– “קונטדור הגיע לירושלים – שמעת?”
– “לא יכולתי שלא לשמוע, הוא עמד לידי ודיבר”
הוא הגיע ולא לבד – גם ביארן ריס הגיע איתו. שני מנצחי טור-דה-פרנס. מר 50% (כדוריות דם אדומות) ומר 500g (בשר אדום). איתם הגיעו יתר חברי סקסו-בנק – רוכבים ממספר ארצות וביניהן ישראל. מספרים שרן מרגליות עשה את השידוך בין הבנק לארץ הקודש.
המטרה שלי באירוע היתה להתקרב לקונטדור כמה שיותר כדי לתלוש ממנו שערה בשביל בדיקה גנטית. אני משוכנע שהוא צאצא של אנוסי ספרד כמו רבע מתושבי מדינה זו. אבל לך תגיד את זה למארגנים. אז המצאתי לכוחות המארגנים שאני רוצה תמונה. והם השתכנעו ונתנו לי גישת VIP. בסוף הצלחתי רק להצטלם.
התמונה שלי עם קונטדור עוד לא הגיעה אלי, ואני מניאק אם אליו היא כן הגיעה, כך שאני לא צריך להרגיש מקופח. אחרי האירוע, מסיבת העיתונאים והמירוץ עצמו – ניתן לומר שהאירוע היה מאורגן למופת. כולל הדרמה בסיום כשהאלק הוגן קם לתחייה והשליך את מאצ’ו-מן מעבר לחבלים.
לא סליחה, אני מתבלבל. זה לא WWF זה אופניים. ורוכב העל עלברטו (הוא ס”ט, זה בסדר) בא לעירי לתת הצגה כמו שאומרים. והוא נתן. אבל קודם להתחלה.
איכשהו אני נכנס לאיזור הזינוק ואני עד לפריקת האופניים של סקסו-בנק. כל האופניים נראים זהים, אבל כתוב עליהם באנגלית שהם מיוחדים, ממש כמו בשוק עם העגבניות שכולן בטעם מיוחד. לך תבין. גם רפי פלטה שם, עושה כבוד לאופניים ולא מבין למה יש שני גלגלשים מקדימה. כשאני שואל את אחד מאנשי הצוות אלו הם האופניים של קונטדור (הוא היה דני, אני דיברתי צרפתית) הוא מצביע על אחד המשובטים ואומר “אלה”.
מסיבת עיתונאים קצרה מול החומות. שולחן עם מפה ומיקרופונים. כשנכנסו חברי קבוצת סקסובנק למתחם – שבשבתות רגילות אפשר למצוא בו ערסים שיורקים שאריות סיגריות לרצפה – זה היה בלי התרגשות רבה. כשקונטדור בעצמו הגיע, הוא עשה זאת בצנעה ולא ליווה את האיזור אותו רחש שמתארים כאשר מישהו בסדר-גודל של מייקל (ג’ורדן) נכנס לאולם.
ביארן ריס נראה כמו מי ששולט בארגון האירוע עוד יותר מהמארגנים הישראלים. מכיר כבר את כולם. מתיישב, מדבר, נותן לראש העיר חולצה.
בשלב הזה אני יוצא לכיוון נקודת הזינוק למקצה העממי – הקפה אחת ב-easy. מחכים עוד עשרות רוכבים כמוני למקצוענים שתיכף יגיעו. כאשר נוצרת חסימה – אחד הדנים מסקסו-בנק צועק להעביר אותם דרך שער יפו עצמו ולא דרך הפרצה שבימים כתיקונם מיועדת למכוניות. אין לי מושג איך הוא יודע שאפשר – הם עשו עבודת הכנה טובה כנראה. את נאבארו – רוכב ספרדי שיודע לטפס טוב, אני לא מצליח לזהות עם זרם הנכנסים. כשכולם מתייצבים בזינוק, מישהו מחליט לנגן שיר דבילי ולתת לקונטדור עוגה (במלעיל) ליום-הולדתו. סימן טוב.
תחילת המסלול הוא pavé שמכאיב לאופניים הקקמייקה שהבאתי כדי שלא אצטרך לחשוש מקשירתם. אלו אופני כביש שכבר טיפסו לחרמון עשרות פעמים, אבל שעטה על אקרשטיין תורכי לא עושה להם טוב. בהתחלה עוקפים אותי גם ילדים. כל הדרך, כל מיני מכסי פח מאולתרים מכסים תעלות ניקוז ותקשורת. זה לא מסלול לתחרות.
