את הנאקבים או שבילי הגמלים אתם כבר מכירים. השבילים עתיקים ולרוב מסומנים בקו מקווקוו במפה, הגמלים מטאטאים את השביל, ממתנים את השיפוע, הולכים בסיבובים, מעולם לא ירדו מדרגה, תמיד בשליטה. לעומת זאת הפראים שהינם סמל המרדנות והחופש הולכים דוך, עלא באב אללא! עקצנו רכיבה לא מתוכננת על השבילים האלה – הנה סיפורה.
בשבילי הפראים חייבים להיות עירניים – אל תופתעו אם תמצאו פה ושם גאפ של חצי מטר, אפילו מטר, ממש כמו ההבדל בין ארבע אינץ’ לחמש וחצי. בין סינגלי אופנועים לסינגלי קק”ל, בעשרים וחמש שנים של שוטטות סגרו הפראים אבולוציה של שלושת אלפים שנים של שבילי גמלים, בקיצור אם אתם אוהבים שבילי גמלים על שבילי הפראים אתם תמותו…
מאת: עזרא שהרבני
צילום: עזרא שהרבני ואריאל קירצ’וק
60 שניות על השבת הפראים לטבע
כבר בשנות השמונים הוקמו בחי-בר מאגרי רבייה לצורך השבתם של הפרסתנים לטבע. הראשונים להיות חופשיים היו בני הפרא הסורי, תת-מין של חמור בר אסייתי שחי עד שנות ה-30 של המאה הקודמת באזורנו ונכחד. עם הקמתה של שמורת החי-בר הובאו אליה 11 הפראים הראשונים מאירן.
בשנות ה-80 שוחררו שלוש קבוצות של פראים בשטחיה הנרחבים של שמורת רמון, התרבו והפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף. בשנת 1996 שוחררו פרטים של הראם הלבן, אנטילופה בעלת מראה אצילי שהיוותה חלק מתפריטם של השבטים הבדואים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, אל שמורת המכתשים עין יהב.
בתמונה: מצא את הפרא
ראיתי אנשים מאושרים
7 מ”מ גשם בשבע דקות, ירדו באמצע חול המועד 2017 וגרמו לאנשים להיות מאושרים. אפשר לאמר בזמן פציעות, בדקה ה-95, רגע לפני שבערבה נגררים לקו ישר של 40 מעלות. זה לא פעם ראשונה שזה קורה: השיטפון הכי מאוחר אירע לפני שנתיים בתחילת מאי וגם ב 2010 היה אירוע דרמטי שכזה.
הנחלים זרמו, כבישים 40 ו-90 נחסמו, קבוצת הפייסבוק של רודפי שלום שלווה ושיטפונות חגגה עם צילומים של ג’יפאים שהתמקצעו בתחביב החדש: צילום מרחפנים. כל מה שדרומית לנקרות שטף, בגב ילק שבמכתש אנשים קפצו ראש למים לצד המפל. בקניון הלבן אנשים עשו בריכות ובהר כרכום אריאל קירצ’וק הביא את קבוצת הריצה שלו ל-24 קילומטרים, יותר מחצי מרתון שהסתיימו בטבילה בגבי כרכום. אריאל שפרש מהאופניים הביא לעולם הריצה את הטרנד של שבילי האופניים המעניינים עם ניווט פלאפוני בעזרת הוראות קוליות של twonow (המומחה מוסר שגם פה יש צורך בהתאמות לריצה שהרי הוראות קוליות ברכיבת אופניים ניתנות 50 מטר לפני פנייה).
