בסוף השבוע הזה בארץ גשום וסוער, הרוחות נושבות בעצמה ולאף אחד אין חשק לצאת ולרכוב. באופן סימבולי ההבדלים בין גנדיה – עיירת החוף המנומנמת בחורף באזור ולנסיה, לישראל מתחדדים. אל מול העצבנות והמתח של ישראל, בספרד שקט ורגוע. פה השמש מאירה, ההרים היפים משקיפים עלינו ממערב, וקשה שלא לרצות ולצאת לרכוב אליהם ב 17 מעלות מושלמות לרכיבה. יש פה לקבוצה של רוכבים מוכשרים מהסייקלינג אקדמי (ועוד כמה קבוצות, כמו BMC שנמצאת באזור, קונטדור שעבר מולנו ועוד) את כל מה שהם צריכים כדי להתאמן. הג’ירו דה איטליה מתקרב, וצריך להתאמן היטב.
מאת: גיא חלמיש
OUTPANEL | BIKEPANEL | RUNPANEL
סדרת הוידאו “עם האקדמי לג’ירו” – פרק ראשון:
יצרנו סדרת וידאו ובה כמה סרטים של 3-4 דקות, שנקווה להמשיך אותה עוד בהמשך ובה נביא את הסיפור של האקדמי בדרך לג’ירו. את פרקי ההמשך תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלנו ובערוץ היוטיוב- והיא תפורסם אחת לשבוע, אז תנו לייק ו Subscribe ביוטיוב… הנה הפרק הראשון:
חלומות ויעדים
ערב בקבוצת הסייקלינג אקדמי- מה ההבדל בין חלומות ליעדים? שואל רן מרגליות את הרוכבים שלו בחדר הישיבות הקטן במלון. החברה, חלקם צעירים בצבא מקבוצת הפיתוח, לומדים יסודות של ניהול בשיחה על דרך מוכוונת ומתוכננת אל המטרה. יעדים נועדו להגשמה וזו, כמו בתכנית האימונים, צריכה להיות ברת מדידה. חלומות חולמים אולם השגת מטרות מודדים. כדי להשיג את היעד, בדיוק כמו בתוכנית אימונים של ספורטאי, צריך תכנית שתפרק את היעד למרכיביו ותשיג את המטרות בדרך אליו, צעד אחרי צעד. אז מהם המרכיבים ליעד של הבאת רוכב ישראלי לטור דה פראנס? כסף, כישרון, מקצוענות, ערכים, רצון ומרכיב נוסף. בדיוק כמו הצפייה שלו מרוכביו, כך גם הצפייה שלנו מהסייקלינג אקדמי ומרן מרגליות: פומבית, ברת מדידה ומאוד קשה להשגה.
העתודה – או Devo Team בשפה המקומית – סאנד הדרוזי מימין, אופק חסון משמאל וממול איתמר איינהורן
רצון גדול
רצון תמיד היה לרן מרגליות בשפע. הוא הראשון להודות שהמוטיבציה שלו הביאה אותו רחוק הרבה יותר מהכישרון שלו כרוכב, אבל בתהליך הזה הוא גילה את הכישרון המדהים והחשוב הרבה יותר שלו. כישרון (או כשרונות) שבו הוא מנצח את כולם: לחבר ולרתום את הרצון הבוער הזה שלו לאנשים, לכסף, לכישרון, לערכים ולמקצוענות…
צריך יותר מרצון וצריך יותר מכישרון אבל חייבים את שני אלה בשביל להתקדם לקראת היעדים. “למה אתה רוצה את זה?” הוא שואל את הרוכבים, כשאנחנו מספרים בחדר על המטרות המדידות שלנו לשנה הקרובה. גם את רמת הרצון אפשר למדוד אבל קשה ומורכב יותר ליצור אותה, תעיד בוודאי מיכל הפסיכולוגית של הקבוצה. הפסיכולוגיה של הספורט היא האמצעי לחזק, למקד, ולסייע לאדם להגיע למיצוי יכולותיו, אבל בסופו של דבר הרצון מגיע מבפנים: יש כאלה שבוערת בהם האש בעצמה והם מוכנים להקריב ולעשות יותר בשביל להשיג את היעדים שלהם ויש אחרים שלא. יש כאלה שטוענים שעוצמת הבערה הזו היא אפילו גנטית, ורואים את ההבדלים האלה גם על גורים בני יומם.
