איך אתה עושה את זה מרתון KTM בארי? איך אתה מצליח להביא שנה אחר שנה מאות רוכבים לאחד המרתונים היפיפיים, זורמים וכיפים בארץ עם מזג אויר מושלם ותנאים מדהימים? טוב אני מניח שבזכות כל הנזכר למעלה, עם תוספות פול וגרגירים וקצת שמן זית מלמעלה. גם הניהול וההפקה של להמדווש ותאוצה מצליחים להכניס משפחתיות ונאמנות למרוץ.
מאת: יואב גריבי
תמונות: תאוצה
זהו אחד האירועים האהובים עלי בשנה
הטיימינג מושלם, פריחת הכלניות בשיאה וכחלק מפסטיבל דרום אדום המתקיים ברקע ומביא מאות מטיילים ורוכבים לאזור עוטף עזה. איכשהו מזג האוויר תמיד מושלם ותנאי הקרקע מזכירים רכיבה על אספלט במהירות ובאחיזה שהם מייצרים.
המסלול הוא מסלול נהדר, שקורץ לכל הרוכבים מכל התחומים: כבישונים, רוכבי קרוס קאנטרי, רוכבי אנדורו, לוחמי סוף שבוע וילדים – כולם יכולים למצוא בו את המהירות שלהם ופשוט להתגלגל. זהו מסלול מאד חלק מבחינת מכשולים, ולמעט מספר אמבטיות חדות אין בו אתגרים משמעותיים למי שמורגל ברכיבת שטח, אך אין זה אומר שהוא פשוט טכנית. ירידות חדות, סיבובים מהירים, בורות והכל מגיע אליך במהירות גבוהה במיוחד מייצרים אלמנטים של סכנה שיש לשים לב אליהם, בעיקר לאחר הקפה או שתיים. (בשנה שעברה היתה פציעה לא נעימה די מהר בהתחלה).
רוב המסלול הוא מישורי (בערך 220 מ' על הקפה של 25 ק"מ) ולכן תראו בו לא פעם פלטונים של רוכבים הנאבקים יחד ברוח, ולכן גם אופיו הכבישוני מושך לא מעט רוכבי כביש חזקים ומקרב קצת בין 2 העולמות. ואם על ההרמוניה הזו בודהה לא דיבר, אז אני לא יודע על מה כן.
אחרי שמסיימים את התחרות מגיעים למתחם האקספו העשיר של לה מדווש. דוכני מזון מתוצרת מקומית בירת דעאש (isis) וגבינות בארי (וואו!), מציגים כמו KTM, שלקחו את החסות העיקרית על האירוע ומגיע להם שאפו ענק, ברגמונט, ג'אינט, V.N., נעלי הוקה וכמובן רוני ענר והקראוון האלמותי של רודי פרוג'קט.
אפשר להתפנק אחרי הרכיבה בחומוס מעשה יד או בגלידה אמריקאית, ואם אתם מרגישים שחסר לכם משהו תמיד אפשר להיכנס לחנות לה מדווש עם השירות האדיב והלבבי.
0 ק"מ
כחלק מהכנות לסמרתון הקרב ובא עלינו לטובה החלטתי להשתתף במרתון KTM. לרוב ממליצים להוריד קצת לפני היעד של תכנית האימונים, וללכת על המרחק הבינוני של 50 ק"מ. מאחר ואני תמיד הולך על המרחק הבינוני ותמיד מביט בקנאה בגיבורים שעשו את המרחק המרבי החלטתי שהשנה – זהו. הגיע גם זמני. הרבה רכיבות עומק בחודשים האחרונים הוכיחו לי שאני מסוגל לגמוע מרחק כזה, החלטנו אני והמאמן שלי (שהוא גם אני) שזוהי הזדמנות מצוינת לבחון את הגוף בתחרות ארוכה, כשהדופק בשחקים והשרירים מתכווצים.
אז כן, נרשמתי ל-75 ק"מ בבארי, כשמסביבי כל הגיבורים, שותפי למסע, מאחורי כל אותה קבוצת ה"כמעט" שאותה עזבתי, ומלפני קו הזינוק.
מבט חטוף נוסף על האנשים שמסביבי מגלה לי שאני תקוע בזינוק עם כל רוכבי קטגוריה 1 (="אני נותן בראש לרוכבי עילית באימונים אבל בא לי קצב 'רגוע'.") כמו אידלסון את צחור מ-CCC, זוהר גלילי מ-HD TREK או גיא כפתורי מ-The Buttons. אוי לא אוי לא אוי לא אני מזנק איתם?! "דקה לזינוק" מכריז השופט ואני מבין לאיזה ברוך נכנסתי. 10 שניות לזינוק… 3… 2… 1…
2 ק"מ
"תחזיק איתם תחזיק איתם תחזיק איתם" אני אומר לעצמי בראש בקול קטן וחלוש שמנסה להתעלם מהקול החזק שצועק "כואבבבב". הסופר GPS של Lezyne מראה מהירות של 53 קמ"ש ואני לא רואה את עצמי מסיים את הסטארט לופ עם החבר'ה האלה, בטח שלא הקפה.
