רוב הרוכבים שאנחנו מכירים אוהבים את האופניים שלהם – הכלי שמוציא אותם אל הטבע והאושר. אבל תמיד יש מה לשפר, לשדרג ולייעל. אז על איזה אופניים הפאנליסטים רוכבים ולמה?
איזה פשרות הרגשנו שעשינו ואם היו פחות מוגבלים תקציבית – על מה היו רוצים לרכוב? בסדרת תוכן קצרה של שלושה פרקים נכיר לכם את האופניים שלנו. זו גם ההזדמנות שלנו להכיר לכם את דף ה”פאנליסטים” ב BIKEPANEL: פה תמצאו את כולם. לכל פאנליסט יש מדור קבוע באתר ולחיצה על שמו (גם בתוך הכתבות) תעביר אתכם אל הערוץ שלו במגזין.
אדם סימן טוב
על מה אני רוכב: Pinarello Dogma F8 בצביעת קאסטום יחידה בעולם. מערכות שימנו אולטגרה חשמלי 11 הילוכים וגלגלי שימנו דורה אייס C40 קלינצ’ר. מכיוון שגם הצמיגים מאוד משפיעים על החוויה אציין כי כרגע אני רוכב עם צמיגי פירלי תחרותיים אך בגדול הפייבוריט שלי הם צמיגי מישלן תחרותיים. האופניים שוקלים כולל פדלים ומחזיקי בקבוק כ-7.3 ק”ג.
קניתי אותם משומשים לפני 5 שנים כשהתחלתי לרכב מאוד ברצינות וחיפשתי משהו יותר קשיח וקל מאופני הכניסה שהיו לי אז (גם כן של פינרלו) ונתקלתי בהזדמנות מעניינת, מה גם שנדלקתי על הצביעה שלהם (יחידה בעולם, ובמקרה בצבעי BIKEPANEL). הספקתי לרכב איתם בתחרויות ולהגיע לפודיומים בקטגורייה, אך מאז לידת בתי השנייה אני פחות רוכב ובכנות הם כרגע Overkill לצרכים שלי.
Pinarello Dogma F8
מה שאני אוהב בהם במיוחד הם היחס משקל-קשיחות וההתנהגות שלהם על הכביש. הוצאת דגם אחד בלבד של אופניים (בניגוד ליצרנים אחרים עם אופני אירו, אופני עליות וכו’) זה יותר מגימיק וגיאומטריה אלא עניין של גישה וברכיבה עליהם אני נהנה ממש מכל תוואי שטח ומרגיש שהם אידיאליים לכל התנאים. זה הכי מורגש בגבעות עם שיפועים חד ספרתיים באורך כמה מאות מטרים שאפשר לעמוד חזק על הפדלים והאופניים טסים קדימה. הם גם מאוד זריזים ומגיבים היטב לכל תנועה של הגוף ממש כמו חלק אינטגרלי ממנו.
מה שאני פחות אוהב היא התנוחה האגרסיבית שנובעת מההד-סט הנמוך. עם עליית הגיל וירידה בגמישות מבינים שלא סתם אלו אופניים שמיועדים למקצוענים, ואני כיום פחות מבין איך הצלחתי להחזיק בתנוחות האגרסיביות האלו שעות שלמות.
שי יגל
אני רוכב בשטח על אופני Ari ז״ק קסטום מייד, רק חבל שאני היד השלישית שלהם אז הם אומנם קסטום אבל לא עבורי. שלדת כרומלי איכותי במיוחד, קלה וקשיחה, בולם קידמי SID עם טווח של 100 מ״מ, ברקסים XTR שזקוקים נואשות לאיזה בליד טוב, (אבל אני חושש שכבר כל כך התרגלתי לרכב עם ברקסים מינימלים שבלימה אחרי בליד תיגמר באיזה OTB שישבית אותי לתקופה). אני מאוד מתחבר לפשטות באופניים, קוקפיט נקי ומינימום דברים שדורשים תחזוקה או עלולים להתקלקל. אחד הדברים שאני אוהב באופניים האלו זו התחזוקה הנמוכה שלהם, אני גר בשדה בוקר ומכונאי אופניים זה עסק רחוק שדורש הרבה לוגיסטיקה ולכן העובדה שהאופניים מצוידים ב-headset, ונאבות ברמה גבוהה של קריס קינג נותנת לי שקט תחזוקתי יחסי, את מערכת ההנעה GX 1×11 המעט ותיקה אני כנראה אחליף בקרוב.