כסף ענק
מעל 6 מליון אירו גויסו בשביל להפוך את הסייקלינג אקדמי לקבוצת פרו קונטיננטל. את ההיקף העצום הזה רואים מיד כשמגיעים למלון בואלנסיה: משאית הקבוצה, ובה עשרות גלגלים של Vision וטון של ציוד חונה למד המדרכה. צי של אופני ה De Rosa החדשים של הקבוצה (החליפו את ה Cannondale משנים קודמות). ארבע מכוניות סקודה סופרב סטיישן חדשות ומגניבות במותג הקבוצה, צלחות לווין הטלוויזיה שכובות כעת על גגן. עשרות רוכבים, אנשי מקצוע וצוות אשר מוטסים לעשרות יעדים במהלך השנה. מלונות, ציוד, משכורות…
בדרך אל הטור דה פראנס, צריך הרבה כסף. מליונים רבים. מי שהחל את המהפכה הזו הוא רוני בר-און שכבר שנים ארוכות קודם לסייקלינג אקדמי סייע לרוכבים ישראלים ועם רן שידרג את אהבתו לספורט הזה. קל מאוד להמשיך ולהזכיר את אדמס שנכון – הביא את הכסף הענק, אבל רון בר-און הוא האיש שתרם ראשון למהפכה הזו. שהוא החל כל החזון הזה נראה עוד הרבה יותר תלוש מהמציאות מאשר היום. הבסיס שהוא הניח עם רן הוא שאפשר את צרופו של סילבן אדמס לסיפור, והקפצת כל המערכת ברמות שקשה לתפוס. אדמס, מליארדר קנדי שעשה עליה, עם רקע כאלוף עולם בגילאי מסטרס בוולודרום, הביא את הכסף הגדול, הביא את הג’ירו לישראל ואת הסייקלינג אקדמי לג’ירו, מביא ולודרום ברמה בינלאומית לישראל, הביא את המדינה לתרום מליונים גם היא למיזם המטורף הזה… כשמליארדר מביא רצון חזק ואת האמצעים להגשמתו, חלומות הופכים ליעדים.
“וואו זה חיים מדהימים” אמר לי רועי גולדשטיין אלוף ישראל באופני כביש כשראיינתי אותו לא מזמן, (הוא כעת מתחרה ואינו במחנה האימונים): …”זה לא מה שהיה פעם: ההתכלבות שרוכבים ישראליים דיברו עליה, זו לא ההקרבה שרוכבים ישראליים דיברו עליה. יש לי משכורת, יש לי דירה, אני קונה לעצמי את האוכל, אני חי בעיר מדהימה, מסביבי הרוכבים המקצוענים בעולם. קם בבוהריים רוכב כמה שעות, חוזר אוכל רוכב ישן. מתחרה פעמיים בשבוע. אני חושב שאי אפשר לבקש הרבה יותר מזה: שישלמו לך לרכוב על אופניים, זה כבר לא כיסוי הוצאות”. אחיו עומר מוסיף לי בשיחה שלנו על מחנה האימונים הזה: “אני לא צריך להתעסק בהמון לוגיסטיקות ודאגות, לסגור את הטיסות והתחבורה לעצמי, האוכל, טיפול באופניים, פתרון בעיות… סוגרים לך את כל המעטפת, אתה חוזר מיום אימונים קשה, המכונאים דואגים לאופניים למחר, עושה מסג’. אני יודע שאני אקום מאושש לרכיבה של מחר. אתה גם לא ממורמר…”. העול המנטלי של לדאוג להכל לבד מתיש את הרוכבים ומורגש שהם מעריכים את ההזדמנות הזו שניתנה להם.
