יש הרבה מאוד מסלולי רכיבה שדימונה יכולה לשמש כבסיס היציאה אליהם. חלקם לא מבוטל הוא מנקודה לנקודה ויצריך הקפצה חזרה מאזור כביש 90. חלק יכול להיות מעגלי ולתפור את הגבעות הרגועות המאפיינות את הסביבה הקרובה של העיר. יצאנו לצימר+רכיבה מומלצת ביעד לא שגרתי:
מתכון קלאסי ליומיים של התרעננות
אחת לכמה חודשים אנחנו עושים “FUNPANEL”- הכותבים של אאוטפאנל, ראנפאנל ובייקפאנל, מערכת הפאנלים על רוכביה, רציה וטייליה, יוצאים לחופשה אקטיבית משותפת במקום חדש שמזמין אותנו. הפעם היו אלו רוח במדבר בעיר דימונה. המתכון מתבסס על שני ימים מלאים: מגיעים מוקדם בבוקר, נהנים יומיים בשטח, וחוזרים הביתה בערב היום השני. זה קלאסי ליציאה בחמישי בוקר וחזרה לקראת ארוחת שישי ועדיין להנות בסופ״ש עם המשפחה. בדרך כלל אנחנו מתארחים במקומות שהם לא מן הידועים והמפורסמים לכלל. כך גם החוויה של גילוי מקום חדש וסביבה חדשה מייצרת חופשה מאוד מעניינת הפותחת אופקים ומקומות חדשים.
הכירו את רוח מדבר
רוח מדבר, הוא מתחם אירוח הנמצא בקצה העיר דימונה ומשקיף על הנוף המדברי. במתחם שתי יחידות צמודות לצד בריכה קרירה לצינון באוויר החם, פינת מדורה ונוף מדברי עוצר נשימה. כל יחידה מכילה שני חדרי שינה, באחד מיטה זוגית ובשני מיטת יחיד, חלל אירוח עם ספה נפתחת ומטבחון. שתי היחידות יושבות על דק משותף עם פינת זולה למינגלינג של ערב.
היחידות מוקמות בקצה של כפר הסטודנטים של דימונה, בו שוכנים מיטב המוחות הצעירים הפועלים תחת עמותת איילים. העמותה שמה דגש חזק על חיי קהילה ועשייה חברתית ולכן כל ההכנסות של מתחם האירוח עוברות לכפר הסטודנטים ועוזרות במלגות לימודים.
בימי חמישי בערב פועל הפאב של הכפר ומספק אווירה פסטורלית וצעירה עם מוזיקה ואלכוהול
הזמנת מקום ומחירים:
- איך מגיעים – רושמים בוויז – Desert wind hospitality
- אתר של רוח מדבר
- מחיר ללילה ליחידה באמצע השבוע – 550 ש״ח
- מחיר ללילה ליחידה בסוף שבוע – 700 ש״ח
- קישור להזמנת מקום
רכיבה המשלבת דרכי ג’יפים ונאקבים אותנטיים
אורך המסלול שבחרנו לעשות הוא כ-30 ק”מ, אותם השלמנו בכ 4:30 שעות בשל התוואי המדברי.
מדובר ברכיבות מדבר וחייבים כאן דיסקליימר קטן בטרם צוללים לתיאור המסלול ולהמלצות. רכיבות מדבר מצריכות הכרות עם רכיבת שטח טכנית, יכולת ניווט ופתרון תקלות בדרך. היא עלולה לא להתאים לכל אחד. גם המסלול שבחרנו לעשות, היה טכני לפרקים ופחות התאים לאופני XC קצרי המהלך שלנו. בחלקו העדפנו לרדת מהאופניים ולעבור קטעים קצרים ממנו ברגל. המלצה חשובה למי שיבחר לרכוב כאן – לא לבוא עם נעליים קשיחות עם סוליית קרבון, אלא נעליים דו-שימושיות המתאימות גם להליכה.
