אלה אופניים מלהיבים, זו עובדה: עוד לפני שהם הגיעו אל האספלט הם הועמדו בפינת הליטוף של חנות הדגל בטרק קדימה ורוכבים מסוקרנים עלו לרגל אל הדוכן שנראה כמו מזבח ועליו שתי יצירות אומנות שכולם רצו לגעת בהן: טרק מדון 8.
אופני המבחן הם למעשה תוצר פרויקט הדור החדש של אמונדה בטרק, שהצליח להיות מספיק אווירודינמי בשביל שיוותרו על המדון כשהוא יצא. זו גם אבולוציה של המדון 7 מ 2023 שכן השפה העיצובית מקורה במדון 7 באופן מובהק. נוצר איחוד: אופני עליות אווירודינמיים, דגם אחד מהיר וקליל, כמו שצריך. בכתבת הפרשנות פרטתי למה טוב שזה קורה – אופני העליות הם הבסיס של רכיבת הכביש. אין לטעות במדון דור 8: אלה אופני עליות. הם פשוט גם מהירים במישור.
כתבות אופניים מעולות בבייקפאנל בווצאפ. לחצו פה:
כתבה זו תתרכז ברכיבות המבחן והחוויה עם המדון 8, דגם האולטגרה 12, שלדת SLR בצביעת Project one בצבעי לידל-טרק, עם גלגלי Bontrager Aeolus 51. אל עמוד המוצר בטרק ישראל – במחיר של ₪45,990.
בפרק הקודם שתי כתבות בהן כל המידע העובדתי על הדגם החדש, וכן מבחן הגלגלים:
כל המידע על הפיצ׳רים והחידושים במדון 8 – הודעה לעתונות
פרשנות נוספת על Trek Madone 8 שלי בעקבות ההשקה- פרשנות – כתבה זו
ברור שתשומת לב כולם נמשכת לפה בגלל העיצוב המיוחד. זה לא רק ״החור״, זו גם העובדה שתומכות השרשרת מתחברות גבוה ולא צמוד לגלגל כמו אצל רוב דגמי העולם היום. המדון היו מופת עיצובי, במיוחד בקפיצת המדרגה של דור 6 אותו זכיתי לראות בהשקה בוויסקונסין. האמונדה, יש להודות היו פחות מוצלחים עיצובית אבל מצוינים תמיד לרכיבה. אז הגיע דור 7 של המדון והביא את השפה העיצובית הנוכחית לעולם ואת החור (Isoflow) המפורסם. דור 8 המשיך את השפה הזו ויישם אותה על אופני עליות ואירו מאוחדים, עם עוד כמה נגיעות כמו מערכת בקבוקים וקוקפיט חדש.
הקווים ישרים וקרביים מאוד. האווירודינמיות נראית פגז על אופני העליות האלה והם משדרים תחרותיות, חדות וטכנולוגיות מתקדמת. כונס האוויר באיזופלואו נראה קטן ופחות בולט מאשר במדון 7. לטענת טרק הוא מסייע לשיכוך אבל לא חשתי משהו דרמטי פה. זה לא דומה לשיכוך העבר של המדון עם האלסטומרים והמנגנונים המורכבים. אלה אופניים שהעין אוהבת וקל מאוד להתרגל אליהם.
צביעת לידל – טרק
אופני המבחן הגיעו בצביעת האדום צהוב כחול של קבוצת לידל-טרק המקצוענית. כמובן שזה מזכיר קצת את הצביעה האייקונית של אופני Look. יש לי יחס אמביוולנטי לסכמת הצבעים הזו, אבל בכביש היא נראית טוב, ממש טוב. יתרון מסוים שלה הוא האפשרות ללבוש סטים של בגדים תואמים לכל אחד ממגוון הצבעים הגדול פה – מרחב האפשרויות שלכם נפתח.
