עשרה שלבים והרבה מאוד דרמות מאחורינו, אבל אפילו אחרי שלב 9 הדרמטי, רגע האמת של הוואלטה עדיין לפנינו. וואלטה 2015 מתפתח למרוץ ברמה גבוהה מאוד עם מעורבות אינטנסיבית של הקבוצות החזקות ביותר שהגיעו למירוץ בהרכבים הטובים ביותר שיש להן להציע. קבוצות בריחה מתקשות לייצר נצחונות והמועמדים לפודיום אגרסיביים ומעורבים מהיום הראשון של המירוץ. המסלול שתוכנן מראש להיות הכל חוץ ממשעמם מספק את הסחורה לחיוב ולשלילה. על המרויחים, המפסידים, הפורשים והמופרשים בחלק הראשון של הוואלטה בכתבה שלפניכם.
מאת: יניב שור
תמונות: ASO
“מותר לעשות פיפי בבריכה, אבל לא מהמקפצה” (גדי יגיל, 1975)
החדשות הדרמטיות ביותר במהלך השבוע הראשון היו בקרב אלו שעזבו או שנאלצו לעזוב את המרוץ. כבר ביום השני התפוצצה פרשת ניבאלי שנזרק מהמירוץ לאחר שהחזיק ברכב הקבוצה למרחק של כ-150 מטר.
כדי להבין את הלך הרוח של ניבאלי צריך לקרוא (באיטלקית) את מה שכתב בחשבון הפייסבוק שלו. בפוסט שהביא לידי ביטוי את התיסכול העמוק שחש, תיאר איך הוא מקדיש את חייו לרכיבה מגיל 16 וכמה קשה לפגוש את האספלט החם ולהמשיך עם המכות היבשות, ללא סיוע קבוצתי וללא מים. ניבאלי לא מאשים במפורש אבל רומז על העדר תמיכה קבוצתית ועל אכזבתו מהעובדה ששאר הרוכבים המשיכו בשיא הכוח ולא יישמו את החוק הבלתי כתוב לפיו הפלטון מחכה במיקרים של תאונות המוניות. צריך לזכור שניבאלי סבל מפיגור גם בשלב השני של הטור רק לפני חודשיים ובילה שלושה שבועות ברדיפה רק כדי להתפנצ’ר ברגע האמת מתחת לאלפ-ד’הואז – מה שקרה בוואלטה היה פשוט שידור חוזר של אותו סיוט (מבחינתו).
יחד עם זאת, גם אם מגייסים את כל האמפטיה אי אפשר שלא להתאכזב מאוד מההפרה הבוטה הזאת, ויותר מכך על האופן שבו בוצעה. רוכבים רבים נעזרים ברכבי הקבוצות כדי לחזור לאחר נפילה, אם בצורה של דרפטינג (שגם הוא אסור) או בחסות תיקונים לאופנים וטיפולים בפצעים. טיפול של הרופא בשפשוף ו/או כיוון של הברקס האחורי על ידי מכונאי ויישור של הכסא וכו’ וכו’ – יכול להגיע להרבה יותר מ-150 מטר ואף אחד לא יגיד כלום. בדרך כלל זה מתבצע רחוק מהמצלמות ובירכתי הפלטון. הטעות של ניבאלי נעוצה בתזמון ובצורה שבה אחז ברכב. הרכב גרר אותו מתוך קבוצה שהיו בה רוכבים אחרים שנפלו גם הם, הוא “הוקפץ” מתוך הדבוקה כאשר הוא בראש הטור וללא שום סיבה נראית לעין, אפילו לא בכאילו. בתוספת לתצלום של המסוק מלמעלה, ניבאלי פשוט לא השאיר לשופטים שום ברירה. חבל שרוכב כל כך מוערך ששייך לחבורה הנדירה שניצחה בכל אחד משלושת הטורים יצטרך עכשיו לעבוד אלפי קילומטרים כדי למחוק את הרושם שנוצר על פני 150 מטר.
ניבלי לא היה היחיד שנאלץ לעזוב את המרוץ
המסלול המאתגר של שלב 8 גבה מחיר משני מועמדים לפודיום – דן מרטין מ Cannondale וטי-ג’יי ואן גרדרן מ-BMC – שניהם נאלצו לפרוש לאחר שהיה מעורבים בתאונה כ-50 קילומטר לסיום. באותה תאונה נפצע באורח רציני כריס באקמאנס מלוטו-סודאל והורדם למשך כמה ימים עם שברים בפנים וריאה מנוקבת. קורבנות נוספים של שלב 8 היו נאסר בואהני מקופידיס (אחד הספרינטרים החזקים במרוץ) יאספר סטויבן מטרק שהספיק לנצח את השלב(!) לפני שהתברר שגם הוא פצוע בפרק כף היד, ומעל כולם – פטר סגאן – שפשוט נדרס על ידי אופנוע של המארגנים כשיצא לעקיפה בקטע גישור להתקפה.