אחרי עוד כמה דקות של סבל ואיבוד מיקומים אני מתפרק לחלוטין מהפלוטון ומתחיל את המסע ההישרדות האישי שלי. שנים לא התחריתי ולא זכרתי כמה כואב זה זינוק והחצי שעה שעוקבת. הלב בגרון, החזה כואב, הגרון שלי מתמלא ליחה, הגב הורג אותי ונשארו לי עוד 70 ק"מ בקנה. מנסה להוריד דופק ולהתאושש מהזינוק המטורף הזה ולאט לאט עוקפים אותי עוד רוכבים. אני משער שאני אפשהו באחד המקומות האחרונים במקצה. זה הזמן לשנות פאזה – כי מכאן זה לא יכול לרדת, רק לעלות! אני סובל בשקט עד שהדופק שלי יתייצב ואתחיל להינות מסינגל המדהים הזה. בקרוב מאד יתפסו אותי רוכבי ה-50 ק"מ ואני אתחיל לעסוק בפינוי שבילים.
17 ק"מ
"הופ הופ הופ לפנות לפנות לפנות" נשמעות קריאות מאחורי. הנה מגיעים מטוסי הסילון של ה-50 ק"מ. בראשם נמצא מי אם לא אמנון ישראלי שמוביל חמישה או שישה שדים קטנים. אני חושב שהמונח המדויק הוא "קדטים", אבל כשאני הייתי קדט לא זכורות לי מהירויות הזויות של 27 קמ"ש. בוא נגיד לאמנון שלום (אנחנו מכירים, הוא גונב לי KOMים כל הזמן): "אמנון, אף אחד לא מאמין לך שאתה סובל!" אני צועק לו והוא מביט עלי כמי שאומר "אתה רואה מה יש כאן מאחורי?". "הוא לא סובל, תקרעו אותו" אני צועק לקדטים, שבתמורה עוקפים אותי כי דיברתי יותר מ-2 מילים בקצב תחרות אז אוטומטית המהירות שלי ירדה ב5 קמ"ש.
נראה לי שבסוף הוא ניצח.
38 ק"מ
סוף סוף מצאתי איזה חבורה לשבת עליה. עד עכשיו רוכבי ה-50 ק"מ רכבו בקצבים פסיכיים למדי, כאילו אין להם עוד 25 ק"מ אחרי סוף ההקפה השנייה, ולא הצלחתי למצוא מישהו שאוכל לעבוד אתו על מנת לשמור כוחות להקפה האחרונה. עכשיו תפסו אותי איזה זוג שכנראה מתרגל זוגיות לסמרתון ועוד רוכב חזק נוסף מ-Zone3. החבר'ה מכתיבים קצב טוב, לא רוצחים אבל גם לא עוצרים ליהנות מהפריחה. לקראת סוף ההקפה אנחנו תופסים רוכב שקצת הגזים עם הקצב ועכשיו נמצא בסכנת התאבנות של השרירים. אני נותן לו מהאיזוטון שלי ומאחל לו בהצלחה בהישרדות לקו הסיום. זוהי תזכורת מצוינת לעצמי על חשיבות התזונה והשתייה בזמן התחרות, ועל כמה שזה קריטי להזכיר לך לדחוף משהו לפה כל 20 דק' ולא להפסיק לשתות. Little did I know…
60 ק"מ
הקפה שלישית. הקפת הבדד. אין כבר מתחרים על המסלול והוא נהיה סטירילי לחלוטין, למעט מטיילים פה ושם. חשוב לציין לטובה שהחבר'ה הדרומיים מכבדים מאד את נושא התחרות ותמיד מפנים את השביל כשמבקשים מהם ומזהירים את חברי קבוצתם שמגיע מתחרה.
אני אחרי 60 ומשהו ק"מ של רכיבה בקצב חזק, 2 חטיפים ¾ חבילת סוכריות ג'ל ובקבוק וחצי down the drain. הגבולות של הסינגל והצמחייה שמסביב מטשטשים מדי פעם, אני לא ממש בטוח שהאדום שאני רואה אלה כלניות או דם שאני יורק מהסבל הזה, והרצפה מתחילה להיראות לי יותר ויותר נוחה.. אבל לא! אני חייב לסיים. ממשיך לתת (לעצמי) בראש ומתחיל לראות איזה מתחרה, אי-שם באופק. Pick up time.
שומר על הקצב שלי ומתחיל לאסוף מתחרים שלא תכננו נכון את חלוקת הכוח שלהם. מתחרה אחד, שניים שלושה, כשאחד מהם הוא המתחרה היחיד הנוסף בקטגוריה שלי. הראש מרגיש טוב אבל השרירים שלי צורחים. אני עושה את הדבר האחראי וכמובן מתעלם מהם.
