על שבירת שיאים
כמו שיש את השער הכי מהיר במשחק כדורגל, נדמה לי תשע שניות מתחילת המשחק אז אופיר שביט נכנס לרשימת השיאים כבעל התקלה המהירה ביותר: אחרי שעתיים של רכיבה, עוד לפני שצבר זיעה ורגע לפני עין זיוון המעביר האחורי של אופיר פוגש באבן ונכנס בין השפיצים. כך הוא שובר לראשונה בחייו את המעביר האחורי.
בלב שבור הוא מדמיין איך ה-HLC נגמר אחרי שעתיים ואיך ירדו לטמיון חודשים של הכנות, בניית כושר ורכישת תיקים. הוא מקצר לסינגל ספיד, מרים מספר טלפונים אבל אין בסביבה (בכניסה לעין זיוון) אף חנות אופניים שמסוגלת לתקן את האופניים. לפתע יוצאת מהקיבוץ מכונית קטנה ובה משפחה של אבא אמא וילד בכסא בטיחות מאחור, ולאחר שיחה קצרה שנועדה לעורר את רחמיהם , הם מציעים טרמפ לקרית שמונה במרחק של 40 קילומטרים. האמא עוברת למושב האחורי, האופניים מתפרקים לגורמים כדי למצוא מקום בבגאז’ ( 2 גלגלים, תיק אוכף של רוולייט, תיק כידון של רווליט) ונוסעים. תוך כדי מצמן מתארגנים על חלקי חילוף. לאחר תיקון האופניים המשפחה המופלאה גם החזירה את אופירי לעין זיון כשסיימו את הקניות בסופר. וכך הפעם עם רכב עמוס עוד יותר, עם קניות של פעם ב-3 שבועות, אופניים ותיקים חוזרים למסלול ב 6 שעות איחור, שזה כלום בשביל בייקפאקר אמיתי.
נ.ב : בסניף אחר של הרשת ולא ננקוב שמות, סירבו למכור לרוכב אחר גלגל אחד ואילצו אותו לרכוש זוג גלגלים ב-6500 שקל.
על הסדיסט והמזוכיסטים
אחרי העליה להר חוזק, אני עומד מול שער בקר וסינגל אכזרי בצד ימין. אני מקבל סימון ישר והמשפחה שעושה פיקניק ורועה באחו צועקת לי “לאילת ימינה”. אני נוטה להאמין לגברת, הרי כולם עברו משם, מסתכל על שני ווהוא אומר “מוזר, חשבתי שהורדתי את הקטע הזה”.
אנחנו מתרצים, נכנסים לסינגל, אני רוכב ומקלל, יותר נכון הולך ומקלל, פה אין מסלול יותר קשה – יש מסלול יותר יפה לרכיבה. למטה בשביל הרחב ,הוא נזכר: “הורדתי את הקטע הזה לקרוס ישראל בשטח, הם לא כל כך טכניים ושביל כזה יעורר אצלם אנטגוניזם…”
בכלל, ככל שהמסלול התקדם נראה היה שמדובר במפגש בין סדיסט (לימור) למאזוכיסט (חנוך) כשכל השאר ניצבים במחזה, ככל שהתקדמו הימים, נוספו פורשים בגלל פתולוגיות של נפיחות רגליים וכאבים בגידי האכילס בעיקר בגלל קטעי hike a bike שמשולבים במסלול. בתמונה- המאזוכיסט חוזר לרמה לאחר שביקר בכינרת.
על ההדים של הHLC שהגיעו לדרום
את הHLC סיימתי בצומת מחניים, נפרדתי מהחברים והידרדרתי הביתה, שפכתי את הכתבה והמשכתי לעין בוקר להצטרף לחופשה המשפחתית אחרי שבתי הבכורה אמרה ש”בייקפאקר אמיתי מטייל עם המשפחה שלו בחול המועד!”.
אני חובש את הכובע של רייצ’ל ומתחיל ללכת במים מנסה להתעדכן במה שקורה בצפון כשלפתע ניגש אלי מטייל לא מוכר וזורק לי:
“אחי ,מה אתה עושה פה” אני מסתכל אליו והוא ממשיך…
“אתה לא אמור להיות בצפון?”
“סליחה?”