כדאי לקחת בחשבון את עניין המים כשמתכננים לצאת לכזה מסלול. מומלץ להתחיל את המסלול במרכז הספורט של דימונה, מכיוון שיש לידו חניה מאוד גדולה ובשפע. במקום תמיד יש תנועת אנשים ולנו זה הרגיש בטוח להשאיר כאן את הרכבים. בתחילת המסלול עוברים דרך שכונות של ווילות מאוד יפות וכמה פניני נדל”ן מקומיות. די מיד ביציאה מהעיר נכנסים לדרכי 4×4 ומרגישים באמצע שום מקום. הנוף: גבעות שוממות, ריקות, מרגיעות. הידיעה שהעיר קרובה, והמתינות של הסביבה הזו מרגיעה אך יש יאמרו גם – לא דרמטית מספיק מבחינה נופית. למי שחורש במדבר זה אולי “רגיל” אבל למי מגיע רק מדי פעם, זו הצצה למדבר עם אופצית חזרה מהירה לעיר.
המעבר מדרכי ה- 4×4 הרגועות לרכיבת טכנית מדברית על נאקבים מגיע די מהר. אחרי שהתרחקנו מעט מהעיר הגענו לכמה קטעים קלאסיים של המדבר – צרים, זרועי אבנים מדי פעם, והנופים סביבם החלו להיות יותר ויותר תלולים ומשמעותיים.
לא הצלחנו לרכוב הכל בזרימה, ומדי פעם ירדנו להליכה עם האופניים לצידנו. אחרי שהבתים של השכונות החדשות של דימונה נעלמים באופק ונוף המדבר משתלט, הראש מתחיל להיכנס למוד של מדבר. שילובים של דרכי עפר עם נאקבים קצרים, ירידות לוואדיות קטנות וסוויצבקים מגניבים. המקטע הכי משמעותי בירידה היה אל נחל דימונה: בקעה עמוקה וגדולה שהגענו אליה במורד תלול מכיוון מערב וחצינו אותה.
מנחל דימונה המשכנו מזרחה, בעליה מתונה וארוכה שבחנה את הכושר שלנו. בשיאה הפתעה: קודם נגלה החמור, אחרי זה הבדואי. הוא הגיע לפה מאחד הריכוזים שלהם בנחל דימונה, כדי לצוד קצת קליטה סלולרית ולדבר בטלפון על פסגת הגבעה.
חלק מהמסלול אילתרנו על נאקבים ודרכי גמלים שקיימים בשפע באזור ולא מסומנים על המפות וחלק רכבנו על תכנון מקורי. ללא ספק האופציות כאן רבות ומי שירצה לעשות רכיבת גילוי ימצא כאן לא מעט אפשרויות נוספות במסגרת אותו תא שטח.
מסלולי ריצה
שעת בוקר ביום שישי של חודש אפריל, מזג אוויר קריר והשמש בדיוק מבצבצת מעבר לרכס הצהוב. אין זמן טוב מזה לצאת לריצה במדבר מסביב לדימונה, ומסלולי ריצה יש בשפע ולכל הכיוונים. התוואי הוא כמובן מדברי, עם אפשרויות רבות לסינגלים טכניים עם עליות מצטברות, או שבילים נוחים לדו גלגלי על כורכר מהודק למחצה.
ריצה עירונית – מעולם לא יצא לנו לטייל בתוך העיר דימונה. השיטה הטובה להכרות ספורטיבית, היא ריצת כביש של 18-24 ק”מ מסביב לכל העיר עם גיחות פנימה לכל שכונה ושכונה. ככה נתקלים במקומיים ואוכל להשתלב בבוקר. התכנון לא היה יסודי, אך מראש ידעתי את המטרה ורצתי לפיה. להקיף את כל דימונה על כל שכונותיה, כולל החדשה יוצא בערך 14-15 ק”מ. היופי של להנות מצפיה בשגרת יום יום שונה ממה שאנו רגילים במסלולי הבית – האנשים שהולכים לעבודה, המנומנמים המחכים לאוטובוס בתחנה נידחת, הארכיטקטורה השונה ובכללי להיטמע במרחב שאינו שייך לחיי היום יום שלנו.
הריצה מרתקת ונהנים מכל רגע. מומלץ להצטייד במים, אך לא חובה. ניתן להחליף את המים בכרטיס אשראי או מזומן, להתקל במקומות ולקנות עם לעשות עצירה קצרה ולהמשיך.