כל זה יכול תיאורתית לקרות בכל שלב של גראנד-טור אבל קשה להתעלם מכך שזה קרה בקטע בעייתי, עם שתי עליות צרות מאוד, אספלט שנראה כמו דרך עפר, צופים קרובים מדיי למסלול, סיבובים חדים, ירידות טכניות – נכון, זו הרכיבה המקצועית וזה מעניין – אבל אני לא חושב שזה שווה כזה מחיר. היטיב לתאר זאת בטוויטר תומאס דה-גנט שכבר ראה כמה דברים בקריירה:
I didn’t want to leave boeckie behind before i saw him awake. I was crying like a child seeing him on the ground like this.
— Thomas De Gendt (@DeGendtThomas) August 29, 2015
פורשים נוספים במהלך השבוע הראשון היו פאולו טירלונגו שנפצע בפנים ויחסר מאוד לפאביו ארו בהרים ופביאן קנצ’לארה שסובל מעונה חסרת מזל במיוחד, הפעם בגלל בעיות בבטן שהתחילו כ-10 ימים לפני המרוץ ולא אפשרו לקאנצ’לרה להמשיך.
סיכום עשרת השלבים הראשונים
המירוץ החל בפועל בשלב השני כאשר השלב הראשון – נג”ש על חוף הים – מנוטרל על ידי UCI בגלל מסלול חולי, צר ומסוכן מדי להגדרתם. התקפה קצת חסרת פשר של קואינטנה לא השפיעה במיוחד, ונענתה בנצחון מרשים של אסטבן צ’אבס שהמשיך לככב גם בהמשך.
השלב השלישי הביא איתו סוף סוף נצחון של פטר סגאן שתרגם את התסכול של הטור-דה-פראנס לנצחון משכנע ראש בראש עם ג’ון דגנקולב ונאסר בוהאני. סגאן עוד חזר למקומות 2-3 בשני השלבים הבאים והחזיק בבטחה בחולצת המאיץ הירוקה לפני שנאלץ לפרוש מהמירוץ כפי שתארנו.
אלחנדרו וולוורדה לקח את השלב הרביעי עם סיום בעליה חדה, שלב שנתפר בדיוק למידותיו. וולוורדה ממשיך להראות יציבות בספרינטים בגיל שבו בדרך כלל הספרינטרים כבר מעבר לשיאם.
בשלב החמישי ניצח קאלב אוון האוסטרלי בן ה-21, נצחון מאוד מרשים במיוחד לאור העובדה שבמקומות 2-3 הגיעו סגאן ודגנקולב שנחשבים לספרינטרים החזקים ביותר העונה בשלבים מסוג זה. גם סגאן להזכירכם התגלה בוואלטה ויש סיכוי שהנצחון הזה יהיה רק הראשון עבור האוסטרלי הצעיר מקבוצת אוריקה גרינאדג’. שלא כמו סגאן שהגיע מרכיבת הרים, אוון מגיע מרקע של רכיבת אולם ובאמתחתו הישגים יפים ברמה הלאומית בתחום זה. אין ספק שעוד נשמע הרבה על הרוכב הזה שרק מוסיף לשבוע הנהדר של אוריקה עם אסטבן צ’אבס שניצח בפעם השניה בשלב 6, והחזיר לעצמו את החולצה האדומה לעוד יומיים.
המנצחים בשלבים 7 ו-8 היו רק תפאורה להתרחשות האמיתית שקרתה מאחור. שלב 7 עם סיום בעליה דרגה 1 נתן הזדמנות לפאביו ארו להראות שהוא הגיע למרוץ בכושר מצוין, ובמקביל העלה סימן שאלה גדול לגבי פרום שפשוט לא עמד בקצב. את שלב 8 כבר סקרנו, היתה בו מעט רכיבה והרבה מאוד מסלולים צרים, פציעות ותאונות. בתחלת שלב 9 היה ברור שהמוניטין של כמה רוכבים מוטל על הכף וכך גם הבטחון שלהם לפני הכניסה להרים ולשלבים הקשים באמת.
