אחרי חמישי שישי בבית ההארחה של יהל, עם ארוחות מפנקות וחדרים נוחים, הגיע שבת – יום החזרה למרכז. יצאנו מקיבוץ יהל צפונה, ובכך קיצרנו את הדרך הארוכה הביתה, והרווחנו רכיבה מיוחדת ופחות שגרתית שרוב הרוכבים לא מכירים. הנה היא:
בית ההארחה של יהל כבסיס יציאה
אנחנו הגענו לכאן במסגרת "פאן־פאנל" מסורתי, סופ"ש שבו כותבים משלושת האתרים – ראנפאנל, אאוטפאנל ובייקפאנל – נפגשים כדי לרכוב, לטייל ולרוץ יחד, ובמקביל לייצר תכנים מהמקום. גילוי נאות: קיבלנו אירוח חלקי בהזמנה, אך כל המילים הנרגשות הבאות הן לחלוטין שלנו: בעולם הרכיבה "מעיין במדבר" של קיבוץ יהל הפך להיות פתרון מושלם לרכובים – בזכות הקרבה שלו גם לסינגלים. פותחים את דלת החדר ואתם כבר על הסינגל. אם מתחשק לגוון, תמנע במרחק נסיעה קצרצרה.
בבית ההארחה "מעיין במדבר" תמצאו ארוחות בוקר וארוחות ערב (בתשלום נוסף). אני חייב לעצור לרגע ולהגיד: האוכל פשוט היה מעולה! ארוחות הבוקר התגלו כמסיבה של טעמים – שפע סלטים, ביצים בכל צורה וגבינות לרוב. ארוחת שישי כללה מבחר מרשים של אפשרויות, אבל השיא היה מנת הבשר הרך בבישול ארוך שהרגישה כמו חיבוק במדבר. לא רק אני נדלקתי: כל הפאנליסטים נהנו גם מהטעם וגם מהאווירה הקיבוצית הנעימה בחדר האוכל.
לחצו פה להצטרף לווצאפ של בייקפאנל
בכל חדר מחכות שתי מיטות שניתן להפריד או להצמיד, בהתאם למידת הקרבה ביניכם. יש שם מקלחת ומטבחון קטן, וכדי שלא תשתעממו בין רכיבה לריצה, אזור המפגש בין החדרים מזמין מפגשי חברים באווירה רגועה. המחירים סבירים לחלוטין, והתחושה הכללית? נינוחה ומרגיעה.
פאנליסטים מחייכים לקראת אוכל מעולה בחדר האוכל של קיבוץ יהל
למה אהבנו את המסלול?
מדובר בהקפה טיולית באזור מדברי נידח ושומם למדי – שמצדיק את שמו של אחד העמקים שנעבור בו בדרך: "עמק דממה". על אף זאת נתקלנו בכמה סימני צמיגי אופניים טריים יחסית, המעידים שיש עוד כמה משוגעים למדבר מלבדנו. אורכו כ 34 ק"מ על גובה מצטבר של 509 מ' אנכיים. יתרונותיו:
- דילוג של כ 45 ד' צפונה מיהל, מקצר את הנסיעה למרכז
- מגוון קצת את ריבוי הסינגלים של היום הקודם לסוג אחר של רכיבה (אולם יש גם פה סינגלים)
- תא שטח מעניין ונוסף להכיר בערבה
- אטרקציה מעניינת בדרך – "הארמון של הציפור"
- אזור פראי ויפה לרכיבה לפני הסיום
להורדת המסלול לחצו פה (הקובץ בתיקיית זיפ, להעלאה לגרמין יש להוציאו ממנה קודם לכן)
פונדק 101 – מסע בזמן מתפורר
התגלגלנו עם הרכב אל נקודת החניה וההתחלה – פונדק 101. הרעיון הוא כאמור לשמור את המסלול הזה ליום האחרון בו כולם נוסעים צפונה ממילא. אז הוא צפונית מיהל ומקצר לנו את זמן הנסיעה בין הרכיבה לארוחת צהריים שאפשר לאכול שעה מפה – במצפה רמון.
אבל בפונדק של כושי רמון כבר לא ניתן להרגיש את וייב המדבר והחתרנות הצה"לית של שנות החמישים. המקום מזכיר היום סוג של טריילר-פארק מפורק, עם בתי טרומיים מוערמים וחלקי מתכת ועץ פזורים, מוזנחים ומטים לנפול.
מדי פעם עוצרות מכוניות על כביש הערבה ומחפשות רמזים למסעדה או שירותים פעילים – אבל לא… התפאורה מדכאת והמקום היה סגור למבקרים. רק ניידת משטרה מחכה למי שיפלו בחיתוך קו ההפרדה הרצוף ולא ימשיכו עוד 100 מ' לנקודה המאפשרת כניסה למקום. בקיצור, אם אתם מחפשים מקורות אנרגיה, מגיעים רעבים או רוצים להצטייד במשהו לדרך, הצטיידו מראש במקום אחר. אנחנו פה רק בשביל החניה ומשום שהמסלול מתחיל ממש מפה.
חימום על דרכי ארבע על ארבע
אל ההקפה המסומנת במפה תגיעו ברכיבה מנהלתית דרך כביש 13: רוכבים עליו לכיוון מצפה רמון כשני ק"מ, ואז פונים ימינה לדרך עפר החוצה את השביל המסומן. פה נכנסים אל שבילים מדבריים ארוכים ומסומנים בחפיף – ההקלטה תסייע.
