חווית הטור ב BIKEPANEL עם רן מרגליות – בחסות אפקטיב – Cycling for Peace – מערך ניהול פיננסי עסקי מתקדם לחברות
כל כך הרבה קרה ב-10 הימים הראשונים של הטור דה פראנס, שקשה לבחור במה להתמקד! למען האמת כבר הייתה לי כתבה מוכנה לקראת יום המנוחה הראשון של הטור, אבל אז הגיע השלב ה-10 וטרף (פעם נוספת) את כל הקלפים. בתחילה, לא באמת האמנתי למראה עיני. ישבתי באולפן השידור של ערוץ הספורט ובהיתי במסך. זה לא באמת קרה עכשיו, נכון?
רק לפני שבוע, ישבתי במרפסת בית המלון בו התארחה Tinkoff-Saxo ב-Peterborough, אנגליה ושוחחתי איתו. יום קודם לכן, רון בר און ואני חצינו את קו הסיום בתחרות הטראנס-אלפ. עוד טרם זינקנו, החלטנו לנצל את ההזדמנות כדי לקפוץ לביקור קטן במירוץ. חברנו אל הטור בשלב ה-2 מ-York ל-Sheffield והתלווינו לג’יאובני לומברדי – מדליסט הזהב האולימפי מאולימפיאדת ברצלונה ומי שהיה המוביל של מריו צ’יפוליני ברכבת האגדית של Saeco. ג’יאובני, האיש אשר פתח בפניי את הדלת למבחני הקבלה בקבוצת סקסו-בנק ב-2011 שהפך מאז לחבר קרוב, פרש מרכיבה מקצוענית בשנת 2006 אחרי קריירה מקצוענית בת 17 שנים והמיר את הקריירה הספורטיבית בקריירה כסוכן ספורטאים. בארסנל הרוכבים שלו נמצאים שמות כמו איבאן באסו, רומאן קרוזינגר, רפה מאיקה ודניאל אוס, אך המפורסם מבין רוכביו הוא הכוכב העולה של הענף – פטר סאגן, אשר מתמודד בטור הנוכחי על הזכייה בפעם השלישית ברציפות בחולצה הירוקה (של “מלך הנקודות”).
בלי שום צל של ספק, ג’יאובני הוא אחד מאנשי המפתח המשמעותיים בענף המקצועני. מעבר לתפקידו כסוכן מקצועי אשר סוגר עבור רוכביו את החוזים עם הקבוצות ונותני החסות השונים, הוא ידוע כאחד האנשים החדים בספורט ובעל יכולת קריאת מירוץ יוצאת דופן. השמועות מספרות שביארן ריס בעצמו מתקשר אליו לעתים מרכב הליווי כדי להתייעץ אתו לגבי סיטואציות בתוך המירוץ. ההחלטה להתלוות לג’יאובני לביקור בטור התגלתה כאחד המהלכים החכמים שעשינו. מעבר לתגי ה-VIP שהוא ארגן עבורנו, אשר מאפשרים לנוע בחופשיות בתוך הכאוס האדיר של הטור, הביקור אפשר לנו הצצה מעמיקה אל הנעשה מאחורי הקלעים של הענף.
הקלישאה כי “מירוץ החימוש” שקורה מאחורי הקלעים במהלך הטור הוא משמעותי לפחות כמו הטור עצמו, נכונה לגמרי. כך קרה, שבתום השלב השני של הטור, התלווינו אליו לביקור קצר בבית המלון בו שהו קבוצת Sky, Cannondale ו-Tinkoff-Saxo. ישבנו במרפסת המלון ונהנינו מהשמש שיצאה מבעד לעננים כשלפתע שמעתי קול מוכר קורא בשמי. אלברטו קונטדור צעד לעברי מכיוון אוטובוס הקבוצה וגרר אחריו מזוודת טרולי קטנה. עברו כמעט שנתיים מהפעם האחרונה בה נפגשנו, במירוץ Challenge Mallorca והוא נראה כעת שונה לגמרי. רזה, חזק ומגוייד. נאלמתי דום לשנייה והוא, שרגיל שאנשים מגיבים בצורה מוזרה לנוכחות שלו, מיהר לשבור את הקרח ובירך אותי לרגל חתונתי המתקרבת. “מתי זה קורה??ֿ” הוא שאל והתנצל כי לא יוכל לבוא בשל הסמיכות לוואלטה. כששאלתי אותו על התפתחות המירוץ עד כה, הוא הרצין ואמר: “כמות האנשים על הכביש פה באנגליה היא מוגזמת. זה כבר ממש מסוכן!”. נראה היה שהוא באמת מתכוון לכך. איחלתי לו בהצלחה ואמרתי לו שהוא נראה חזק כמו שלא ראיתיו מעולם. “אני מרגיש טוב!” הוא אמר בחיוך ולא השאיר מקום לספק לגבי כוונותיו בטור הזה. נפרדנו לשלום והוא צעד אל תוך לובי המלון. היה לי ברור שזה הולך להיות טור בלתי נשכח מבחינתו.
