כרעם ביום בהיר הועברה ההודעה הראשונה בווצאפ: IRONMAN העולמית מגיעה לישראל. למה המוני הישראלים נרשמו במהירות שיא לתחרות האיירונמן? ומה יכולות ללמוד מכך ההפקות האחרות על מה אנחנו מצפים מתחרות ועל איזה רמה של הפקה מוכנים לשלם, והרבה!
אל תפסידו כתבות:
דקה אחרי ההודעה על קיום האיירונמן, שאר הווצאפ התפוצץ. היא הועברה בכל יתר קבוצות הטריאתלון והאופניים וההלם היה חזק. אכן היו תמונות של דני בנעים חותם על מסמך עם לוגו איירונמן. היו דיבורים על Ironman ת”א שסילבן אדמס, איש העשור כנראה של ענף האופניים הישראלי, עובד על להביא ב2022 אבל חצי איירונמן טבריה כבר השנה?! הפתעה גמורה.
יום למחרת, פחות משעה אחרי פתיחת ההרשמה, התבהרה העובדה כמה הישראלים היו צמאים להפקה המקורית, למותג עצמו שיגיע לארץ. כ-1000 איש נרשמו בשעה הראשונה ויצרו עומס על אתר ההרשמה.
למה אנשים נרשמים במהירות כזו? רק משום שהם מצפים לרמת הפקה חסרת תקדים כפי שהתרגלו לצפות מהמותג המוביל בעולם בתחומו. הציפיות כמובן גבוהות מאוד ואנחנו כאן במערכת הפאנל RUNPANEL ו BIKEPANEL חשבנו לדבר עליהן קצת, לכתוב אותן לפני קיום האיירונמן ולהשוות למציאות כאשר יום החג הזה באמת יגיע. אז מה אנחנו חושבים שצריך להיות בהפקה כזו בשביל להצדיק את המוניטין שלה?
מחיר הגיוני
כן, לכאורה זה דבר והיפוכו אבל מייד נראה לכם שההפך. מחיר נמוך יחסית להפקה יוקרתית מטרתו לתמוך בעניין העיקרי שלה: חשיפה לספונסרים של האירוע לכמה שיותר משתתפים. יותר מדי תחרויות קשות ויקרות מתגלות בסוף כחגיגה ספורטיבית של מעטים. הן מייצרות מוניטין חזק, אבל בפועל מאות בודדות של מתחרים מגיעים לשם, הספונסרים והמפרסמים מבזבזים את כספם על האירועים האלה, שלא באמת נותנים חשיפה.
אוקיי באו 200 איש לאקספו וראו את מותג “קשקוש שעושה מסז'”, אז מה? הם במילא השרופים ביותר שמגיעים לשם, הם כבר מכירים את זה ואין לזה שום אימפקט שיווקי. די מדהים לראות שמפרסמים חזקים נופלים שוב ושוב על תחרויות שנותנות להן חשיפה עלובה למאות בודדות של מתחרים בלבד, ולא, זה שיש לוגו איפשהו במתחם האירוע או בפסיפס הלוגואים השחוק שלא מעניין אף אחד, זה לא חשיפה ברשתות החברתיות. התחרות נחשפת- המותג שלכם לא.
מסקנה: המפרסמים צריכים לדרוש תמחור נמוך במיוחד מהמשתתפים, ומסות גדולות יותר של משתתפים ומשפחות סביבם! הרי כספי המפרסמים והרשות המקומית המזמינה הם אלה שצריכים לאפשר את זה ולא עלות הרישום.
זינוק מקצה העלית, קריטריום קיסריה
קיט הרשמה
שקית המשתתף היא לא ערימת המחזור משאריות הפלאיירים שלכם שהצטברו בהפקה ואצל המפרסמים. אל תתנו שקיק דוגמה של משחת שקר כלשהו בלי ביסוס מדעי כדי לפרסם אותה. תנו מוצרים שספורטאים רציניים ולא משווקים יודעים שהם צריכים.
קיט ההרשמה / ערכת משתתף הוא ההתגלמות המרגשת של עובדת רישומנו ליעד ספורטיבי מעצים. אל תהפכו אותה לתיבת ספאם בבקשה, היא צריכה להיות ההתגלמות של האירוע היוקרתי בצורה פיזית, שתזכיר לנו אותו כל החודשים עד האירוע, לצד תועלת אמיתית. איכותה היא איכות המותג שלכם. הכנסתם זבל סיני ב 20 ש”ח ופלאיירים? ככה נראית התחרות שלכם וזה מה שהיא שווה.
