מבחן הטרק אמונדה שעשיתי העלה את כל הדיון בנושא חלוקת דגמי הכביש מאז הופעת ההפרדה בין אווירודינמיות לעליות. בכתבה זו נחזור מעט אחורה אל המקומות בהם ההפרדות האלה החלו, ונזכר בכמה דגמים שהשפיעו חזק על עולם אופני הכביש ותכנון השלדות בתקופתם.
מאת: גיא חלמיש
מעניין, נכון? לחצו פה לקבל את ערוץ בייקפאנל בטלגרם
1. קסטרל וחזון הכביש-אירו עוד ב1986
פעם היית קונה אופני כביש והם היו צריכים להיות קלים במיוחד. לא הכניסו אף אחד להתלבטויות ושאלות- האם האופניים שלהם צריכים להיות אווירודינמיים. אבל סביב שנת 2010 החלו להשתנות הדברים: אט אט ההשפעה של עולמות הטריאתלון והנג”ש החלה לחדור אל עולם הכביש.
את ההתחלה אפשר לזקוף לסוף שנות השמונים ולחברה אחת קטנה מסנטה קרוז שהיתה חדשנית במיוחד. היא לא היתה מותג על גלובלי, אבל היא צמחה במקום שבו החדשנות שינתה את העולם, ובמקום בו הטריאתלון תפס חזק. היתה זו Kestrel שהשיקה את אופני הקרבון מונוקוק בייצור סדרתי הראשון בעולם ב1986- הם השיקו אופני כביש עם צינורות בפרופיל אווירודינמי והעברת כבלים פנימית בשלדה. לצדה היו גם חברות כמו Quintana Roo וגם Felt. אגב, קרבון היה בתעשיה קודם לכן אבל הוא לא שינה את הפרדיגמה עד למונוקוק כי עשו בו שימוש עם מחברים (Lugs) בדיוק כמו בפלדה. עוד אנקדוטה- גם פה Trek נמצאת ברקע, כשהחברה שהקימו את קסטרל נפגשו בה קודם לכן…
2. Giant TCR – 1997 הקומפקט הראשונה
המהנדס של ג’יאנט Mike Burrows עשה משהו משפיע מאוד על עולם האופניים: הוא שינה את הגיאומטריה שלהן כדי להתאים לפחות מידות ייצור. אם באופני כביש יש המון מידות במרווחים קטנים מאוד ביניהן, הרי שבאופני הרים יש רק כ 5 מידות (XS, S, M, L, XL) – קל בהרבה לייצור וחוסך טון ליצרנים. אז הוא השאיל את המבנה של אופני ההרים אל אופני הכביש וGiant השפיע על כל אופני הכביש מאז (ותודה לאבי הרש שהוסיף את הדגם הזה לכתבה).
2. סרוולו לוקחת את זה לטור
לאחר ש Kestrel (וגם Felt ואחרות) עשתה את זה הכל השתנה. החלה תקופת חדשנות מעניינת באווירודינמיות שהתרכזה בטריאתלון בלבד, בזמן שחוקי ה UCI מנעו מההתקדמות הזו להגיע אל הכביש. מרגע שנכנס הקרבון למשחק עיצובים מיוחדים ומוזרים נכנסו לעולם הטריאתלון. אני זוכר כיצד כמתחיל בעולם הטריאתלון הבטתי בתדהמה בחוברות המודפסות של Triathlete שהייתי קונה בכמויות ומביט משתאה על אופני ה Soft Ride שהושקו בתחילת שנות ה90 (וה Zipp שלקחו מהם את הפטנט), וב 5000SCI Kestrel שהושקו עם מסגרת חיצונית בלבד ללא צינור אוכף.
אז הכל היה שם כבר על הכבישים, אבל את החדירה המשמעותית של התפיסה הזו לכביש אני זוקף לחברה אחת משפיעה ולחסות שנתנה בטור דה פראנס: Cervelo שגם היא עשתה כביש איירו עוד מ 1995. אבל היה זה דגם הסולואיסט שהיה מהראשונים שהכניס את האירו אל דבוקות הקבוצות המקצועניות. בתחילת העשור הנוכחי אי אפשר שלא לקבל פלאש בק באדום לבן בוהקים של אופני קבוצת CSC והכניסה את סרוולו לתודעה של רוכבי הכביש ואת הרעיון שעבור בריחת גיבורים בודדת צריך למעשה סוג של אופני נג”ש לכביש.
3. Canyon מנצחת את Cervelo במגרש שלה
זה היה סיוט לרכוב על האופניים האווירודינמיים הראשונים – השלדות הרגישו זוועה, נוקשות, מוטות בקלות בכל רוח צד. אז לסרוולו המשפיענית החדשנית בהובלת ורומן היה עוד אס בשרוול: הדגם המיתולוגי R3 לעליות שיצר דור שלם של חיקויים והציג לעולם את גישת ה Thin Seat stays ואת הדאונטיוב ה”סקובל” – המרובע המעוגל שתוכנן לפי העומסים על הקרבון ואיפשר להוריד משקל באופן די משמעותי. סרוולו שהאמינה באווירודינמיות לא רצתה להשאר בלי אופנים לעליות, אז היא השפיעה על ההפרדה הזו שליוותה אותנו מאז. אחרי שהושקו אלה, מלא יצרנים העתיקו אותם במלחמה להוריד משקל ולייצר אופני עליות קשיחים צדית.