בתמונה מטה- משמאל למעלה: לואיס לאמוס המטפס המקסיקני, למטה סאגן הקטן – סונדרה אנגר הנורווגי, שכבר סגר פודיום ראשון מאז במרוץ מאיורקה צ’לנג’, שם השיג אותו רק אחד- ג’ון דגנקולב!
מקצוענות אמיתית בסייקלינג אקדמי
הוא מכונאי פולני. המכונאים עובדים פה קשה מאוד: מחנה האימונים הראשון בעונה, עם צי חדש של דה רוסה שצריך להכין, להתאים ולתקתק לכל רוכבי הקבוצה. ורוכבים מקצוענים זה לא רוכבים חובבנים ביחס לציוד: הם מבלים שעות ארוכות כל יום על האופניים, יש להם תחושות וצרכים מדויקים מאוד מהציוד שלהם והם באמת צריכים אותו ברמה הכי גבוהה שיש. המכונאים עובדים פה מבוקר עד לילה – ללא הפסקה. קריעה, אבל זו ההגשמה האולטימטיבית לעומת עבודה בסדנת החנות בלבד. פה אתה עוסק בדבר האמיתי, ובדרישות הכי גבוהות שיש מאופניים וציוד.
את ההדגמה של המקצוענות הזו קיבלתי לאחר שניסיתי להרכיב את אופני הטרק מדון שאני בוחן ועמם הגעתי לפה והמעצורים המיוחדים שלהם יצאו מהפוזיציה בטיסה. לך אליו, אמרו לי החברה – הוא מבין באופניים האלה. אז נכון שלסייקלינג אקדמי יש את ה De Rosa כעת, אבל הם עוזרים לי, ומסתבר שהמכונאי הפולני ז’ריבק ארקדיוס עבד על לא מעט כאלה בקבוצה פולנית שרוכבת עליהם. בידיים מיומנות ומהירות הוא מיד שולף את כבל המעצור, נותן לי לחוש את החספוס שלו, ונותן לי לחוש את הכבל שהוא שם במקומו- מצופה בסיליקון וחלק בהרבה… בתוך שניות הוא מוציא את חלקי המעצור העדינים, מכוון אותם, מחזיר למקומם (…”אתה מעדיף סחיטה ארוכה של המעצור או קצרה?”… וואלה, ארוכה, תודה!), מוריד את הכידון כדי שיתאים לאורך הכבלים הפנימיים… המדון אופניים מדהימים אבל צריך להכיר אותם, וכדאי שיהיה לך מכונאי כמו ז’ריבק ארקדיוס לידך כשאתה נוחת אתם מהטיסה.
“הוא מקצוען רציני” אני אומר לאביעד יזרעאל, מאמן ה Devo-Team (הקיצור השגור פה ל Development Team) כשאני לוקח את האופניים למעלה לחדר. “כולם פה כאלה” הוא עונה לי בשקט.
