בכתבה קודמת סקרנו את הדברים החיוביים שהיו בעונת 2014. כעת קבלו את התמונה הביקורתית:
המצב הכלכלי של איגוד האופניים
דובר רבות על הקושי הכלכלי הגדול של איגוד האופניים לקיים את פעילותו תחת תקציב התלוי כולו בהעברות של רשויות הספורט של המדינה. בתחילת השנה מונה ירון דור לתפקיד מנכ”ל איגוד האופניים והוא האיש שאמור להוביל את האיגוד למקומות הרבה יותר מסודרים ומנוהלים מבחינת התנהלות שוטפת. מספר ירון:
“ב 2014 האיגוד עשה קפיצת מדרגה גם בהיקף הפעילויות וגם מבחינה תקציבית. מבחינה תקציבית עלינו ממחזור פעילות של 3.2 מיליון לכיוון של 4.5 – 4.7 מיליון ש”ח. מבחינה תזרימית היתה ועדיין יש בעיות תזרמיות. מההיבט הזה היתה בהחלט שנה קשה ולא פשוטה. הסיבות לכך הן 3:
- התחלנו את שנת 2013 עם חוב ובעייה תזרימית של כ 600 אלף ש”ח
- עיקר הפעילות של האיגוד מבחינת לוח השנה הן ב 2 הרבעונים הראשונים של השנה
- התקצוב וצורת העבודה של מוסדות הספורט בישראל הן כאלו שמאשרות לך תקציב עקרוני אבל הן נותנות לך אותו רק אחרי ביצוע ואחרי בירוקרטיה של דוחות וקבלות וגם אז בדיעבד ולא את כל הסכומים שהובטחו ושכאמור בנינו עליהם וחמור מכך הוצאנו אותם בפועל! דבר שמייצר גרעון חדש נוסף…
תמונה: ירון דור עם מורן תל פז ושלומי חיימי זוכי אליפות ישראל 2014 בקרוס קאנטרי
…”האיגוד הגיע במהלך השנה לגרעון של 1.5 מיליון ש”ח שרק עכשיו ברבעון השלישי התחילו להגיע כספים וכאמור לא בקצב ובכמות שהובטחה. הצפי הוא שנסיים את השנה בגרעון של כחצי מיליון ש”ח… הבשורה הטובה היא שקבלנו השנה יותר כספים ממוסדות הספורט בהשוואה לשנים קודמות, לרבות פעילות שנצבעה לטובת נבחרת ההרים והבית באירופה, פעילות לטובת נשים במסגרת אתנה וכניסתינו ל 10 ענפי הספורט המועדפים של וועדת לובצקי שתקצבה אותנו השנה ב 1.2 מיליון ש”ח נוספים וחדשים שימשיכו גם בשנתיים הקרובות בהיקף של 1.5 מיליון ש”ח בשנה. הערכתי לשנה הבאה שאנחנו נהיה באותה רמת פעילות לרבות כמות התחרויות – כ 60-70 אירועים, בית באירופה, תמיכה מאסיבית בנבחרות עם דגש על צבירת נקודות לנבחרת הרים בקמפיין האולימפי ועם פעילויות חדשות בנושאים חדשים כמו הפעילות העממית “פרחי ספורט””
…”ברמה תקציבית נהיה סביב ה 5 מיליון ש””ח עם יעד של סגירת הגרעון ואיזון תקציבי. בימים אלו אנו שוקדים על הכנת התקציב בראיה מקצועית וכספית. יש לנו סיכומים מספרים ודגשים לשנה הבאה שהצגנו הן לדירקטוריון ולכל גורמי הספורט והן לכל המועדונים בישיבה שנערכה.”
לא נותר אלא לקוות שהפעילות המסודרת והנסיון שנצבר ב 2014 אצל המנכ”ל והדירקטוריון החדשים של האיגוד יובילו ל 2015 מוצלחת ומסודרת יותר עם פחות קשיים תזרימיים ויותר וודאות.