קנית אותם משומשים ב-4,000 שקלים (פעם, שעוד היו מחירים הגיוניים לאופניים יד 2) לפני כשנתיים אחרי תקופה שרכבתי על קונה יונט סס״ר. ההבדל ההי תהומי: פתאום גם בולם, גם הילוכים וגם אופניים קלים שהרגישו לי כמו מטוס קרב. האופניים האלו נולדו למרתון והם זורחים בשבילים מהירים, אבל גם מסתדרים יחסית טוב בסינגלים טכניים יותר. אני רוכב איתם בעיקר באזור הבית שלי: רכס חלוקים, הללויה, אבטיח, ערקוב והרבה מאד סינגלים פיראטים או כמו שהחברה פה קוראים לזה ״קוליס של ארנבת״ ותמיד הרגשתי שהגורם המגביל גם בשטח קשוח הם לא האופניים אלא היכולת הטכנית שלי.
Hardtail Ari (Custom Made)
אני מאוד אוהב את זריזות שלהם, היכלות לגמוע מהר את המרחקים שבין הקטעים היותר טכניים, ויחד עם זאת לעמוד בכבוד גם בסינגלים שהיו בשימוש בפעם האחרונה כאשר הנבטים הביאו בשמים מתימן לעזה. אבל אני מרגיש שאבולוצית האופניים מגיעה גם אלי, ועוד כמה שנים, כששוק האופניים יצא מהטירוף של אופניי Haro משנת 2002 במחיר של טסלה, גם אני אמצא את עצמי על שיכוך מלא קצר מהלך ומודרני. עם הגיל בא השיכוך.
בכביש אני רוכב כבר חמש שנים על פינרלו f1 בנות עשר, שאלון וולף מכר לי בתמורה לנזיד עדשים. מלבד זה שיש להם קסטה מאתגרת באופן שאני רק חושב על עליה קטנה וכבר נהיה לי קשה, ומעביר קדמי שלפעמים צריך לעזור לו עם בעיטה קטנה, הם לגמרי סוגרים את פינת הכביש.
גיא חלמיש
בשטח אני רוכב את רוב רכיבות אמצע השבוע שלי. אופני ההרים שלי צריכים לשרת אותי ברכיבות אימון קז’ואליות באמצע השבוע בדרכי גראבל (פעם קראנו לזה כורכר), עפר, וגם סינגלים מדי פעם ורכיבות מרתון של סופ”ש. נדרשת מכונה מגוונת במיוחד – עם נעילה מלאה ותנוחה קרבית למקטעי הכורכר המהירים ועם שיכוך כפול והתנהגות סינגלים מושלמת ומהירה. מצאתי את זה בדמות ה KTM Scarp שקניתי בתחילת 2021 עם חידוש הדגם. אלה ה Scarp השלישיים שאצלי, שכן כל 3 שנים אני משדרג אותם ברגע שיוצא הדגם החדש. הסקארפ שלי הם מרמת Prime משודרגת גלגלים – עם XTR, בולם רוקשוקס SID בעל 100מ”מ מלפנים ו90מ”מ מאחור. הגלגלים שודרגו לקרבון 1200 של DT Swiss מהסוג הרחב יותר.
כבר 7 שנים שאני עם אותו זוג אופני כביש מז’אנר “קשיחות-משקל” והאמת שעדיין לא מצאתי סיבה טובה להחליף. אופני הכביש נהיו יותר אווירודינמיים, יותר קשיחים, יותר כבדים, יותר חשמליים, יותר יקרים ועם דיסקים. אבל האם הם נהיו טובים יותר? בעיני לא ברמה שמצדיקה את השדרוג שלהם והשקעה של עשרות אלפי שקלים.
האופניים שלי עלו ב 2014 כ 25,000 ש”ח – הכי קצה שיש. ההתייקרות מאז ניכרת: היום הדגם העליון של החברות עולה כפול מזה. הרידלי הליום SL שלי אינם מושלמים בעיני – הם לא מספיק יציבים בירידות ודורשים ממני ריכוז גבוה מדי, לחץ מסיבי על הקראנק וירידה עם הגוף לכיוון הכידון הנגדי לסיבוב.
עוד נקודה לרעה שאני מתפשר בה: הייתי רוצה גלגלי קרבון רחבים עם הקצה של המחקר האווירודינמי והאחריות של בונטרגר, במיוחד משום שצמיגי 28 ישבו עליהם טוב יותר, אבל לא אוכל לשדרג כי זה לא דיסקים.