באותו זמן המבחנים המטורפים של Tour Magazine – מגזין הכביש המשפיע מגרמניה שם את כל השלדות תחת מכונות פיטול ונתן להן ציונים מדויקים לקשיחות צידית וליחס למשקל. סביב 2010 היו אלה Canyon Ultimate שניצחו את סרוולו במגרש שלה, והפכו לרב מכר מטורף בזכות הפרשי מחיר גדולים במכירה הישירה. החדשנות וערעור השוק של מכירות האינטרנט הישירות פשוט לא נתנו סיכוי ליצרנים אחרים. אני הייתי מהראשונים בארץ להביא כאלה לעצמי אז- בקנייה ישירה ואף עשינו מבחן. את גראן פונדו ג’ירו ד’איטליה ירושלים שהפיק שי ראשוני ב2013 לא אשכח אף פעם מהרבה סיבות: אחת מהן היא שהיו שם איזה 8 עיתונאים מאירופה לצדי בסיקור, 6 מתוכם על Canyon Ultimate… זו היתה אינדיקציה לעליונות מוצר ושוק. הסיבה השנייה היא שהיה זה הגראן פונדו הראשון לשלב מקטע גראבל בישראל (והסיבה השלישית היא שהגעתי שביעי כללי בתחרות ושברתי את שיאי האישי עם 18:44, תוצאה סבירה לגילי אז- 41).
ההשפעה של קניון חשובה בעיקר בגלל שינוי פרדיגמה לשיווק ישיר שהשפיע דרמטית על השנים האלה עד שהיצרנים הורידו מחירים, קניון עצמה התייקרה, ורבים התפכחו עקב חווית השירות המוגבלת של שיווק ישיר של מוצר יקר כל כך. מבחינת עיצוב ה Thin Chain-stays היו דגמים נוספים שחיקו את העיצוב ההוא, חלקם מוצלחים מאוד- כמו ה Ridley Helium שהגרסה הקלה שלהם משרתת אותי עד היום וחלקם מוצלחים פחות- כמו ה Argon 18 Gallium הלא מפנקות לטעמי.
הכותב מטפס עם קניון ושערות רגליים שטרם גולחו ב2010
4. השוויצרים מורידים את התומכות BMC Team Machine SLR01
החברה השוויצרית הזו מחזיקה לא מעט מניות-חדשנות בעיני. בתחילת העשור שמסתיים כעת רכב בה קאדל אוואנס בקבוצה משלה, קצת מזכיר את סרוולו בקטע הזה- כנראה שחברות חדשניות מאוד רוצות קבוצת טור פרטית. היא הביאה יומרות מאוד משמעותיות לעולם האופניים גם בתחום הייצור – כאשר הציגה רובוט שטווה אופניים מקרבון, מעין חזון מוקדם שמזכיר במשהו את תחום הדפסת המוצרים שהתפתח מאז. הגישה שלה מאוד הנדסית, אולם גם בתחום העיצוב היא תמיד עבדה אחרת מכולם. ההשפעה הגדולה שלה בעיני על דור שלם של אופניים היא בהחדרת תומכות השרשרת הנמוכות לעולם הרכיבה בעוצמה שלא היתה קודם לכן. ב BMC ראינו את הקונספט הזה שולט – קונספט שמטרתו לשפר אווירודינמיות בהיות התומכות בגובה הבקבוקים הן משאירות איזור רק ונק יותר מעל הבקבוקים. עוד מטרה של הגישה היא לשפר את הנוחות ולאפשר ספיגה טובה יותר במוט האוכף, שמקבל מנוף חופשי ארוך יותר בשביל לנוע.
5. נוחות, אנדיוראנס או קלאסיקות? Cannondale Synapse
ב2014 היה לי העונג והכבוד להיות שותף לאחת מההשקות החשובות של העשור- קנונדייל סינאפס דור קרבון שני. לקחו אותנו לאיטליה, שמו אותנו בין גבעות וכרמים בטוקסקנה, קיבלנו חדר מפנק, וקישקשנו עם פיטר סאגן בהשקת המוצר החשוב הזה. קנונדייל החלו את הטיפול בקטגוריה עוד ב 2002 עם אופני הנוחות הראשונים שלהם – ה Road Warrior בתקופה שכל מה שעניין את הענף היתה תחרותיות קשיחה. לאחר מכן ב 2006 יצאו ה Synapse הראשונים באלומיניום עם יכולות השיכוך וביטל הויברציות, הד טיוב גבוה יותר, וריץ’ קצר יותר ועשו את החיים נוחים יותר לרוכבים בני 50 פלוס עם גב כואב, ואהבה גדולה לרכיבה. ב2011 כבר יצא דגם קרבון וב 2014 יצא הדגם שהחליט לקחת את האופניים האלה רמה אחת למעלה מבחינת תחרותיות, מגמה שנמשכה עם הדגם האחרון.