ריצה בשטח – האפשרויות הן אינסופיות. כל מרחק שתבחרו מתאים, אך יש כמה דגשים:
- לדעת את השטח ולהצטייד במפה אופליין, כי במידה ותתברברו ותהיו ללא קליטה, זה יכול להיות מסוכן בכל העונות.
- מים מים ומים! זה רק נדמה שיש חור בשקית השתייה במדבר, ולכן הכירו את צריכת המים שלכם בשגרה ותוסיפו עוד 30%. חם במדבר, והמים נגמרים מהר מהמצופה, במיוחד בריצה.
- שרוולים ארוכים וכובע רחב שוליים יעזרו מאוד להימנע מקרם ההגנה, כי השמש תחדור את הקרם במהלך השעות בחוץ ותשרפו.
- תעבירו את הטלפון למצב טיסה או כבו אותו. הטלפון יתאמץ לחפש קליטה כשאין, וזה זולל את הבטרייה במהירות.
- משקפי שמש מומלצות מאוד, מפני שהחול המהמם והצהוב מסנוור מאוד.
- לא לצאת לבד אם הקילומטרז’ גבוה. במקרה שתמעדו ותצטרכו עזרה (אין קליטה) זה יהיה בעייתי.
- לשלוח את המסלול שלכם למישהו בבית, ולתת לו זמני יעד לתקשורת. כך אם תתקעו ולא תיצרו קשר, הוא יוכל להזעיק עזרה ולספק מפה מדויקת למיקומכם האפשרי.
חשוב לציין שיש מרוץ שטח בדימונה שנקרא DMR, ואתם יכולים לבסס את מסלולי הריצה שלכם על התוואי שלו שהוא נוח יחסית.
טיולי הליכה מומלצים
עין ירקעם
אחרי קפה של בוקר, ולפני שאנחנו ממש מתעוררים, יוצאנו מדימונה לכיוון עין ירקעם. הדרך מכניסה אותנו לאווירה רגועה של טיול באמצע השבוע. פותחים את חלונות הרכב ונושמים את אווירת המדבר. העיניים מסתגלות לאלפי גוונים של חול שמציירים את קווי המתאר של הנוף הנפרש לעינינו. תוך פחות מחצי שעה אנחנו מגיעים לחניון של עין ירקעם. יוצאים מהרכב, מתמתחים ומתארגנים – לוקחים איתנו מים, ערכת קפה, נשנושים ובגד ים. בגד ים באמצע המדבר נשמע תלוש מהמציאות, אבל יש לא מעט פנינות התרעננות עם מים קרים שבהן אפשר להיכנס לטבילה.
אחרי הליכה של פחות מקילומטר מהחניון אנחנו עומדים מעל קניון מרשים של נחל חתירה. ערוץ הנחל מתחתר בפיתולים רכים דרך קירות גיר לבנים לעומק של כעשרה מטר מתחתינו. מראה מרהיב! אנחנו מסתכלים למטה למקום שבו אמור להיות גב מים גדול, אבל הוא נראה יבש לגמרי. אנחנו לא מוותרים, ויורדים לתוך הערוץ במדרגות אבן חצובות במדרון הלבן. ציוץ הציפורים מלווה אותנו ומוגבר בתהודה של קירות האבן. בתוך הערוץ רואים מקרוב את הצורות המגוונות שהמים סיתתו בקירות הסלע – שכבות, מערות ומדפים באלפי גוונים של לבן. עוקפים כמה סלעים ועץ גדול שצמח בתחתית הערוץ ואז נגלית בפנינו ההפתעה, בריכת מים שהתחבאה בתוך נקיק מתחת לסלע. ללא הרבה מחשבות ואנחנו כבר בפנים, טובלים במים הקרירים. כמה כיף! אין כמו מים במדבר.