מנגד, ציוד ברמה גבוהה ומזכרות איכותיות, חולצה באיכות גבוהה ממותגת (לא עוד נושמת סינית בשווי 30 ש”ח בבקשה זה הולך לפח ישר), תיק איכותי, כובע שחייה, כובע ריצה והפתעות נוספות. אנשים שמים מאות ולפעמים אלפי שקלים על אירוע – תנו להם דברים שהם באמת צריכים וישתמשו בהם. אל תזלזלו באינטיליגנציה שלהם, הם יודעים שאספתם את הזבל הזה מהשאריות של הספונסרים חינם ואתם אורזים את זה כ”ערך” למתחרה.
קלות באיסוף השקית
את השקית צריך להיות קל לאסוף. זה יכול להיות באקספו המושקע שתעשו בשלושת הימים המקדימים לאיירונמן, זה יכול להיות בכמה נקודות איסוף ברחבי הארץ שהמתחרים יבחרו את הנוחה להם ויאספו משם, וחייבת להיות גם אופציה לאסוף בבוקר האירוע, כי אולי אנחנו רחוקים מהאקספו, ובכלל עושים הכל ברגע האחרון (זה גרוע לכולם גם להפקה וגם למתחרה, אבל זה צורך שיש לענות עליו).
עדכונים ותקשורת ברורה מהאירוע
עוד הרבה לפני שהאיירונמן החל, אנחנו רוצים לקבל תוכן מעניין לנו שיסייע לנו להכיר כל פינה בתחרות ולהתרגש לקראתה. כשנהייה שם, זה כאילו קצת כבר עברנו את החוויה: אנחנו יודעים איך יהיה מסלול הלקוח כשנבוא להרשם, מתי יהיה התדריך, מה חשוב לדעת, איך נראה הלו”ז ובעיקר – אנחנו נכיר את כל חלקי המסלול כמו שצריך, עשינו את המסלול במלואו כהכנה. אנחנו מכירים, ואפקט הלחץ ירד. כמובן שגם נרצה לראות כתב מסקר באירוע. כן, אנחנו מציעים פה לכל אירוע שתופס מעצמו לשתף איתנו פעולה גם עבור אלה שנרשמו וגם עבור המתלבטים.
זה גם יהיה הבסיס לעוד משהו המייחד את האירועים המושקעים: כתבות, הנחיות ועדכונים יגיעו אל המתחרים מרגע הרישום עד אחרי התחרות.
רודי פרוג’קט למען הקהל באקספו מרוץ אייל ברמה”ש (צילם: רונן טופלברג)
אקספו ואירועי היום הקודם
עד עכשיו אפילו לא החל האיירונמן, וכבר הוא אירוע כייפי שמספק חוויה לנרשמים אם הוא מתנהל כמו שצריך. אירוע שמכבד את עצמו חייב שיהיה לו איזה אירוע מקדים שווה, עם אקספו שיאפשר לנו לבזבז את כל החסכונות שלנו בתוכו כי בא לנו ומגיע לנו אחרי 4 חודשי אימונים קשים. הרצאות, אורח ספורטאי על מחו”ל שידבר על הבמה ויחתום לנו על החולצות תוך כדי צילומי סלפי, תוכנית אומנותית, ארוחת פסטה מושקעת והזדמנות למינגלינג.
לכל אירוע יש רשימת שחקנים מסייעים (לא הספורטאים): ספונסרים, אורחים, בעלי עניין ומכובדים שהוא רוצה להודות להם. אלה מצפים להזמנה גם לערב הגאלה המקדים למוזמנים בלבד, כולל זמן איכות עם האורח העל מחו”ל ויין טוב מהיקב שמאמץ את האירוע. כדי לייצר את תחושת המורמות מעם שהם כה זקוקים לה (כל אחד והתסביכים שלו, אל תנסו להבין, its complicated…), באירועים הגדולים בעולם יש להם גם אוהל אח”מים מופרד לעתים. תאהבו את זה או לא תאהבו את זה – זו תופעה קיימת ורווחת בנוף של האירועים הגדולים. על זה דווקא אנחנו ממליצים לוותר בישראל כי יש דברים שעדיף לא להעתיק מחו”ל!
סדר וארגון
בחניה, ברישום, בשטחי החילוף, צריך לוודא שהכל יזרום, בלי פקקים או המתנה מייגעת.