הפרופיל של שלב 9 היה מבטיח ואכן קיים את ההבטחה עם עליה אכזרית בסיום השלב הביאה למיצוי את היכולת של המטפסים הטובים בעולם. ראינו אותם שם, ביחד, ראש בראש בלי הנחות בקטע לפנתאון:
אפשר היה להתרשם מהחוכמה של פרום שחילק את כוחותיו הכי נכון שאפשר, היה מאוד סולידי בתחלת העליה והתפוצץ בסופה. סיכם זאת יפה חואן אנטוניו פלצ’ה ביורוספורט – Froome knows his engine better than any other rider. פרום נשען גם על ניהול שלב מושלם של סקיי ששלחו לבריחה את גריינט תומאס ואילצו את כל השאר לעבוד יותר. בהמשך נכנסו לעליה נכון, לא נבהלו מההאצה של וולוורדה בתחילתה והצליחו להביא לסיום 4 רוכבים – מאוד מרשים!
בפיגור קטן מפרום הגיעו טובי המטפסים בעולם – פוריטו, פאביו ארו, רפא מייקה, וולוורדה, קואינטנה, צ’אבס ופוזביבו – כולם נתנו הצגה ענקית ואף אחד מהם לא הפסיד מספיק זמן כדי לצאת מהתמונה. מעל כולם בלט מנצח השלב, טום דמולן, שהביא את המושג “נחישות” לגבהים חדשים תרתי משמע. החזרה שלו לגלגל של פרום אחרי שפרום עבר אותו בתוך הקילומטר האחרון מוכיחה שהוא אולי לא המטפס הטוב בעולם, אבל יש לו רצון ברזל ומנטליות של אלוף. בצדק הרויח דמולן את החולצה האדומה ומוליך את המרוץ בכמעט דקה גם אחרי שלב 10, למרות שעם כל הכבוד הדקה הזו כנראה לא תספיק לו בהמשך.
שלב 10 לא הביא איתו שינויים בדרוג הכללי. לאחר הפרישה של סגאן, בוהני וקאנצ’לרה כל העיינים היו מופנות לג’ון דגנקולב אבל הוא יצא לספרינט מאוחר מדיי ושוב נכשל. לאחר שלב 10 יש בין המקום השני לעשירי רק 55 שניות. הכל מוכן לשלב 11 האימתני, שלב שבאמת מזמן לא נראה כמוהו בגראנד-טור, ובהמשך עוד שלושה קטעי הרים רצופים.
מה צפוי בהמשך
פרום נראה יותר טוב בשלב 9 אבל המבחן הגדול שלו הוא בשבוע השלישי בו הוא בדרך כלל חלש יותר. מי שראה את הראיון עם פרום כ-10 דקות לאחר סיום שלב 9 היה יכול להתרשם כי זה לא אותו רוכב שפירק את הפלטון לפני חודשיים. הוא היה מותש וניכר בו שרכב ממש עד לקצה.
לגבי המועמדים האחרים, בפורומים המסקרים את הוואלטה מסתובבות לפחות 2 תיאוריות קונפירציה פוליטיותלאומניות לגבי השבוע השני: הראשונה מתארת את הקשר הקולומביאני, ולפיה קואינטנה וצ’אבס ביחד עם רוכבי קבוצת קולומביה הולכים לעבוד נגד כל השאר. התאוריה השניה מתארת את הקשר הספרדי ולפיה פוריטו ווולוורדה ביחד עם עוד כמה מטפסים ספרדים הולכים לעבוד ביחד מול כל השאר.
צחוק בצד, בעליות הקשות באמת היכולת של הקבוצות לסייע למוביל מצטמצמת, ולהכרות בין הרוכבים או אפילו לסימפטיה של דוברי אותה שפה יש משמעות. אם זה יגיע לסיוע בסגירת בריחות ובהכתבת טמפו אז נוכל אולי להפיח רוח חיים באחת הקונספירציות. אבל גם אם לא, זה כל היופי בקונספירציה, והאפשרות לעשות בריתות ופוליטיקה זה חלק מהקטע והיופי של מירוצי כביש מאז ומעולם, ועוד נדבך למורכבות שלהם- לניהול, השתתפות וניצחון.
אין ספק שהיציאה של ניבאלי, ואן-גרדרן ודן מרטין מהמרוץ פתחה את ההתמודדות על הפודיום עבור רוכבים נוספים. ארו הוריד מעצמו את העול של קבוצה עם שני ראשים ורוכבים חדשים מצאו עצמם בעשיריה הראשונה. ראוי לציון גם רפא מייקה מטינקוף-סקסו שרכב מצוין עד עכשיו, בדרך כלל זולל קטעים בודדים בהרים אבל במסלול כמו הוואלטה גם הוא יכול לעשות פודיום.
נשוב ונדווח ביום המנוחה השני. לא להפסיד את שלב 11 ביום רביעי!! אל תגידו שלא אמרנו לכם 🙂