הם באים בהרבה צורות, שמות וזהויות וכל טיפוס הוא מיוחד במינו. מספיק שאחד מהם לא נמצא – מרגישים בחסרונו ולא ניתן להחליף אותו באחר. הטיפוסים של רוכבי האופניים בקבוצות הרכיבה:
רוכבי שטח ישראלים – קווים לדמותם
מי שרכב אי פעם עם קבוצות רוכבי שטח ישראלים, בוודאי שם לב לתופעה מעניינת: כמעט כל קבוצה מורכבת ממספר טיפוסים בעלי הרבה קווי דמיון בין קבוצה לקבוצה. לפעמים אפילו עלול להיווצר רושם שיש ממש מבחני קבלה לכל אחת מהדמויות האלה ולא מקבלים יותר מאחד מכל סוג באותה קבוצה. לפעמים אפילו נמצא רוכב אחד שמאחד בתוכו מספר זהויות. החלטנו לערוך מחקר אנתרופולוגי של דמויות הרוכבים הישראלים והנה כאן לפניכם הממצאים.
שווה להצטרף לדיוור שלנו:
המעודכן
זהו טיפוס שמבלה לא מעט מזמנו באתרים ברשת בחיפושים אחרי החידושים בענף. חופר לעומק על חלקים, טכנולוגיות ורכיבי אופניים. קשה להתקיל אותו עם חידוש כלשהו שהוא עדיין לא שמע או קרא עליו. הוא ישלוף לכם מחיר ומשקל של כמעט כל פריט על אופניו גם אם תעירו אותו באמצע הלילה. כל הציוד שלו מטופל ומטופח ברמות לא הגיוניות והוא תמיד יגיע לרכיבה עם אופניים שטופים ומשומנים. במקרים לא מעטים “המעודכן” יחזיק באמתחתו יותר מזוג אופניים אחד על מנת להתאים את הכלי לסוג הרכיבה שהוא יוצא אליה.
המשדרג
אגדה רוסית מספרת שנובוריש רוסי מחליף רכב ברגע שהמאפרות בו מתמלאות. בעולם האופניים זה קצת שונה ולא רק מכיוון שאין לאופניים מאפרות. “המשדרג” הוא טיפוס מכור. מדובר באחד שמחליף אופניים בקצב שרוכב מין השורה לא מספיק להחליף זוג גרביים. הוא נמצא בחיפוש מתמיד אחרי הדבר הבא. זה יכול להיות סט גלגלים חדשים שיצא רק לפני שבוע בשווי של חצי מהאופניים, או אוכף חדש ומיוחד בעל משקל נוצה עם חורי אוורור אנטומיים.
יום אחד אתם תראו אותו עם כידון בצבע של הקסדה, או גלגלי שיניים במעביר האחורי שמתאימים לצבע של הפלטה הקדמית. לא תמיד ולא לכל שדרוג אפילו “המשדרג” עצמו מסוגל לתת הסבר הגיוני. הסיבה לכך, כנראה, שאין לזה באמת הסבר הגיוני. גם אחרי שלכאורה הכל נראה מושלם ומתאים לכל הצבעים, צורות וסגנונות, המשדרג יחליט שמיצה את הזוג הנוכחי ואתם תראו את האופניים שלו מוצעים למכירה באחד מהאתרים הייעודיים. הרבה פעמים “המשדרג” ו”המעודכן” הם אותו בן אדם. אצל חלק מה”משדרגים” מקורות המימון אינם ברורים ואצל חלקם הם מהסוג שהשתיקה יפה להם.