אבל אני לא אחליף בקרוב משום שחרגנו מהסביר בענף והתמורה לכסף הפכה להיות מאוד נמוכה. זו תופעה כלל עולמית שאינה קשורה בישראל דווקא. בכל מבחני הכביש שבחנתי עד היום בעיקר עליתי מה-6.8 קילו שלהם לכיוון ה 7.5-9 קילו במקרה הטוב וקיבלתי חווית רכיבה שאינה יותר טובה. נראה אם הם ישברו את שיא ה-9 שנים שלי עם הקולנגו טיטניום שהיו לי בסוף שנות ה90 של המאה הקודמת.
בכביש אני אוהב לקנות קניות טובות שצופות את ההתפתחויות בענף ומייתרות את הצורך להחליף. בשטח ישנה התקדמות משמעותית יותר מדור לדור ושם התחושה שעדיין יש מקום להחלפות רבות יותר, אחת לשלוש שנים בערך.
יוג’ין לויט
תקופות בחיים עושות שינויים, לפעמים השינויים האלו די קיצוניים והופכים את המודעות ב-180°. עד לפני שנה היה אפשר למצוא אותי מקפץ במשעולי המדבר על קווים דמיוניים. לא עוד, או שעוד לא . בארסנל שלי אני מחזיק שתי מכונות, שתיהן ליופי, שתיהן תלויות על הקיר ועל אחת מהן אני רוכב:
Upper: Motobecane Mirage. Bottom: Pinarello Dogma 65.1
הבונבוניירה העליונה היא התכשיט האולטימטיבי לסלון של פריק פידול – מוטוביקאן מיראז׳ במצב שמור משנות ה-70. בזמנו עשיתי להם טיפול מקיף עם ירידה לפרטים עד רמת הגולות במיסבים הפתוחים של הנאבה. אפילו זכו לכמה רכיבות בכורה אם זה גרנד פונדו של נחמני בערד במקצה וינטאג׳ או ברכיבה של דפוקים בשכל מלטרון דרך העליות של צובה ונס הרים (עדיין שלדת פלדה עם 12 הילוכים ופלטות של קמצנים). כרגע הם ישארו במקומם ויהיו לי לחברה בשעות ערב מאוחרת לצלילי הפטיפון עם כוסית ויסקי.
האיטלקיה מלמטה זה כבר סיפור אהבה – פינרלו דוגמה 65.1
אומנם לא פרי יצירתם של סיפורי פירנצה אבל אשתי מקנאה ברמות של שרה מבלפור. תוצר אמיתי של ייאוש קורונה – נקנו במחיר שחיטה בתחילת המגפה עם חור קטן במשולש הקדמי. עברו טיפול אצל המאסטר ג׳ורג׳ עם החלפה של הקראנק לאולטגרה חדשני, צמיגים של קונטי 5000 וטייפ-בר סקסי מלא גולגולות של צ’ינלי. והופ, יש מכונה עם רוב מערכות של 105, שוקלת 7.5 ק”ג ועלתה בטוטאל פחות מטריינר יד שניה של מאוכזבי קורונה.
על פינרלו אפשר לספר הרבה וחברי מלמעלה כבר נתן את עיקר הנקודות המאפיינות את המוטיב של החברה מטרוויזו. יצא לי גם לדגום את שאר האבולוציות שקידמו את דוגמה עד היום (חוץ מ F12) וישנן כמה דרגות של שינויים שהחברה עשתה לאורך הדרך. אמנם דגמים חדשים יותר מהירים, אבל החוויה היא אותה חוויה. נשאר רק להחליף את הגלגלים למשהו יותר קל, לדגם את המערכות כלפי מעלה ולרדת מתחת ל 7 ק”ג. או פשוט לקנות את הדוגמה 14 שכנראה תצא לשווקים שנה הבאה.
יואב גריבי
כמו ששף במטבח מתאים את מיטב המנות שלו לחומרי גלם עונתיים, כך גם אני מקפיד להעלות את עכוזי על זוג האופניים המתאים לעונות השנה, וכמו שף טוב אני תמיד נשאר עם מספר תבלינים קבועים שהופכים את המנה לשלי: 2 מתקני בקבוק בשלדה, מערכות הילוכים ובלימה מבית שימנו, אוכף פיזיק טונדרה והתאמת צבעים מחרידים ככל הניתן.
