לאחרונה נערך כנס תיירות אופניים שמארגן אייל אופק מgo bike israel כבר כמה שנים בנחישות מעוררת כבוד. באולם קטן במרכז הכנסים בקיבוץ הדליה התכנסו מיטב תיירני ואנשי האופניים של ישראל כדי לדבר על תיירות אופניים. שי יגל מBIKEPANEL, ואיש תיירות ושטח מנוסה, עם תובנה מהאירוע בו גם הוא הציג והשתתף.
מאת: שי יגל
הסכמה: אין תיירות אופניים משמעותית בישראל
אחד הדברים המעניינים בכנס הוא הסכמה הדי גורפת שאין תיירות אופניים משמעותית בישראל, והכוונה היא לתיירות נכנסת דווקא תיירות מקומית יש פה ושם. והרעיון היה לנסות לברר למה, ומה בעצם אפשר לעשות אחרת.
כל מי שעבד אי פעם בהייטק ואולי בעצם בכל עסק של מכירות מכיר את המתח הבלתי נגמר שבין הפיתוח למכירות. גם מי שלא היה אף פעם במקום הזה יכול לדמיין את הסיטואציה הבאה: יושבים אצל המנכ”ל. הוא עובר על נתוני המכירות הנמוכים, ומישיר מבט שואל אל מנהל המכירות. קם מנהל המכירות ואומר שאם רק היה לו עוד עוד פיצ’ר כזה או אחר הוא כבר היה מוכר ללא סוף, וככה על בסיס חודשי פחות או יותר חוזר הטכס. נדמה שזה בדיוק המצב בשוק תיירות האופניים בישראל: אם רק היו עוד קצת סינגלים במקטע שביל ישראל שבין באר אורה לאילת ויש לנו מוצר מושלם, אם רק נסדיר עוד כמה שבילים באזור דרך הסוכר ויהיה לנו את מוצר מנצח, בקיצור הבנתם את הרעיון.
הלל זוסמן מנהל פרויקט שביל ישראל באופניים בכנס
יש לנו מערכת שבילים מפוארת
אחרי שיצא לי לרכב בכמה וכמה מקומות בעולם אני אומר בלי סיגים שיש לנו מערכת שבילים מפוארת, באזור קטן יחסית יש מחבר גדול של שבילים, בנופים מגוונים שנותנים חוויה יחודית מסוגה בעולם. בתוספת הקרבה למוקדי תיירות מסורתיים כמו ירושלים תל אביב וים המלח יש פה בסיס תיירותי מצוין, לא מושלם אבל בהחלט טוב. בסיס כזה שעוד שביל מסוג כזה או אחר, שיפור נוסף בשביל ישראל באופניים או סינגל כזה או אחר אי שם במדבר לא יהיו הדבר שיהפוך את המוצר התיירותי האיכותי לכזה שמביא לפה כמות משמעותית של רוכבי אופניים. בלב כבד אני חושש שתם עידן התשתיות, ואם נחזור למטאפורת ההיטק, נגמר הפיתוח, הגיעה הזמן להראות הכנסות, אין מנהל שלא חרד מהרגע הזה, ובצדק. כדי להקדים תרופה להתקפה אני אסייג ואומר שיש לנו עוד המון מה לעשות גם בתחום התשתיות אבל זהו המוצר קיים, הוא לא מושלם, תמיד נרצה עוד פיצ’רים אבל רגע האמת מגיע, עכשיו צריך להתחיל למכור.
אנחנו עוד לא שם מבחינת התפיסה
כמעט כולנו (אפילו אני שטועה לעיתים נדירות ביותר) דיברנו על תשתיות, בפאתוס שמאפיין אותי הסברתי איך אם רק נדע ליצור מרחב רכיבה כזה או אחר, אנחנו משנים את הכל, ואלפי גרמנים שמאסו בסקי יבואו לפה. לצערי זה כנראה לא מה שיהיה, לא שביל כזה או אחר יהפוך אותנו למעצמת תיירות אופניים. נאלץ לעבור אל המכירות.
הבעיה היא שאנחנו כל כך רגילים לגייס כספים למגרפת ושלטי כנף ויש לנו כבר נאום מוכן על איך בדיוק השביל הזה הוא מה שחסר כדי שערד תהפוך למורזין שאנחנו לא בטוחים איך עושים משהו אחר. האמת שצריך לעשות בדיוק כמו שעושים עם תל אביב וירושלים: משפרים גישה פה, מקיימים טיילת שם, אבל רוב האנרגיה והכסף הציבורי הולכים לשיווק, לסבסוד טיסות, לתמרוץ יזמים פרטים וכו’.
בונים שבילים
פרויקט- יש לך סעיף שיווקי בתקצוב מראש?
מעבר לעניין התפיסתי שמשאיר אותנו עמוק בתוך שיח התשתיות ישנו גם פן פרקטי לעניין, מי שיעבור על האפשרויות להשיג מימון לפרויקט שבילי אופניים יגלה מהר מאוד שכל החצים מובילים לתקציבים בתחום התשתיות, אין היום שביל אופניים שיוצא לדרך בלי הסכם תחזוקה מסודר לפחות לחמש שנים אבל אין כמעט פרויקטים שלצד תקציב התחזוקה הפיזית כוללים גם תקציב שיווק, ותפעול. ההפך הוא הנכון, מדגישים חזור והדגש שהכסף הוא לבניה פיזית, שאר הדברים זו בעיה של מישהו אחר. בפועל שביל אופניים תיירותי הוא בדיוק כמו כל עסק אחר, אם נקים מלון מפואר ככל שיהיה, ונדאג שגם יהיה תקציב לשפץ אותו כל שנה, אבל לא נוודא שיש מי שמוכר את המלון הזה לתיירים, הוא כנראה יעמוד ריק.
מציבים שלטים
להתבגר מהמיניבגר
מערכות שבילים ובמיוחד מערכות שבילי אופניים הם הרבה יותר ממיניבגר שפורץ שביל ומשילוט מבואה נהדר: אלו קודם כל פרויקטים חברתיים, קהילתיים ותיירותיים. בישראל של היום פרויקט בניית שביל אופניים נגמר כאשר השלט האחרון מוצב, כדי לשנות את המצב אנחנו חייבים לעבור למצב שבו ברגע שהשלט האחרון מוצב הפרויקט רק מתחיל.
