רצינו לרכוב את ה”סטלביו בישראל”: הרכיבה שצוברת הכי הרבה סרפנטינות שאפשר בבוקר אחד מושלם. 24 סרפנטינות מלאות ברכיבה אחת: 13 סרפנטינות בתבור, 6 במבוא חמה, 4 בפוריה (יער שוויץ) ועוד אחת בין יבנאל לשרונה.
דיסקליימר: בכתבה הבאה יש לא רק אופניים אלא גם פוליטיקה היות והמציאות הפוליטית התערבבה בתוכניות הרכיבה שלנו. אם אתם רגישים מכדי לקרוא את זה נזמין אתכם ל OUTPANEL אתר הטיולים שלנו. ואם אתם מקבלים את זה ורוצים לקרוא על רכיבה למבוא חמה, תפדלו:
התוכנית
- התוכנית המקורית כולל תבור: כ 100 ק”מ ו2300 מ’ מצטברים.
- עם הפחתת הר תבור היא נשארה על כ 85 ק”מ על 1600 מ’ מצטברים.
- במקור היו אמורות להיות 4 עליות (בתמונה מטה), בסוף נשארנו עם 3 עליות בלבד. למה זה קרה?
- מתחילים בכפר תבור, יוצאים לטפס את התבור וחוזרים. אז פונים לכביש 767 לכינרת דרך יבנאל והמושבה כנרת. פונים ימינה על 90 לצמח וממשיכים מזרחה עד הפניה שמאלה לעליה של מבוא חמה ומבצעים הלוך חזור (בערך) על העליה. בחזור עוצרים בצמח למילוי אבל במקום לפנות שמאלה לכביש ממנו הגענו ממשיכים לכיוון טבריה ועולים לפוריה דרך יער שוויץ. משם חזרה באותה הדרך לכפר תבור.
- מומלץ בימים קרירים יחסית או לצאת מאוד מוקדם בשאר העונות.
- חלק גדול מהכבישים ללא שולים, אבל לטעמנו בטוחים יותר מכבישים בינעירוניים ישרים ומהירים עם שוליים…
24 סרפנטינות ברכיבה ב100 ק”מ
מה שרצינו לעשות:
המציאות
נכניס אתכם לסיטואציה בעת ארגון הרכיבה הזו: בחדשות מבצע שומר חומות, לינצ’ים ברחובות, צמיגים בוערים בצמתים. המשטרה לא מייצרת תחושת בטחון ובטלוויזיה מספרים אזרחים מלוד שאף אחד לא יגיע לעזור. פלנגות של ערבים ומתנחלים עם נשק של אספסוף אלים כמו בלבנון וגם כמה לינצ’ים בסתם עוברי אורח. ישראל 2021 אחרי 13 שנות ביבי-“מעולם לא היה מצבנו טוב יותר”-נתניהו.
התבור ברקע – בפעם אחרת…
אז פלא שלאף אחד מהרוכבים לא בא לבדוק דווקא עכשיו את הפרדת הספורט מהפוליטיקה ברכיבה בכפרים? את המבחן האמפירי לדו קיום נבדוק דרך מסגדים וכנסיות בתבור במועד אחר. בינתיים, נסתפק בכפר תבור-מבוא חמה וחזרה. אפילו לרכיבה הזו כאשר היה שקט כבר יחסית, התייצבו רק שני רוכבים והאחרים העדיפו לחכות כנראה עוד קצת.
בעוד 25 ד’ אנחנו שם?
“הרגשתי חו”ל במרחק של שעה מהשרון …והיה שווה” אומר אילן אחרי הרכיבה. בכל פעם שמגיעים לאזור משתוממים מחדש שכפר תבור נמצא במרחק כ50 ד’ נסיעה בלבד מנתניה. את הפליאה על כך שזה אותו הזמן שלוקח לנו להגיע ללטרון או לבן שמן, וקצת פחות (אבל לא הרבה פחות) מלכברי וכביש הצפון או לסינגל של בארי הביע אילן כשהביט בWaze… ישראל כל כך קטנה שזה במרחק נגיעה ונסיעה קצרה.
אילן ואני – מאושרים לרכוב איפה שאפשר
תוסיפו לשעת הנסיעה הזו את ה 50 ק”מ הנוספים שתרכבו ואתם מכסים מגוון אפשרויות בלתי נדלה של רכיבות כביש יפהפיות בישראל. אני לא הופתעתי מהקרבה כי למדתי פה בכל שישי איזה שנה בקורס מדריכי חדר כושר (אבל זה בכובע של FITPANEL. אגב, הידעתם שהלוגואים למעלה בראש העמוד הם לינקים לאתרים האחים? נסו אותם אחרי שתסיימו את הכתבה!…)
יש קפה בשבת במסחה?
רכיבה טובה סובבת סביב קפה. הקילומטרים והגובה המצטבר הם נקודות הקרדיט שאנחנו צוברים בשמחה במיוחד עבור ההפסקה הזו באמצע, ועם הסנדביץ בסוף. כמוהן כמאיצות טעמים המגבירות את הניחוח האיטלקי המריר שאנחנו אוהבים והשיחה שאיתו.