חוץ מהתרגשות גדולה ופרפרים בגודל של ציפורים בבטן, מי שהשתתף בתחרות בחייו יודע טוב-טוב מה זה “לחץ” אמיתי. להספיק להגיע בזמן בבוקר (או שזה עדיין לילה בעצם…), למצוא חנייה טובה, אולי אפילו לשתות כוס קפה, לשים את האופניים בשטח החלפה במיקום טוב (בקצה המעקה, ממש בכניסה לשטח ההחלפה, הכי קרוב לריצה אחרי השחייה שיכול להיות), לסדר את הריבוע שלנו על המגבת ברוגע, לנשום, להגיד שלום לחברים ותיקים, אולי אפילו להצטלם בפוזה האופיינית לנו עם חיוך טרום-מירוץ לצלם הארוע. כל אלה זה הרצוי. מה בפועל? אנחנו יוצאים מאוחר מדי, בטוחים ששכחנו משהו חשוב בבית, ווייז מוסיף 10 דק’ לנסיעה כי טעינו בפניה, יש פקק בכניסה לחנייה, אנחנו בקושי מספיקים לשתות מים שלא לדבר על קפה והמיקום של האופניים תמיד איפשהו באמצע המעקה, במקום הכי לא זכיר.
אז בבקשה, שימו סדרנים שיעמדו כבר בפניה לחנייה שיכווינו אותנו הנרגשים-המאחרים היכן הכי טוב להחנות (בגליל מן האחרון זה עבד מעולה, שאפו גולדפיש). אל תתקמצנו על כמות הסדרנים – הם גורם קריטי לתחילת האירוע וזה בעצם המפגש הראשון שלנו, המתחרים, עם ההפקה.
הסדרנים גם אחראים לכוון את המתחרים בשטח ההחלפה. יש המון מקצים, כל אחד והמעקה משלו, לפעמים אפילו כמה. במקום שנבזבז זמן בלחפש את המקצה הנכון, כאשר האופניים ביד אחת, משהו שכמעט שכחנו ביד השניה, תיק כבד על הגב וקסדה חצי רכוסה על הראש – נשמח להכוונה של הסדרנים והמתנדבים אשר ידעו לאיפה אנחנו צריכים ללכת. באירועי איגוד הטריאתלון אין אפילו מה לשאול אותם כי הם בטוח לא יודעים וגם לא מעניין אותם. בקיצור, תתחשבו בהתרגשות שלנו המתחרים בבוקר הארוע! תכווינו אותנו. כמו בכיתה א’. ההתרגשות הופכת אותנו לילדים אבודים ומבולבלים.
בוקר הזינוק. ישראמן 2020
מסלול מדהים!
תחרויות חזקות מביאות אותנו למקומות יפים. אם אין מסלול מדהים למה שנבוא לבלות עליו ולמה שנתאמץ כל כך תקופה ארוכה כדי להגיע מוכנים לקראתו? אנחנו רוצים להתפעם מהטבע, מהנופים, מהאווירה המחשמלת על הרקע הזה, מלרכוב על כביש מרכזי ופופולרי אשר לשם שינוי נקי מרכבים ותנועה. זה חג בשבילנו! תחשבו על הצלמים והתמונות – אם זה לא הולך להראות נפלא, חבל – גם המתחרים לא ירצו להיות שם. ואגב צלמים: תנו לנו כיסוי מעולה ובלי לוגואים על חצי תמונה. תתאפקו, תעשו את הכסף שלכם במקום אחר בבקשה, לא על התמונות שלנו. את החינם לסושיאל אפשר לעטר בלוגו אירוע קטן(!), אבל לא למרוח אותו עם כל המפרסמים שלכם על 30% אחוז מהתמונה.
גראן פונדו ניו-יורק ירושלים GFNY – מסלול מדהים!
מספיק מלונות ומקומות לינה מסביב
שוב, אנחנו הרי ישראלים, וקשה לנו להזמין מראש. אז אירוע טוב חייב שיהיו סביבו מספיק אופציות לינה, מסעדות, וסיבה לצאת לחופש עבורו. צריך גם מגוון אפשרויות ברמות המחיר כדי שלא רק סגמנט אחד של משכורות יוכל להנות מהאירוע. יש רבים שעצם הרישום קשה להם ויקר עבורם, אז לפחות שהלילה ויום המקדימים יאפשרו להם להנות בלי להתבאס במקביל. זה כמובן לא מונע ממי שיש לו להנות גם כן מאופציות יקרות ומפנקות יותר.