“אני עוקב אחרי כל תמונה שאתה מפרסם, אני אפי מצופר…”
אני מתנצל ואומר “תשמע, אם קראת בתגובות היית יודע שבייקפאקרז אמיתי מטייל עם המשפחה בחול המועד…”
על קולות שמיימיים
אחרי הפרידה מהחברים בצומת מחניים וההפקדה של תום בידי דני גרביים ואילן טבת, החברים עלו ליער בירייה לסגור אוהלים ולפתוח את שקי השינה, האורח השועל היה שועל. תום שכל דבר חדש לו התלהב, רגע אחרי יללות התנים נשמעו מכל עבר, שוב הסבר לאורח לגבי החיות שמסביב ואז נשמע רעש ותום אומר:
“a frog”
“?what”
“it sound like a frog”
ואז דני עונה באנגלית, “לא אחי, זה לא, זה פלוץ…”
ואני אומר: דני, איפה לעזאזל הנימוס האנגלי שרכשת עם השנים
על המרושע והתמימים
ביום השני לתחרות אופיר שביט ואלי שמש מסיימים בהר מירון. היה ברור שהולך להיות יום חם ולכן הוחלט להתחיל את היום השלישי, מוקדם ככל האפשר, השכמה ב-4 וחצי, חמש ורבע על האופניים. בתשע החברים נכנסים למסעדה במגדל למנה של שקשוקה.
בינתיים אופיר שואל את בעל המסעדה האם יש שירותים והוא אומר שמסביב יש שירותים ו-2 מקלחות ואם צריך שמפו אז אפשר לקנות אצלו. החברה ניגשים לשירותים, מסיימים את הארוחה ומזג האוויר החל כבר להיות באמת חם.
התלבטות קצרה, יומיים וחצי ללא מקלחת וההחלטה נפלה, אלי הולך לדלפק וקונה אחרי התלבטות בין שני בקבוקים את הבקבוק היקר יותר של השמפו. אופיר בינתיים מתפשט ונשאר רק עם הבייב ללא חולצה וגרביים וצועד לעבר 3 הדלתות ומגלה שבכולם יש רק שירותים…
“איפה המקלחות?” הוא שואל את המרושע שנקרע מצחוק על שני התמימים שהאמינו לו.
יש מצבים שלא צוחקים על דברים כאלו. אי אפשר לבעס בייקפאקרז ולתת להם להמשיך עם הזנב בין הרגליים ואני אומר בייקפאקר אמיתי יורד שני מטר מהמסעדה לעין נון ודופק שם אחלה מקלחת…(ע”ע אפי פלאח).
על הקיבולת הגרמנית והחוצפה הישראלית
היום השלישי למירוץ. שי ואינגו מגיעים לבית האירוח בכרם מהרל אצל אורון. אדי כבר ממוקם שם ומפציר באינגו להישאר כי הבעלים מזמין לבירות. אי אפשר היה להתעלם מהשילוט המזמין כל כך והבית היפה.” sleep, ” shower, coffee, tea, pool …מה צריך יותר בכדאי להישאר?
אחרי מקלחת יושבים לאכול והמארח מפנק בפסטה, טונה, ביצים, ירקות וכמובן בירה…. סיבובי הבירה עליו, מה שהוא לא לקח בחשבון שלאינגו יש קיבול של גרמני.
אוקיי, נבנה על הנימוס, אלא שהוא לא לקח בחשבון שאינגו רכש עם השנים חוצפה ישראלית וכך הרבה מעבר להקצבה של הבירות לרוכבי ה- HLC, התחיל אינגו לגשת בטבעיות למקרר, להוציא את הבירות, לשתות אותם וכשהאחרונה נגמרה אמר לאורון בציניות אופיינית:
sorry for finishing the beer but i guess you didn’t know there’s German riders in the HLC
אינגו ושי בשמורת פורה ביום החמישי, אומרים שאם עברת את המחסום הפסיכולוגי של ירושלים כנראה שתגיע לאילת
זקן, אבל לפניך: על השורד האחרון
בערב שלפני הסערה, איתי אראני מרמות מודיע שאשתו מחכה לכל הרוכבים ומי שיכול למשוך יכול להגיע להתארח. לא כל אחד מוכן לשלוח שלושים גברים זרים אל אשתך באמצע הלילה אך כנראה זה מה שגרם לאיתי להגביר קצב ולעקוף אותי ליד קשת.
הרבה שמחו להצעה, קפצו אל המציאה ומשכו את יום הרכיבה הראשון עד 12 בלילה.