מבט על מפת מסחה- המושבה כפר תבור שהיתה אחת מפנינות ההתיישבות של העליה הראשונה מ1901 מגלה שגם לפה הגיע הגלאט כושר (אולי מיבנאל השכנה) כי הקפה בקניון החדש סגור בשבת. רוכבים אחרים ששאלתי ידעו להמליץ בחום על “קפהדרציה” – הקפה המקומי ליד בנין המועצה אז חנינו לידו, רק כדי לגלות שגם הוא סגור בשבת בבוקר. ארוחת בוקר של אחרי רכיבה לא תהייה הפעם, ולא רק בגלל הפחד של אילן להמרות את שעת החזרה שהוקצתה לו הפעם.
חיים פה לא רע בעמק
אחד היתרונות בלגור פה הוא לא רק העובדה שהטילים של החמאס לא הגיעו עד פה. כאן זה לא עוטף עזה או תל אביב שאם ירו עליהן לא יקרה כלום. בניגוד לת”א, אשקלון, והעוטף שהם אזורים שאפשר להקריב תמורת עוד כמה שנים נוספות ללא חזון מדיני, פה יש שקט תמיד (לפחות כל עוד כל בני כל דת נשארים בכפר שלהם).
אנחנו עוברים את הרחובות היפים של המושבה, וגם בדרך מזרחה, ואחרי אבחון הנוף מהבתים והארכיטקטורה, לצד המזרטי השנייה, ג’יפ מרצדס חדש וג’יפ הBMW שעברו אותנו הגענו למסקנה שיש כמה אנשים שחיים לא רע פה בעמקים או לפחות מינפו את עצמם בהלוואות כדי לשדר את זה.
פעם ראשונה אל מבוא חמה
המקום מהמם ואין כמו רכיבה עם מישהו שעוד לא היה פה עם אופניים כדי לחוש את ההשפעה המקסימה שיש לנוף הזה. הצצות למטה אל הגשרים העתיקים על הירמוך, והכביש המתפתל מזרחה עד תחילת העליה מכניסים אותנו לראש אחר. ואז: שמאלה אל הסרפנטינות של מבוא חמה. 6 סיבובים, פה ושם 13 אחוז, אבל מקטעי הרגעה בין קיר לקיר ומרחק לא מאוד ארוך (כ 6 ק”מ) לעליה הופכים אותה לנסבלת מאוד.
בחזור הדיסק הקדמי של אילן לא מתפקד (כנראה רפידה שגמרה), ואני די מסתדר עם ה Rim Brakes שלי… החוכמה היא פשוט לא להשתמש במעצורים.
העליה היותר נכונה לפוריה
את הירידה מיבנאל לכנרת כולם מכירים ומשם ירדנו. רוב הסיכויים שווייז יעביר אתכם מפה לתל אביב. אבל בחזור, מומלץ מאוד להוסיף עוד כמה קילומטרים לאורך הכנרת היפה, ועוד 3 סרפנטינות בעליה לפוריה דרך יער שוויץ. זו עליה שקטה שנמצאת בדיוק בין המושבה כינרת לטבריה, והרבה יותר יפה וכיף לטפס חזרה דרכה. היא תתן לכם עוד 5 ק”מ עם בד”כ 6 אחוזי שיפוע. אחריה נחזור למסלול שהיינו בו בהלוך.
האופנוענים עושים על העליה הזו הלוך חזור ומתאמנים על ההשכבות, אבל הרגשנו בטוחים לגמרי לצדם – הם היו מהסוג הלא מתלהם, לא עשו לנו גז ליד האוזן ולא עברו במהירות וקרוב. אנחנו שמרנו על הצד שלנו והם התאמנו על שלהם… אז אפשר גם אחרת.
אין לכם מה לחפש פה
בעודי רוכב כ300 מטר וסיבוב אחד שמסתיר את אילן אני שומע צפירות בכביש מאחורי… ניחשתי מה מקורן והנחתי שהוא יגיע אלי עוד דקה. כשאתם שומעים צפירות היסטריות בכביש ריק למדי שבו אין בעיה פשוט לעקוף רוכב אופניים עם מטר וחצי מרחק מהאוטו העוקף, בשקט וברוגע, אתם כבר יודעים שזה כנראה אדיוט עם הגה שחיפש את הצפצפה שלו.
הישראלי והישראלית המכוערים בתחילת שנות העשרים של חייהם צפרו בדרך והבהילו את אילן שגם ככה היה על הקצה עם כל המצב ברחובות. הם עשו את זה בכוונה, סוג של טרור. המשך ישיר של מופעי האלימות הלאומנית, דתית ואתנית, כי בישראל 2021 אחרי 13 שנות ביבי-“מעולם לא היה מצבנו טוב יותר”, כל מי ששונה ממך הוא האויב שלך. אז בן עשרים זב חוטם וחברתו עברו גם לידי, הוא מאט וחברתו פותחת חלון. הוא מספיק ללהג משפט אחד “אין לכם מה לחפש בכבישים”, ולפני שהסברתי להם בדופק 160 את הטעויות בקונספציה שלהם, נסגר החלון והם המשיכו בדרכם.
כך קיבלנו גם ברכיבה תזכורת למן שותפות גורל נפלאה כזו שמחברת את כולנו: ליהודים אין מה לחפש בעכו, לערבים אין מה לחפש בבת ים, לפלסטינים אין מה לחפש ביהודה ושומרון, לילדי העוטף אין מה לחפש בעוטף, לתושבי עזה אין מה לחפש בשום מקום ולרוכבי הכביש אין מה לחפש בכביש.