Trek Stache
בשבעת חודשי הקיץ שלנו (מאי-נוב’) אני בוחר במנת אבטיח קר ומשביע, מטוגן בשמן עמוק: המפלצת הירוקה שלי לשטח – אופני Trek Stache בני 5, על שם ה-moustache המפורסם של גארי פישר המפורסם יותר – מדובר בשלדת זנב קשיח ירוקה להפליא עם צמיגים רכים ברוחב 3″ ולחץ הזוי שנע בין 12 ל-16 PSI ונגיעות נכונות של ורוד ושפמים. מבחינתי, אלה האופניים הכיפיים ביותר שחברת טרק ייצרה אי פעם, עם 120 מ”מ וזריזות של שד טזמני, קרעתי איתם רגליים של רוכבי XC בסמרתון וצלחתי איתם תחרות אנדורו במשגב. הצמיגים הרחבים מייצרים אחיזה פנומנלית בתנאי הקרקע הגרועים בקיץ (דרדרת, מה זה? סלעים? טעים!), והלחץ הנמוך נותן שיכוך סודי ונהדר. חוץ מהפן התחרותי יש להם fun factor רציני, ופשוט כיף לצאת איתם סתם לטייל על חוף הים. אין לי מושג כמה הם שוקלים, זה גם לא ממש משנה.
אם הייתי יכול להחליף משהו באופניים זה היה לגלגלי קרבון (כי גלגל ברוחב 48 מ”מ עם צמיגי שמנים זה כבד) אבל בעיקר את מזלג ה-manitou עם מנגון הנעילה האידיוטי והארור Hex lock שנוצר ע”י מהנדס שונא אדם אי שם בגיהינום, והוא העול שעליי לשאת במשך כל ימי חיי על כך שאני נהנה כל כך מהאופניים.
ORBEA OIZ TR
בשאר חודשי החורף, כשהאדמה מהודקת והעתיד ירוק ומזהיר, אני מעדיף סושי שנחתך במדויק וכל רול נשקל בקפידה, ובוחר לעלות על אופני XCM שיכוך מלא מהירים. נכון לכתיבת שורות אלה אני עדיין מחכה לאופני החלומות הנוכחיים שלי, אורביאה OIZ TR בסגול-תכלת, פוקס קאשימה, מערכות XT, גלגלי קרבון של FIBER ועוד מטעמים. המטרת הסופית של ה-OIZ היא להביא אותי ל-BCBR, אבל עם הרבה פאן כמו סמרתון וטיולים בחו”ל בדרך. כרגע הם שוקלים 384kb ומה שהייתי משנה בהם זה את העובדה שהם לא אצלי כי טרם ייצרו אותם במפעל בספרד וכל מה שיש לי זאת הדמיה שלהם!!!
Cannondale Supersix Evo
וה-all arounder שלי – פיצה פפרוני עשירה שתמיד כיף לאכול – הם אופני הכביש שניתן לרכב גם בקיץ וגם בחורף, כי אספלט נשאר… אספלטי?
אחרי 5 שנים עם זוג הכניסה החלטתי שהגיע הזמן לעלות מדרגה, שוק היד השנייה בדיוק פרח ומצאתי לי הזדמנות בדמות ה-Cannondale Supersix Evo במחיר נאה שבו את ליבי. מדובר במכונת מלחמה קלילה במשקל 7.26 ק”ג כולל פדלים ומתקני בקבוק (הא הא אדם, ניצחתי), נהדרים בעליות, מישורים נטרפים תחת גלגליהם הקלילים ומערכת הילוכים חשמלית שעובדת מושלם שמייצרים לי חווית רכיבה רייסרית כמו שאני אוהב. בעיני זה העיצוב היפה האחרון של קנונדייל, שמ-2019 התחילו לייצר את הסופר שש בעיצוב הגנרי של תומכות אוכף נמוכות ודיסקים.
מכל הטוב הזה הייתי רוצה לציין במיוחד את הרפידות ופס העצירה של גלגלי הפולקרום, שנותנים בלימה מטורפת והרגשה שקרובה לדיסקים.
הייתי ממש שמח לחתוך מהם את ה-0.27 ק”ג ולהוריד אותם גרם אחד מתחת ל-7 קילו, אבל ברמות האלה כל שדרוג יעלה הון שאותו אני מעדיף לבזבז על אופני החורף שלי 🙂
אלעד פריזט
אופני השטח שלי הם Trek Slash 9.8, דגם האנדורו האגרסיבי של טרק עם 160 מ”מ מלפנים. באמצע השבוע אני והאופניים מבלים זמן איכות ברכיבות אורבן מטריפות בכל גוש דן ובסופי שבוע יוצאים עם עוד כמה חברים לשטח.