ואכן, באמת לא ידעתי זה עד כמה המירוץ יהיה בלתי נשכח…
הרבה ספקולציות היו ברחבי הרשת מאז אתמול. דיבורים על כשל באופניים, על רכיבה פזיזה של קונטדור בירידות ועל מהמורה בכביש שגרמה לו לאבד שליטה על הכידון בזמן ששלח יד כדי להוציא חטיף מהכיס. כך או כך, התוצאה הסופית ידועה לנו. בעוד שמצלמות הטלוויזיה פספסו את רגע הנפילה עצמה (לטענת הקבוצה היו 2 כאלה!) הרי שאת הפנים ההמומות של קונטדור ואת רגלו המדממת בחוזקה לא יכול היה לפספס איש. בתוכו, הוא כבר ידע עד כמה הפציעה חמורה אך סרב להשלים עם רוע הגזירה. נית היה לראות שהוא מסרב לקבל את העובדה שככה הטור הולך להסתיים עבורו. כשהוא לבסוף קיבל את ההחלטה, הודה למייקל רוג’רס, ניתק את רגלו מהפדל ועצר בצד הכביש, משהו בפניו נכבה. ויחד אתו, משהו נכבה גם אצלנו.
מה עוד כבר יכול לקרות במירוץ הזה?!! הרי מרבית הדרך לפריז עדיין לפנינו…
מכיוון שמילים רבות נכתבו ברחבי הרשת בימים האחרונים, ועל מנת להימנע מחפירות מיותרות – להלן כמה מסקנות אישיות שלי לגבי נושא הנפילות:
- מסקנה 1: ב”רכיבה מודרנית” הרוכבים עייפים ואנושיים יותר (“Modern Cycling” – מונח המתייחס לענף שלנו שנמצא בתהליך התנקות אינטנסיבי, פוסט עידן ארמסטרונג והסמים)
- מסקנה 2: רוכבים עייפים, מאבדים ריכוז ביתר בקלות ונוטים להתרסק יותר. זה לא ניחוש. זאת עובדה.
- מסקנה 3: כשיש גשם, יש נפילות. על אחת כמה וכמה כשהגשם מגיע בקיץ – אחרי שבועות ארוכים בהם הכביש היה יבש והספיק “לספוג” שמן ושאר מרעין שצפים ופוגעים באחיזת הכביש.
- מסקנה 4: השבוע הראשון של הטור תמיד גובה קורבנות. זה טבע המרוץ וזה חלק מהאתגר שבו.
נדמה שמה שמושך את תשומת הלב יותר מכל היא לא כמות הרוכבים שיצאו מחוץ לטור (18 נכון להיום) כמו כמות השמות “הגדולים” שעוד לפני מחצית המרוץ כבר נמצאים בדרכם הביתה (לצד קונטדור, פרום, שלק וקאבנדיש אפשר למצוא היום גם את פביאן קאנצ’לרה שהחליט שהגיע הזמן לקחת מנוחה). אם מחפשים גורם אחד לכך, אפשר להצביע על המחסור ב-“פרולוג” אשר באופן מסורתי יוצר סדר והיררכיה בתוך הדבוקה ומפחית מעט את הסטרס בכך שקבוצת הרוכב המוביל לוקחת על עצמה אחריות ההובלה במירוץ. אמנם אנחנו, כצופים זכינו לשלב ראשון מלא אקשן וציפייה, אך עבור הרוכבים מדובר היה בפצצה מתקתקת, שברור היה שתוליד נפילה (מי אמר מארק קאבנדיש?!)
כמה אנקדוטות על הצד הספורטיבי
- הטור, בכל קטע וקטע, מוכיח עד כמה הוא חזק ויציב. על אף המציאות בה אנו חיים, בה כל רוכב שמנצח שם את עצמו אוטומטית בעמדת חשוד בפשע. על אף הנפילות, בהן הכוכבים הגדולים מאבדים חודשים ארוכים של הכנה ופורשים, הטור לא מאבד מהפופולריות שלו. אם יש נרטיב אחד שחוזר על עצמו פעם אחר פעם לאורך המירוץ, הוא שההצגה אכן נמשכת. והיא גדולה וחזקה יותר מהשחקנים המככבים בה.