70 ק"מ
Warning, warning. Complete system shut down. ארבע ראשי שמאלי – הלך, תאום ימני- בשלבי קריסה. אני מתחיל לרוקן לעצמי איזוטוני מהול במים וג'לים לפה. "רק לא להתכווץ, לא עכשיו" אני מסנן לעצמי ומתחיל להרביץ לשרירים שמנסים לנטוש אותי, לבד, באמצע הסינגל של בארי. משהו שם מסתדר ואני מגביר סיבובי רגליים, מזרים דם ומוריד את הלחץ מהשרירים. נשארו לי 5 ק"מ אחרונים ויש 2 דברים שמטרידים אותי קשות – המתחרה שלי שהצלחתי לעקוף והקיר שבסוף ההקפה. מבט לאחור כל כמה דקות מרגיע אותי שמבחינת המתחרה – אני מכוסה. עכשיו – הקיר. בסה"כ צריך לשרוד עוד כמה עליות וקיר אחד ארור.
75 ק"מ
מתחבר לציר הראשי שמחוץ לקיבוץ, יורד בחזרה לסינגל, מטפס עוד קצת ונכנס לאמפיתאטרון של בארי. הקיר לפני – מתנשא לגובה נורא של 5 מטר ושיפוע לא הגיוני או נחוץ בשלב זה בעליל. מוריד לפלטה הגדולה ביותר בקסטה, מסובב מסובב מסובב- עליתי. סיימתי! ישששש!! מגיע למתחם האקספו שכבר שוקק במתחרים, יש פודיומים, המון אנשים שנהנים מחומוס ובירה מקומיים. החיים יפים וסוף סוף אני גם גיבור.
מאת: יואב גריבי
תמונות: תאוצה
פודיומים
מנצחי עילית גברים (75 ק"מ):
- גיא זסלר (Bike way racing)
- תומר זלצמן (TEAMISGAV)
- גיא לשם (TNT)
מנצחות עילית נשים (75 ק"מ):
- עומר שפירא ((Cylance Pro Cycling)
- נעמה נוימן (TEAMISGAV)
- עידית שוב (CCC)
מנצחי בוגרים רמה 1 19-29 (75 ק"מ):
- תום יצחקי (IGP)
- ענוג שילן (XXX)
- גיא בר (HD-Trek)
מנצחי בוגרים רמה 1 29-39 (75 ק"מ):
- רפי שטרית (NCC)
- גיא כפתורי (The Buttons)
- חיים לזמי (Team sport Clinic)
מנצחי בוגרים רמה 1 40-49 (75 ק"מ):
- חיים דהן (XXX)
- נעם שילר (Bike way)
- יובל רוזנצויג (Bike way)
מנצחי בוגרים רמה 1 50+ (75 ק"מ):
- ליאור ביטון (NCC)
- זהר גלילי (HD-Trek)
- נדב לוגסי (CCC)
מנצחי ג'וניורס בנים 17-18 (75 ק"מ):
- להב דוידסון (TNT)
- איתן לוי (TNT)
- גילי גונן (TEAMISGAV)
מנצחות בוגרות רמה 2 17-29 (50 ק"מ):
- גיל כהן (מסטרס חיפה)
מנצחות בוגרות רמה 2 40-49 (50 ק"מ):
- מורן פלר (Bike way)
- אורנה רצון (Bike way)
- תום דויטש (500 וואט)
מנצחות בוגרות רמה 2 50+ (50 ק"מ):
- רונית אדמון (עצמאית)
מנצחי בוגרים רמה 2 17-29 (50 ק"מ):
- תומר ברוך (CCC)
- דין אמיר (NCC)
- אילי אופיר (HD-Trek)
מנצחי בוגרים רמה 2 30-39 (50 ק"מ):
- הראל סויסה (NCC)
- מעין גיל (CCC)
- אלדד מימון (The Buttons)
מנצחי בוגרים רמה 2 40-49 (50 ק"מ):
- אמנון ישראלי (The Buttons)
- יעקב גרשטיין (King of the mountains)
- נתן צורף (Dynamo racing)
מנצחות מנצחי בוגרים רמה 2 50-59 (50 ק"מ):
- קובי פורת (מסטרס חיפה)
- יובל טורבינר (Dynamo racing)
- מעוז פזטל (NCC)
מנצחי בוגרים רמה 2 60+ (50 ק"מ):
- איל אלנצויג (עצמאי)
- אילן בר לביא (עצמאי)
מנצחות קדטיות (50 ק"מ):
- נעמי לוריה (מסטרס חיפה)
- שני לוי (TNT)
- עדי דוד (מסטרס חיפה)
מנצחי קדטים (50 ק"מ):
- יותם דשא (CCC)
- גלעד גרי (CCC)
- גל קדשאי (סיגמה)