אם עד לפני שנה שנתיים המלצתי כמעט אוטומטית על הסינאפס בקטגוריה הזו, אבל כעת יש אלטרנטיבה חזקה נוספת בדמות הטרק דומנה שיש לה “שיכוך כפול” ותא אחסון בשלדה. ממש לאחרונה בחנתי גם את דגם הנוחות של Giant. העתיד של הקטגוריה הזו הוא להתמזג לגמרי עם עולם הגראבל ולהשאיר בגרבל הייעודי רק את הקצה הקיצוני שמתמזג לו עם אופני הרים. גם בהשקת הקנונדייל ב 2014 רכבנו על דרכי העפר של הסטראדה ביאנקה וגם כשהיינו באיטליה עם טרק כיסינו לא מעט דרכי גראבל יפות. קניית אופני גראבל ייעודיים הופכת הגיונית רק לאלה שהופכים אותם למשהו קרוב לאופני הרים ודורשים גלגלי 27.5 שיאפשרו וצמיגים מאוד רחבים – זו נישה של נישה… לכל השאר שרוצים גראבל ולרכיבות שטח קשה יותר יקחו אופני הרים – מרתון, הדו שימושיות של אופני נוחות עם דיסקים ואופציה לצמיגים רחבים מספיקה לגמרי ואילו היתרון ברכיבת כביש חד משמעי.
גרסת 2013 של ה Synapse הפכה רב מכר
7. גם אירו גם עליות: חוזרים לדגם אחד
לפני כ10 שנים, כשרק החלה מגמת האווירודינמיות בכביש, כתבתי מאמר התנגדות למגמה ביחס לרוכבים שאינם מקצוענים: רוכבי כביש? 10 סיבות לכך שאתם לא צריכים אופניים אווירודינמיים! בתקציר: החוויה, המשקל ואיכות הרכיבה פשוט לא היו שווים בשנים האלה את תוספת המהירות (שהיא גם זניחה במהירויות של חובבים).
באותן שנים האופניים האלה היו גרועים בטיפול ברוח צד, משהו שהשתפר מאוד, אבל המשקל וחווית הרכיבה- השתפרו מעט מדי ואווירודינמיות תמיד הגיע עם קנס. גלגלים עמוקים, תנוחה נמוכה ויעילה, ביגוד הדוק… כל אלה יכלו לתת תועלת גדולה בלי להפסיד את החוויה כי אופניים זה לא רק מהירות מנקודה לנקודה. זה גם ה Feel שלך בזמן הזה. אה… ויש גם עליות. קנס המשקל בשילוב דיסקים הוא כבד, לכן למרות הזמן שעבר- המוצר הזה עדיין מתאים בעיני לשני קהלים: טריאתלטים ורוכבי מישור.
יש לאמר שלא כל החברות קיבלו תמיד את ההפרדה הזו בין עליות לאווירודינמיות והיו כאלה ששמרו על שלדה אחת שתקבל נגיעות אווירודינמיות. הגישה שלהן היא גישת ה All Around והיא בד”כ באה מיצרנים איטלקיים: פינארלו ניצחה הרבה טורים עם פרום ושלדה אחת בלבד שהיתה גם וגם כדוגמה.
אצל אלה שכן קיבלו את החלוקה, נגיעות אווירודינמיות באופני העליות נכנסו בשנים האחרונות לאט לאט אבל תמיד נשארו כל מני דברים בחוץ – כבלים חיצוניים, צינור תחתון עגול למדי, וכו’. בטרק אמונדה יש שינוי כיוון שהגדרת המוצר היא אחרת: לא עוד “אופני עליות” עם אלמנטים אווירודינמיים (כמו שעשו ווילייר שהכיסו כבלים אבל השאירו צינור תחתון עגול, ספשלייזד שדווקא יצרו חתך אווירודינמי בטרמק אבל השאירו כידון וכבלים סטנדרטיים, ועוד…) אלא “אופני אווירודינמיים לעליות” וזה מה שעושה את ההבדל.
יש לצפות ששוק אופני הכביש האווירודינמיים הטהורים יצטמצם כעת לרגלי הטריאתלטים והאיירונמנים שאינם רוצים אופני נג”ש (במיוחד חובבי הישראמן על מסלול העליות שלו). לכל שאר רוכבי הכביש תהייה מהיום צפייה אחת ברורה: גם קל בעליות, גם מהיר במישורים, בזוג אחד.
יש כמובן עוד דגמים וחברות שהיו להן השפעות מהותיות, והשאירו חותם. מי הדגמים שאתם חושבים שצריך להזכיר בנוסף לאלה ומדוע? מה היתה תרומתם המשמעותית לתפיסה של איך צריכים להיות אופני כביש? תנו לנו את עמדתכם ואם נשתכנע גם נוסיף אותם לרשימה – הגיבו בעמוד הפייסבוק שלנו!
