בפרק הזה של סדרת התוכן “מנהיגי סוף השבוע”, גיא חלמיש קיבל הזמנה לרכוב עם החבורה החשמלית של אלמוג. ולא סתם חשמלית: פה לא תמצאו דיבורים על “אני רוכב רק ב Eco”. זו חבורה חשמלית בלי להתנצל על המצב החזק ביותר.
הענף הזה חי במידה רבה בזכות פועלם של מנהיגי הסופ”ש: אלו הם מובילי הקבוצות הוולונטריים. הם מנהיגים של חבורות רוכבים והם משקיעים המון מזמנם וממרצם כדי להעשיר את סופי השבוע שלנו ברכיבה ושמחה. בסדרת כתבות חדשה, אצטרף למסע רכיבה עם הקבוצות הלא פורמליות. אתחיל בקבוצות שמכיר לנו רועי שבילי, מנהל תחום האופניים של ד.ל.ב מוטוספורט מבית לובינסקי –KTM/BH /Whistle ונמשיך משם.
אלמוג הוא קודם כל רוכב
מקטע מהיר של שנינו והוא צמוד לי על הזנב כמו דבק. נכון, הייתי עם אופני BH קלילים בתחילת רכיבה ראשונה שעוד לא הותאמו לגמרי למשקל שלי, אבל זה תירוץ- אלמוג הוא רוכב טכני מהיר ובעל שליטה מעולה. אני ממש משתדל, אבל לא מצליח לברוח ממנו. הוא מוביל בקבוצה לא רק בזכות ההשקעה, היחס לכולם, ההפקות של האירועים והרכיבות אלא גם ב”סמכות של רוכב” שבסוף נמדדת על הסינגל ולא בדיבורים.
אלמוג וה Whistle היפהפיים שחורים-מוזהבי קשימה שלו
התחלנו “ברגילים”
אלמוג מונסטרסקי החל לפני 10-12 שנים ברכיבה רגילה לא חשמלית, או “ברגילים” כמו שהוא קורא לזה. הוא מטבריה וחברי הקבוצה מגיעים מהסביבה. נתי הוא יד ימינו והם מצרפים ומשדרגים ביחד את הציוד.
נתי מדגיש: “שתדע שאני מייסד הקבוצה החשמלית” כלומר היה ראשון להכניס את החשמלי כשהאחרים היו עוד “רגילים”. אלמוג מספר: “ראיתי את הפוטנציאל, רכבתי, עשיתי סיבוב ושחררתי את כלי היוקרה הלא חשמלי שלי. היו פה הרבה אנשים שאמרו שאף פעם לא יעברו לחשמלי, יוני בראשם, ולאט לאט כולם נפלו”.
יוני: “בחיים לא אעבור לחשמלי”
יוני: “מגיעים לזה אחרי שאתה רוכב שנים בכלי רגיל. עברנו מה 26 ל 29 ואז 27.5 ועוד פעם ל 29. לחשמלית עברתי אחרי תקופה ארוכה שהחזקתי שני כלים, רגיל וחשמלי, ובחרתי ביניהם לפי הקבוצה שאיתה רכבתי (קבוצה חשמלית וקבוצה “רגילה”). הכלי הרגיל נמכר, והיום אני מחזיק שני חשמליים אחד לי ואחד לבן שלי”. הקבוצה גילתה שהחשמלי כיף, מייצר גם עבודת כושר, ומאריך את הרכיבות עם יותר חיוכים וזה הוביל עוד אנשים פנימה בתהליך.
לחברים פה יש ברזומה נקודת זכות גדולה, שכן מהסיפורים של החברה אני לומד שסינגל יער שוויץ (ליד טבריה) החל ביוזמה של אלמוג, ותודות גם לתומר ושמוליק. הם עבדו לבד בהתחלה בתאום עם קק”ל, ואז הגיע המיני באגר עם מתכנן ועשו אותו כמו שצריך.
