מדור “קבוצות האופניים” מתמזג פה עם מדור “מסלולי כביש” לכדי כתבת מסלול + קבוצה: הפעם עם קבוצת Team Sila שמוביל רוכב העלית בוריס צוקרמן יחד עם מתן פוקס, ובה חבורה מגוונת של אוהבי רכיבה בכמה שפות: רוסית, אנגלית, וצ’כית! יש שם רבי מירושלים ואנשים שגדלו על שפֶּק חזיר טעים בצוותא על אופניים.
כתב וצילם: גיא חלמיש
אני לא סגור על איפה ראיתי אותם לראשונה: קבוצת אופניים שנראתה טוב ומוקפד עם מדים מעניינים בטאצ’ אפור וורוד.
אז צצה הקבוצה שוב בפייסבוק סביב תחרויות פיראטיות או ליגה קטנה שהיא עושה עם רוכבי WCR. הבנתי שאני חייב להכיר אותם, כי יש פה משהו מעניין שמתפתח!
Sila – “חזק” ברוסית ובצ’כית
מתברר שבוריס, מוביל קבוצת Sila מתאמן כבר 5 שנים באופניים. הוא החל בקבוצה רגילה וגילה די מהר שאיכות האימון ברמה האישית אינה גבוהה: שכן המאמן אינו באמת תופר תוכנית אימונים אישית לכל רוכב. כדי לייצר לעצמו התקדמות רצינית.
אגב לגבי המדים שלהם סיפרו בוריס ומתן שהרעיון היה שכל עיגול על המדים מופיע בגודל שונה וגוון שונה וההתלכדות של העיגולים מייצרת גוון משותף – בדיוק כמו הרוכבים בקבוצה, שהם שונים באופיים ויכולתם אך יש משהו שמלכד אותם יחד ומשותף להם- שזו הקבוצה עצמה.
הוא החל להתאמן אצל מאמן אירי בצורה ישירה באינטרנט (כ600 שקל לחודש למי שרוצה קשר וניתוח ביצועים יומי, וכ 400 שקל על בסיס רגוע יותר), והקים את הקבוצה הזו כמסגרת חברתית לרכיבות. אין ספק שרואים עליו שהוא מתאמן ברצינות: הרגליים-גזעים! לוק של רוכב מהקלאסיקות של האביב.
חינמי, חברתי
יש לי חיבה חזקה לקבוצות שקמו על בסיס אהבה והתנדבות של חבריהן בענף- כמו 300 וואט שסקרנו בכתבה קודמת, כמו קבוצת האופניים הבאר שבעית VCN שלקחה אותנו למסלול יבש גם בחורף. בוריס לא לוקח דמי ניהול על העבודה הכרוכה בהובלת הדבר הזה.
למרות זאת הקבוצה רשומה באיגוד האופניים (דרך חבר אחר שהוא גם מאמן) וחבריה מתחרים בתחרויות האיגוד. בוריס עצמו ועוד חבר- בעלית.
האופי – שקט ונעים
אחת הבעיות של חלק מהקבוצות (לא של טים סילה), אלא במיוחד היותר תחרותיות שבהן, שיש בהן אנשים… תחרותיים. עם האפיון הזה מגיעה לפעמים חבילה גם בשיח: הסתלבטויות הדדיות, מוחצנות. חוויה של שחייה בבריכה של טסטסטורון ואנשים שמחפשים חיזוקים כל הזמן שהם טובים יותר.
אבל בקבוצה הזו פגשתי חבורה של אנשים שמייצגת את ההפך מזה: שקטים, אדיבים, מופנמים אפילו. אולי אפשר לזקוף את זה לתמהיל של אחוז ניכר של אנשים שלא גדלו בארץ שגרם לתחושה הזו, ואפשר לזקוף את זה ליזמים והאופי שלהם שמייצר סביבה נעימה.