גיאומטריה
טרק הורידה בדור הזה את כמות המידות ושינתה מעט את הגיאומטריה. אופני המבחן הן אופני מדיום. בהשוואה לאמונדה הקודמים שבחנתי במידה 54 – השינויים העיקריים בגיאומטריה הינם:
ריץ קצר יותר: 38.4 ס”מ במקום 38.6 ס”מ (אבל טופ טיוב אפקטיבי ארוך יותר: 54.5 מול 54.3)
סטאק גבוה יותר: 54.6 מ”מ במקום 54.1 מ”מ
צינור ראש ארוך יותר: 13.6 במקום 13.1
אורך תומכות שרשרת זהה: 41 ס”מ
דרופ ציר מרכזי: 7 מ”מ (הפער בין צירי הגלגל לציר המרכזי)
טרייל 5.8 במקום 5.6 (מידה המתארת יחס המשפיע על זריזות ההיגוי בכידון)
כתבות אופניים מעולות בבייקפאנל בווצאפ. לחצו פה:
כל השינויים האלה מרמזים על אופניים מעט יציבים יותר, ויותר מתאימים יותר לקהל המסטרס: הטרייל הארוך יותר יציב יותר בהיגוי, הסטאק הקצר יותר בשילוב צינור ראש גבוה יותר, מאפשר פחות ספייסרים מלפנים והצבה לישיבה זקופה יותר. אבל אם אתם גמישים ורזים, ורוכבים תחרותי, אין שום בעיה לשבת נמוך ללא ספייסרים, ולהאריך את מרחק הכידון עם החלפה לסטם 11 או אפילו 12 – פיצוי על הריץ’ המתקצר.
המידות החדשות
במעבר למדון 8 גם הופחת מספר המידות ובוצע שינוי בגיאומטריה, מה שיכול לבלבל מעט לקוחות טרק נאמנים (רובם כאלה) שרוצים לשדרג. אז ננסה לעזור: בקנייה של אופניים חדשים, מה המידה הנכונה עבורך? אני בוחר לפי הריץ’ – המידה שמבטאת את מרחק הציר המרכזי מצינור הראש. זה המספר העיקרי אליו מתייחסים בבחירת המידה. באופניים הפרטיים שלי הריץ הוא 385 מ”מ ואני משתמש בסטם של 110 מ”מ. כל בחירה צריכה להביא אותי קרוב לחיבור שני המספרים האלה.
לפי הגובה, טרק ממליצה לי על מידה ML – משום שאני 175. הבעיה בהמלצה לפי גובה – הוא לא מדד מספיק כמדד בודד כדי לקבוע את גודל השלדה משום שהוא מניח דמיון בין כולנו מבחינת אורך הרגליים לעומת חלק גוף עליון (טורסו). לכן Trek הוסיפה את מדד אורך הרגליים (Inseam) ושני אלה ביחד עם הריץ יספקו לכם את המידע הדרוש להחלטה נכונה. נחזור לדוגמה: המלצת טרק למידה לפי אורך הרגליים (Inseam) שלי אומרת שאני צריך את מידה M הקטנה יותר. השלמה במבטים אל הגיאומטריה מראים שהריץ’ של המדיום קרוב יותר למה שאני רגיל אליו, אז הולכים על מדיום.
כעת רק צריך לוודא שהקוקפיט מתאים גם הוא. הסטם שמגיע עם האופניים אורכו 100 סנטימטרים. ידעתי שבמדון החדשים במידה הזו אצטרך לפחות סטם 110 ס”מ. הבעיה שהסטם והכידון ביחידה אחת משולבת מקרבון, יקר, ואין אותו במידות אחרות כרגע במלאי (בהמשך זה יסתדר). זו אחת הבעיות של כל האינטגרציה וחיבור חלקים: זה מאוד סקסי, זה נראה מדהים, זה קשיח יותר, אבל מאבדים את הפשטות המיידיות והקלות של התאמת אופניים לרוכב. כדי להחליף את זה צריך זמן סדנה יקר וחלקים יקרים לא פחות.
“צ’אנקי” – הכידון החדש
“צ’אנקי” (שמנמן) הוא הכינוי שלו בצוות המתכנן בטרק. והוא אכן שמנמן בחלק העליון ודי צר למעלה. לא נראה מאוד איירו ולדבריהם נוח יותר לאחיזה בזכות השמנמנות (אני חולק על כך). מה טוב בו? 3 דברים: המבנה החדש של ידיות הילוכים מוטות פנימה מציב את היד בהמשך ארגונומי נעים על כידון צר אווירודינמי. כך גם עושה הפינה הקטומה בפינה – מקום מושלם להנחת יד נוחה במקום החלק העליון המרכזי. הדרופים מתרחבים ומאפשרים אחיזה יציבה ונוחה בירידות מהירות ובסיבובים. אז יש פה כידון מצטיין בשלוש נקודות מגע (הודס, דרופים ופינה עליונה).
