ב 25 שנים האחרונות אני אוסף כל מסלול כביש שרכבתי וחוזר אליו שוב ושוב כדי להנות מהנופים היפים של ישראל. אספתי בשבילכם את 34 הכבישים היפים ביותר בישראל לרכיבה
כמו הכבישים היפים הירוקים של מפות מישלן
במפות של גוגל או ווייז אין סימון של כבישים נופיים, אבל במפות של מישלן לכל אירופה, יש איכות נדירה. מישלן ממפה לא רק את המסעדות הטובות בעולם, אלא גם את הכבישים היפים ביותר לתיור והיא מסמנת אותם בקו ירוק על המפות. אני מטייל שנים עם המפות שלהם בחו”ל וכביש נופי של מישלן מעולם לא אכזב אותי. אז לשאלתו של חבר ב OUTPANEL יצרתי את רשימת 34 הכבישים הירוקים של ישראל.
ליד הכבישים האלה ודרכם אפשר כמובן למצוא עוד הרבה כבישים יפים אבל בחרתי את הצירים המרכזיים והעיקריים שאליהם אני אוהבים לחזור שוב ושוב לרכוב באופני כביש. כמובן שגם למטיילים רגילים אלה הם היעדים ששווה להגיע אליהם. יש כבישים נוספים שהם הסתעפויות קטנות, או דרכי נוף ללא מספר. פה ניסינו למפות את הצירים העיקריים ובד”כ כל דרכי הנוף הקטנות יוצאים ממילא מהם ובאזורם.
עוד כתבות מעולות על אופניים:
1. העליה לחרמון (כביש 981)
מה לא נכתב על העליה לחרמון. העליה הכי אלפינית בישראל מביאה אותנו אל נופים אחרים לגמרי מאלה שקיימים בשאר הארץ וגם לרכיבה רצופה וארוכה בעליה של מעל שעתיים. זמן משמעותי כל כך של עליה אפשר לעשות רק פה וכמובן – את הגובה המצטבר הרציף הגדול ביותר בארץ.
טיפ: שווה לתאם מראש עם החטיבה המרחבית אישור כניסה לרכבל עליון (מבצעים חטיבת חרמון: 04-6966336 | 04-6966203). עד שהגעתם לשם, נסו לטפס עוד 5 ק”מ ב 10% בערך אל המקום האמיתי באמת.
2/3. ממסעדה לעמק החולה (כבישים: 978 ו 959)
אחרי החרמון שווה להגיע למסלול הכביש המדהים הזה שאם תרדו מהחרמון דרכו זו רכיבה מהירה וארוכה עד לעמק החולה ומשם חזרה. המסלול הפחות בנאלי הוא דווקא להתחיל מכאן את הרכיבה: לעלות לרמת הגולן מהעליה הזו ולהמשיך למסדה. כך תחוו את כל הדרך לחרמון בעליה מתונה יחסית ובהגיעכם למסדה תוכלו להחליט האם לרדת למטה כדי להוסיף גובה מצטבר או להמשיך לחרמון ישר מרום הרמה.
זו הגרסה הארוכה יותר בלי יער אודם אבל עם הירידה מצומת וואסט:
4. רכס הרי נפתלי ועד דלתון (כביש 886)
כביש 886 הוא ללא ספק מועמד ראוי לפודיום ברשימת הכבישים היפים של ישראל. כביש יפהפה שעובר מעל אצבע הגליל ממערב על הרכס שצופה לחרמון. הוא מגיע עד איזור צפת ומספק נופים מדהימים, חצית הדישון והוא הבחירה הקלאסית ליומיים של רכיבה צפונית: יום אחד לרמה והחרמון ויום אחד לפה.
לכתבה: רכיבת כביש קשה בחיפוש גובה מצטבר בגליל העליון
5. חד נס-גדות (כביש 888)
המקטע הזה של 10 ק”מ שקטים לא מקבל את היחס הראוי לו בד”כ, אבל יש משהו יפה ורגוע בו, והוא מאפשר לחוות קצת את אזור צפון הכנרת ודרום הרמה או צפת במסלול כביש פחות נפוץ. אפשר לחבר אותו לכמה כיוונים, למשל:
- אל הר אביטל ברמה וחזרה דרומה דרך כביש 98 וירידה במעלה גמלא.
- מערבה אל כביש הנוף והעלייה של עמוקה וחזרה דרך הירידה מצפת ועד חוף הכנרת הדרומי.