מימין: רובן פלצה, משמאל: המכונאי הפולני התותח ז’ריבק ארקדיוס
האנשים שמובילים היום את הסייקלינג אקדמי בצד המקצועי הם בעלי רקע מדהים. חדש בקבוצה הוא Eric Van Lancker – מנהל ספורטיבי (ספורטס דיירקטור) שהגיע לפה מקבוצת קנונדייל- בשש שנים האחרונות הוא היה שם, במרוצים החשובים בעולם, עם הרוכבים הטובים בעולם וניהל אותם. האיש הוא אגדה בבלגיה- ניצח סטייג’ בג’ירו, את פריז ניס, אמסטל גולד, ליאז’ בסטון ליאז’, סטייג’ בטור הבאסקים וטור שוויץ… קשה להאמין שזה האיש שילמד את גיא ניב מקרוב איך לרכוב בדבוקה המקצוענית. הוא מראה לי תמונה יפה שלו מהשנים ההן ואני שומע בצמא את הסיפורים שלו על הטירוף של הסייקלו בבלגיה, על איך עובדת קבוצה מקצוענית, על מה נדרש מרוכב בג’ירו ומה עושה את ההבדל בין אחד ששורד שלושה שבועות לזה שלא. חצי שעה של שיחה נעימה עם האיש וכבר קיבלתי עוד שכבה אדירה של ידע על העולם הזה – תארו לכם מה סופגים רן, אביעד והרוכבים הישראלים שעובדים איתו יום יום בקבוצה… הוא משאיר רושם צנוע ושקט (ללא ניפוח יתר עצמי או ביטויים כמו “הרוכבים שלי”). מי שיש לו הישגים לא צריך הרבה דיבורים- מצד אחד באמצעים ומצד שני באנשים טמון כל המרחק האדיר שעשתה הקבוצה הזו מהדור הראשון ועד היום. אני שמח לבלות עוד שעות במחיצתו, לספוג ולשמוע. אין כמו החיכוך הקרוב הזה, שהסייקלינג אקדמי מייצרת לרוכבים ולסגל הישראלי כדי לתרום לענף לאחר מכן שכן את הידע הזה, יקחו עמם 14 אנשי הצוות והרוכבים הישראליים בקבוצה גם הלאה, אחריה.
אריק ואן לנקר
ערכים ותועלתם
ספורט הוא הרבה יותר מספורט, ואת זה יודע רן מרגליות היטב. הוא לוקח את המשמעות של הדבר הזה אל הקצה, ולפעמים מעבר לקצה. השימוש בערכים בסייקלינג אקדמי, הדיבור עליהם והרתימה שלהם לקידום המטרות והיעדים הוא כלי מעשי, שימושי ופרקטי אל מול המשקיעים, הספונסרים, המדינה, קהילת הרוכבים האוהדים והרוכבים עצמם. ערכים מונפים פה אל האוויר כמחזיר בתשובה שמכיר הייטב את ה Trigger Points של קהליו.
רן לא המציא את המודל הזה. היה זה ביארן ריס, ממנו הוא הושפע, שקיים מחנות גיבוש בסגנון צבאי לרוכבי CSC ולאחר מכן סקסו בנק במטרה לייצר ערכים של יחידה צבאית: “כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם”, “לבטל את האגו, לעבוד בשביל הקבוצה”. הבחירה בסגנון הצבאי מתאימה לרקע הישראלי (למרות שכל הישראלים פה הם ספורטאים מצטיינים, ואת חווית הסיירת הם אולי חוו כמד”סניקים שעתיים ביום, וטוב שכך).
רן מרגליות, עם הרוכב דניס ואן וינדן ההולנדי מימין וג’ל קרלסטרום – מנהל הספורט של הקבוצה
המשחק על הערכים הוא גם משחק של יחסי ציבור ושיווק: הקבוצה הישראלית הראשונה, צבא, ירושלים, ציונות, שואה, תקומה, קונפליקט, דתות, 2000 שנות… הסייקלינג אקדמי משחקת עם הנראטיב של עצמה ומגדירה אותו כאילו הוא עלילת הסיפור המרגש בכתבת מוסף העיתון של המדינה – מלא לייקים בפייסבוק. אני מודה שהמינון הדרמטי שלה קצת גבוה מדי בשבילי. רוכבים רזים וקטני משקל אנחנו: מספיקה לנו מנה קטנה ואנחנו כבר בהיי. הבו לנו קבוצה מקצוענית יפה ומגניבה כל כך, הבו לנו אופק מקצועני לרוכבים הישראלים, ואנחנו שמחים עד מאוד ונפרגן בכיף. הבאתם את הג’ירו? וואו, זה ענק, זה אדיר, זה חזק. הוא עומד בפני עצמו ושווה להתפקס על זה ועל הספורט עצמו. מבחינתי לפחות אין שום צורך בסנסציות נוספות.
