מוקדש לגיא תמרי שהיה איתנו בטיול הזה, ולמשפחתו שנותרה בלעדיו.
מאת: גיא חלמיש
הפעם הצטרפתי לקבוצת Dynamo Racing (לשעבר “רוכבי שוהם”), המאומנת ע”י ויקטור קטייב (להצטרפות לקבוצה או לאימונים אישיים: 054-3136370) ושמנו פעמינו לאיזור Bormio באלפים האיטלקיים.
Bormio היא עיירת סקי לא-קטנה בגובה 1,100 מטרים הממוקמת מצפון מזרח למילאנו, ממערב לבולצאנו, קרוב לגבול עם שוויץ. הכי נוח להגיע לשם בטיסה למילאנו, אולם אפשר גם דרך ציריך, במחיר של 3 שעות נסיעה נוספות. היתרון הגדול של Bormio הוא בכך שניתן לתפור סביבה כמה ימים של רכיבות במסלולים מעגליים, שכולם נתחמים בסביבות ה-120 ק”מ ו-3,000 מטרים מצטברים ליום. היתרון של מסלולים מעגליים הוא שלא חייבים רכב ליווי ואפשר לצאת כמעט כמו בבית: עם כיסים מלאים או אם אתם ממש חייבים אז עם תיק אוכף. זאת ועוד: המסלולים האלה יביאו אתכם לעליות הכי גבוהות באיטליה ולמעברים הכי מפורסמים, שעל האספלט שלהם נרשמו ונמחקו שמות הרוכבים הגדולים בהסטוריה, במאבקים הירואיים על שיפועים מטורפים (עד 20% שיפוע בקירות וממוצעי שיפועים טיפוסיים של 8%-10%). המעברים האלה הם כמובן ה-Stelvio, ה-Gavia, וה-Mortirolo. אה, יתרון נוסף קטן של העיירה שלנו הוא המרחק הקטן מהעיירה Livigno, איזור דיוטי-פרי אחד גדול ובו מבחר ציוד אופניים במחירים אטרקטיביים במיוחד.
מבחינת לבוש נפלנו למזלנו על שלושה ימים יבשים במיוחד ואפילו בירידה מהמעברים הגבוהים ביותר הספיקה לנו תוספת של שכבה אחת בלבד: מעיל רוח או חולצה ארוכה מעל החולצה הקצרה. כמו כן הוספנו בירידות מחממי רגליים או ברכיים, באף על הפנים, וכפפות ארוכות. כל השכבות האלה הופשלו לאחר הירידה. הקבוצה שהמשיכה אחרי לעוד ימי רכיבה בדולומיטים נתקלה שם במזג אוויר רטוב וקר בהרבה. זה עניין של מזל ועל כן כדאי מאוד להתארגן על כל ציוד החורף שלכם כולל מחממי רגליים וידיים ארוכים, ערדליים, גרביים עבות, כפפות חורף, וכמובן מעילי גשם. עוד היבט חשוב במיוחד הוא לקחת הרבה סטים של כל דבר: אם תרטבו, יום אחד של ייבוש בחדר לא יספיק וממש עדיף להתחיל רכיבה עם בגדים יבשים.
היום הראשון: אל ה- Stelvio
הכי אלפיני, הכי סרפנטיני, הכי.
ה- Stelvio הוא מעבר הרים מהאגדות והוא פוטוגני במיוחד. יש לא-מעט תמונות קלאסיות משני הצדדים שלו: מהצד הדרומי מוכרת העלייה המשובצת סדרת מנהרות קצרות וצרות, ומהצד הצפוני התמונה הקלאסית של הסרפנטינות הקרובות לפסגה… המעבר הזה נחשב למעבר הסלול השני בגובהו באלפים (נמוך ב-15 מטרים בלבד מהראשון) ומתנשא לגובה של 2,757 מטרים מכובדים. המסלול אליו מ-Bormio מביא אותנו לטפס אליו כמעט פעמיים. בפעם הראשונה נחתוך כק”מ מהמעבר, כדי לרדת ממעבר אחר שצמוד אליו, Passo dell'Umbrail, ולהקיף אל הצד הצפוני ממנו נטפס את העלייה במלואה.
ויקטור קיטייב בצד הדרומי הפחות מוכר
- מתחילים בקפ'וצ'ו (שם חיבה לקפוצ'ינו) ובריוש במרכז העיר העתיקה של Bormio. מאחר והעלייה מתחילה ישר מהעיר, מומלץ להזמין שני שוטים של אספרסו (“דופיו קפה”) במקום אחד…
- יוצאים מ Bormio במגמת עלייה, ישר לתוך ה-Stelvio הדרומי (כביש SS38)
עמית מתמודד עם הרוח החזקה בסרפנטינות
- ק”מ מהסוף מגיעים לפניה שמאלה ל-Passo dell'Umbrail המובילה אל שוויץ. יורדים למטה בדרך שחלקה עפר מהודק היטב.