6. מבוא חמה (כביש 98)
מהכנרת ועד הגולן דרך מבוא חמה והעליה הקלאסית עם הסרפנטינות והשיפועים התלולים זה אחד המקטעים היפים בארץ ללא ספק. לאחר מכן הרכיבה למעלה ברמה קצת מייבשת ומשעממת אבל זה מחיר שווה לעומת העושר הנופי של הירמוך במשולש הגבולות של ירדן ישראל וסוריה.
נרחיב ונאמר פה שכל העליות מהכינרת הן כבישים יפים, ואם היינו רושמים את כל אחת מהן היינו עושים אנפלציה לכתבה הזו אז בחרנו את העליה בה’ הידיעה משם. אבל הנה הצצה נוספת לסביבה:
7. כביש 767 כנרת – יבנאל – תבור
עוד מקטע מדהים שיוצא מהכנרת ומאפשר להנות מלא מעט טיפוס. ראשית בעליה מהכינרת לפוריה, ואז המשכה בבקעת יבנאל אל איזור התבור. המפנקים ימשיכו מפה להר תבור עצמו שזו אחת העליות היפות ביותר בישראל ואסור להעביר עונה בלי לנעוץ בה את מסלול הכביש בסטראבה שלכם.
הצעת מסלול כביש מעגלי: מסלול כביש מעמק יזרעאל אל הכאוכב והתבור (מתאים בשבת בבוקר עם רכב ליווי)
8/9. כבישי הצפון (כבישים 889 / 8893)
יש רוכב כביש רציני שלא חרש את כביש הצפון? ללא ספק גם הוא במובילים ברשימת הכבישים היפים, הארוכים והמעניינים בארץ. הוא כל כך ארוך וגם הררי וקשה, שלא ניתן בד”כ לרכוב אותו ברכיבה אחת מעגלית וחייבים לפצל ליותר מאחת. שלושת הלופים העיקריים שאנחנו חווים בהם את הכביש הזה הם
- המערבי-צפוני: יציאה מכברי אל מערת הקשת וכביש הצפון הישן וחזרה בכביש החדש.
- המערבי-דרומי: יציאה מכברי לכיוון מעלות וחזרה מכביש הצפון
- המזרחי: באזור אביבים יראון ושילובים עם כביש 886 ואחרים בסביבה.
10. הגלבוע 667
הגלבוע היפה הוא יעד חשוב כי לא רבים מודעים לעובדה שהוא ממש קרוב למרכז הארץ. מאיזור נתניה והרצליה למשל ההפרש בזמן הנסיעה לגלבוע לעומת הנסיעה לאיזור ירושלים בחיפושי עליות הוא מאוד קטן, ולכן שווה להכניס אותו לסל המסלולים הקבוע שלכם. העליות של הגלבוע ארוכות יחסית ואין הרבה כאלה בארץ שעוברות את ה6 ק”מ במרחק.
יתרון נוסף של הגלבוע, חוץ מהנופים המהממים אל הגליל, הרי מואב ואזור ג’נין המסקרן מעבר לגדר ההפרדה, הוא היובש היחסי של האזור למרות היותו צפוני (“אל טל ואל מטר עליכם” זוכרים?). המסלול המועדף שלי הוא להתחיל במתחם הסקי, לעלות עד מלכישוע, ואז לרדת לעמק לאיזור בית שאן ולטפס שוב את העליה של בית אלפא. החסרון פה הם מלכודות הפרות על הכביש שם מלכודות מסוכנות גם לרוכבי אופניים עם סכנת החלקה ונפילה.
מסלול כביש – עליות ונוף בגלבוע
11/12. בית אורן-נשר (כבישים 721 / 7212)
זה אימון שישי ואפילו אמצע שבוע קלאסי – כאשר צריכים קצר ועבה, אין זמן לברבורים, עולים ישר אל ההר ומקבלים מקסימום גובה מצטבר על מעט מרחק. העליה של בית אורן מדהימה כל פעם מחדש, ולא לחינם מכנים את המקום שוויצריה הקטנה למרות שקשה להשתחרר מהזכרונות הכואבים מהשריפה בכרמל כשרוכבים בה לצד האנדרטה. גם הבום של נוף המפרץ והגליל שנפתח פתאום מעל נשר פותח את הלב בימים שאין בהם זיהום אוויר גבוה במפרץ חיפה.