משחקים בנדמה לי – המרוצים המקומיים
הנה מה שכתבתי אחרי אליפות ישראל:
“בתום המרוץ הקודם בבית גוברין כתבתי (כאן) על הבעיה שנוצרת כאשר יש בריחה של 4 רוכבים מקבוצות שונות ואין יותר מי שיעבוד. בגודל הדבוקה הנוכחי, אם הרוכבים נוהגים על פי כללי המקצוע שלהם (רוכבי אופניים) ולא רודפים אחרי בני קבוצתם כל בריחה היא בריחה מנצחת והמרוצים לא מספיק מענינים ומהירים. אחרי שתי הקפות מהירות ומצוינות – 44 קמ”ש בראשונה (שכולם החזיקו) ו 42 בשניה (נשרו כ 6 רוכבים), המרוץ של רוב הרוכבים (למעט השמיניה שברחה ואח”כ השלישיה שנותרה אחרונה) פשוט הפסיק להיות תחרות. קשה לחשוב על פתרון שלא כולל 10 קבוצות של 6 רוכבים לפחות ועד שלא נהיה שם אנחנו בבעיה. אלטרנטיבה? האמת, לא יודע. או שהמאמנים ישחררו רוכבים לרכוב עצמאית ולא בשביל הקבוצה (זה לה הגיוני וקשה לראות את זה קורה אבל זה יהיה יותר טוב בתנאים הנוכחיים להתבסס על בריתות מקומיות ולא על קבוצות), או שהחזקים לא יתנו לבריחות ללכת. מסובך לפתרון אבל מייצר מרוצים הרבה פחות טובים וברמה יותר נמוכה ממה שיכול להיות פה וחבל.”
כל בריחה תנצח? מה עשה קוריאנוב (מוביל בתמונה) מינואר ועד אליפות העולם בפונפראדה, ספרד?
הנה מה שהבין נמרוד דובינסקי במאמרו באתר רוכבי תל אביב: …”באחת הכתבות שפורסמו לאחר האליפות נכתב משהו בסגנון שמבחינה טקטית ומבחינת העניין במרוצים, אולי עדיף היה שהמאמנים ישחררו רוכבים לרכוב עצמאית ולא בשביל הקבוצה כדי שיהיה יותר עניין במרוץ. הטענה שעומדת מאחורי זה היא שהקבוצות משפיעות על המנצח והמנצח לא בהכרח הוא הרוכב החזק”…
תמונה: לא רוצים לרדוף
האמת, אני מבין את נמרוד גם אם לא מסכים. הדיון חשוב וטוב שהוא מתקיים. דוקא ברור לגמרי שקבוצות משפיעות ושלא תמיד הרוכב החזק מנצח, זה בסדר וכך צריך להיות, אבל קודם צריך שיהיו קבוצות! לטעמי, המצוינות המקצועית הקבוצתית שנמרוד טוען לה במאמרו, אינה יותר מיתרון מספרי ומספר קבוצות נמוך. אין שום ערך בכללים הקבוצתיים בפלוטון של 20 רוכבים בישראל כאשר אין שוויון במספר הרוכבים בקבוצה (8 מ TACC… ו 2 או 3 משאר הקבוצות).
לפי נמרוד – באליפות ישראל (ובכל המרוצים האחרים) אחרי כל בריחה של 500 וואט, IGP, ו TACC (או כל קומבינציה שתרצו של 3 קבוצות) ישבו כל חברי נבחרת ישראל ורוכבינו המובילים על הגלגלים של 2 רוכבי CCC ו 2 רוכבי מאסטרס כדוגמת עידו סירקין ויובל פרידמן (וטל גבאי הבודד מ TNT) ויחכו שהם יסגרו את הבורחים. בסדר… את המחיר שילמו רוכבי העד 23 שלא ממש התחרו באליפות ישראל, הגיעו 8 דקות מהמנצחים, ובהעדר נקודות ה UCI מאליפות ישראל, לא נסעו לאליפות העולם והפסידו נסיון חשוב. לטובת הענף הקטן שלנו, עדיף היה לטעמי אם עידו זילברשטיין, יואב בר, גיא גבאי, ובן אינהורן היו רודפים בחמת זעם אחרי ניב, אנטון ורועי. המרוץ היה מרתק וכולם היו מרוויחים. אולי TACC לא היו זוכים בחולצה אבל היתה עליה תחרות משמעותית יותר ובין יותר משתתפים.