“ערן-פרה” החל לחיות
אלמוג: “ערן, הבאתי אותו, לא היה חי לפני… מאז שהבאנו אותו, החל לחיות והתחיל לשחרר כסף קצת. בהתחלה הוא אמר שאף פעם לא ישדרג או יחליף אופניים, וזה כבר זוג שלישי והרביעי בדרך…” (צוחקים).
“יואב- הוא חדש חדש. הגיע ותוך 24 שעות קנה את האופניים. נכנס חלק”.
הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ:
ולמה “ערן-פרה”? ערן מספר: “בסינגלים הטכניים שאנחנו רוכבים בהם, לא עמדתי בקצבים ברכיבות הראשונות. עם הזמן והאימון, לאט לאט, הגעתי למצב שאני מתחיל להזדנב אחרי אלמוג. באחת הרכיבות אני צמוד אליו, ויש פרה באמצע הסינגל. הוא נותן ברקס קטן מבריח אותה הצידה ואיך שאני מגיע היא חוזרת ומעבירה אותי למיון עם צלעות שבורות ופגיעות בברכיים”. מאז הלוגו של הקבוצה הופך להיות “ערן – פרה!”.
מסעדת הבית: אל ראנצ’ו בטבריה
אי אפשר להתעלם ממה שמחביאים הגברים מתחת חולצות הפוקס השחורות. רק שחורות. ויש הסבר: “בד”כ אלמוג מזמין אותנו לרכיבה, ואז יש גם עקיצה: עושים את סינגל שוויץ, יורדים אחריו לטבריה, ואז מגיעים למסעדה של נתי שגם רוכב בקבוצה: מסעדת אל ראנצ’ו. שם אתה מקבל בשר מעולה, סלטים מעולים ופינוקים, פותחים שולחן, אוכלים אוכלים ממלאים את הכרס, ואז צריך לפדל למעלה עם כל האוכל. זה מסביר את החשמלי החזק פה.”
בקבוצה יש גם אבא ובן. תום הבן נחשף לחבר עם אופניים חשמליים ונדלק. סיפר לאלכסנדר אבא שלו שזה רק 24,000-28,000 ש”ח, ואלכסנדר אמר לו שהוא משוגע. אחרי חודש גם האבא קנה את ה KTM, ודי מהר הכירו את אלמוג אצל אלירן מבייקרס והתחברו לקבוצה.
האבא והבן: רוכבים ביחד!
הגישה פה: חשמלי עם כמה שיותר כח!
לגמרי מעדיפים פה את הגישה המקסימליסטית לכוח המנוע. “היה לנו בחור שקנה מנוע חלש מדי, לא הודע אף פעם שחסר לו כח, כל הזמן אמר שהוא בקצב שלנו, אבל היה גמור, גמור. לא הצליח לצלוח את העליות. אפשר לאמר שגמרו עליו פסיכולוגית גם. רצה להראות לנו שזה הכלי. לא עבר חודש, החליף לכלי חזק.
הכלי המועדף בקבוצה: קודם כל ברור ש KTM ו Whistle עם מנוע בוש. אחרי שהיה לנו ניסיון שהיה לנו עם שימנו ומבחינתי… בוש…”
השירות של רועי שבילי: באמת לא נתקלתי בשירות כזה, היו לי הרבה כלים ויש לו תודעת שירות וחיבור לשטח שאין דברים כאלה.
מצטרפים לניוזלטר ומקבלים סיכום שבועי מבייקפאנל:
לא לבוא עם חולצות מוזרות!
כשהגעתי היה ברור שיש פה משמעת. כולם עם חולצות פוקס שחורות, מכנסי פוקס. כולם מתוקתקים. אלמוג מסביר: “כל מי שמגיע לקבוצה, מגיע עם כל מני חולצות מוזרות, חולצות של שינה, ולאט לאט מתייצבים. אחד בא עם גרביים לבנות, הערנו לו ויישר קו…”. לכל בית יש פה תקציב אלמוג באקסל של משק הבית.
אם אתה לא משדרג או לא בא עם הופעה, אתה מקבל נזיפה.
רק אחד מפדח את כולם עם לייקרה, ובלי כרס. יטופל.