מה פחות אהבתי? החלק העליון “הישר” צר יחסית, כמעט ברוחב של כידון עגול וזה פחות נוח לאחיזה מחלקים עליונים אווירודינמיים שנראים כמו מדף שטוח ורחב. לכן הוא גם פחות נוח לשכיבה עם האמות בחיקוי תנוחת אירובר (אז מה אם זה אסור ב UCI). לבסוף, הוא בעל תצורת V עדינה, כלומר אינו ב 90 מעלות מהסטם לצדדים וזו זווית פחות נוחה לאחיזה. בדור הבא הייתי רוצה חלק עליון שטוח, קצת רחב יותר וישר – בקיצור את הכידון הקודם מהאמונדה.
בהזדמנות הזאת כבר החלפתי את המושב מהמקורי של טרק שפחות התאים לי, למושב הנהדר והמושלם של פיזיק אליינטה, גם הוא ביבוא של C.T.C, הפעם בגרסת השסע הפנימי. לצערי בעת המבחן לא היו עדיין בארץ הבקבוקים האווירודינמיים המיוחדים של טרק. הם חלק בלתי נפרד מהייחוד העיצובי של האופניים והיה מעניין לבחון את המערכת הזו, כמה קל להוציא ולהכניס, איך זה עם בקבוקים רגילים וכו’.
עליות, ירידות ומה שביניהן (מישורים)
זה אכן מרגיש מהיר קשיח אפקטיבי: טופ תחרותי. הכידון הצר והשלדה האווירודינמית משודכים לגלגלי 51 Aeolos Pro כמובן. שאלו אותי בהרכבת האופניים למבחן האם ארצה גלגלי עליות קלים יותר בעומק 30, ברור שלא – זה מצטלם הרבה פחות טוב, גם אם המשקל היה מופחת מה 1590 גרם של גלגלי המבחן. היות וכבר יש מבחן מפורט על הגלגלים האלה אתם מוזמנים אליו לקרוא יותר.
בעליות מורגש בהחלט ה-DNA של המדון החדשים: העובדה שאלה למעשה אופני עליות בשמלה אווירודינמית חדשה. קל להזיז אותם מצד לצד, והם מגיבים וחדים ובמיוחד מאוד קשיחים צדית. כמו שאופני עליות אמיתיים צריכים להיות. מצד שני יש בונוס של אוירודינמיות נהדרת גם בירידות ובמישור.
במקביל, שמחתי מאוד שלא לחוש תחושת “קרש” מוגזמת ומשקל מוגזם האופייניים לאופני אוירודינמיות בעלי פרופילי צינורות רחבים “של פעם”. עדיין יש כמה יצרנים שתקועים מאחור בעניין הזה: סקוט, סרוולו, ג’יאנט – שעוד מציעים שני דגמים בליין. אם אתם מתכננים לקנות כאלה, קחו בחשבון שני דברים: לטרק יש עכשיו הנחות גדולות על מדון 7 האווירודינמיים הקודמים שפסק ייצורם, ושנית אם הם יחסלו את שני הדגמים גם כן (אני מעריך שזה יקרה) המחיר של שלכם יפול.
בירידות טסתי משום שהתנגדות האוויר נמוכה. הכידון מתרחב למטה ולמרות שהוא צר למעלה יש תחושה בטוחה ויציבה בדרופים במהירויות גבוהות. אודה כי לצערי בגלל הסטם הקצר שהציב אותי פחות אופטימלי על האופניים, יכולתי לחוש את פוטנציאל הניהוג בירידות מהירות, אבל לא לשחרר לגמרי. זה מקרה פרטי – אם הייתי עם סטם 11 זה היה פיקס גם עבורי.
נבדקו גם בצובה
Shimano Ultegra 12
על האופניים הותקנה Shimano Ultegra R8100 עם 12 הילוכים, שזה הדבר השני המסמל פריט בעדר של רוכבים בישראל (אחרי הראשון: קעקוע של איירונמן). פעם עוד ראית בכביש קצת דורה אייסים, לא מעט 105ים. אבל דומה ששימנו הביאה את כולם אל מקום אחד בלעדי – אולטגרה. פה אנחנו במבחן האופניים אז לא נעמיק מדי בהקשר הזה שרבים כבר מכירים ממילא מהאופניים שלהם. כצפוי היא עבדה מעולה. הטעינה מהחנות הספיקה לכל המבחן עם עודף. ה 12 לא הגדילו לי טווח לעליות מעבר למה שאני מקבל ב 11 אבל דומה שכן יצרו מעבר הדרגתי יותר בין ההילוכים לקדנס רציף וקבוע וזה היה נעים. לא מאוד חשוב, אבל בסדר… אם זה הסטנדרט, סבבה.
