרסומות הגדולה והחד גונית. אותה פרסומת שודרה פעם אחר פעם. הוותיקים פה יזכרו בוודאי את הרוכבים ניבאלי ובאסו מגישים נעלי סידי בצלחת או את מכונית הסקודה נחבטת בקיר המצוק במהלך מרוץ.
כל הבעיות הללו הפכו לנחלת העבר ברגע אחד. יורוספורט וחברת הבת GCN השיקו אפליקצית שידורים עם ממשק הדומה לנטפליקס. השידורים באיכות גבוה זמינים בנייד, במחשב ובטלוויזיה החכמה. העלות השנתית נמוכה מעלות יציאה חד פעמית לפאב השכונתי. ניתן לצפות בשידור ישיר או מאוחר, אפילו במספר מרוצים במקביל. גולת הכותרת לעומת העבר, אין הפרעות במהלך השידור לטובת ענפי ספורט אחרים או פרסומות. נדמה שמבחינת מרוצי הכביש, והחל מהעונה הבאה גם ה XC וה DH, האוהדים הרוויחו בענק מהתפתחות הטכנולוגיה.
אדם סימן טוב – רכיבה עם צמיגים תחרותיים
כמו בכל דבר בתחום האופניים, ממתחילים ממוצרי “כניסה” ולאט לאט מתקדמים משם. בסופו של דבר מוצאים את האיזונים ואת הפשרות שמוכנים לעשות ואת אלו שלא. החוויה שלי עם צמיגים היא התקדמות במעלה השרשרת עד לפעם הראשונה שרכבתי עם צמיגים ממש ממש טובים. אני חושב שהם היו צמיגי Michelin Power Race. מאז התנסיתי בעוד כמה חברות ודגמים אבל תמיד תמיד בוחר צמיגים בקטגוריית תחרות. הטריידאוף הוא כמובן העמידות לאורך זמן ואולי סיכויים קצת יותר גבוהים לתקר.
אבל צמיגים הם לדעתי ה-דבר שהכי משפיע על חווית הרכיבה ויחס תמורה לכסף שלא משתווה לשום דבר אחר בתחום. זה מורגש בכל תנאי שטח, בכל רגע ובכל פנייה. הכיף של לקחת פנייה עם צמיג רך ו”דביק” שנותן אחיזה מעולה גם בזווית ותחושת בטחון לקחת סיבוב במהירות יחסית גבוהה, שווה בעיניי את המחירים של זה. מאז אני אלרגי לשאלה “איפה אפשר למצוא גייטורסקין / ארבע עונות?” ולא מבין את מי שמשקיע באופני קצה אבל בוחר לרכוב עם צמיגי בטון.
עזרא שהרבני – מפת הקרן הבריטית 1880
בימים האחרונים אני רוכב עם מפת הקרן הבריטית משנת 1880. אני יוצא מנקודה עלומה על המפה (מצ”ב תמונה) שהיא הבית שלי, שבעים שנה מאוחר יותר תקרא אותה נקודה “אשדוד א”, בהמשך שונה השם למושב בית עזרא. הכיוון הוא צפונה בשדות אל הכפר איסדוד, שם נמצא בית הקברות של המושב, סביבו שרדו מספר בתי הכפר משני עברי כביש 4. עולה צפונה לאורך קו דקייק-דרך הים, מדמיין את טור המשוריינים המצרים דוהר אל צומת עד הלום.
כאן נפגשים נחל לכיש והאלה, לוקח מזרחה על נחל האלה בדרכי אל הכפר קסטינה, היום קרית מלאכי, צפונית לו הכפר מסמיה, צומת שידעה ימים יפים עם פונדק ורדה במרכזה. חוצה כבישים שלא היו, עובר ישובים שעוד לא נולדו, את אדמות הישוב העברי הכי קדום בגזרה באר טוביה קנה הברון רוטשילד ב 1887. ממשיך דרומה, עוקף את נגבה ממזרח דרך הכפר עיבדיס, קרבות תש”ח זה פה. משמאלי הכפר בית עפה (היום מושב יד נתן) וממולי עיראק סווידן, היום מצודת יואב. כאן אני שובר צפונה דרך הכפר ג’וליס (צומת הודיה) חזרה הביתה. שבוע אחרי אני עולה לעין זיוון, שוד ושבר, במפה אין את רמת הגולן.
את המפה ניתן למצוא בעמוד ענן, תלחצו על מפות, תגללו למטה והיא נמצאת שם. אם תרצו להתרשם מאופי התקופה קראו לפני את ספרו של טריסטראם “החי והצומח של ארץ ישראל” משנת 1864 ואת מרק טווין “מסע תענוגות לארץ הקודש” משנת 1869.
יוג׳ין לויט – איך אתם עוטפים את הרכיבה?
אני מסתכל על הרכיבה כמכלול של דברים. זהו טקס שלם שצריך לארוז אותו לחוויה אחת גדולה. טקס לא מתחיל מרגע ההקלקה אל עבר הסינגל או עליה אימתנית של כביש מתפתל, אלא הרבה יותר קודם. הוא מתחיל מהרגע שיצאתם מהבית, כולל את הנהיגה, את הקפה של לפני ונמשך גם לאחרי הרכיבה עם המינגלינג של החברה. אצלי התחנות של לפני ואחרי הן לא פחות חשובות מהרכיבה עצמה. אני לא אחד שרודף אייקונים כתומים ביישומון כזה או אחר. גם מספרים לא הכי מעניינים אותי. אני מעדיף להתמקד בחוויה, ולארוז את הרכיבות שלי לכאלו.
אין רכיבה שלא מתחילה בכוס אספרסו איכותית. זה מצויין לתת את בוסט ההתעוררות של הבוקר המוקדם, זה גם מצויין להזרמת קצת קפאין בגוף ספורטיבי ולשיפור תפקוד המערכות. גם בסוף הרכיבה, מגיע רגע האמת. אין כמו כוס בירה קרה וצוננת בישיבת ״עזבו אותי ותנו לי לנוח״. משחררת מחשבות, עובדת בפן הפסיכולוגי שזה מצויין אחרי אימון (אבל תכלס עושה הפוך). כל אחד שיחליט לעצמו, במקרה שלי אני הולך על החוויה ולא על השיפור הספורטיבי. חשוב רק לשתות גם מים כי המשקה האהוב מייבש את המערכת בזמן שאנחנו עדיין צריכים להזין אותה בנוזלים.
כותבי בייקפאנל מאחלים לכולכם שנה טובה, עם הרפתקאות חדשות, גילויים מרעישים וכמובן המון רכיבות! ספרו לנו בתגובות מה שינה לכם את חווית הרכיבות השנה ומה הציפיות והאתגרים שאתם מציבים לעצמכם בשנה החדשה.
מאת: מערכת בייקפאנל