סופי השבוע באילת
מה שמיוחד בדבר הזה, זה ההווי החברתי, החיבור שיש פה. חלק גדלו ביחד ואחרים הכרנו תוך כדי. אבל לכולנו יש שפה משותפת: להגיע לשטח, להנות, לדאוג אחד לשני, לשמור אחד על השני ולחזור הביתה שלמים. לדעת כל סוף שבוע עם הטלפונים מיום רביעי עם התכנונים.
הנסיעות לאילת שיורדים לסופי שבוע, מתנתקים מהבית, מהאישה והילדים, ובאים עם ראש נקי, על האש, אלכוהול. ההווי החברתי מדהים. אני נכנסתי לקבוצה, אחרי שעזבתי את טבריה לחריש, ואתה חוזר לילדות פתאום. האופניים יוצרים חיבור מדהים, בין אנשים בגילאים שונים והטווח 25-54 שנים. על האופניים כולם באותו ראש.
החיבור עם KTM ו Whistle
ברור לגמרי שהחיבור של רועי עם מובילי הקבוצות האלה מייצר לכל חברי הקבוצה תועלות והנחות ולכן הן עוברות למותגים והחנויות עמן הוא עובד.
החנות של אלירן מ Bikers זו חנות הבית שלהם, ומטפלת בהם ב VIP, ויש כמובן את רועי שבילי מנהל התחום מהיבואן שכולם הגיעו בשביל השירות שלו. כמעט כולם עם KTM וגם כמה זוגות יפהפיים של Whistle איטלקי. “ניסינו דווקא אחרים, אבל לאט לאט עברנו אליו וכולם עברו למוצרים שלו ממותגים אחרים” אומר אלמוג.
תובנות מהמפגש
זה כבר מפגש שני שלי עם חברי חבורות הרכיבה הלא פורמליות, ואני כבר רואה שני מרכיבים שחוצים אותן ואפשר לאמר שמאפיינים אותן:
ההיבט החברתי- הרכיבה, במיוחד במקרה של האופניים החשמליים ששמים את הכושר במקום משני, היא רק אמצעי היא לא העניין באמת. או כמו שרועי שבילי אמר לי: “הם באים מרקעים שונים, ממקומות שונים, ופתאום הדבק הזה נדבק. נהיים חבורה. האופניים זה לא העניין, זה החיבור האנושי וזה מה שכיף פה בכל העניין הזה. זה מאוד משמח אותי לראות את החיבור בין אנשים”.
ההיבט הכלכלי- “אלמוג גמר לי את הכסף” זה ציטוט מצחיק של חברי הקבוצה עצמם שמשתתפים במשחק ומבינים אותו היטב:יש פה התאגדות חברים עבור הטבות ברורות ומשמעותית. ההיבט הכלכלי נמצא על השולחן, גלוי ובשיח. האינטרסים ברורים ומייצרים כדאיות לכל הצדדים להישאר ולהמשיך לצחוק על זה: המוביל והחברים מקבלים הנחות ושירות VIP, היבואן מקבל קבוצה שלמה ומשמעותית. זו תועלת של Win-Win לכל מרכיבי המשולש מוביל-חברים-משווק. רועי אומר לי שה-הwin win כולל גם חברות אמיתית עם לא מעט לקוחות שהפכו לחברים.
לכל תועלת יש עלות
כדי לתחזק את התועלת ההדדית, היבואן יצטרך לתת הנחות גדולות יותר, חברי הקבוצה מסכימים לוותר על ריבוי ספקים ונותנים נאמנות לספק יחיד עבור הנחות ושירות מדהים. ואילו המוביל הוא האדם שעומד במרכז כל המאמץ הזה- מארגן את הרכיבות, שומר על הלכידות ועל האחידות מול היבואן. כמות העבודה שהמובילים הלא פורמליים משקיעים היא אדירה. צריך לדעת שהובלה של קבוצה כזו, כמה שזה כיף, זה גם תובעני: זמן, אנרגיה, והשקעה… זה דורש המון.
גיא חלמיש