- באותה נשימה, נדרש לציין גם כי אמנם ההצגה אכן גדולה יותר מרוכב כזה או אחר (בכיר ככל שיהיה), הרוכבים הם עדיין אלה שיוצרים את המירוץ ולא המארגנים. לכן, יכול מאוד להיות שנגלה ביום שאחרי, שהשלבים אשר הכריעו את המירוץ, לא היו דווקא שלבי העליות המאתגרים שהצליחו המארגנים לבחור….
- ואם ברוכבים עסקינן, אזי שטוני מרטין הוא תופעה פיזיולוגית חריגה. לא זוכר מתי אי פעם ראיתי רוכב כל כך חזק וכל כך קונסיסטנטי. יותר מרשים מהניצחון שלו בשלב ה-9 ל-Mulhouse, היה האופן בו הקריב את עצמו עבור קיאטקובסקי ביום המחרת. באופן אישי, אני מאמין שזה רק עניין של זמן עד שהוא ינפץ את “שיא השעה” המיתולוגי ברכיבה באולם. ולנו האוהדים נותר רק לשמוח שהכישרון הזה מגיע עם אופי צנוע ולא, חס וחלילה, עם משהו שמזכיר חלילה את פיליפו פוזאטו….
- מרטין גם ראוי לחוזה שמן הרבה יותר מזה שהוא מקבל כרגע מאומגה פארמה קוויק סטפ. לא בגלל ההישגים שלו כמו בגלל העובדה שהוא עושה עבודה של 3 רוכבי פרו-טור לפחות.
זאת גם תהיה עסקה טובה מבחינתם כי על אף השכר המשודרג, הוצאות הבסיס (כרטיסי טיסה, חדרי מלון, אופניים, ציוד וכו’) יישארו זהות.
סאגן
זה לא חדש שפטר סגאן הוא יחיד בדורו, אבל כעת מתגלה הרוכב הצעיר (בסך הכל בן 24, ראבק!!) כאחד הרוכבים היציבים והבוגרים בדבוקה, באמצעות ניהול תכנית קרב מחושבת לקראת כיבוש שלישי ברציפות של החולצה הירוקה. על הדרך, הוא משעשע את עצמו ואת הצופים עם גלישה אקסטרימית במורד ההרים וב-“ווילי” בלי ידיים (איך הוא עושה את זה?!) ובעיקר – גורם לזה להיראות קל מידי. השמועות לגבי הקבוצה בה ירכב סאגן בשנה הבאה לא נרגעות – לנוכח הידיעה כי קבוצתו הנוכחית (Cannondale) תתמזג בעונה הבאה עם קבוצת Garmin Sharp. אנחנו מבינים כי הקבוצה לא הצליחה לשמור את סאגן בין שורותיה, ועל אף שטרם יצאה הודעה רשמית בעניין – מסתמן כי סאגן ישלב כוחות בעונה הבאה עם אלברטו קונטאדור ב-Tinkoff-Saxo…
מה שבטוח – בינתיים התיאבון של האלוף הסלובקי רק עולה, והוא לא ישבע עד אשר יקבל את הנצחון בשלב שהוא כל כך רוצה.
דברים שאי אפשר להתעלם מהם
- כשהבריטים אומרים ש- “Cycling is BOOMING in Great Britain” הם לא טועים. למעשה “Booming” זו המילה הכי מתאימה למצב הכה בעייתי שנוצר באנגליה. זה לא שמדובר בחדשות מרעישות. עוד במירוץ הכביש האולימפי, התלוננו הרוכבים שבגלל כמות המעודדים בכל מטר בכביש, לא היה קטע אחד רגוע בו אפשר היה לעצור כדי להשתין… אלא שנדמה כי בניגוד למרוץ האולימיפי, אשר התקיים בעיקרו סביב מספר הקפות בתוך לונדון – בטור דה פראנס המספר אף עלה עוד יותר והגיע לכדי סכנה של ממש. לטענת ביארן ריס אגב, זו היא כמות האנשים הגדולה ביותר שהוא ראה על הכבישים מעולם. משמעותית יותר מאשר ב-Alp d’Huez או בליאג’-בסטון-ליאג’…
- צריך להיות שם כדי להבין באמת את גודל האירוע. לפופולאריות של הטור יש כמובן השלכות מגוונות, שחלקן לא בהכרח מאוד חיוביות. אחת התופעות שהגיעה השנה אל צידי הכביש היא תופעת ה-“Selfies”. אם חשבתם שכמות גדולה של אוהדים על הכביש היא פונטציאל גדול לתאונות – תארו לכם מה קורה כאשר האוהדים מפנים את הגב אל עבר הדבוקה שמתקרבת מולם ומתמקמים במרכז הכביש בנסיון נואש ללכוד תמונה של עצמם עם קונטדור או פרום….