אחרי יום של רכיבת סינגלים ממוקדת, זה סוג של “אוטוסטרדת שטח” שמאפשר לראש קצת להתאוורר. הרכיבה במקטעי ה 4*4 הביאה אותנו למוד של מדיטציה שקטה והרבה פחות צורך בריכוז. אתה מגלה פתאום שזה גם נחמד – פשוט לרכוב בשקט המדברי כשהרוח באוזניים ובלי צורך להיות חד על שפת הגוף. המבט פחות במטרים שלפני האופניים והרבה יותר במרחבים וזו רכיבה נהדרת.
בדרך הגענו לעץ עם צל נהדר ליד אנדרטה עם משפט רוחני: "כשהשמש שוקעת מתגלים הכוכבים", ומיד אחריה עץ מת וציורי שאיבד את רוחו, והתחבר במהותו לשם "עמק הדממה" של המקום (בתמונת השער של הכתבה – עליו תלויות האופניים).
הרכיבה לאורך ערוץ הנחל
אחרי מקטעי הבתרונות המעניינים ברולינג הילס מתונים שאחרי העץ, פגשנו גם סצנה הזויה למדי אולם כנראה נפוצה במדבר: שיעור נהיגה בג’יפ יוקרתי לילד בדואי בן 12. מרחוק הוא נראה כרכב ללא נהג, ורק כשמתקרבים רואים את הראש מבצבץ ואת האבא במושב הנוסע הקדמי מנופף לשלום…
הגענו לאפיק נחל מדברי צחיח. פה מתחילים להרגיש שחזרנו לקלאסיקה המדברית: דשדש הוא כנראה האלמנט הכי מציק שאפשר לפגוש, וכל פיסה של קרקע יציבה היא מתנה משמים. לפעמים מוצאים שביל דק בצד, והלב מתרחב מרוב אושר. ממשיכים במגמת רכיבה מערבה עד לנקודה שבה שני נחלים נפגשים. זה הסימן לפנות ליציאה הלוך וחזור לארמון של הציפור.
יציאה ל"ארמון של הציפור"
הלוך־חזור קצר מההקפה הבסיסית מוביל לנקודה יפהפייה בה הנחל חצב ערוץ צר ועמוק, ובקצהו מפל מרשים שיורד בימי שיטפונות. אותו מפל חתר בסלע הרך ויצר את "ארמון הציפור" — תזכורת חיה לעוצמת המים במדבר. מדובר באחת האטרקציות היפות באזור, בהחלט שווה לגשת ולהתרשם מהעוצמה החבויה במרחבים הצחיחים האלה.
מכאן כבר מדגדגים בערך שני שליש מהרכיבה מאחורינו. אנו ממשיכים עוד קצת לאורך אותו נחל מדושדש, עד שמגיעים לנקודה מעט מבלבלת בהקלטה שהוליכה אותנו לערוץ נחל אבל למעשה עוקפים אותו ממערב.
שם פונים ימינה, מדלגים על רכס קטן, ונוחתים בנחל המדושדש הבא. כאן משנים כיוון מזרחה ומתחילים לחזור במגמת עלייה לקראת פונדק 101. אל תטעו: זהו רק אמצע המרחק, והרכיבה מכאן עדיין משמעותית, כשהנחל מוביל אותנו אל רכס יפהפה שנחצה בהמשך.
בשלב הזה, התחושה כבר הופכת מבודדת מאוד, כאילו התרחקנו עוד צעד מהציביליזציה. רק גללי הראמים שמופיעים פה ושם מזכירים לנו שיש עוד חיים מסביב, גם אם הראמים עצמם ביישנים ומעדיפים להסתתר עמוק בנקיק הסמוך, הרחק מהיצורים על האופניים.
הארדקור מדברי דרמטי לקראת הסוף
בעיניי, החלק האחרון באזור נחל עשת, הר עשת וסביבות מפלי יהושע בואכה גבעת בוהר, הוא גולת הכותרת של המסלול הזה. הנוף הופך דרמטי: מצוקים, סיבובים תלולים וסלעים שגורמים לך להרגיש על סף הרפתקה. פה ושם תדרשו לקצת מאמץ ניווטי, אבל ניסוי ותהיה רק מוסיפים לעניין.
באחד הקטעים, חווינו רגע של חרדה: יוג’ין, הצליח ליפול נפילה מפתיעה כטבען של נפילות באופניים, וחטף מכה אדירה בעצם הזנב. כל רוכב אחר היה כנראה עושה אחורה־פנה עם פינוי מוטס על המקום, אבל יוג’ין? הוא רק נהם משהו בסובייטית והמשיך לפדל בלי תלונות. אנחנו כבר מכירים אותו היטב: אם הוא מראה כאב, אחרים היו נשברים מזמן – נחל עשת מספק לא רק נופים אלא גם סיפורים.
מתפנקים בכמה מקטעי טיפוס תלול רצוף אבנים שנראה אתכם מנקים בלי לעבור להליכה, ואחריו תגמול בירידה מהירה. בסוף תחזרו לפונדק 101 (החלק האחורי שלו נראה עצוב גם כן), מזיעים אבל מרוצים, ואז ממשיכים צפונה – הלאה לדרך חזרה למרכז.
רכיבה מיוחדת ויפה באזור פחות מוכר
כך נראה יום שבת של חזרה מקיבוץ יהל, כשאתם כבר מסיימים את החופשה ומתחילים לנסוע צפונה: חוויה משלימה לסינגלים הצרים של היום הקודם, עם הרבה טבע מדברי פתוח. מסלול ההקפה הטיולי מנער את הראש מחוקי הסינגלים המוכרים ומחזיר אתכם למקורות – שבילי ג׳יפים, ערוצי נחל, ותחושה של מדבר אינסופי ונידח.
מאת: גיא חלמיש
צילום: יוג'ין לויט, גיחה