גיא שגיב – רוכב מקצוען, ואביעד יזרעאל- מאמן ה Devo Team
במקביל הבינה הסייקלינג אקדמי בעקבות הסערות של שנה שעברה, ומערכת היחסים המורכבת שלה עם הענף בישראל, שעליה לרתום את היכולות והתקציבים האלה לפעולה ערכית אמיתית לקידום ענף האופניים. זה יאפשר לה לפעול ביתר קלות, להגשים את מטרותיה להוות את חוד החנית של הענף. זה גם יסייע לה לאסוף את המוכשרים שברוכבי ישראל עם פחות כעס וטינה משחקני הענף והמועדונים שבו. לבסוף יש בכך תועלת מבחינת אווירה סביבה ומחזק את ההצדקה לקיומה ולבקשת התמיכה שלה מאיתנו – הרוכבים, הציבור והמדיה. גם כלכלית זה הגיוני, שכן המניע הגדול של אדמס בהשקעה בה ובאופניים בישראל- הוא הציונות שלו והאהבה שלו לאופניים. רן צריך לגייס עוד 2 מליון יורו השנה, ונראה שהמדינה עצמה ומליונרים יהודיים נוספים על אדמס יכולים להיות מקורות סבירים יותר מאשר חברת טבע בשנים הקרובות… תקציבי הפרסום של המדינה הופנו אליה, וקמפיין תל-אביב-ירושלים הצבעוני של משרד התיירות מופיע על רכביה והביגוד שלה.
כעת לקראת הגעת הג’ירו, הסייקלינג אקדמי מקימה אגודה חדשה שמובילים איתן מזרחי ועדי דויטש ושמטרתה לקדם את הרחבת בסיס ענף האופניים הישראלי, וקידומו לאוכלוסיה רחבה. בכך מניחה האקדמי את התשתית שתייצר את ההצדקה לגיוס כספי מדינה וציבור לקבוצה שהיא יוזמה פרטית.
בשנתה החמישית הסייקלינג אקדמי מתקדמת עוד צעד בקידום מטרות ויעדים שהיו במקור באחריות איגוד האופניים והמדינה בלבד. אל מול חולשת התקצוב והביצוע של המגזר הציבורי והמלכ”רי (האיגוד), שואפת הקבוצה הפרטית הזו לעשות את מה שלכאורה היו אמורים לעשות המדינה ואיגוד האופניים שהוא נציגה: בזכות הסייקלינג אקדמי יש חמישה ישראלים שמתחרים בקבוצת פרו קונטיננטל, עם אופק מדהים של השתתפות בג’ירו דה איטליה בעוד ארבעה חודשים ומי יודע אולי גם בטור דה פראנס בעתיד. יש נבחרת עתודה שתהנה מהמשאבים והאפשרות להתחרות בחו”ל תחת כנפיה, ויש לכישרונות הרכיבה הגדלים בישראל אופק להביט אליו – ואם יצטיינו, יוכלו להגיע לפה.
בוא נודה על האמת – הסייקלינג אקדמי, הרבה יותר מייצגת את ישראל מאשר נבחרת ישראל. סילבן אדמס, התורם / בעלים הגדול שלה הביא את הג’ירו, והקים את הוולודרום הראשון בישראל – כלומר יצר במו ידיו (שוב בהשתתפות המדינה- בדמות השקעות ושטח מעיריית ת”א) את התשתית לענף האולימפי הבא שלנו בענף.