כשנהיה אספלט, אני תופס בטחון. לקראת הירידה החדה לרחבת הכותל אני תופס זהירות. בסופה, ברור גם למה. רוכב במדי סקסו-בנק שרוע על המדרכה בין עמודי אבן. אחחחח כואב. לא סימן טוב. אחר-כך הסתבר שלרוכב קוראים סורנסן, ושיש שניים בשם הזה בקבוצה אז לך תדע אולי גם משבטים שם רוכבים. לפי החולצה זה כריס, לא ניקי.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=4O5vIpOTwoM&feature=player_embedded[/youtube]
ביציאה מרחבת הכותל דרך שער האשפות המגמה משתנה. לוקחים ימינה לעלייה חדה שאני מכיר טוב-טוב. מי שגמד גם יכול לטפס אותה מהר. כך יוצא שאני מתחיל להשלים פערים. אני יודע שלפני יש את קונטדור, אבל הוא רוכב יחד עם ניר ברקת אז כמה כבר ייקח לי לתפוס אותם? עד קצה העלייה בהר ציון זה לא קורה, אבל פתאום אני לבד. כנראה עברתי את החובבים ועכשיו יש ירידה לבריכת הסולטן על אספלט נוח ובלי נהגים ממול. בקצה הירידה פונים ימינה לכיוון שער יפו ואני מזהה פקק אופניים. ניר ברקת, אלא מי. מגשר אל אחורי הפלוטון הזה ונגמרת ההקפה. עכשיו יש זמן למירוץ.
לאחר הזינוק אנחנו יורדים לבריכת הסולטן כדי לתפוס את הרוכבים לפני עליית הסיום. הם רוכבים שם לא-הכי-מהר – מה שמוציא ממני קריאות עם המילה “תל-אביב” כמוטיב חוזר. אנחנו עוברים לעלייה של הר-ציון. הכינו שם גדרות כמו באלפ-דואז, רק שכחו להגיד לתושבי סילואן שיתחפשו לאירופאים וכך אנחנו פחות מעשרה צופים בעלייה המשמעותית של ההקפה. כשמגיע הפלוטון, אפשר לשמוע שיחות בין הרוכבים וגם קללות. בהקפה השלישית עוד כולם רכבו יחד (חוץ מכמה מאותגרי-עליות שהשתרכו מאחור). בהקפה הרביעית נוצר חוד של ניב ליבנר, שאליו הצטרף רוכב מסקסו-בנק עד להקפה השביעית. קונטדור, בכל ההקפות האלה, נמצא מוגן בקבוצה השלישית על הכביש. בהקפה השמינית הפלוטון שוב מאוחד. תפסו את ליבנר.
שמחים שהחומות לא נפלו, אנחנו נכנסים פנימה לחומות דרך שער ציון ומחכים. פתאום זזזוווום – קונטדור בראש. אחריו זזזזוווום – רן מרגליות. הם רוכבים מהר מדי. זו ההקפה התשיעית ונראה שהבמאי נתן אות לקונטדור לתקוף. אנחנו לא מופתעים כי יאיר בן-עמי כתב יום קודם שזה מה שיקרה. תהילה לגיבור המקומי, ופרחים לגיבור העולמי. אנחנו ממקמים את עצמנו לקראת ההקפה העשירית והאחרונה. רוצים לתפוס את קונטדור בקלוז-אפ. הוא לא מגיע ולא אף אחד אחר. עובר זמן ואנחנו מבינים שהמירוץ הסתיים לאחר תשע הקפות. הפודיום היה יהודי – ליבנר שלישי, מרגליות שני, והאנוס ניצח.
טוב, כפו את זה עליו. לפחות קיבל עוגה.
על התמונות: אוריאל, משה ויותם.
על הכתיבה: יותם קאופמן
הערת המערכת: הדברים נכתבו בנימה הומוריסטית וסאטירית- מי שאין לו הומור מתבקש למחוק מזכרונו את שקרא עד כה ונעמיד פנים כאילו הדברים לא נכתבו מעולם. לא רוצים לפספס את הכתבה הבאה של יותם?תנו לנו Likeב Facebook (בקישור זה)– נעדכן אתכם מיידית בעת פרסום כתבות חדשות!
