מבחן גראבל הוא תמיד הזדמנות לחשוב על המוטיבציות לכניסה לתחום. אחרי הרבה מאוד שנות הבשלה איטית והדרגתית, ועבודה שיווקית מסיבית בארץ ובעולם, עושה רושם שאנחנו מתקרבים לנקודה שבה יש מפנה ואנחנו עוברים משלב "המאמצים המוקדמים" אל "הרוב המוקדם". גיא חלמיש במבט היסטורי, פסיכולוגי, ועם פרשנותו הייחודית על התחום:
אופני כביש עם צמיגים רחבים – זה טריק ישן
אופני גראבל נותנים מענה לסגנון רכיבה שבעבר סופק על ידי שני המוצרים המצליחים ביותר בתולדות האופניים: אופני זנב קשיח ואופני כביש. הרעיון ממנו הם צמחו הוא ישן מאוד – סייקלוקרוס. אי שם בתחילת שנות קיומו של בייקפאנל, ב-2011 הסברנו מהו הסייקלו בכתבה הראשונה שלנו על הנושא. לפני 12 שנים ב-2013 כבר קידמו גראבל בעולם כקטגוריה חדשה וב-2013 היתה כתבה על כך בבייקפאנל. בשנים 2014-2016 הגיעו לשיאם המאמצים להביא את בלגיה לישראל עם ליגת סייקלוקרוס פעילה, ותחרויות בוץ מגניבות. כמובן שהחבר'ה כבר לקחו את אופני הסייקלו ללא מעט לסינגלים ודרכי עפר. לאחר מכן החלו להחליף את האופניים לגראבל כהלכתו עם כל ההתאמות שעבר.
לפני 11 שנים, ב-2014 כבר היה אירוע הגראבל של זיו ענפי חלוץ התחום בישראל – מתיש לכיש / גראבל 100. אז עדיין רוב הרוכבים היו עם אופני סייקלוקרוס, ואכלו קש עם צמיגי סייקלו שלא ממש התאימו לגראבל ישראלי גס. מועדון הגראבל הוקם שנתיים לאחר מכן, ב 2016 כיוזמה שיווקית, אחרי שערן גיל בר יבואן ניינר המיתולוגי, שנחשף בכנס בניינר ארה"ב להחלטה להתמקד בתחום. באותה שנה ירנין פלד בחן ב-BIKEPANEL את דגם הפלדה המדובר.
בניגוד לגראבל, סייקלוקרוס הוא מרוץ קצר ועצבני על דשא ובוץ חלקלק, שבודק את גבולות ה-VO2Max שלכם – בעוד שרכיבות גראבל הן לרוב בזון 2 וזון 3 אירוביים לטווחים ארוכים. הגיאומטריה שונה, הצמיגים אחרים, ויש עוד הבדלים. אבל עיקרון הבסיס דומה: התאמה של אופני כביש לשטח.
לחצו פה להצטרף:
קבוצת בייקפאנל בווצאפ
האם הגראבל הגיוני?
מצד אחד מדובר במשהו שאינו כבישוני טהור, ואינו שטח טהור, ולכן הוא מסתכן בלהיות "תקוע באמצע" – או כמו שאמרו אבותינו בפולין ביידיש – נישט אהין און נישט אהער (לא פה ולא שם). האם זה הגיוני? אני עוד באירופה הייתי סקפטי, אבל מודה שזה תלוי בנקודת המוצא שלכם:
- סוג האופניים הנוכחי שלכם – בין אופני שטח אגרסיבי לכביש טהור – על מה אתם רוכבים?
- דפוסי הרכיבה שלכם – איפה אתם רוכבים, איך אתם רוכבים, ומה יכול לשרת אתכם הכי טוב?
כשהגראבל נכנס, הוא החל להרחיב את נקודת המפגש המוצרית בין שתי הקטגוריות האלה – עם מענה מצוין לכבישים גרועים ודרכי עפר חלקות יחסית.
בישראל שבה רובה הגראבל אינו דומה לגראבל החלקלק והכמעט כבישוני של חו"ל – זה מכניס בעיקר רוכבי שטח לעוד סוג של רכיבות שטח ולרכיבת כבישים. בעולם זה מכניס בעיקר רוכבי כביש לרכיבת שטח. אז מה המוטיבציות העיקריות לגראבל בישראל?