ההליכה היא קלילה, כקילומטר וחצי מהחנייה ומתאימה מאוד למשפחות או לאלה שרוצים להתהלך בשלווה ובלי הרבה מאמץ. לאוהבי טיולים ארוכים, מעין ירקעם ניתן גם להמשיך רגלית לגב ימין, מדובר בכ-7 ק”מ. אך טיול כזה דורש גם שני רכבים מכיוון שסוף המסלול של גב ימין הוא בערך 10 דק’ נסיעה מעין ירקעם (על הכביש). מטיבי לכת יכולים ללכת לגב ימין וחזרה, באותו היום. אפשר גם לתפוס טרמפים אבל הכביש לא מלא ברכבים, ולא היינו ממליצים להסתמך על זה.
גב ימין
עם חזרתנו מהגב לחניון לילה נחל ימין, בו השארנו את הרכב, הגיעו למקום עוד מספר מטיילים. שאלתם הראשונה הייתה – יש מים בגב? כן היו מים בשתי בריכות בגב, והם היו קרירים ונעימים. כמה קל לשמח אנשים – המטיילים חזרו להתארגנות שלהם עם חיוך על הפנים.
לחניון נחל ימין מגיעים בכביש 227, בעבר זו הייתה הדרך להגיע מהנגב לאילת, היום הוא אינו מתוחזק וחסום לפני הירידה למעלה עקרבים. כביש ארוך סלול, המתפתל בנוף מדברי כשמשמאל מרחבי הקריה למחקר גרעיני.
מחניון נחל ימין הולכים דרומה. חלק מהדרך חולית וקצת יותר מאמצת. משמאל הערוץ משובץ בצמחים שעדיין שומרים על גוון ירוק מדברי. אחרי קילומטר וקצת, אנחנו צופים על אזור הגב מלמעלה. חברים שכבר ביקרו כאן בעבר מספרים שבחורפים גשומים כל האזור מוצף במים. היום יש מים רק בשתי הבריכות בתוך הסלע. אנחנו מודים על מה שיש ונכנסים למים הקרירים להתרענן אחרי ההליכה בחום הצהרים.
גם המסלול הזה מומלץ מאוד עבור משפחות, ההליכה היא קלילה ואינה רחוקה מהרכב – כקילומטר וחצי. כאמור, בחורף יש יותר מים, אבל גם יותר מבקרים. בסופי השבוע גב ימין ועין ירקעם מלאים במבקרים, כך מי שאוהב לבלות בשקט, מומלץ להגיע באמצע השבוע. אזהרה חשובה! (לא באמת חשובה) שימו לב לעורב הענק, אנחנו איבדנו שקית של במבה ועוגת גזר טבעונית, יש לו חוש טעם אנין במיוחד.
המכתש הקטן
מחניון לילה נחל ימין ממשיכים לנסוע דרומה בכביש 227, שממשיך להתפתל, לעלות ולרדת בנוף מדברי יפהפה. לפני הירידה החסומה למעלה עקרבים, פונים שמאלה על דרך עפר לכיוון חניון לילה המכתש הקטן – חניון לילה גדול ומסודר מאוד שגם עליו כתבנו בעבר – שם מחנים את הרכב.
מהחניון מטפסים בשביל רחב כמה מאות מטרים. ישנה הליכה על סוג של רמה עד כשמגיעים לשפת המכתש. הנוף נפתח ולעיננו נגלה המכתש הקטן במלוא הדרו. יש בו הדר – משהו באפשרות לראות את המכתש כולו יוצר מחזה מרהיב ומהפנט. אנחנו הגענו בצהרים, אבל למשכימי קום, מצפה המכתש הקטן הוא נקודה מצוינת לראות בה את הזריחה.
בשלושת המקומות טיילנו ביום אחד עם רכב, הם קרובים אחד לשני בנסיעה. מהמכתש הקטן חזרנו לדימונה בנסיעה של 30 דקות. בין דימונה לאזור בו טיילנו לא היו תחנות דלק, כך שמאוד חשוב לצאת עם מים ומספיק צידה לדרך, כמובן שבדימונה תוכלו למצוא את כל מה שחסר לכם. מזג האוויר בחודשי הקיץ מכביד מאוד לכן מומלץ לקחת יותר מים ממה שאתם רגילים. את רוב המים שלנו נתנו למטיילים של שביל ישראל, אז תמיד טוב להיות מוכנים לכל מצב.