סימונים ושילוט
מסלול פתוח, מאובטח ורחב. דגלים וסימונים לאורך כל המסלול או רובו. בעיקר סימוני הפניות והפרסה. נושא הסימונים עולה לא פעם בהפקות הישראליות. בשנה באחרונה התחילו לקיים את התדריך בזום. שינוי מבורך. אך עם זאת, לא תמיד הכל מובן, התדריך ארוך, מדבר אל כל המקצים השונים ועלול להיות מבלבל ומייגע. לפעמים לא קולטים את תוואי המסלול, בעיקר בתחרויות בארץ שעקב אילוצי משטרה ועירייה הוא מפותל מאוד עם המון פניות וסיבובי כיכר בקצוות של כבישי העיר. בבקשה תכווינו אותנו! אם צריך לשים שלט אקסטרה כדי שרוכב או רוכבת ידעו בוודאות שצריך לפנות – כאן, שימו את השלט הזה. בשבילכם זה עוד פיסת קרטון או פלטת PVC, לנו זה השקט הנפשי שאנחנו בכיוון הנכון.
שימו קונוסים גדולים וברורים שנראה את השטיח הדיגיטלי אשר מצפצף לנו. יצא לי פעם אחת לפספס את השטיח כי הוא לא היה מסומן מספיק ברור ונאלצתי לעצור בפתאומיות (ובכעס), לפרסס, לחזור ולעבור עליו כדי לא להיפסל בדיעבד. פרסה כזאת מוסיפה 20-30 שניות לזמן הכולל וזה יכול להיות קריטי.
תסמנו לנו גם באופן ברור לעין היכן יורדים מהאופניים ל T2, עם סדרן שמנופף חזק עם הדגל ומצביע על קו הסיום של האופניים.
אטרקציות ומסיבות על המסלול
זה לא רק ספורט ואנחנו לא מקצוענים. אנחנו באים לחוויה. את מה שהבינו האירועים השווים ביותר בעולם עושה רושם שלא למדו האירועים בישראל. בלא מעט אירועים מושקעים, יש פרויקטור קהילה, שדואג לחבר את הקהילות המקומיות לאורך המסלול לאירוע. הוא זה שגם מגייס את הכשרונות האזוריים לנגן ולשיר ולתת הופעות בכל מני מקומות לאורך האירוע- גם למען הקהל שיבוא ויעודד את הספורטאים תוך כדי הפנינג.
ראינו מעט מדי מהקטע הזה באירועים בארץ – ונציין את מרוץ אייל ברמה”ש שאנו זוכרים הייטב את עמדות הדיג’יי והמתופפים שראינו שם בדרך. קחו דוגמה מהתזמורות שמוצבות להן בפינות הרחובות במרתונים הגדולים בעולם – אירוע ספורט צריך להיות חגיגה תרבותית. ולקהל תהייה גם סיבה נוספת להגיע למוקדים האלה ולהנות.
אולי אפילו שווה ככותרת בפני עצמה “גיוס הקהילה והנוער”. שווה לפנות לכל בתי הספר באזור, לגייס משם להקות, לתת להם במה. להדפיס המון חולצות מתנדבים ולהגיע לחשיפות בבתי הספר. לספר את סיפורם של אנשי הברזל / רוכבי אופניים / רצים מעוררי השראה, ולמשוך את התעניינותם של בני הנוער. לחלק להם מחזיקי מפתחות של האירועים, ועוד כל מיני מזכרות מהאירוע. כך יבטיחו התעניינות רבה גם של הדור הבא והמון קהל שיגיע לעודד.
לא רק בחו”ל – די ג’יי לרצים במרוץ אייל ברמה”ש
תחנות הזנה ומים
בכמה תחרויות נתקלתם שבהן מתברר למתחרה שהג’לים שהובטחו נגמרו בתחנה השלישית? או שכבר אין מים כי הוא מהאחרונים? לאורך המסלול חייבת להיות מערכת תחנות מתוקתקת ונוחה שבה יהיו מספיק מכל המצרכים לכולם. מרוץ שנגמרים בו המים בוגד בתפקידו וההפקה שלו רשלנית. גם חסרונות אחרים אינם מתקבלים על הדעת כאשר זה אחד החלקים הכי חשובים שמבדלים בין ריצה עצמאית בין חברים למרוץ מאורגן: האפשרות לסמוך על זה שלא צריך לסחוב ותוכל לשבור את השיא שלך עם התמיכה הלוגיסטית מסביב.
בנוסף בתחנות ההזנה – אנחנו רוצים בקבוקים ולא כוסות פלסטיק שאין סיכוי לשתות מהן תוך כדי ריצה בלי לעצור או לשפוך חצי. את הבקבוקים אנחנו רוצים לזרוק במיכלי מחזור ענקיים, 200 מ’ מנקודת האיסוף בהמשך, ולא כאלה שמתמלאים תוך שנייה ואחריהם כל הסביבה, כי לא כיף לנו לזרוק ליד הפח.