אני אדיש לאלחוטיות הידיות (עוד שתי סוללות מטבע נדרשות כשיגמרו), אבל אוהב את העובדה שיחידת הניהול שהיינו מחפשים את הדלת אליה בשלדות, עברה אל המעביר – שם נמצא ממשק הטעינה השטוח, כפתור ההפעלה, ולד שמראה את מצב הסוללה אם לא חיברתם את המערכת לגרמין. ידיות המעצור נוחות במיוחד באחיזה עליונה על ה Hoods אבל פחות בגישה לעצירה מהדרופים – שם הן טיפה רחוקות כמו שהן מהקופסא, והעצירה מתחילה מוקדם מדי לטעמי אבל אפשר לכוון את זה. לחובבי הגאדג’טים – ניתן לתכנן את הכפתור הפנימי העליון בהודס שיגיב לפעולות שונות נוספות – למשל שיפעיל את פעמון הכידון של הגרמין 1050 החדש. ניתן גם לבצע חיבור אוטומטי בתכנות המערכת להורדת שני הילוכים או העלאת שניים כשאתם מעבירים גלג”ש קדמי (אני אוהב לשלוט בזה כמו פעם בעצמי).
וידוי אישי מהלב
היחס לאופניים הוא הרי דבר אישי, סובייקטיבי לגמרי. כשאני בוחן אופניים אני מנסה לבודד את היחס שלי למוצר ברמה הזו, ולנתח אותו עבורכם בצורה אובייקטיבית. אני כותב לא לעצמי אלא לקהל המטרה שלהם. למי שאוהב את המותג שאותו אני בוחן, ואני מנסה להתחבר גם לנקודות מבט נוספות על שלי. אני מודה שבליין הכביש של השנים האחרונות, לא מצאתי את עצמי בטרק: המדון בדורות הקודמים היו אופניים אווירודינמיים טהורים – זה לא מתאים לי (הקטע האווירודינמי הכבד). גם האמונדה שלכאורה מכוונת אלי, לא דיברה אלי, למרות שאלה אופניים מעולים. זה רק על עניין סובייקטיבי שלי של עיצוב: ברמה האסתטית לא התחברתי. בניגוד מוחלט למדון, לא ראיתי הרבה חשבונות אינסטגרם המציגים את האמונדה כמוצג אומנותי וצביעות מגניבות שלהם. הם אופניים מוצלחים ותכליתיים אבל בעיני לא עוצבו בצורה מרגשת. כעת, סוף סוף בדור 8 של המדון, טרק הצליחה לפרוץ דרך חדשה. לראשונה גם באגף הכביש של טרק נוצרה שפה עיצובית מעניינת ומקורית לאופני עליות (שהם גם אווירודינמיים, בסדר, בסדר…). Trek Madone 8 מציגים אופי חדש ומסקרן. והוא גם נכון והרמוני. המבט לא משתעמם.
מחשבה מעניינת הייתה לי כשרכבתי צד לצד עם כמה מבעלי פינרלו דוגמה, אופניים שיש עליהם קונצנזוס שהם יפים מאוד. הדוגמה היא אולי המועמדת העיקרית להתחרות במדון על הכיס של בעלי התקציב בישראל. רכבתי לצידם, והיתה לי התלבטות – האם הייתי מעדיף את העיצוב האיטלקי או האמריקאי? מה שבטוח הוא שיש פה שתי גישות עיצוביות שונות לגמרי: אחת אומנותית עם קימורים והשנייה מדעית עם קווים ישרים וזוויות. מה אתם מעדיפים? הגיבו בתגובות לכתבה בפייסבוק של בייקפאנל.
הסילואט מזוהה מיידית – התחלה טובה למבחן עיצוב!
אם יש לכם היום מדון או אמונדה – לשדרג?
לקוחות טרק הם מהלקוחות הכי נאמנים שאני מכיר. מדובר באנשים שמוכנים לשלם קצת יותר על איכות, שירות ואחריות ברמה אמריקאית. הם עוברים מדור לדור ב CTC שהיא בית האופניים שלהם, של הקבוצה שלהם ושל המאמנים שלהם. אם אתם היום בעלים של אמונדה או מדון – האם כדאי לעבור לשלדה החדשה? אהיה ישיר ממש:
אם אתם בעלי מדון דור 6 ומטה, ללא ספק כן: קיבלתם החזר השקעה, עשיתם את שלכם על האופניים ועכשיו תתקדמו להנאה אמיתית מרכיבה גם בעליות.
