סינגל ואדי ערה (בשמו הרשמי: סינגל יער עירון) מחזיר את הרכיבה לשטח שנשכח – ומציע מסלול חדש עם נוף פצוע, תכנון חכם, ופוטנציאל למפגשים ומענה לתושבי השרון ועמק חפר. הוא עדיין בתהליך התגבשות, אבל כבר עכשיו עינב וגיא הזמינו את גיאחה להתרשם. קבלו אותו:
ואדי ערה הוא לא סתם עוד כביש שעוברים בו ליד כפרים ערביים – זהו מעבר היסטורי מהותי שחיבר בין החוף לעמק יזרעאל והגליל הרבה לפני שווייז ידע להמליץ עליו כנתיב המהיר ביותר. הנוף בו מגוון, היערות משובצים במרבדים של ירוק משובח, ובתוך כל זה פזורים כפרים שבהם מתקיימת סצנת רכיבה מפתיעה ומלאת חיים – קבוצות, חנויות, תרבות אופניים משגשגת (לצד פשע, זיהום הסביבה, והזנחה מפלה). יהיה מעניין לראות האם יהיה פה מפגש בין רוכבים יהודים וערבים, שיחזק דו-קיום דרך הצמיגים – כמו שקורה בהצלחה במסלולים כמו בסינגל עין רפא ובשבילים שסביב אזור שפרעם.
המסלול
להורדת קובץ GPX לחצו פה (יש לחלצו מתקיית זיפ לפני העלאה לגרמין)
לזכרם של הסינגלים במענית
כרוכב, לאזור הזה יש בשבילי גם היסטוריה – והיום היא בעיקר נוסטלגית ומעט עצובה. פעם, אזור הסינגלים של מענית היה אחד ממוקדי הרכיבה השוקקים והחשובים לרוכבי המרכז והשרון. הבעיה עם השרון היא שאין בו יותר מדי אפשרויות לרכיבה אמיתית, ומענית היה פתרון מושלם – שעה וחצי של סף אנאירובי טהור, בלי להיתקע בפקקים או להזדקק ללוגיסטיקה מסובכת.
אבל אז באה חריש. העיר המתפתחת אכלה לארוחת בוקר את הסינגלים שלנו, מרחה עליהם נדל"ן וכביש גישה חדש לעיר שנסלל בימים אלה, ובלעה נתח משמעותי מהשטחים הירוקים היפים שעליהם רכבנו. כך נותרנו – רוכבי השרון ועמק חפר – עם צורך גובר להעמיס את האופניים על הרכב ולנהוג מרחקים כדי למצוא שבילים ראויים: חורשן, הכרמל, חורשים, או למי שמתעקש – מעבר להם.
לכן, כשעינב וגיא, חבריי מקיבוץ ברקאי, עדכנו אותי על מה שקורה עכשיו באזור – שמחתי. מסתבר שקק"ל לקחו יוזמה, ובמקביל לעבודות התשתית, אנשי הסביבה כבר משמישים את השטח מחדש. האם סוף סוף יש תקווה לחזרה של רכיבה ראויה לאזור הזה? ימים יגידו, אבל האופק נראה מבטיח יותר.
מאיפה מתחילים
לא רכבנו מהמבואה העיקרית ליד הכניסה למחצבה מכביש 65, כפי שהשביל תוכנן להיות במקור, אלא שאלתרנו על בסיס מה שכבר נבנה ממנו. היות והתחלנו מקיבוץ ברקאי הרכיבה נמשכה 26 קילומטרים רובה בסינגלים ועלינו כ-430 מטרים ורטיקליים.
אגב, ברקאי זו נקודת פתיחה מומלצת לכולם, ולא רק בגלל הנוחות – אלא כי יש שם עגלת קפה פתוחה בשישי אבל גם בשבת. תופעה נדירה במחוזותינו, שבהם פונדמנטליזם משיחי חודר למיינסטרים הישראלי כמו שרשרת חלודה ומוזנחת שהותקנה על אופני קרבון איכותיים. אז מי שמחפש גם רכיבה טובה וגם אספרסו וכריכים טובים אחריה, ברקאי זה המקום.