בתמונה: הטרנד החדש – ריצה בנאקבים עם הוראות ניווט קוליות (צילום: אריאל קירצ’וק)
התאריך הזה ממש סימבולי עבור שנינו, בדיוק באותו היום לפני 11 שנה, ב-16 לאפריל 2006 נקלענו אריאל ואני לשיטפון על ההר המזוהה עם הר סיני. בכביש 10 נחל לוט חסם לנו את הדרך הביתה ואילולא הקומנדקר הצבאי היינו נאלצים לסגור לילה בהר שגיא. ארבעה ימים לאחר מכן במאגר של מיליון קוב בנחל לבן על רפסודה בנויה מחביות ועץ ניסינו לעכל את החוויה שעברנו. כמובן שלא יכולנו להתעלם מהתמונות והסרטונים שנשלחו אלינו במערכת הנוכחית וכך התפתחו להן התנאים לעקיצה בשלושים שעות.
עקיצה של שלושים שעות
הזמן הוא כאמור זמן חול המועד, אני מקבל טלפון מקלומק שזורק לאוויר “אני דואג לאוכל ולינה, אתה לרכיבות”. לגברת אני מסביר שמדובר בצו 8, לקלומק אין בעיית אירוח בערבה, לאחות אחת שלו יש את חאן תמרים- מתחם אירוח בישוב צוקים ולבת של האחרת יש מתחם אירוח בפארן – הרותמ’ס – על שום רותם הבן שנישא לרותם הבת. נשאר לנו רק לבחור איפה לישון.
שעה של ארגון תיקים ואני יושב בג’יפ של גיא בדרך לפארן, אמור לבנות שני מסלולים לאחר הצהריים של פורענות ובוקר אגרסיבי במיוחד למחרת.
בערבה איים איים של רוכבי אופניים שפה ושם נתקלים בהם בפייס, סביבתם מאלצת אותם להיות טכניים בטירוף, מותאמים אחד לאחד לשבילים הפראיים שבאזור. במושב עידן יש את פרידמן ורועי גלילי שחזר מהקלימנג’ארו, טריפלר בעין יהב, יובל סרט מפארן אופן במושב פארן ובהמשך איך אפשר בלי סמר.
עד באר שבע אני מעביר את הזמן בלשלוח ווטסאפ למקומיים, מחפש מוביל מקומי לרכיבת אחר הצהריים, כמה דקות אחרי יובל סרט – האיש שמאחרי סובב ערבה מרים את הכפפה. נשאר רק להצליח להקים אותו מהספה. שעה אחר כך פרצי צחוק בלתי נישלטים כשלקלומק נופל האסימון והוא מבין שהחבר שדיברתי עליו לאורך כל הדרך הוא דמות וירטואלית מהפייס.
מפארן אנחנו יוצאים עם יובל לרכיבה בשבילי ה-HLC בכיוון הנגדי שלהם אל ביקור במפלי יהושע בשמורת עשוש, המפלים זכו להכרה כשהרצל יהושע תושב המושב יצא לחפש את הגבים בנחל ברק או ורדית וטען שהקניון יבש. היה ברור לכולם שהוא נמצא במקום אחר וכרטיס הרכב שהוא שכח במקום הביאו לגילוי הקניון. כיום אין סודות וגם אטרקציה מקומית שכזו הפכה למקום לצפייה בשיטפונות ובמים המשפריצים החוצה מהקניון החביב שאורכו כעשרים מטר.
יומיים אחרי השיטפון הנחלים כבר הספיקו להתייבש למעט הגבים. רכיבה בתלם עשת, גבעות בוהר וגבעות מנוחה (שטחי האש של שלדג) וגלישה אל באר מנוחה שם התיישב לפני דור וחצי כושי רימון. חציית כביש 90 המסוכן ורכיבה לאורך הגבול למאגר עשת ואל אנדרטת הזכרון להולכי לפטרה. נחל חיון וצניפים מילאו את המאגר שנמצא דרום מזרחית למושב פארן, למאגר מגלש שמונע מהמים לברוח לנחל ערבה ומכאן ועד לחורף מבטיחים זרימה איטית אל ים המלח.