- מגיעים לצומת T בישוב Santa Maria, ופונים בה ימינה לכביש 28. מומלץ לעצור להפסקה כ-200 מטרים אחרי הפנייה, במסעדה שבמלון המקומי. המרק הטיפוסי לאיזור הוא על בסיס יין, שמנת והרבה חמאה – יעשה לכם נעים…
- ממשיכים עד המקום הראשון שאפשר לפנות בו ימינה לכיוון Prato Alo Stelvio (הפנייה הראשונה עדיפה וצדדית, אולם גם אם תגיעו לצומת ה- T עם כביש SS40, תוכלו לפנות ימינה להגיע ל- Prato).
- שוב צומת T והפעם חוזרים לכביש ,SS38 ופה למעשה מתחילה העלייה השנייה ל-Stelvio. עולים ועולים ועולים. עוד סרפנטינה ועוד סרפנטינה (48 בסה”כ מספרן) וזה לא נגמר…
- ממשיכים אחרי מעבר ההרים למטה חזרה עד Bormio.
היום השני: Welcome to hell – אל המורטירולו והגאביה
היום השני הוא יום הקירות. לא עוד ממוצעים נעימים וקלילים כמו עשרת האחוזים שב Stelvio. המורטירולו האכזרי יקדם את פניכם בקירות של 15%-20%. מטפסים פה מגובה 550 לגובה של 1,852 מטר על פני מרחק של 13 ק”מ, בממוצע שיפוע של 10.5% (תזכורת: ממוצע הוא מדד שאינו מעיד על נקודות המינימום והמקסימום סביבו…). אם זה לא מספיק, אז אחרי הירידה ממשיכים למעבר השני בגובהו שנעשה בימים האלה: ה-Gavia המתנשא לגובה של 2,621 מטרים. השילוב של הקירות של המורטירולו עם הטיפוס הבלתי נגמר והקירות של ה-Gavia הוא רצחני. קשה ומהנה בו זמנית…
שתי הערות חשובות לגבי העלייה למורטירולו: ראשית חשוב לדעת שברוב המפות אין זכר לשם המפורש (Mortirollo). מה שתראו הוא פס שנקרא Passo Di Foppa, אבל זהו אכן היעד שלכם. דבר שני: לא בכל המפות מופיעות שתי עליות למורטירולו שנפגשות זו בזו באמצע הדרך, מה שיכול ליצור פספוס של ההתחלה “האמיתית”. שימו לב שאתם צריכים להתחיל לטפס ממש מ-Mazzo, ולא מעיירות צמודות אליה מצפון (כמו Grosio ו-Carlot). אינדיקציה טובה נוספת היא גובה ההתחלה שצריך להיות כ-550 מטר מעל פני הים ולא בסביבות ה-700.
המסלול שלב אחרי שלב:
- מתחילים בקפ'וצ'ו ובריוש במרכז העיר העתיקה של Bormio. הפעם מתחילים במגמת ירידה אז קפה רגיל מספיק. שימרו את המעוררים שלכם לאח”כ – עוד תצטרכו אותם.
- רכיבת חימום במגמת ירידה מתונה מ-Bormio דרומה על כביש SS38 עד Mazzo Di Valtellina. הכביש הזה משובץ מנהרות ארוכות ואסורות לרוכבי אופניים שצריך לעקוף. ממש לפני המנהרה תראו פניה סלולה ימינה לכיוון ערוץ הנחל. באיזור עבודות עפר נרחבות ולכן יתכן שתתקלו בתמרורי אין כניסה ואפילו שער הסוגר את הכביש. השער הוא ללא מנעול, ולכן תוכנן כנראה לאירופאים ולא לטיפוסים לבנטיניים כמוכם.
- ב- Mazzo פונים מזרחה למורטירולו. בהצלחה. הגלישה מטה אחרי הפס היא לעיירה בשם Monno.
- ב- Monno פונים שמאלה על כביש SS42 לכיוון Ponte Di Legno ומעבר ההרים שבהמשך הדרך – Passo Tunale. רוב השלטים יעידו רק על הפסו-טונלה ולא על הגאביה אולם אל דאגה: באיזור Ponte Di Legno תתחילו לראות גם את השם המפורש Gavia בשילוט (פנייה שמאלה).
- ליד Ponte Di Legno פונים שמאלה אל ה- Gavia. באמצע העלייה יש מנהרה חשוכה על כן כדאי להביא נצנצים ופנסים קטנים. היא לא מאוד ארוכה אבל אתם לא רוצים שאחד האופנוענים יתקל בכם דווקא שם.
- הירידה מגאביה מובילה אתכם היישר ל- Bormio.