לופ קצר ולופ ארוך
הסינגל מתחיל ממש ליד כביש 65, וזה אומר דבר אחד – רעש. שאון בלתי פוסק של מכוניות, משאיות וכל מה שהופך את ואדי ערה לציר תחבורה עמוס. רכבנו ביום חול. בשבת – קצת יותר שקט. לשמחתי, ככל שהתקדמנו ברכיבה, הקקופוניה המכנית נעלמה והוחלפה בשקט המוכר של היער – הסימן הברור לכך שאתה סוף-סוף במקום הנכון.
ההתחלה הרשמית של השביל תהיה בסמוך לכניסה למחצבה הגדולה, שם קק"ל מתכננת להקים אזור שולחנות פיקניק ויער נגיש. משם, הרוכבים יוכלו לבחור בין שתי אופציות: הקפה קצרה וידידותית – פתרון מושלם למשפחות ולרוכבים מתחילים, והקפה ארוכה יותר למי שמחפש קצת יותר דופק והרפתקה. המודולריות הזו היא הברקה של מתכנני השביל – הם לא רק חופרים תוואי בשטח, אלא גם חושבים על הקהל הרחב. בין אם אתה רוכב מנוסה שמחפש לשייף מיומנויות או הורה שמנסה להוציא את הילדים לאוויר הפתוח – יהיה לך מה לעשות כאן.
נקודות עניין לאורך השביל
ההקפה הארוכה תוביל אתכם מזרחה, לאורך הרכס המשקיף על ואדי ערה, ואז תתנתקו ממנו ותחליקו דרומה לכיוון ברטעה – כפר חצוי, שבו קו הגבול של 67 עובר כמו הזדמנות נוצצת הקוראת למבריח. אנחנו עמוק בשטח שלצדו מובלעת: שטח פלסטיני שנלכד בצד הישראלי של הגדר, עם תושבים שאינם מחזיקים בתעודות זהות ישראליות – סוג של מרחב לימינלי בין יש ואין.
ככל שמתרחקים מכביש 65, הרעש הולך ונמוג, ושקט אמיתי תופס את מקומו. כאן התחילה החוויה שהכי נהניתי ממנה ברכיבה. עינב, המדריכה שלי היום למודעות לדברים יפים, מצביעה מדי פעם על פריחה – צבעונים וכלניות בשלל צבעים משובצים בין הצללים. השמש הנמוכה משחקת באור וצל, מציירת על היער כמו במאי המתכנן את התמונה הבאה.
הדרך חושפת עוד שכבות של נוף וסיפור. אום אל-קוטוף מתנשאת על הגבעה במסגדיה הציוריים, חריש מתוחה על הרקע, אבל מעל הכל, כמו שריטה בולטת על נוף ההרים – המחצבה הענקית. קשה לפספס אותה. היא פוצעת את הטבע בפסים של חציבה אכזרית, רעשי העבודה שלה נשמעים למרחק, ואבק החציבה הופך למטרד לתושבי הסביבה. אי אפשר להתעלם ממנה.
בעיה, המחצבות האלה… אבל גם צריך אותן. מה נעשה? להפסיק לבנות כבישים ובתים? זו הדילמה הקבועה של הפיתוח מול השימור. רק מציאות שמזכירה לנו שכל תוואי נוף שאנחנו רוכבים בו הוא זמני, תמיד עלול להשתנות – לפעמים לטובה, לעיתים פחות. תשאלו את הסינגלים של מענית…
חווית הרכיבה – קושי, אופי וכו'
רכבנו בסינגל בזמן שהוא היה עדיין בבנייה ולכן אני לא רוצה לשפוט אותו לחומרה. יש עוד דרך לעבור ויש עוד גלגלים שצריכים לשטח ולשפר ולהדק את המסלול. יש ברמים שעוד צריך לדייק ויש מקטעים שצריך עדיין לפרוץ. אבל הגיאוגרפיה של המקום היא אותה זו שתהיה גם כאשר הסינגל יהיה מוכן. והיא לא תמיד קלה לרכיבה. אני צופה שיהיו כאן שתי בעיות עיקריות: הראשונה היא מהפרות, ובכאלה נתקלנו לא מעט גם ברכיבה הזו. הן בפרות עצמן וגם במתנות שהן משאירות לנו על הסינגלים: מתנות ירקרקות ומשפריצות שיוצאות להן מהתחת.