את החברה שעומדים שם ומחלקים צריך לאמן או להשאיר נגישות מאוד גבוהה לשולחנות לאיסוף עצמי קל.
תחנת הזנה בסוף מירוץ. גראן פונדו ערבה
אבטחה קפדנית על הציוד
בהרבה תחרויות משאירים הון אדיר של כסף במתחם האופניים והציוד. ראינו לא מעט תחרויות שהאבטחה במתחמים האלה היתה בזיונית. מתחם כזה, צריך להיות סגור הרמטית עם סדרנים שמונעים כל כניסה לא מורשית. הכניסה תתאפשר בחלונות זמן מאוד ברורים ומתוחמים, ורק על בסיס בדיקת צמידי המשתתפים והתאמה שלהם לרישום.
שטח החלפה מסודר ומאובטח. ישראמן
מתחם סיום עם אוכל אמיתי
אחד מאיתנו לא ישכח את אירוע הסיום בגראן פונדו צרפתי שהתרחש בהרי המאסיף סנטרל בנופים מהממים. אחרי שלא האמין למזלו לרכוב במקומות האלה, הגיע למתחם הסיום, ובניגוד מוחלט למה שהוא מכיר מהארץ – דומה היה שכל האירוע היה למעשה בכלל הקדמה לאירוע האמיתי: מתחם הסיום! היו שם הופעות, פינות זולה, אנשים דיברו ונהנו, ואפילו עשו מסאז’ים בלי למהר. והיתה שם ארוחה חמה אמיתית ומושקעת, באיכות גבוהה, כולל יין מקומי!
מתחם סיום שווה הוא כזה, שסבבה להשאר בו עם המשפחות איזה שעתיים שלוש אחרי האירוע גם בלי קשר לאירוע. אם המקום “תופס” גם בלי קשר לטקס הפודיומים, אתם בכיוון הנכון!
פודיום עלית, אליפות ישראל בנג”ש, שיא החום, ללא ציליה לקהל…
טקס סיום חגיגי ומושקע
לא כזה שבא לצאת לידי חובה כדי לעוף כמה שיותר מהר הביתה. בהמשך למתחם סיום שכיף להישאר בו, שהחוויה בו היא חלק משמעותי מהמרוץ, כך גם הטקס שהוא חלק ממנה. ובטקס כזה יש איזון מורכב בין ייבוש מול עשרות הקטגוריות שבסוף מביאות 100 איש אל הבמה, לבין אספקת בידור חד ומהנה לקהל. אתם יודעים מה, תוותרו לנו על ה 100 האלה? נכון שיש אנשים שלא יירשמו לתחרות שלכם אם לא יהיה להם סיכוי להקרא לבמה אבל אם אתם אירוע רציני, הם יבואו בכל מקרה, גם בלי מענה לצורך שלהם בהכרה. תתחשבו בכל שאר המתחרים שלא צריכים לסבול את הדבר המייגע הזה, ובאים לפרגן למעטים הראויים לכך ביותר.
טקס סיום שווה מכיל בתוכו יותר מרק לקרוא למתחרים – הוא אירוע בפני עצמו והוא צריך להיות מעניין ולהכיל תוכן נוסף!
טקס סיום מושקע. אליפות ישראל בטריאתלון 2019
אגב, ציליה שתגן על הקהל שצופה בטקס הסיום של האיירונמן זה חובה בעיקר בימים חמים אלה. באירועים שלא חשבו על זה המסר התת הכרתי הוא מבחינתנו: שילמתם, באתם, עכשיו לכו כי יש לנו עוד לקפל…
כמובן זו לא התחושה שיש ברוב האירועים והתחרויות בארץ. אנחנו מעריכים את העבודה הקשה של ההפקות השונות, רובם עובדים במגבלות תקציב קשות וחבל שאין פה יותר תחרויות שמצליחות להרים הפקות משמעותיות. אך עם זאת, קיום של הפקה ענקית ובינלאומית כמו האיירונמן יכול להראות לקהל המתחרים בארץ וכך גם להפקות המקומיות, איך אירוע יכול להתנהל. בסופו של דבר, אנחנו באים בעיקר להנות ולהרגיש שקיבלנו תמורה הולמת ומתחשבת תמורת הכסף שאנחנו משלמים. יהיה מעניין לראות איזה רף תציב ההפקה של איירונמן העולמית ב12 לנוב’, וכל ההבדלים שציינו פה בכתבה, הם כנראה הסיבה שהישראלים קפצו על אתר הרישום בכזו התלהבות.
נתראה שם!
מאת: אריאל אגרון וגיא חלמיש