הפרקטי
חלק מהאנשים עלולים לקרוא לזה מינימליזם וחלקם עלולים אף לתת לזה כינוי קצת פחות נחמד: קמצנות. כך או כך, הטיפוס הפרקטי הוא אחד שמנצל את הציוד שלו עד תום ולפעמים אף מעבר. זוג האופניים שהוא רוכב עליו בד”כ יהיה ז”ק עם שלדה ממתכת לא מזוהה, או אופני שיכוך מלא בהם שם המותג כבר מזמן דהה ונעלם. לא תמיד הוא בעצמו זוכר מאיזה שנתון האופניים, כי ברוב המקרים הוא לא יהיה הרוכש המקורי. במקרים קיצוניים תראו אותו רוכב על גלגלי 26″ ובלמי חישוק, אבל זה כבר באמת מחזה נדיר בימינו. הרוכב הפרקטי מחליף צמיגים רק כאשר ניתן כבר לראות את הפנימית מבעד הסיבים. לא תראו אותו רוכב עם טיובלס, כי הצמיגים כבר מזמן לא מחזיקים שום דבר.
את רוב חלקי החילוף הוא רוכש מיד שניה ולא נדיר לראות אותו עם דברים שלא ממש מסתדרים ויזואלית. נעלי הרכיבה שלו חסרות צורה וצבע מרוב האבק והבוץ שיש עליהן. הפעם האחרונה שהיה אפשר לראות את שם המותג שלהן היה במדידה בחנות. תיק הרכיבה שלו יהיה סגור עם סיכת ביטחון, כי האבזמים כבר לא עובדים. למרות זאת, התיק יכלול הרבה חלקי חילוף מתוך ידיעה שהשימוש בהם וודאי. אם במקרה נמצאה שקית ג’ל בתיק, סביר להניח שהוא פג תוקף כבר כמה שנים.
ההיגיון של “הטיפוס הפרקטי” הוא שתחזוקת שבר היא התחזוקה היעילה ואין טעם להשקיע בדברים חדשים ועדכניים, כי בסופו של דבר מה כבר צריך בשביל לרכוב?
חולה סטרבה
מדובר בטיפוס שמצד אחד מכור למספרים ומהצד השני מאוד תחרותי. לפני שהוא יוצא לרכיבה, הוא בודק את המסלול ואת הסגמנטים בו, את הזמנים של רוכבים אחרים ואת הסיכויים שלו מולם. כל רכיבה אצלו מתועדת ומתוייקת. הוא מעודכן בכל רגע נתון איפה הוא נמצא בטבלת הדירוגים בכל הסגמנטים. אתם תמיד תראו אותו ראשון בכל עליה, אם היא סגמנטלית, או קטע טכני בירידה, במידה והוא מרגיש שיוכל להתקדם בו בדירוג.
הוא הרוכב שפונים אליו, אם רוצים לדעת כמה זמן נטו וברוטו רכבנו, מה המרחק, מהירות מירבית, ממוצעת ומנורמלת ומה הגובה המצטבר שטיפסנו. הוא עוצר שעון כשהוא משתין או אוכל על מנת לדייק. הוא יתעצבן אם רוכב חשמלי יתפוס לו את ה- KOM ולפעמים יפרגן לחולי סטרבה אחרים, אבל רק אם הם מתחתיו בדירוג.
המתחשמל
ישנן מספר סיבות המביאות רוכבי אופניים אנלוגיים לקבל החלטה הרת גורל לעבור לעולם החשמלי. אחת הסיבות היא היעדר כושר ברמה מספקת על מנת לרכב בקבוצה האנלוגית. הרוכבים המתמידים דואגים להתאמן בצורה סדירה ולשמור על כושר. חבריהם שלא מתחזקים את כושרם או עולים במשקל, מזדחלים תמיד בסוף ללא יכולת דיבור (הדופק בשמיים) ואפשרות להיות חלק פעיל בקבוצת רכיבה. תמיד מחכים להם בסוף כל עליה והם תמיד מעכבים את כולם בקטעים טכניים מאתגרים. הפתרון: חשמלי.
תופעת ההתחשמלות היא כמו חרמש – גוזמת את רוכבי העולם האנלוגי ומעניקה להם אפשרות להפוך את היוצרות. תארו לעצמכם רוכב כזה שפתאום גילה את העולם החשמלי, מסוגל לרכוב במהירות של הרוכב האנלוגי הכי חזק בקבוצה. כעת הוא אף יכול לנהל איתו שיח בנונשלנט על נושאים ברומו של עולם בלי לעלות דופק ולהתנשף. פתאום הוא הופך להיות זה שמחכה בסוף כל עליה וכבר מפסיק להזיע כשאחרון הרוכבים בקבוצה מגיע. לא פעם זה עלול לעצבן את הרוכב האנלוגי שמנסה להראות למחושמל הטרי שהוא עדיין יכול עליו. במקרים מסוימים, ימיו של המחושמל הטרי בקבוצה האנלוגית ספורים והוא רוכב בה על חשמל שאול, כי ביננו – מי אוהב שמראים לו שהוא כבר לא החזק?