כבר במעמד הרכישה ציידתי את האופניים שלי בבלמים מדגם Saint של Shimano עם רוטורים גדולים של 203 מ”מ מלפנים ו-180 מ”מ מאחור, שיאפשרו לי לרדת את הירידות הקשות ביותר בשטח ויספקו לי כוח עצירה מקסימלי. מערכת ההילוכים היא מערכת 1X11 של Sram שבקרוב מאוד תוחלף למערכת 1X12 עדכנית יותר. השלדה עשויה קרבון מצוידת בגלגלי אלומיניום תוצרת Bontrager ברוחב של 30 מ”מ, עם צמיגים ברוחב 2.4 מלפנים ומאחור.
למפרט הנחמד נוסף שילוב של צבעים עזים והנה להם אופני אנדורו מדהימים ביופים (אני לא אובייקטיבי), שמוכנים לכל מסע או הרפתקה שאציב להם.
Trek Slash 9.8
לימי שישי בצהריים אני חמוש באופני טריאל תוצרת Ozonys שבגלגול הקודם היו שייכים לעודד מלר:
גלגל “20 מלפנים עם צמיג ברוחב 2.0, מאחור גלגל “19 עם צמיג ברוחב 2.6, שניהם מתוצרת Monty. הבלם הקדמי הוא Shimano XT מסדרת M8000 המוכר לכולם, ומאחור בלם חזק במיוחד תוצרת Hope מדגם Trial Zone שמיועד לאופני טריאל. הקראנק סט של חברת Trial Tech שכבר הספיק לעבור הברזה אחת בזרוע ימין.
OZONYS 20”
לסידורים בתוך העיר יש לי אופני כביש של חברת Trek מהדגם הבסיסי ביותר שמידי שנה גם נוסעים איתי לסובב כינרת.
עודד מלר
אני אוהב אופניים. מהשנייה שעליתי על דו גלגלי, אי שם ב 2008, זו הייתה אהבת נפש. כל סוגי הרכיבה מעניינים אותי. אני עוקב אחרי אליפות העולם ב XC, לא מפסיק תחרויות דאון היל ורד בול רמפאג’. אבל הכי הכי, זה רכיבת טריאל, זאת מתוקף היותי טכנוקרט בלתי נלאה.
מדהים אותי כל פעם מחדש לראות רוכבי טריאל כי הם סוג של מאתגרים את כח הכבידה, וזה גורם לי לרצות להיות חלק מזה כל פעם מחדש. לראות רוכב עומד במקום, בלי להוריד רגליים ואז קופץ עם האופניים לגובה? זה מפיל לך את הלסת כל פעם מחדש. וזה טכניקה טהורה. ועם קצת אימון – כל אחד יכול.
התחלתי לרכב טריאל בשלהי 2015 עם אופני סטריט שקניתי מיצרן סיני שהכרתי דרך עלי אקספרס, אחרי זה עברתי לאופני OZONYS “20 – שעברו כאמור לידי האחד והיחיד אלעד פריזט.
היום האופניים העיקריים שלי הם אופני טריאל מדגם OZONYS “24, עם ברקס אחורי של הופ טריאל זון, וקדמי מגורה MT5. זאת שלדת קצה שקניתי מהבעלים של המותג בצרפת. זה היה אמור להיות עסקת אופניים יד שניה, אבל הוא “עבד עלי” שלח לי אופני חדשים ומדוגמים. אופני 24″ בטריאל – זה סוג של פשרה. כי מחד רציתי גלגל הגדול ממידה 20″, ומאידך רציתי ברקס דיסק. לשמחתי מצאתי זוג מושלם, קל משקל ומהנה בכל אספקט של רכיבת טריאל.
MERIDA BIG NINE 3000 Hard Tail
לאחרונה חזרתי “לחטוא” ברכיבת שטח, בעיקר XC, בתיבול נגיעות טכניות. האופנים שבחרתי הם הארד טייל מבית מרידה BIG NINE 3000, עם שלדת קרבון קלילה שמרגישה בבית מהשנייה הראשונה, פול XT.
וכן… רכיבת טריאל עוזרת ומסייעת לשליטה על האופניים בשטח, אני מרגיש את ההבדל בצורה חד משמעית.