רובן פלצה – מאוריקה האוסטרלית לאקדמי ליד ים פוליאק
כישרון וזהות
רן והצוות שאתו עובדים יפה באיתור כישרונות. בצוות של הקבוצה נמצא אחד המנהלים הספורטיביים המוערכים בספרד בתחום הזה: אוסקר גואררו גידל לא מעט כוכבים ספרדיים, וזו המומחיות שלו. הוא מקושר לעומק בעולם האופניים הספרדי ויכול לפתוח כל דלת בתחום (שפעמים רבות מאחוריה נמצאים כוכבי עבר שהוא גידל).
אלה שנמצאים פה כמה שנים, זוכרים את תוכניתו המיתולוגית “המעגל” של דן שילון בתחילת ימי הערוץ השני. שילון היה אז מלך הרייטינג, והמעגל שלו שובץ במרואיינים מגוונים שמילאו משבצות, בטייפ קאסט אופייני שזכה לכינוי: “פוליטיקאי, קוקסינל, וזמרת”… הסייקלינג אדמי היא “המעגל” של עולם האופניים. לפעמים נדמה שהליהוק ללהקה הזו מתבסס על סיפורים אישיים ותעודות זהות. יש את הפליט האריתראי שהתגלה ככישרון רכיבה, יש את הדרוזי הרוכב בעתודה, ועד לא מזמן היה גם הטורקי שהתיישב על משבצת הקונפליקט ויחסי ישראל והאיסלאם. האחרון אגב, פרש מהקבוצה בגלל לחצים שהופעלו עליו בטורקיה. חבל.
אווט אנדמסקל- הרוכב האריתראי
יש לקוות שהסיפור לא חזק מהכישרון. אני חייב להודות שאם יש שני רוכבים בעלי כישרון ויכולת דומים, שלהביא אותם יעלה אותו דבר, עדיף לקחת את זה עם הערך המוסף של הסיפור שמחבר ורותם את המדיה והקהל אליו. הם הבינו שלמכור למפרסמים קבוצת פרו קונטיננטל מישראל באמצעות חשיפה מדידה ואפקטיביות פרסומית כלכלית גרידה יהיה קשה, אז הם מגייסים באמצעות פילנתרופיה, ציונות ונראטיבים. “תוכנית בריחה” ממקורות המימון המסורתיים של הענף, אמר לי רן ובאותה נשימה הביעה רצון להיות כן ראוי למימון על הבסיס המסורתי- של זכויות שידור, חשיפה לספונסרים, ופרסום.
עד היום בעולם האופניים הבולטות הושגה בעיקר באמצעות הנוכחות התקשורתית והאישיות של הרוכבים. מתבלט במיוחד הרוכב הנורווגי – סונדרה אנגר; “סאגן הקטן” – כמוהו הוא שולט מדהים באופניים, שרירי, מצחיק ושטותניק, ומתברר שיש לו עוד משהו ייחודי לתת- הוא אומן וצייר אמיתי, אומר לי צ’ל קרלסטרום. שימו לב אליו- לדעתי הוא הולך להיות כוכב!
והמרכיב הנוסף – מזל?
המזל מגיע אל אלה שמתכוננים לקראתו. זה התרגום החופשי של האמירה המיוחסת לפילוסוף הרומי סנקה:
“Luck Is What Happens When Preparation Meets Opportunity”. צ’ל קרלסטרום אומר לי שהמזל יאיר קודם לחבורה של 12 רוכבים מתוך כלל הסגל, שתוכרז אי שם באמצע מרץ ומתוכה יבחרו את המועמדים הסופיים לג’ירו ברגע האחרון שאפשר לפני תחילת מאי. באופן הזה יורידו מתח מכל האחרים, יפקסו את ה 12 על המטרות האלה, ויפנו אצל האחרים את האפשרות להתכונן למטרות והמרוצים האחרים אליהם ייועדו בראש נקי (גם אם מאוכזב). היעדים של רן מרגליות והסייקלינג אקדמי השנה הם לגייס 2 מליון יורו ולהביא ניצחון בג’ירו דה איטליה. האם הוא והקבוצה יצליחו בכך? הלוואי!