13/14. באח גולני-ג’וערה (כבישים 672 / 6953)
רכיבת רולינג הילס קלאסית בישראל. הפתרון המעשי והשבועי של מאות רוכבים באיזור המרכז-צפון. היתרון של האיזור הזה הוא בנופים הטוסקניים הרגועים שלו, עם כרמים ואיזורי חורש טבעי מפוזר על גבעות עדינות. בנוסף הוא יחסית מנותק מתנועה ועמוס רוכבים ולכן יש תחושת בטחון גבוהה יחסית. המעבר דרך בא”ח גולני לאיזור ג’וערה (לרוכבי אופניים פתוח בשבת. לרכב- תבואו מהצד של דליה) פשוט יפהפה. זו מעין ברירת מחדל קבועה כשלא רוצים לנסוע רחוק מדי וכן רוצים קפה ומאפה טעים ומפגש חברתי אחרי הרכיבה (במאפיה בסונול גבעת עדה).
המלצה חמה להיכנס לדרך הנוף ליד ג’וערה – כל המידע פה
15/16. חריש-מי עמי (כבישים 611 / 596)
יש פה נוף מדהים ואקזוטי, עליות וקרבה לרוב מרכזי האוכלוסייה של ישראל. לצד כל אלה קצת אקזוטיקה פוליטית מעניינת עם גדר הפרדה מסיבית שחוצה את הגבעות כתער ומזכירה לנו ששלמות הארץ היא בעצם מושג תיאורטי מופרח ולא רלבנטי עבורינו כרוכבים – כי אין רבים שיעזו לרכוב בצפון השומרון… אבל לפחות לטעום מהנופים היפים של האזור ולהציץ אליהם אפשר בכבישים שקטים יחסית עם אווירה אחרת.
17. נחשון – שמשון (מקטע מכביש 44)
מקטע מיתולוגי לרוכבי האופניים בישראל שבתוכו עלית יער הנשיא. רובם חונים בלטרון, פדיה, או טל שחר ויוצאים מפה לכיוון העליות של ירושלים, אבל זה מקטע יפה וראוי לרכיבה בפני עצמו. במיוחד אם אתם נכנסים לדרך הפסלים! (ושמישהו יקנה כבר את המתחם הזה של תחנת הדלק המוזנחת בנחשון ויהפוך אותו למקום מזמין יותר לבקר בו בהתחלת/אמצע/סוף טיולים…)
לכתבה: כביש דרך הפסלים בעליה ליער הנשיא
18. העליה של צובא (כביש 395)
העליה מאיזור שמשון לכיוון רמת רזיאל ולאחר מכן צובא היא העליה הנחשבת לאחת מהקשות בישראל בזכות חלקה הראשון והתלול במיוחד. הסרפנטינות לא מקלות, והקיר האימתני במרכז שובר את הרגליים. אבל שווה להתאמץ כי מייד אחרי המקטע הראשון יש את חלק הכביש שרבים רואים בו כ”יפה ביותר בישראל” היכן שהאספלט נהיה צר, ערוצי הואדי תלולים והירוק ירוק מאוד.
לכתבה: צובה מאחורה – מסלול כביש קלאסי בהרי ירושלים
19. עמק האלה והעליה לצור הדסה (כביש 375)
זו עליה בכביש היפהפה שמתחיל בפארק בריטניה וממשיך ממנו דרך עמק האלה אל צור הדסה ועד לבית לחם ובית”ר עלית. מיד אחרי צור הדסה אנחנו פונים שמאלה לכיוון בר בהר ולכן זו אחת משלוש העליות שמובילות אליו: בית הקפה מסעדה שהפך למרכז המפגש של הרוכבים, הממונעים והלא ממונעים. הנופים מהממים: הרי ירושלים הירוקים במיטבם. בעונה הרלבנטית פריחת השקדיות יפהפיה. להרפתקנים- ניתן לנוע דרומה משם ולגוון את הרכיבה עם כניסה לכבישים היפהפיים והמקבילים לעמק האלה של פארק עדולם הסמוך ומתחברים לכביש הזה מאדרת או נווה מיכאל.
כנסו גם לאאוטפאנל:
20/21. מהעלייה לנס הרים ועד ירושלים (כבישים 386 ו 3866)
המכה של המטפסים בישראל! העליה המיתולוגית הכי נרכבת בארץ כנראה שמובילה מבית שמש אל נס הרים, מערת הנטיפים וכמובן אותו בר בהר. העליה הזו שאורכה כ 5.5 ק”מ הפכה למדד יכולת טיפוס משווה כיוון שיש למדידה שלה נקודת התחלה וסיום מוסכמת על כל הרוכבים, וכך השאלה “כמה עשית על נס הרים” הופכת להיות שאלה מגדירה את הרוכב על סקאלה משווה של יכולות הטיפוס שלו. אבל הכביש היפה הזה לא מסתיים פה. הנתיב ממשיך אל כביש 386 המהמם המתפתל בואדי עד ירושלים. מקום שתמיד כיף לחזור אליו לטיולים בשני הכיוונים.