אם לנסות להיות מעשי, כי ברור שהמאמנים לא יוותרו על השליטה, הנה הצעה – בכל המרוצים שאינם אליפות ישראל יחולקו הרוכבים לקבוצות על פי מספר הנרשמים לקטגוריית העילית (למשל – נרשמו 30, יחולקו ל 7 קבוצות של 4 או 5 רוכבים) כבר ביום חמישי שלפני המרוץ בשבת. בדרך זו ניתן יהיה להתחרות בדגש גבוה יותר על טקטיקה. רוכבים בודדים או מקבוצות קטנות יזכו להתחרות עם קבוצה ותהיה חלוקה הומוגנית יותר של היכולת. קבוצות יוכלו לתכנן את מהלכיהן מראש ולהחליט מי המוביל ולאף אחד לא יהיה יתרון שנובע מכמות רוכבים כפולה.
במציאות של מעט מדי מרוצים קצרים מדי כפי שיש בישראל, אם גם לא תתקיים תחרות ברובם מה עשינו? על מי אנחנו עובדים חוץ מעל עצמנו? למה שתהיה חלוקה לקבוצות בטור ערד אך לא במרוצים החד יומיים? ההצעה השניה היא בידיים של הרוכבים – אם אין מרדף, אל תתנו לבריחות ללכת בלעדיכם.
נקווה למרוצים אגרסיווים ומענינים ב 2015.
ברגשות מעורבים
אליפות עולם בכביש – רגשות מעורבים
חמישה רוכבים יצאו לאליפות העולם השנה – שלושה רוכבי נוער ושתי נשים. פז בש סיימה במקום ה 59 מבין 134 מזנקות אחרי מרוץ מרשים ביותר שניכרה בו הפקת הלקחים מפירנצה 2013. שני בלוך, שריגשה בהתקפה בתחילת ההקפה השניה, נפגעה בתאונה הגדולה שהתרחשה במהלך ההקפה השניה ונאלצה לפרוש.
תמונה: שני בלוך מוליכה את אליפות העולם 2014 בהקפה השניה (צילום מהשידור ביוטיוב)
אף אחד מרוכבי הנוער לא סיים. בן גנון המוכשר, היה הרוכב האחרון ששרד את מרוץ הנוער אחרי התקלה הטכנית ממנה סבל איתמר אינהורן מיד אחרי הזינוק ואחרי שים פוליאק לא הצליח לשרוד עם הדבוקה הראשונה. חבל שים ובן, ששניהם סיימו את אליפות העולם בפירנצה 2013 לא הראו המשך שיפור ורכבו לתוצאות טובות יותר ב 2014. יש כאן סימן שאלה לגבי ההנחה שעוד מרוצים ונסיון יביאו לשיפור. פז התחרתה מעט השנה אך זה הספיק לה ליותר מאשר בפירנצה. ים ובן הגיעו מנוסים יותר ואחרי קיץ בבלגיה אך זה לא הספיק לסיים מסלול שעל פניו היה פחות קשה מאשר בפירנצה. מסקנות? אולי זה הכשרון ואולי זה בכלל לא תלוי בנו אלא באופן בו מתנהל המרוץ. בפירנצה מרוץ הנוער היה רגוע ומרוץ הנשים התפוצץ מיד בכניסה לעיר. בפונפראדה ההפך מרוץ הנשים היה יחסית רגוע עד הקפה 5. יתכן שהישראלים לא מספיק טובים כשהמרוץ ברגעי ההכרעה והתוצאה או העדר התוצאה היא רק תולדה של מתי הרגעים האלו מגיעים.
שאלות ל 2015
- האם דימה גרבובסקי הפך תריאתלט? האם נראה אותו במרוצי 2015?
- האם עומר גולדשטיין הכי טוב שיש כאן? כמה חזק יהיה כשיחזור? לפני חודשיים ובתחילת חזרתו רכב נג”ש הכי מהיר בין הישראלים (כולל רוכבי ה U23, עומר רוכב נוער) בתחרות בצרפת!
- האם שלומי חיימי ועידו זילברשטיין ימשיכו לרכוב כמקצוענים בחו”ל?