מהמאמצים המוקדמים אל הרוב המוקדם
מאמצים מוקדמים בשיווק הם האנשים שנמצאים בשורה הראשונה בהצגה של מוצר חדש – אלו שמסתערים על האייפון החדש עוד לפני שהשלטים נתלו בחנויות. הם לא רק קונים; הם חיילי שיווק במדים נסתרים, מוכנים לספר לכולם כמה מדהים המוצר (גם אם חוו תקלה קטנה או שתיים). אבל מה מניע אותם? אחרי הארד טייל ריג'יד, ואז הסינגלספיד, עברו המאמצים המוקדמים אל הגראבל וכך, כשהטרנד מתרחב, הם יכולים לממש את הסבל ארוך השנים שלהם בשוליים עם מוצרים לא בשלים, בהנאה מהתנשאות נעימה על המאמצים המאוחרים. הם רוצים להיות הראשונים שמאשרים לעולם שהמוצר באמת "שווה", ויש להם פחד פנימי אדיר שמישהו אחר יתפוס את הטרנד לפניהם, ויגזול מהם את הסטטוס החברתי שהם כמהים לו כ"כ, ואת ההזדמנות להרגיש מיוחדים.
קבלו את בייקפאנל לאימייל אחת לשבוע:
אלה רוכבים מוטי אופנה (שבהגדרה, עובדת על שיווק לעבדים של טרנדים), שחייבים את התיק העגול מלפנים, כדי להרגיש ראויים. עם ביגוד בצבעי פסטל ירוק זית סגלגל ובז' מט, הם מתאימים את הצבעים בצורה מושלמת בין כל הפריטים ויש להם חיים נהדרים – באינסטגרם.
נציג הגרבל ונציג ה"אני נשאר נאמן לאופני כביש והרים בנפרד" במערכת בייקפאנל
בעלי חרדת ההשתייכות
תת קבוצה שחוברת למאמצים המוקדמים, היא של בעלי חרדת השייכות החברתית: נתקלתי לאחרונה ברוכבת כזו, שנכנסה לויברציות מלחץ חברתי, עד כדי חרדה ממש (כן, אדם מבוגר, לא בת 12, ובכל זאת…). אירועים "לבעלי כידון מעוקל בלבד" מעודדים את הכיוון, וקוסמים במיוחד למחפשים תחושת ביחדנס וזיהוי קבוצתי. אלה אנשים בעלי תחושת עצמיות רופפת, ש"מה יגידו" עליהם מאוד חשוב להם. לא פעם, יש להם צורך עז בליטוף של דמויות דומיננטיות סביבם שיגידו להם שהם בסדר. אם יהיו כמה אירועים לכידון מעוקל שחבריהם ילכו אליהם, הם לא יעמדו בלחץ החברתי. חרדת הנידוי גדולה אצלם, והם ירוצו לקנות.
בכל מקרה אנחנו כבר לא בשלב המאמצים המוקדמים יותר – קבוצת "הרוב המוקדם" שכעת מתחילה להיכנס לגראבל, חיכתה לאישוש מהראשונים, הרוויחה שיפורים ניכרים במוצר לאורך 10 שנים של התייעלות.
טרק צ'קפוינט דור 4
רוכבי שטח שרוצים חווית כביש מהירה בלי להודות בזה
רוב רוכבי ההרים הישראלים, מחזיקים אופניים לסינגלים. או אפילו חשמליים בשביל הפאן. אבל לכושר, קומיוטינג, וסיבובים עם הילדים הם רוצים כלי מהיר שלא יהפוך אותם לכבישונים, שזה כמובן יכול להיות מביך מאוד עבורם.
שי יגל למשל, עמו רכבתי את רכיבת הסיכום של מבחן הטרק צ'קפוינט, הוא לא אחד שמשהו יכול להביך אותו בקלות. הוא לא מחפש להיות ראשון בטכנולוגיה חדשה לשם הראשוניות – אבל עבורו, אופני גראבל שיאפשרו גם כביש וגם יהיו ורסטיליים יותר היו בחירה הגיונית. היות והאופניים המקוריים שלו הם אופני שטח קשוחים יחסית, עם אופני הגראבל הוא רוכב רכיבות כושר וסוגר פינה בטווח שימושיות רחב. עבורו הם ישמשו גם לרכיבות עם הילדים לטיולים קצרים, וירידות לשטח קל. לשם כך הוא בחר לשים עליהם פלאטים, ולרכוב עם נעליים ללא קליט.