איתי שלא רק היה הזקן שבחבורה היה גם הרוכב הכי צ’וקו. ההימור שלנו היה שיסיים את הרכיבה ברמות ולא ימשיך. ההתנהלות הפזרנית והתיקים הבעייתיים גרמו לכך שהבחור פתח את היום הראשון בהערכות מחדש. מעבר מתיק אוכף גדול לתיק גב ורכיבה עם מכנסיים קרועים שמגלים יותר ממה שיש להסתיר. איתי הפתיע את כולם: רוכב מתמיד שמשך יותר שעות כדי לשרוד עם רוכבים חזקים יותר. נכון לעכשיו לצערי הוא פרש עם אילן רובינשטיין בערד.
על הצדיק שבסדום
אלי שמש הוא בייקפאקר אמיתי שלא עושה הנחות ומסרב לבקשות של חברים לבוא ולארח לו חברה לרכיבה מחשש והוא יעבור על אחד החוקים של המארגנים. בדרך לירושלים הוא שבר את הפלאפון וסירב שיקפיצו לו אחר להחלפה. את ההמתנה לתיקון הוא ניצל לעשות כביסה.
במבצע יואב בפידינג זון, הרבה בקבוקים ריקים וריקים למחצה נזרקים אצלי בבגאז’ והרטיבות הופכת לשלולית. רגע אחרי אני מזהה את אלי הבייקפאקר ושואל אם יש לו שקית זבל גדולה, ברור שיש, אצל אלי יש הכל בתיקים…
ביום הרביעי למירוץ הוא מגיע לאביחייל, שם מסתבר מתגורר אח של אופיר שביט שעוקב אחר התחרות דרך האתר trackleaders. האח מזמין את אלי להתארח אצלו, ומציע גם אוכל ולינה אלא שאלי המקפיד מסרב: הוא מצויד כבר בארוחה שקנה מבעוד מועד ובגלל שהאח לא פרסם באתר התחרות את הבית שלו כמלאך שביל שעל הדרך לכל המשתתפים, אז הוא הרגיש שיש לו יתרון על הרוכבים האחרים ויצא לדשא הגדול במושב להעביר את הלילה בחוץ… אלא שההשכמה הייתה מוקדמת מהצפוי, הממטרות התחילו לעבוד בארבע בבוקר והותירו את הצדיק רטוב לגמרי!
נ.ב: מעניין מה הוא יגיד כשיתברר לו בדיעבד על אספקת הבירות לאנגלים, אספקת כדורים נגד שלשול למקס מוריס ואספקת מכשירי הניווט לכל הנתקעים…
על מאמן הקטקטים תמיר יגאל
את תמיר הכרנו מתחרות ה-24 שהייתה בבן שמן. הוא נתן בראש לכולם ועשה לנו בית ספר. אמוץ נהוראי היה במרדף בלתי פוסק אחר המבוגר שהוביל, ולפתע אחרי 20 סיבובים החליט תמיר שהספיק לו 300 קילומטר, הלך להתקלח ולאכול ואיבד בעקבות כך את המקום הראשון.
בתחנת הדלק בכביש שש, כשעומרי הפרטנר הקריא לו מהסלולאר את הכתבה הראשונה שלי ובה כתבתי
ש”תמיר יגאל לא עשה קולות של לסיים…” הוא התרומם ואמר “אני לא עשיתי קולות של לסיים? אני אראה לו מה זה לסיים”. מאז הוא הגביר את הקצב התמקם סביב מקס וזוהר וצפוי לסיים רביעי את התחרות, ואני אומר שאם זה נתן לו את הדרייב להתקדם אז הצלחתי…
אגב עומרי מספר שההתנהלות של תמיר בבחירת מקומות הלינה הייתה על פי עצי הפרי שאמורים להיות בדרך וכך בסוף הלילה השלישי נבחרו עצי השסק בגן אהוד כמקום לינה (בתמונה תמיר צופה אל נחל סמך).
על המעיל ושק שינה
יום שני, היום הרביעי ל HLC. זוהר מנסה להגיע לשלישייה שעולה לירושלים ומגיע למרחק של 12 קילומטר מהם כאשר הג’יפיאס שלו מפסיק לעבוד! חנוך מצידו מפרק את השלישייה כשהפרטנרים שלו חוטפים הרעלת קיבה (למי שצופה במשחקי הכס נראה הדבר קצת חשוד…). סטיב עוצר בירושלים ללילה ופורש למחרת ברכיבת כביש אל אילת. מקס שורד ישן בעין קובי ונעקף על ידי זוהר שממשיך לדרך הקיסר (אגב, מאד אופייני בקרב הבייקפאקרס לא להפריע לשנתם של אחרים אפילו אם הם משלשלים בשק שינה).