השניה היא גם כן מהפרות: לא רק מוקשים הן משאירות, אלא גם עקבות. וכאשר עדר של פרות עובר על סינגל שאדמתו רכה מהגשמים, הוא מייצר שביל טרטור שיבדוק את כל הברגים של האופניים שלכם ועמידותם. גיא הציע שנזמין לפה את כל גיבורי הגראבל שטוענים שאפשר לרכוב עם זה בכל מקום – שיהנו גם הם.
אני הזיתי פנטזיות בהקיץ בקטעים האלה, שהיה יכול להיות ממש נחמד אם היו ממלאים אותו בשכבה עליונה של ציפוי חלק בסגנון הסינגל של יהל… ומצד שני בזכרונות מבעיתים מהטרטור של סינגל הגלבוע. כמו כן באזורים מסוימים יש את הצמחיה הזו, שאם קק"ל לא ירסנו בצורה משמעותית, היא תעלה ותגבה באזור האביב לכדי קושי של ממש לעבור דרכה.
לסיכום: רכיבה חדשה מגוונת לנו את החיים
זה לא מסלול של "שבילים מהירים" קלאסיים אלא יותר כזה שדורש אינטראקציה מתמדת עם השטח בגלל האבנים המשוחררות והסלעים. הוא מאלץ אותך לעבוד – לדווש בעליות, ולשים לב למשקל הגוף בעיקולים כדי לשמור על אחיזה במקטעים רופפים. זה הופך אותו למעניין ומאתגר, אבל גם למסלול שלא יתאים לכל אחד. הייתי מתייג אותו כמתאים לרמה בינונית (אל דאגה, כבר ראיתם מסלולים טכניים ממנו – זו בכל זאת קק"ל).
בשורה התחתונה: משמח!
אני מאוד שמח לראות עוד אזור סינגלים לרכיבה שחוזר לגדולתו אחרי שזו נלקחה ממנו. הסינגל החדש של אזור ואדי ערה ממלא משבצת גיאוגרפית (ומרחק נסיעה) חסרה בין אזור חורשים לאזור החורשן. הוא מגדיל את מגוון האפשרויות שלנו, ואולי הוא גם יאפשר מפגשים חדשים עם רוכבים מגוונים מהאזור.
התכנון שלו בהיבט של בחירת הקו וכיצד ההקפה מתפתלת ומסתובבת ומציגה את כל האזור הוא תכנון נהדר שמייצר רכיבה מגוונת במגוון גדול של מפנים וכיוונים, עליות וירידות, נקודות תצפית, ותחושה של טיול.
נזכיר, שהעבודות להכשרת הסינגל (נכון למועד כתיבת כתבה זו – תחילת חודש מרץ 2025) טרם הסתיימו אז הרכיבה היא על אחריותכם בלבד.
צפויות עוד עבודות הנגשה של הסינגל הותיק שמדרום למחצבה (כרגע הוא מעט יותר טכני למקובל בקק"ל) וגם עבודות המשך של הסינגל שיגיע ככל הנראה למבואה שתתחיל בעיר חריש – אבל הפריחה בעונה הזאת של השנה מצדיקה ביקור ראשוני חרף זאת.
כתב וצילם: גיאחה
לחצו פה לערוץ הטלגרם של בייקפאנל
