כתב בייקפאנל יצא ללילה של אירוח דרוזי בצפון, שילב רכיבה עם אורי טירולר המייסד של “רוכבים בגובה- חופשות רכיבה ברמת הגולן” וכתב רשמים בהשראת משחקי הכס
מלך הצפון
לפני חודשיים הגיע מסר מהצפון שאורי טירולר איש היין – המנכ”ל לשעבר של הרי הגליל פתח מתחם קונספט המשלב אירוח דרוזי ברמת הגולן פלוס הדרכות וטיולי אופניים שתי אצבעות מהחרמון. אנחנו מטבענו סקפטים שהרי מה כבר בחור גלילי יכול לחדש לנו בעידן שבו כל המסלולים נמצאים במדיה החברתית, אבל טירולר הוא לא סתם בחור גלילי פשוט… He is the king of the north!
הצפון זוכר
סופשבוע אין לי, אז לוקח לי חודשיים למצוא חלון הזדמנויות וכשאם הדרקונים עולה לניסוי בגפנים בעין זיוון אני קופץ על הרכבת כדי להגיע ללילה בבריכת רם שבצפון רמת הגולן פלוס רכיבה משותפת. בריכת רם הינו אגם לוע הנמצא בכפר מסעדה שהוא אחד מארבעת מכפרי הדרוזים ברמת הגולן, מיעוט מהתושבים הדרוזים כאן בחרו באזרחות ישראלית מתוך הראייה בסוריה כמולדת ושאוטוטו חוזרים לסוריה שם נאמנותם תיבחן, כי The north remembers… אבל מאז המלחמה בסוריה יש עליה בדורשים אזרחות מתוך ההכרה שמעבר לגבול כבר אין מה לחפש או אם נמשיך בהומאז’, שם נמצאים ההלכים הלבנים. The white walker.
סובב בריכת רם
השליטה בשטחים סביב אגם הלוע הינה של תושבי מג’דל שמס. הכפר מסעדה במקור היה מקום מקלט- החורף של תושבי מג’דל שמס והוא צמח במימדיו לאחר המלחמה בה פונה אליו הכפר סחייטה, כפר דרוזי שישב על הגבול. בכניסה למתחם הלינה נמצא השוק המפורסם של הכפר, בו אפשר להצטייד בפירות הקיץ. מהשוק אפשר גם לרדת אל חוף הבמבוק שעל שפת האגם, לקחת סירה מהמזח לפאב צף על חביות בו אפשר לשתות בירה בשעת ערב.
בין שקיעת השמש לזריחת הירח
אם רוצים לראות שקיעה ניתן לקפוץ לצידו האחר של הכפר אל נבי אליה (אליהו הנביא בשבילכם) משם נפרש הנוף של עמק החולה והרי נפתלי, שביל הגישה אל הנבי הוא השביל המגשר לנמרוד בטיפוס הקלאסי לחרמון. במתחם של נאיל אברהים מטבח מאובזר, דשא ופינות ישיבה. הקווים המנחים: פשטות וחיבור לסביבה.
טירולר מפנק בבירה בעוד קרוב משפחה שלו אחראי על המנגל, אוויר של סתיו מקדם את פנינו בימים בה הלחות של אוגוסט רובצת במישור החוף, ממש שיר של אש ושל קרח. רגע אחרי הירח זורח מעל לאגם מעניק אור של ירח מלא לפני שאנו נערכים לשינה טובה ללא צורך במזגן לפני הערפל וקרירות הבוקר.
החורף מגיע לרמת הגולן
בשש בבוקר קר מדי לצאת לרכוב פה, במישור החוף אנחנו עדיין באוגוסט הלוהט והלח, כאן כבר מריחים את הסתיו ונערכים לימי החורף. The winter is coming… נקודת הפתיחה שלנו היא בגובה אלף מטרים, אנחנו מתחילים בטיפוס ארוך שמחלץ אותנו מלועו של הר הגעש, האגדה מספרת שמבריכת רם ישנו חיבור טבעי אל הבניאס ואפילו יש מידע סובייקטיבי על חליל של אל שאבד בבריכה ונמצא בעמק למטה אבל המדענים הוכיחו שאם היה כך הברכה הייתה מתרוקנת דיי מהר. טירולר מספק הסברים בארבעה מימדים: צמחיה, גיאולוגיה, מלחמת יום כיפור והדרוזים.
כיאה לכפר על צלע הר השיפועים בו אל בקעת יעפורי הם בלתי הגיוניים, דו-ספרתיים על גבול הקירות. מדי פעם המסלול נושק לשביל הגולן הממשיך לבוקעתא, הכפר המסורתי מבין הארבע. עוד רגע והנה הגבול ותחילתו של נחל סער לפנינו. אנחנו מתחילים בטיפוס מהחצר האחורית של מג’דל שמס. מימין גבעת הצעקות, הגבעה שידעה ימים רועשים יותר עומדת שוממה מאז הרשתות החברתיות, כשיש facetime כבר לא צריך מגאפון.