נחל פרס
מדובר במסלול הליכה של כ-5 קילומטר, כאשר ניתן גם לקצר או להאריך לפי היכולת של המטיילים, כך שזה מותאם לכל רמות ההליכה. עשינו מסלול מעגלי שכלל הליכה בנופי המדבר עם חיות בר וכמובן גבים מלאים להתרעננות. נחל פרס נמצא במרחק של חצי שעה מדימונה, עם רכב, אפשר לשים בוויז “נחל פרס – תחילת מסלול”. הגענו לחנייה בשעות הבוקר, ואיך שיצאנו מהרכב הבנו שמדובר ביום חם במיוחד.
המסלול התחיל בירידה חדה לנחל תחמס על בסיס סימון אדום, עם נוף מדהים, מצוקים גבוהים וטבע סביבנו. במהלך ההליכה בנחל תחמס עם סימון שחור, נתקלנו ביעלים שלא פחדו מאיתנו (מידיי), וזכינו לראות מקרוב אמא ובן שמטיילים בהרים בקלילות. אחרי כ-2 ק״מ של מישור קליל ונעים תוך הנחל עם רוח קלילה, שלא עזרה עם החום אבל נתנה לנו אוויר לנשימה, חברנו לנחל פרס. ממנו על בסיס סימון ירוק התחלנו לעלות לעבר הצד השני של גדת הנחל. שביל זה צופה היטב על נחל פרס ממבט ציפור עם צוק שמלווה את השביל ולאט לאט סוגר את הנחל לצורת קניון מרהיב. לקראת סוף הקניון מגיעים למדף האחרון עם מספר בריכות המלאות במים צוננים – גבי פרס. ליד הגבים עצרנו להתפעל מהסלעים הענקיים שנפלו במהלך השנים מהצוקים. מצאנו 3 גבים לא מלאים עד הסוף, אבל עם מספיק מים בשביל טבילה. הם חצובים בתוך סלעים עצומים, מה שיוצר אווירה קרירה ומרגיעה. כשהגבים אינם מלאים, הכניסה והיציאה מהמים דורשת עזרה. אחרי הגבים ממשיכים עם עוד הליכה של קילומטר שהיא עלייה וחזרה לחנייה.
יש גישה לרכבי שטח עד הירידה לגבים. ניתן להגיע אל הגבים גם מהחנייה בהליכה ישירה של קילומטר. ההליכה הקצרה זה גם המסלול המומלץ עבור משפחות, שאינן מורגלות בהליכה מרובה ומעוניינות להגיע אל הגבים בלבד. ההמלצה שלנו היא להגיע לגבים אחרי שבוע של גשמים, ככה הם מלאים ואולי אפילו יהיו מפלים קטנים בניהם, מה שתמיד מוסיף ליופי של הטבע.
איפה אוכלים?
מי שרוצה להכין בעצמו יש פה מטבח בכל יחידה וכמובן את המנגל והמדורה שבחוץ, אבל אנחנו רצינו לחוות את המקומות שיש לסביבה להציע.
דימונה והמרכז הישן
פלאפל הרצל או פלאפל דימונה? זאת השאלה. השאלה קריטית במיוחד בשעת אחר צהרים כשחוזרים רעבים מטיול במדבר.
כששואלים עוברים ושבים הם מכוונים אותנו לפסאז’ במרכז המסחרי הישן. פסאז’ של פעם עם חנויות משני צדדיו: כלי בית, בגדים, מכולת. במרכז הפסאז’ שני קיוסקים של פלאפל ממש צמודים אחד לשני: פלאפל הרצל ובניו, ופלאפל דימונה.
אנחנו עומדים ביניהם, מנסים להחליט לאיזה לגשת. עוברת אורח שחשה שבמצוקתינו ניגשת וממליצה על פלאפל הרצל ופוצחת בשיחה קולחת עם בעל הבית, מעלים זיכרונות מהתקופה שבה היו יחד בבית הספר.