הנה המפה למסלול כולל מקטע נחשון שמשון, דרך הפסלים עד ירושלים וצובה מאחורה:
22. ההקפה של בית ג’וברין (כביש 553)
שכשרוכבים אומרים “בית ג’וברין” הם מתכוונים להקפה של כביש 553 המקיף את פארק בריטניה בעיקר. מפלט אספלט נידח יחסית ומקסים של Rolling Hills – גבעות לא קשות לרכיבה אבל לא מישוריות לחלוטין ותצפיות נוף מהממות אל פארק בריטניה ואל איזור השפלה הדי דרומית. מקום שקט ויפה שמשרה רוגע בכל פעם שמטיילים בו.
23/24. בית גו’ברין – לכיש – להב (כבישים 358/3415)
המסלול היפהפה והארוך הזה מגיע מהשפלה ועד לנגב והוא כולל בתוכו אזורי גבעות שקטות וריקות יחסית בנקודת החיבור של השטחים עם ישראל – על גבול הרי חברון. כידוע הקו הזה מכיל את גדר ההפרדה והיא האלמנט העיקרי המלווה אותנו לאורך רוב הדרך. זה סוג של הצצה לשטחים מצד אחד ולגבעות יפות מצד שני, עד שמגיעים ליער להב שם חובה להכנס לדרך הנוף. מסיימים בתחנת הדלק המקומית לתדלוק והצטיידות וחוזרים חזרה.
לכתבה: מבית ג’וברין ללכיש ולהב
25. רוחמה (כביש 334)
כשאתם לא רוצים לנסוע ממש רחוק דרומה לעומק המדבר אבל כן רוצים להדרים קצת – ולשנות אווירה מהמרכז הצפוף זה היעד העיקרי בנגב הצפוני. סביבו אפשר לסגור כמה לופים ולהיכנס לעוד כבישים שכולם באווירה מרגיעה של מישורים וגבעות מאוד עדינות וירוקות. מתאים במיוחד לאימוני נפח שטוחים וארוכים של תחילת העונה.
26. המכתש הגדול (כביש 225)
המכתש הגדול מזרחית לירוחם הוא מקום פשוט מדהים. המכתשים מספקים דרמה נופית שאי אפשר להשאר אדישים אליה וביציאה מהם עליות קשות עם סרפנטינות ותצפיות. לרכוב במכתש זו חוויה, וזה גם מסלול שמאפשר יציאה יבשה לגמרי מבאר שבע בתור נקודה צפונית יחסית ורכיבה מעגלית ברורה גם בזמן שבצפון סערות וגשם.
לכתבה: כך תברחו מהגשם למכתש הגדול
27. ערד מצדה מאחורה (כביש 3199)
אחד הכבישים היפים בארץ שרק חבל שהוא קצת קצר בפני עצמו. הוא יורד מערד אל סוללת העפר האחורית של מצדה דרך כפר נוקדים שם גם אפשר לישון ולעגן כנקודת יציאה לעוד כמה רכיבות בשטח ובאיזור. יש פה גובה מצטבר מכובד, ואם רוצים באמת רכיבה עם כבוד משדכים אליו גם את ערד-ים המלח הראשית או את המקטע הבא לכיוון דימונה:
28. ערד – דימונה (כביש 258)
המקטע הזה מאיזור דימונה לערד (או הפוך) הוא מקטע מקסים על קו צפון-דרום ברמת המדבר. הוא מנותק, יפה ושקט ורוכבי הכביש התוודעו אליו בעיקר בגראן פונדו ים המלח זצ”ל. החיבורים אליו ברכיבה קצת בעייתיים ואפשר להוסיף אותו לרכיבה למצדה מאחורה או לשחזר את מסלול הגראן המדובר:
מסלול גראן פונדו ים המלח- כולל העליה במעלה עקרבים והמקטע המדובר:
29. מבה”ד 1 להר חריף (כביש 171)
אם אתם מגיעים לאיזור מצפה רמון אין המון אפשרויות רכיבת כביש באזור. הן מסתכמות בשתיים עיקריות: לחצות את המכתש הלוך חזור (או הלוך ולקבל טרמפ חזרה) או לרכוב להר חריף. המקטע הזה להר חריף מהבה”ד אורכו כ 32 ק”מ ולכן כשלעצמו הוא מעט קצר מדי. אולם הוא כביש מומלץ במיוחד כי הוא נכנס לאחד המקומות המבודדים והריקים ביותר בישראל, עד כביש 10 שנפתח למטיילים רק פעמיים בשנה לכמה ימים ופעם בחודש לאחרונה. את המים ניתן לחדש בבסיס שבסופו של המקטע הזה. כדי להפוך את זה לרכיבה ראויה ממש אפשר להתחיל משדה בוקר (אבל אז רוכבים בכביש ראשי ומסוכן עד לבה”ד) או להגיע כשפותחים את כביש 10 ולהמשיך בו עוד מרחק ראוי בחול המועד פסח וסוכות.