ב 05:00 אני מגיע לתמוך בזוהר שמודיע על כך שהג’יפיאס שלו הפסיק לתפקד סופית ובין לבין מקבל ווטסאפ מאודי שהגיע לבית ג’וברין כדי לצלם את חנוך.
אודי מגיע לדרך הקיסר ומחזיר לי את מעיל הפוך בייקפאקרז שהיה בתוך תיק גדול שנתתי לו בעין גב, מוזר, איך המעיל יצא מהתיק הגדול. אז מה הסיפור האמיתי מאחורי מעיל הפוך?
ובכן אודי קיבל קריאה מערוץ 2 לצאת לצלם את חנוך בבית ג’וברין. בצר לו הוא ניגש לתיק שלי, שלף משם את מה שנראה לו כשק שינה ונסע דרומה. בהתמקמות והמתנה לחנוך הוא פרש את השק שינה שלי וכשהסתבר שמדובר במעיל בייקפאקרס מידה S, הוא אסף קרטונים מסל המחזור והלך לישון כמו בייקפאקר אמיתי שלמד דבר או שניים ממקס מוריס.
על הבטן ההריונית של מקס מוריס
רגע אחרי בחירבת חנות אנחנו אורבים למקס מוריס שמטפס מעין מטע. אני מצלם ורוצה לתת לו ארבע לחמניות ובננות, תוך כדי רכיבה הוא צועק
” is that allowed”
ואני עונה
“we made the rules and we can change them”
הוא מתרצה, זורק את הסחורה אל תוך החולצה שלו, מייצר לעצמו בטן הריונית ודוהר את דרך הקיסר, בתמונות מקס מוריס עם בטן הריונית בדרך הקיסר
על המשורר מאילת
אחת הסיבות לדהירה המטורפת של חנוך היה אילן רובינשטיין, אילן המשורר נהג להקניט את חנוך בכל הזדמנות בפורום. אחד התנאים לשיבוץ החדרים במג’דל היה שהם לא יהיו באותו החדר ביחד וזה היה משעשע לראות את חנוך שחשב שהם שובצו ביחד.
אילן התאמן עם אלון מבאר אורה לתחרות. קראנו להם הבייקפאקרז המדבריים או the deserted bikepeakers ולכאורה נפשית היה להם הכי קל, כי הם בעצם חוזרים הביתה.
בסוף היום הרביעי אחרי עין קובי ואחרי שבלילה הקודם ישן אילן השחוק בתוך צמיג בצומת נחשון, החליט הבחור לקחת צימר במטע עם איתי. מה שהם לא לקחו בחשבון זה שהמרוקאים שולטים בישוב ואחרי מקלחת ומופלטות הם ניסו להירדם ברעש מטורף של מימונה… וכך הם נאלצו לוותר על צימר לאוהבים ב-450 שקל, נטשו את הצימר בשתיים בלילה והמשיכו עם כאב הראש דרומה. את סינגלי עדולם הם עשו בחושך וסיימו עם אותו כאב הראש את דרכם ההירואית בערד.
על ההזוי והבלונים הצהובים
לתחרות נרשם בחור בשם ג’ונתן פלקס – יהודי דרום אפריקאי שעשה עליה ומחפש קיבוץ להתיישב בו. ג’ונו התלוש הגיע לתחרות עם ניסיון של מקסימום 50 קילומטר בשטח. מקס מוריס הביא לו למג’דל תיקים מארצות הברית, זוהר את הספוט וכולם עמלו בערב שלפני כדי ללמד אותו להשתמש בג’יפיאס ובכל המכשירים האחרים. דיי מהר התחילה התערבות בין החברים לאן הוא יגיע… בסוף היום הראשון בשעת לילה כשאנחנו על הכביש לכיוון מסעדת מרינדו בתחנת דלק בעין גב אני מזהה אותו רוכב מולי, מייד אני מזמין אותו בווטסאפ למסעדה (מימין בתמונה) והוא מגיע ויורד על יין לבן.
מסתבר שמנמרוד הוא כבר לא דבק במסלול: רכב טורינג כביש ברמת הגולן, ירד לעין גב והמשיך לטייל ברחבי ישראל, כשבסופו של יום התיישב בתל אביב כמוביל של התחרות.