המאגר כמו גם מאגר עידן בצפון הערבה מאפשר למקומיים להתמקצע בספורט ימי, קיאקים, סאפים ואפילו סקי מים הם תחביבי המשנה שלהם.
ערב של חגיגות
ברכיבות אחר הצהריים יש תמיד את הלחץ לסיים לפני החושך. כאן נוסף ממד נוסף לסיים אותה מהר ככל האפשר מהסיבה שזו השנה השנייה שמתרחשת במושב מימונה. מויאל מדימונה הגיע לפני שנתיים וקנה משק. הוא החליט להעיר את בני הכפר מתרדמתם ולהזמין למימונה שנערכת במרכז הכפר וכך תפסה לה החגיגה ממדים של יום העצמאות. גם אנחנו תפסנו ממדים לרכיבה שלהיום למחרת בעיקר בעזרת המופלטות. אחת בלי כלום, השנייה עם דבש והשלישית לקינוח עם חמאה. כאן גם פגשנו את רוכבי המושב שהבטיחו הובלה לבוקר למחרת אל גבי פארן בנחל פארן עליון – רז יהושוע ואילן גיא שכל רכיבה שלי אתו מסתיימת בכתבה בבייפקאנל.
שמורת הנחלים הגדולים
נחל פארן הוא נחל האכזב הארוך ביותר בארץ והשלישי באורכו אחרי הירדן והירמוך: 150 קילומטרים של נחל רחב שמתחיל בסיני, רק שליש ממנו נמצא בישראל. שמו בערבית הוא ואדי אלג’ראפי, כלומר הנחל שגורף כל דבר שבדרכו ועל כך מעיד אגן הניקוז הנרחב שלו. גם המצרים בנו על הנחל הזה ולפני מלחמת ששת הימים הקימו את עוצבת שאזלי המשוריינת שתפקידה היה לבתר את הנגב לשניים תוך חדירה על הציר של הנחל ולנתק את אזור אילת.
אטרקציות למטילים ברגל באזור לא חסר, נחל ברק – קניון נהדר מלא גבי מים החורץ את רמת ברק ויורד אל נחל פארן וכביש הערבה, קניון ורדית וקניון עדה הם רק דוגמה שמים יכולים לשרוד בגבים גם חודשים אחרי שיטפון.
סימון שבילים אדום היוצא מכביש 40 חוצה את ארץ הפראים ומוביל דרך באר עדה אל שטח אש 80 של חיל האוויר. אנחנו בונים על כך שהמימונה נחשבת חג ושאם איזה כלי טייס יעלה לאוויר אז לפחות שהחוגגים נמצאים בצד שלנו ומשרתים בנ”ם.
גבי פארן עליון נמצאים מדרום להר צוריעז
זה קניון בתולי ללא דרך סימון שבילים. הגבים נמצאים בשטח אש שהינו שמורת טבע. שטח אש זה מינוס, שמורת טבע גם כן מינוס שניהם ביחד זה פלוס אחד גדול. אפשר לאמר שמדובר בסוף העולם שמאלה על מגרעותיו ויתרונותיו. ולראיה בית מגלן ובית שלדג שמשמשים כמטרות לחיל אוויר מתפקדים גם כמקור מסתור לצבאים.
ראמים לא ראינו וגם אם נראה לא נציין את מיקומם – הצבע הלבן, הבשר הטעים והקרניים הישרות פוגעים ביכולת שלהם לשרוד. הפראים לעומת זאת בועטים, בונים שבילים ואוכלוסייתם נמדדת במאות. ואנחנו? אנחנו עם היד על הדופק, מחכים לירידה קלה בטמפרטורות כדי לתת אולי עוד עקיצה מהנה מבציר השיטפון האחרון שהציל את העונה.
מאת: עזרא שהרבני
צילום: עזרא שהרבני ואריאל קירצ’וק
אתה חייב לעצמך מנוי (חינם) על BIKEPANEL – כנס: https://goo.gl/4tGh4F