עדיין בבניה, בתחילת הדרך
הקבוצה עוד נבנית, אבל כבר יש לה גרעין קבוע. בימי שישי רוכבים יותר באיזור ירושלים-בית-שמש, ואחת לחודש מגיעים גם לאיזור השרון. באמצע השבוע: רוב הרוכבים מבצעים אימונים אישיים מסביב מגוריהם ומקום עבודתם כגון ראש ציפור, פארק שרון, בני ציון ועוד…
עדיין לא התגבשו שם מסורות של טיולים של כמה ימים או מחנות אימון, אבל אני בטוח שגם זה יגיע בהמשך.
הקבוצה נהנית משיתופי פעולה עם נותני החסות שהם “מייק בייק” חנות אופנים מאשדוד שחברי הקבוצה מרגישים אצלו בבית. היבואן הרשמי של קליף בר וגלי בלי עוזר להם, יש כאמור גם קשר רציף עם מאמן אישי (קני ווילסון Elevation Coaching) שתומך לא רק בחלק מהרוכבים אישית, אלא גם עוזר לאימוני קבוצה גם באופן כללי. בן עמי ביטוחים עוזר לקבוצה בנושאי הביטוח. היצרן הטיוואני Velocite גם תומך בקבוצה כאחד הספונסרים.
המסלול – “אל המרכז” (ק.מלאכי)
בהתחלה בוריס הציע לי להצטרף לאיזה 150 ק”מ- הוא בבניה של תחילת העונה כעת ורוכב רכיבות ארוכות ורגועות יחסית. אמרתי לו תודה, אבל אני בקיץ לא רוכב יותר מ4 שעות אל תוך החום… (למעשה גם בחורף, אבל בחורף אני משתמש בתירוצים אחרים).
רכבנו 98 ק”מ מאיזור איקיאה בראשון לציון ועד לקרית מלאכי. זה לקח לנו קצת יותר משלוש שעות נטו בקצב מכובד.
אופי המסלול הוא שילוב של חציית מושבים עם כבישים ראשיים פחות נעימים. היה איתנו הפעם רכב ליווי של חבר שהתנדב ללוות כך שזה הרגיש בסדר גם במקומות הראשיים. המושבים הרבה יותר נעימים לרכיבה בעיני ואני תמיד משתדל לחצות מושבים בכל מקום שאפשר לדלג כך על כביש ראשי. הקנס: באמפים להאטת מכוניות ולא מעט אספלט שבור – מתאים לאופני אנדיוראנס וקלאסיקות בלגיות.
אנקדוטה מהמסלול: הם רכבו פה בעבר ובקרית מלאכי הגיע מישהו ושאל אותם מאיפה הם. ענו – מהמרכז (כלומר ת”א). אז הוא אמר להם- פה זה המרכז, ת”א זה הצפון… גם בקרית מלאכי מקבלים הוכחה נוספת שאיינשטיין צדק.
בקרית מלאכי עשינו טעות ונכנסו לתחנת דלק מקומית כדי לשתות קפה. זה לא היה נעים- מקום מלוכלך, מלא סגריות על הרצפה ואווירה מדכאת ומוזנחת.
המשכנו משם לצומת מסמיה וגם שם תחנת הדלק לא היתה מקום יפה לעצור בו לקפה. מומלץ לתכנן מעט את המסלולים כך שיגיעו לאיזה נקודה יותר נעימה להפסקת אמצע הרכיבה – בטח יש כאלה באיזור ואנחנו פשוט לא הכרנו.
ואיך מצטרפים לקבוצה?
רמת הרוכבים שאני נתקלתי בה היתה טובה מאוד, ומדובר בחברה שמתאמנים ויכולים להחזיק קצב טוב. זו בהחלט לא קבוצה למתחילים. לעשות כ 100 קילומטר על קצת מעל ל3 שעות, זה אומר קצב טוב מאוד גם במסלול מישורי. דברו עם בוריס בפייסבוק…
כתב וצילם: גיא חלמיש