(וזה הזכיר לי סיפור קצר על שולי כהן, וטרינר מקיבוץ הסוללים ששבוע לפני מרתון תל אביב דרכה עליו פרה ועשתה לו סדק באצבע. שולי החליט לרוץ בכל זאת ואחרי 20 קילומטרים חתך לקו הסיום, מסר את הספוט וחזר הביתה לקיבוץ. אחרי שעה הודיעו ברדיו “במקום הראשון מבין הישראלים הגיע שולי כהן, מקיבוץ הסוללים בזמן של 02:31:00”. לקח לשולי שעה להגיע הביתה כדי לגלות שבקיבוץ הכינו לו קבלת פנים עם בלונים וזיקוקים…)
נחזור ל HLC: בזמן שאילן וזוהר בילו בתחרות, נותרתי אני בקשר רציף עם מתיו לי להודיע על הפורשים מהתחרות. לקח למתיו שלושה ימים לצבוע את ג’ונו בצהוב, ועוד יומיים לבטל אותו לגמרי, עוד יום עבר ופתאום אני מגלה את גונו בשדה בוקר, רודף אחרי רדליך! “he is back on the race” חשבתי ושלחתי מייל למתיו, מסתבר שג’ונו ביקש להחזיר לעצמו את הבלון מטעמי בטיחות ומתיו התרצה. במקום השלישי מסומן בצהוב רונן ביתן שיצא ממודיעין, מה שמזכיר את החמישייה הקאמרית ופלדרמאוס באולימפיאדה (“…hasn’t the juish people suffered enough”)
בקיצור הצהובים שולטים וזה מוביל אותנו לסיפור הבא…
על ארגון אירוח לאנגלים בסביבה רועשת במיוחד
ערב היום הרביעי, בפייסבוק מתפרסת ההודעה של ארוסתו של פול ארינגטון:
Hello, the three English guys would really appreciate a shower this evening if anyone could oblige? They might be nearby Netiv Ha Lamed Hei at around 10pm. Many thanks
מייד התרוצצות בפייסבוק. דני פריגל מרים טלפון לחבר בשם טל טמיר שגר בקיבוץ ומיד מתנדב לעזור להם, דני מצידו מתפנה וטס למשחק של מכבי ביד אליהו.
22:00 רעש מחריש אוזניים ביציע 6 של מכבי. מתקבלת הודעת פייסבוק במסנג’ר: הארוסה מודיעה שהחבורה בשער ולא מצליחים להיכנס… וואטסאפ קטן לטל שיוצא לחפשם, מגיע לשער ואין שם אף אחד. מוזעקת גם אחותו לחיפושים ברחבי הקיבוץ, עוד שלשה של בלו, מכבי פותחת פער של 10 נקודות, קליטה מועטה בסלולרי, טל בוואטסאפ והבחורה מאנגליה במסנגר של פייסבוק כשדני עושה את הקונקשן.
אחרי 25 דקות של חיפושים נמצאת השלישייה בבית הקברות של נתיב הל”ה, טל אוסף אותם לבית אחותו, 4 קירות, 60 מ”ר, 3 ילדים וכלב וכמובן 3 אנגלים.
עוד הטבעה של טיוס, עדיין הקליטה מצ’וקמקת אבל השלושה מזמן מסודרים על תה צמחים, אוכלים סלט קצוץ דק והכי חשוב : מקלחת!!! הם כמובן לא רוצים לישון בבית אבל אחותו של טל מתעקשת והם לנים בסלון.
מכבי מנצחת, החברה פורשים לישון ודני נוסע הביתה עם חיוך על הפנים. בטוח שהאנגלים אוהבים אותנו יותר ומה שעוד בטוח הוא שמכבי בדרך לפיינל פור.
האנגלים שותים בירה במסלול של מבצע יואב
ובינתיים בכרמל בן קדמי מתקדם בקצב הוילי
וחזרה לתחרות, הרוכבים מדווחים על היסטריה ברחובות: אנשים מעודדים בכל פינה, בחזית חנוך משייט לניצחון וצפוי לסיים היום אחרי שבעה ימים עם השיא הרשמי הראשון של התחרות. זוהר ומקס רוכבים בצופר באיחוד מרגש אחרי תיקון של צמיג קרוע בשדה בוקר ושרירים דווקא בסדר (אגב, אני סיימתי את התחרות בצומת מחניים עם שרירים קרועים וצמיגים דווקא בסדר..), תמיר יגאל אחריהם. שמונה רוכבים ירדו היום מערד ומתבשלים במדבר היום, ואחרי הפרישה המאסיבית של הימים האחרונים נותרו עוד שלושה שמדשדשים במרכז ביניהם שי שכולנו מחכים שיסיים כדי לקרוא את מה שהוא יכתוב.
צילם: עזרא שהרבני, אופיר שביט, אודי קרני, זוהר קנטור, בן קדמי
כתב: עזרא שהרבני
מה דעתכם? הגיבו בתגובות?