30. ממצפה רמון דרך המכתש ודרומה (כביש 40)
הכביש עמוס בתנועה לאילת והוא מסוכן אז אנחנו לא ממליצים עליו לרכיבה ללא רכב ליווי, אבל זה עדיין אחד המקטעים היפים בארץ. לחצות את המכתש זו חוויה עם צבעים ונופים, ובמיוחד לחזור חזרה למצפה רמון ולראות את הקיר הענק הזה של המכתש מולנו שנראה כמו הגרסה המדברית של חומת הקרח ממשחקי הכס. העליה בסוף לא דרמטית אבל עם עשיתם איזה 100 ק”מ של רולינג הילס הלוך חזור אתם פה בסוף הרכיבה ותרגישו כבר את הרגליים.
העליה של מצפה רמון (צילום: גלעד קבלרצ’יק ל-FIDF)
31. מעלה עקרבים (כביש 227)
יעד מיתולוגי, מיוחד במינו שמושך אליו את רוכבי הכביש שוב ושוב ובעיקר בגראן פונדו ערבה. הכביש המשובש מגיע מצומת אובות אל רמת רותם ומכיל מסלול ייחודי ונידח ביותר. העליה עצמה, מהקשות שיש בישראל עם כמה קירות מפנקים, נוף יפהפה וחוויה של סרפנטינות כמוה אין הרבה בארץ. הכביש חסום בעיקרון לתנועת מכוניות בתלוליות עפר בתחילתו ובסופו, מה שרק הופך אותו סטרילי יותר לרוכבי אופניים, אבל לא כדאי לבנות על זה כי החסימה הזו לא תמיד שורדות את הג’יפאים… מדברים על סלילתו מחדש מתישהו.
32. דרך השלום – עידן – עין יהב
עוד מסלול דרומי מקסים ומישורי בערבה מעיר אובות בערבה, דרך עידן ועד עין יהב וחזרה לכביש הערבה. היתרון שלו הוא בהתאמתו לטיול אופניים קצר למשפחות המתארחות בצימרים ומטיילות באזור ולטריאתלטים שרוצים להתאמן על נג”ש ולברוח מכביש הערבה המסוכן אל כביש צדדי ונופי יותר. הוא עובר לאורך הגבול עם ירדן, מטעי תמרים ואדמה אדמדמה חומה סביב בישובי הבקעה. גם אליו התוודענו בגראן פונדו ערבה שעובר בו כל שנה.
מסלול גראן ערבה המלא- כולל מעלה עקרבים ודרך השלום כולו נופי ומדהים:
33. כביש 10 – גבול מצרים
עד לאחרונה היה אפשר להגיע לפה רק פעמיים בשנה בחול המועד פסח וסוכות (אם אין התקלות בטחוניות). אבל לאחרונה הודיעו שלפחות פעם בחודש יפתח הכביש המדהים הזה לרכיבה וטיולים. אסור לפספס את ההזדמנות להגיע לפה ולהיות בעולם אחר מבחינת ניתוק ונוף. הכי סיני שיש בלי להחתים דרכון בטאבה.
לכתבה המלאה: חוויה רוחנית על כביש 10 – יצאנו אל המסלול הפתוח רק לחג
34. מאילת על 12 עד כביש 10
אם נאלצתם מסיבה כלשהי להגיע לאילת ואתם רוצים רכיבה בכל זאת, מטפסים מערבה כאופציה כמעט יחידה כי כביש הערבה מפחיד ומסוכן. מרוויחים פה גם עליה מדהימה וקשה בהרים אדומים ונופים מאוד מיוחדים אל מפרץ אילת והרי אדום.