בינתיים המוכרת החביבה, מעודדת ואומרת שבחרנו נכון, ומספרת שהמקום קיים כבר שישים שנה. היא ביתו של הרצל, ממשיכה את דרכו יחד עם בניו. אנחנו מבקשים מנה פלאפל כמובן. הפיתה מתמלאת בזריזות בכל טוב, ובנוסף מקבלים שקית עם כדורי פלאפל לדרך. הפלאפל באמת טעים מאוד. אין כמו המלצה של מקומיים!
קונדיטוריה של ערב
סיימתם את הרפתקאות היום הראשון שלכם בדימונה. אכלתם צהריים ובא לכם משהו קליל ומפנק בערב שיתן לכם להירדם עם חיוך? מצאנו מקום מקסים ומאוד אותנטי שהוא בעצם שכונה אקולוגית של דימונה – קפה פולה במעלה שחק. מדובר בכפר סטודנטים של עמותת איילים שנועד למשפחות צעירות. הכפר נבנה צמוד לדימונה ומחובר אליה על בסיס דרך עפר. בתי הכפר הם קרוואנים וממש בכניסה אליו ניתן לראות את קפה פולה. הכל כאן מתופעל ע”י הסטודנטים של הכפר. הם אלה שמכינים את האוכל ודואגים לתחזוקת המקום. למדנו שאין קשר של השם “פולה” לאשתו של בן גוריון, למרות המיקום המדברי. בית הקפה קרוי על שם של קונדיטורית מקצועית שהתחילה את כל העסק. מקרר קטן עם יצירות האמנות הקולינריות שלה מעטר את פנים המטבח ואי אפשר שלא להזמין לפחות אחד מהם. התפריט ב”פולה” מאוד צנוע וכולל מיצים שמכינים במקום, כריכים, סלטים וקינוחים. מה שמשלים את כל השאר זה הנוף והאווירה. קבוצה שלנו כללה כמה חובבי קפה איכותי ולטענתם הקפה שמוגש ב”פולה” הוא אחד הטובים שיצא להם לשתות.
באר שבע תל אביבית
סיימתם את הטיולים בדימונה וסביבתה ואתם בדרך למרכז. זה הזמן להתרעננות קולינרית לפני נסיעה ארוכה הביתה. אם יש לכם בקבוצה אנשים צמחוניים או טבעוניים ואתם לא רוצים להתפצל, אלא לאכול ביחד כל אחד את הדברים שהוא אוהב – יש לנו המלצה מצויינת בשבילכם. במרחק של 20 דק’ מדימונה בדרך שלכם למרכז או לצפון:
קפה לולה – מסעדה בבאר שבע, בלב העיר העתיקה (סמילנסקי 13). המסעדה היא סוג של פינת בוטיק תרבותית ומאוד מזכירה בוויב מסעדות תל אביביות. המקום משלב תצוגות אומנות בכל פינה (קירות, תקרה, בר ואפילו בשירותים). מוזיקה טובה, מלצרים מתרוצצים והרבה אנרגיות טובות. המקום מאוד תוסס ודינמי ויתן סיום מצויין לחוויה הדרומית שלכם. התפריט במסעדה מציע מאכלים מושקעים שנעשים במקום. מבחר די גדול גם של מאכלים צמחוניים וטבעוניים לצד מנות בשריות אהובות. כל אחד ימצא כאן את מה שהוא אוהב. גילוי נאות – לא הוזמנו למסעדה, אלא קיבלנו עליה המלצות של מקומיים.
סיכום
החוויה של לגלות מקומות חדשים, במיוחד כאלו שראינו דרך שמשת הרכב בדרך לאילת, היא עצומה. כל מקום כזה, טומן בתוכו פנינות חן קולינריות עם נוסטלגיות של פעם ועד הפנסיות של תל אביב. מקומות לטיולי שטח עם הורדת הצורך של נסיעה ארוכה לטיול ועד למחנה אימונים זרים ומאפס את החושים. פגשנו מקומות יפים מאוד, שקטים ונוסכי שלווה. המדבר מרגיע, ויש משהו באווירה של המדבר שמנקה את המחשבות. מומלץ לכולם מדי פעם לגוון ולהתפנק בריסט במתכונת זו.
מאת: כותבי OUTPANEL | BIKEPANEL | RUNPANEL