אם אתם בעלי מדון 7, מממ… רק קניתם אותם! היתרון בעליות וכנראה גם בחוויה של ניהוג אופניים קלים בהרבה ענק, אבל תפסידו המון כסף בהחלפה. אז אם אתם לא מטפסים הרבה, תמשכו איתם כמה שיותר. השלדה מעודכנת עיצובית, יפה, מודרנית מאוד.
אם אתם בעלי אמונדה – ברמה הפונקציונלית, לטעמי פחות קריטי משום שהם מעולים, מטפסים היטב, וחסכון 77 השניות לשעה בזכות האווירודינמיות החדשה (במהירויות של מקצוענים) כנראה לא ישנה לכם את החיים. אבל ברמה הרגשית והעיצובית – ברור שכן. המדון 8 יפים ומיוחדים יותר.
ואם כבר מדברים על “אם אני קונה היום” אחלוק איתכם תסכול: כשאני קניתי את האופניים שלי – מאובזרים בדורה אייס, גלגלי 1350 גרם, במשקל 6.8 קילו, לפני כ 10 שנים, הם עלו כ 25,000 ש”ח – דרג עליון. היום אופני דורה אייס וגלגלים קלים במשקל כזה יעלו כ 60,000 ש”ח. זה לא הגיוני ומתסכל. האופניים במבחן, דרג אחד למטה מהקצה, מתומחרים ב 45,990 לפני הנחות קבוצות ומועדון.
מדון חדשים ל 2024 – סיכום
בשלדה המאוחדת (מדון/אמונדה) יש דיוק ובשלות: בהגדרת המוצר, בעיצוב הרמוני עם מראה מהיר, בייחודיות ובביצוע אווירודינמי במיוחד. כנראה שהבשלות הזו, גם נתנה לטרק את האומץ להחליט לאחד את הדגמים. Trek Madone דור שמיני, סוף סוף מצליחה לסמן את כל הצ׳ק בוקסים בדרישות. דגם שעושה לך חשק לרכוב עליו ושתהיה גאה להיות הבעלים שלו. מטפס מעולה, שוקל מעט, מהיר מאוד, וגם מגיע עם אבזור מצוין ואחריות וגיבוי יצרן ויבואן המייצרת שקט נפשי.
אסתכן ואומר: התחזית שלי היא שלפנינו שנים של יציבות לא אופיינית בליין הכביש של טרק שידע החלפות מודל די דרמטיות בשנים האחרונות. אני מנחש שהדור הבא יציג שינוי הדרגתי קטן יחסית, כמו שראוי שיקרה כשהמוצר שלך מתייצב ונעשה נכון ומדויק. זה זמן טוב לעבור לטרק.
כעת רק צריך לוודא שהקוקפיט מתאים גם הוא. הסטם שמגיע עם האופניים אורכו 100 סנטימטרים. ידעתי שבמדון החדשים במידה הזו אצטרך לפחות סטם 110 ס”מ. הבעיה שהסטם והכידון ביחידה אחת משולבת מקרבון, יקר, ואין אותו במידות אחרות כרגע במלאי (בהמשך זה יסתדר). זו אחת הבעיות של כל האינטגרציה וחיבור חלקים: זה מאוד סקסי, זה נראה מדהים, זה קשיח יותר, אבל מאבדים את הפשטות המיידיות והקלות של התאמת אופניים לרוכב. כדי להחליף את זה צריך זמן סדנה יקר וחלקים יקרים לא פחות.
בהזדמנות הזאת כבר החלפתי את המושב מהמקורי של טרק שפחות התאים לי, למושב הנהדר והמושלם של פיזיק אליינטה, גם הוא ביבוא של C.T.C, הפעם בגרסת השסע הפנימי. לצערי בעת המבחן לא היו עדיין בארץ הבקבוקים האווירודינמיים המיוחדים של טרק. הם חלק בלתי נפרד מהייחוד העיצובי של האופניים והיה מעניין לבחון את המערכת הזו, כמה קל להוציא ולהכניס, איך זה עם בקבוקים רגילים וכו’. 