המנווט
בתקופה הקדומה של מפות נייר, מכשירי ניווט פרה-היסטוריים ללא מפות והיעדר רשתות חברתיות, זה היה שונה לגמרי. בימינו, עם גישה חופשית למאגרי המסלולים ברשת, יכולת הניווט פחות קריטית. יחד עם זאת, בכל קבוצה יש את הנווט. זה אחד שתמיד יודע איפה משיגים את המסלולים הכי שווים, מתי הכי כדאי לרכוב אותם, איפה עוצרים להפסקת קפה ומתי מתקשרים ליאסר להזמין הקפצה. היה לו כבר מכשיר ניווט עוד בתקופה של המלחמה הקרה, למרות שהוא ידע להסתדר גם עם כוכבים ושעון חול. ברוב המקרים מדובר ביוצא קורס קצונה של אחד היחידות הקרביות ואפשר לסמוך עליו. היום יש זילות מסוימת למנווטים וניתן לא פעם לראות wannabe מנווטים שבאמצע השטח פותחים waze.
בגלל זמינות גבוהה מאוד של טכנולוגיות הניווט, ערך המניה של טיפוס “המנווט” הקלאסי ירד ומעמדו לא כמו שהיה פעם. יחד עם זה, מי שיודע להעריך את כישוריו האמיתיים, תמיד ישמור פינה חמה בלב לזן נכחד של המנווטים של פעם.
מכין הקפה בשטח
יש אומרים שרכיבת שטח אמיתית חייבת לכלול הפסקת קפה. לא קפה של מכונות קפה של תחנות דלק, או קפה מתרמוס שהוכן בבית, אלא קפה אמיתי המבושל בפינג’אן. שורשי תופעת הקפה השחור בשטח הולכים עמוק לתוך השירות הצבאי של הרבה רוכבים והיא מתלווה לכל סוגי פעילות שטח באשר הם.
מכין הקפה בשטח לרוב לא יהיה טיפוס קשקשן ולא תשמעו אותו מרבה במילים. הוא תמיד ידע איפה להדליק גזיה, כמה קפה צריך לשים, מתי להוריד את הפינג’אן מהאש ומתי אפשר להכניס סוכר על מנת שהקפה יצא מושלם. המהדרין סוחבים איתם כוסות זכוכית, קפה נחלה ירוק עם הל וסוכר חום. הם תמיד אוספים סביבם את כולם בזמן הבישול ולא שוטפים את הפינג’אן בסוף. זה כנראה המרכיב הסודי לקפה טעים בשטח. (אצלנו בפאנל יש תת זן אהוב ומוערך במיוחד של מכין הקפה: הוא מגיע עם סטייל איטלקי ומכין אספרסו משובח מפולים שנטחנו למקינטה בסוף הרכיבה).
לחצו פה להצטרף לקבוצה הסודית והשקטה שלנו בווטטסאפ:
אנחנו אוהבים את כולם
בין אם מצאתם את עצמכם באחת הדמויות המתוארות כאן ובין אם לאו, אנחנו לא מציעים לקחת את המחקר הסמי-מדעי הזה ברצינות רבה מדי. לא תמיד ולא הכל ניתן להכניס למסגרות נוקשות של הגדרות ותמיד יש יוצאים מן הכלל. מה שחשוב לנו שיצא מכאן הוא חדוות הרכיבה בשטח וקבלה של כולם, ללא קשר לקוטר גלגליו, רוחב צמיגיו ונפח סוללתו. לבד או עם קבוצה, ביער או בהרים, בארץ או בחו”ל – צאו לרכוב!