שי יגל מקרוב, דימה רובינשטיין ברקע
קומיוטרים שרוצים כלי מהיר אך לא עדין מדי
אלה רוכבים לעבודה, שצריכים אופניים נוחים שיאפשרו להם לעבור בין משטחי רכיבה שונים. חלקם כביש, חלקם מסלולי אופניים, וחלקם מסלולי שטח מהיר לקישור בין מקטע סלול אחד לשני. בזכות הדומיננטיות היחסית של שבילי אופניים סלולים, לאופני גראבל- שהם כמעט אופני כביש במקטעים כאלה, יש יתרון מסוים על אופני הרים בדרך לעבודה. כידון צר גם פחות מעיק במעברים צפופים ודלתות.
הכירו את דימה – גם הוא רכב איתנו עם אופני הגראבל שלו באזור בתרונות רוחמה ונחל שקמה. הוא מצדיק זאת בהחלט גם עם טורינג בינ"ל שמתחבר מצוין לסוג האופניים הזה. קראו עוד על הרפתקאותיו בעולם פה.
דימה בדרך נוף נחל שקמה
רוכבי כביש שהחליטו להסתכן פחות
הכתבה של יונתן הדגימה זאת מעולה. אחרי שנפגע בתאונה, החליט להמעיט במגע עם הכביש. כמוהו רוכבים נוספים בוחרים לעבור עם הצ'קפוינט לכבישים צדדיים, כבישי מושבים ודרכים חקלאיות. אל הכתבה מעוררת ההשראה של יונתן טל: להתעורר מסיוט על האספלט אל חלום הגראבל. באופן דומה, מספרים לי ב- CTC / טרק ישראל, שיש כמה טריאתלטים ברמות הגבוהות, שצריכים זמן אוכף משמעותי יותר ומבקשים לברוח באמצע השבוע מהכבישים המסוכנים.
פה נמצאים גם טריאתלטים שמחזיקים באופני נג"ש, ללא אופני הרים בכלל. אחד כזה הוא בעל מכונה מאוד ממוקדת וקיצונית לכביש. כדי להשלים שעות רכיבה בסיכון נמוך יותר מכבישים באמצע השבוע, גראבל הם פתרון הגיוני ויעיל בכבישי מושבים ועפר. אבל לו היו לטריאתלט הזה מוטיבציות שטח מגוונות יותר, קניית אופני הרים למרתון כבר היתה מספקת לו עוד מסלולים, טיולים ואפילו תחרויות שיהיו חסומות לו עם הגראבל.
יונתן טל עם ה TREK צ'קפוינט האהובים שלו (צילם: עופר עברי)
למה גראבל לא מתפוצץ במכירות?
כמי שעוקב כבר כמה עשורים אחרי מחזורי החיים בענף הזה, כיף לראות את המוטיבציות השונות מנוצלות בידי אנשי השיווק לקידום מוצרים ומכירות. זה מרתק, מעניין, ולוקח שנים ארוכות, המון זמן – הגראבל הזה כבר מנסה להתרומם מעל 12 שנים בארץ. לכן אני כבר לא רואה בו ממש טרנד, אלא נישה שגדלה לאט לאט.
טרק צ׳ק פוינט – אופני גראבל בשלים (מבחן בכתבה נפרדת בבייקפאנל)
מה עוצר את רכיבת הגראבל מ"להתפוצץ"?
כבר מעל 12 שנה שהתחום הזה מנסה להתרומם, אבל לא באמת מצליח. למרות שהקהל גדל בטפטוף מתמיד, קשה לאמר שזה גדל למימדים משמעותיים. הסיבות? פשוטות: כמו כל נישה, זה פשוט לא מוצר מאוד הגיוני עבור רוב הרוכבים. לרוב אלה לא האופניים הראשונים שרוכב יקנה. עבור רוכבים רבים הפשרות שהז'אנר מציג, גם בכביש וגם בשטח, מקטינות את האטרקטיביות שלו. במקביל, לרוכבי הנישה, זה יכול להיות בול, ואחלה, ונותן מענה לצורך אמיתי. הז'אנר הספציפי מתחלף לו: קהלים עברו מאנדורו לאופניים חשמליים, קהלי סינגלספיד וסייקלוקרוס עברו לגראבל, וזליגות מפה ולשם תמיד היו. עד הטרנד הבא.
מאת: גיא חלמיש