המורטירולו הוא זה ששבר סופית את ציר הקראנק (הרגיל – לא קומפקט) בקולנגו העתיקים שרכבתי איתם שם, אבל דווקא את הגביה אני זוכר כאחת העליות הקשות והארוכות ביותר שרכבתי בהן
רביעיית המאסף (המצולמים והכתב) בסוף ה- Mortirollo. החזקים כבר נחים למעלה…
היום השלישי: Berenina Pass והמעברים באיזור Livingo
הרגליים כבר עייפות ועדיף להתחיל להרגיע עם השיפועים, אולם אם הגעתם לפה אל תצפו לפחות גובה מצטבר! המסלול גם הפעם מתחיל בירידה הארוכה שכבר הכרנו אתמול בדרך למורטירולו, אולם הפעם נמשיך עד לעיירה Tirano. בטיראנו נחצה לשוויץ בעלייה ארוכה של כ-23 ק”מ, המשתרעת מגובה של 450 מטרים ועד לגובה של 2,300 מטרים באיזור Forcolla. מי שמרגיש ממש חזק מוזמן להוסיף לעצמו עוד איזה קילומטר או שניים של עלייה ולהציץ גם ל-Bernina Pass שבין Tirano לסן-מוריץ.
אחת האטרקציות בדרך היא באיזור הקילומטרים המישוריים ליד אגם Poschiavo, שבאמצע העלייה הראשונה של היום. בזמן הפשרת השלגים אפשר לראות שהנחל הממלא את האגם זורם קטע לא מבוטל בעלייה מתונה עקב אפקט כלים שלובים. אחרי שנחזור חזרה לשטח איטליה ונעבור עוד מעבר הרים קטן, נגלוש ל- Livingo, איזור חופשי ממכס עם רחוב קניות ארוך, פארק אופניים בו נערכה אליפות העולם באופני הרים לפני כמה שנים, עם מסלולי דאון היל מושקעים, מעליות לרוכבים ואווירה של החיים הטובים. יש סיכוי טוב שתראו כמה רוכבים מקצוענים במדי קבוצות מוכרות ולא מוכרות, המתאמנים בסביבה. עם גובה של 2,000 מטרים ומחיה מוזלת, עקב המס החסר, זהו איזור נוח במיוחד לאימוני גובה למקצוענים.
אתנחתא על הכביש היורד מ-Bormio דרומה: תצפית אל הכפר הנמצא בתחתית המורטירולו
המסלול שלב אחרי שלב:
- מתחילים בקפ'וצ'ו ובריוש במרכז העיר העתיקה של Bormio. גם הפעם מתחילים במגמת ירידה אז קפה רגיל מספיק.
- רוכבים בדיוק כמו אתמול דרומה על כביש SS38 רק שהפעם ממשיכים עוד מעט במגמת הירידה עד לעיירה Tirano. חוצים אותה לאורכה ברחוב הראשי.
- בסוף הרחוב הראשי פונים ימינה לכיוון שוויץ לכביש 29. כעת מתחילה העלייה הארוכה לכיוון Bernina Pass.
- אחרי כ-20 ק”מ ישנה פניה ימינה ל- Livingo (הכביש לשם נקרא Via Forcola). אתם יכולים להמשיך עד למסעדות שלמעלה ב- Bernina (ואז לחזור לכאן) או לפנות ישר ימינה לליויניו. אחרי הפניה ישנו עוד מעבר הרים קטן שתגיעו אליו ואחריו גלישה בירידה ארוכה לליויניו עצמה.
- ב- Livingo פונים ימינה ל- SS301 לשתי עליות קצרות יחסית ולמעברי ההרים: Eira ואחריו Foscagno. ממשיכים באותו הכביש בירידה המדהימה עד ל-Bormio.
אופציות ליום הרביעי
אחרי 3 ימים בהם תצברו יותר מ-9,000 מטרים אנכיים, כדאי לעשות רכיבת שחרור קצרה. ההצעה שלנו היא לנסוע ברכב בבוקר שוב לאיזור Livingo שנמצאת בעמק גבוה מאוד ומישורי יחסית, ולרכב לאורך העמק במשך כשעתיים של שחרור ופיזור חומצת חלב. את שאר הזמן תוכלו לנצל לקניות או ללגימת בירה מקומית באחת הטרסות שברחוב המרכזי. קחו בחשבון שבין שתיים לארבע החנויות סגורות, כיאה לאזור בו החיים טובים.
מי שלא שבע מהמאמץ עד כה, יכול להחליף את הנסיעה ברכב מ-Bormio ל-Livingo ברכיבה, וזה יביא אותו לעלייה משמעותית מאוד מגובה של 1,100 מטרים ל-2,300 בערך (זו שירדנו ביום השלישי). מי שנמצא דרגה אחת מעל, יכול להוסיף פינוק אמיתי: לטפס ל-Gavia מהצד הצפוני (גם אותה ירדנו, ביום השני).
מימין: גיא תמרי מודד את הפינראלו, עודד ועמית
מוקדש לגיא תמרי עמו רכבנו בטיול הזה. ולמשפחתו שנותרה בלעדיו.
מאת: גיא חלמיש