הירח זורח מעל בריכת רם
אל מגדל השמש הצפוני
מג’דל הוא הישוב הכי גבוה ברמה, בכיכר אנדרטה של סולטאן אל אטרש, המנהיג הדרוזי וחרבו שהצליח לגרש את הצרפתים במרד הדרוזים ב1925. סמטה ליד נמצאת חנות לממכר אלכוהול שנולדה עקב ריבוי קורבנות תאונות דרכים של מקומיים שחזרו שיכורים מקריית שמונה.
המטרים מצטברים במהירות ולאחר עשרה קילומטרים עם 500 גובה טיפוס מצטבר אנחנו נוחתים על מעלה גולני הסלול, הרגש אומר לטפס ימינה לחרמון, השכל דורש להמשיך שמאלה אל נחל גובתה, החצבים כאן החלו לפרוח ולבשר את בוא הסתיו. אנו חוצים את הכביש לפני נווה אטיב נפרדים מרכס החרמון ומדלגים אל עבר רכס נמרוד ואחריו ירידה ארוכה אל עין קיניה, הכפר הכי פחות מפותח מהארבעה. כרמי הכפר נושקים לכרמי נווה אטיב, חלוקת השטחים ברורה, מה שהיו שטחי הכפר הסוני גובתא א זית, עברו לנווה אטיב, מה שהיה של הדרוזים נשאר של הדרוזים.
טלפון מבועז גורם לנו לסטות מהמסלול ולנסות לחצות גדרות כדי להגיע אל הכרם, גדרות החזירים עוצרות אותנו ואנחנו מתקנים בכביש המכונה בסטראווה “קיר היציאה מעין קיניה לנבי חזורי 16.2%”. בכרם אנחנו פוגשים את בועז בבציר מוקדם ליין בוטיק עם בריקס 25 (ריכוז הסוכר בענב), יש ביקוש, איך אמר טיריון לניסטר “כל דבר משתפר עם קצת יין בבטן”
על יער אודם, עצי אלון והג’ובות שבו
תשע בבוקר ועדיין נעים ומוקדם לרדת לעמק אז אנחנו מטפסים חזרה אל מסעדה במקביל לנחל סער, הסגמנט באורך 1.6 ק”מ מנפק לנו 160 מטרים של טיפוס מצטבר, קרי עשרה אחוז שיפוע ממוצע. טירולר עם חשמלי ואני לוחץ חזק עם שאיפה סמוייה לחסל לו את הסוללה. שוב שיפועים לא הגיוניים ולאחריה שוטטות בין בתי הכפר אל יער אודם והאלונים השולטים בו: אלון מצוי ואלון תולע. היער הינו שריד אחרון ליער רצוף שכיסה את הגולן, היער נפל קורבן לפני כמאה שנה לבירוא היערות של הצ’רקסים, הללו חשקו באלונים לבניה.
כיום הצ’רקסים אינם אבל שרידי הטרסות ישנן ועליהם עצי אלון חדשים מה שמייצר רכיבה בשמש ומעברים של גלי אבנים בצל, כל מעבר כזה בחושך כמעט מוחלט הוא פוטנציאל להתרסקות. עשר בבוקר היער מוצל ומאפשר רכיבה, רוכבים בין הג’ובות של היער, הג’ובות הינן בורות עגולים ויש מעל עשרים מהם ביער, תורת הקונספירציה אומרת שמטאורים אחראים למכתשים הוולקנים האלו, המדענים לעומת זאת מיישרים קו וטוענים שאלו שרידים להתפרצויות געשיות והצטברות גז שנכלא והתפוגג כבר מזמן, אנחנו בורחים מהמסלול אל הג’ובה הגדולה, 250 מטר קוטרה והיא מהווה יעד מרכזי ביער למטיילים הולכים על שניים.
הירידה אל העמק
תחנה ראשונה הינה זעורה, מבני הבטון ששימשו כלש”ביה עשרות שנים רובצים נטושים בצידי השביל, אין יחידה שלא השאירה כאן חותם בדמות רקמות חיות. עוקף טנק, אנחנו בליבו של שטח אש, מנתקים מגע בירידה טכנית מפתיעה לעין פיט, הפחד חותך עמוק יותר מחרב, הנשימה נעתקת, טוסיק חזק אחורה, יש רק אלוהים אחד, ושמו מוות ויש רק דבר אחד שאומרים למוות: לא היום.
בייקפאנל בטלגרם, לחצו פה לראות את זה!
עשרות מכוניות חונות לצד מקור המים המרענן מעידים שבאוגוסט, בימי קורונה, אין לאן לברוח. טירולר מפתיע עם סינגל לצד הנחל בצמוד למחצלות הנופשים ואנחנו בציר הנפט לצד תל פאחר מתלבטים היכן לסיים את הרכיבה. חברת tyroler bike כוללת את אשתו גילי והבנים כך שהקפצה חזרה היא לא בעיה. לפני הטבילה בבניאס עוד רגע של היסטוריה, מולנו העמדה אליה נפלו כפרי בשל אורי אילן וחבריו שיצאו מגבעת האם למשימה בכפר שמעל.
The north always pays its debt
כמה שעות אחרי אני כבר בדרום עם טעם של עוד וקנאה קלה במי שמצליח לתת בריחה של סופשבוע, הצפון אף פעם לא מאכזב ותמיד נותן תמורה, רק מהרו נא, The winter is coming.
מאת: עזרא שהרבני