- הבעות הפנים של תומא(ס) ווקלר. מישהו חייב לעזור לו לפתור את הנושא הזה. זה פוגע בתדמית של הספורט. וגם ממש לא אווירודינמי.
נבחרי הטור שלי (עד כה):
במקור הכנתי רשימה שלמה של רוכבים שחשבתי כי ראוי לתת להם את הקרדיט על האופן בו רכבו עד כה. ברשימה ציינתי את קונטדור וחבריו לקבוצת Tinkoff-Saxo שבילו שעות נוספות בקדמת הדבוקה גם בשלבים מישוריים כמעט לחלוטין בהם המשמעות של רכיבה בקדמת הפלוטון הייתה עלות אנרגטית אדירה. נראה היה שהם מנהלים מרוץ מחושב ואחראי שמטרתו להכריע את המרוץ בהרים הגבוהים. אבל בטור כמו בטור – המציאות היא שברירית מאוד ורגע אחד של חוסר תשומת לב יכול לגמור הכל בשנייה…
יינס ווייט: היה בבריחה בשלב הראשון של הטור, ומאז לא זכינו לראות אותו שוב מקדימה, אך דבר אחד בטוח: הספורט לא ישאר אותו הדבר בלעדיו. מצד אחד משמח לראות אותו עוד פעם אחת אחרונה. מצד שני עצוב. כי ככה…
מאכזבי הטור:
- פרום, קונטדור, קאבנדיש…. You name it. מעניין כמה אנשים הפסידו כספם בהימורים על תוצאות הפודיום…
- גם Orica GreenEdge – מחוסרת מוביל ראוי בדירוג הכללי ואחרי שאיבדה ברגע האחרון את מייקל מט’יוס (בגלל התרסקות) ואת דריל אימפיי (בגלל השעייה), מנהלת מירוץ אנמי למדי.
- ההחמצה: 7 נצחונות חמקו לסאגן מבין הרגליים. בחלקם הוא היה קרוב (מאוד) לנצח ובחלקם קצת פחות, אך מה שבטוח – הוא נותר רעב מאוד. משמעות הדבר: יש (עדיין) למה לחכות!
- המרוויח הגדול (לעת עתה): ריצ’י פורט. הגיע לטור בעמדה של פועל זוטר וכעת – לאחר הפרישה של פרום, נראתה אולי כרוכב היחיד שיכול אולי לנשל את ניבאלי מהחולצה הצהובה.
- רוכבים “פרווה למהדרין”: וולוורדה, טי-ג’יי, טלנסקי. הבטיחו הרבה, מקיימים ,אבל מספיק. כל אחד בקבוצתו הוא – חסר משהו ביכולות הפיזיות והכריזמה
למה לצפות:
– התקפות. מכל כיוון שהוא. בסיטואציה החדשה שנוצרה בצמרת הדירוג הכללי, זה הוא הטור של ניבאלי להפסיד, ושל כל האחרים להרוויח. הרוכב הקרוב ביותר לניבאלי (ריצ’י פורט) ממוקם כשתיים וחצי דקות מאחור, כשאחריו עוד 10 רוכבים בפער של 2 דקות האחד מהשני. זה יכול לשחק לטובתם או לרעתם. מה שבטוח – אם הם לא ישתפו פעולה כדי להפעיל לחץ ממוקד על ניבאלי ואסטנה בכל יום נתון, קשה לראות מישהו מהם מנצח.
– זה גם ההזדמנות של הצרפתים להחזיר את הכבוד האבוד למדינתם: בהיעדר פרום וקונטדור ועם נוכחות מרשימה של צרפתים בעשירייה הראשונה בדירוג הכללי (ברדט, פינו, גאלופין, ג’אן קריסטוף פראוד) הם חייבים לעזוב בצד את ההרגל המטופש של רוכבים הצרפתים לדורותיהם – להתחרות אחד בשני על תואר “אלוף השכונה” ולהבין שמתוקף היותם האומה עם הנציגות הגדולה במרוץ – הם יכולים להפעיל כוח משמעותי כדי למקם רוכב בחמישייה הראשונה בפאריז (מישהו מעיז להגיד פודיום??!).
“צפיות הן לכריות”
לסיכום, אני לא יכול שלא להתייחס לפער האדיר בין ההערכות והציפיות של לפני המירוץ – למה שקורה בפועל: לפני כעשרה ימים, זינק כריס פרום לטור דה פראנס בתור המועמד החם לניצחון. לצידו, על קו הזינוק עמדו מספר רוכבים מנוסים וחזקים – ש (כמעט) אף אחד לא הימר עליהם כפייבוריטים לניצחון במירוץ. על אלברטו קונטדור כולם אמרו שהוא אחרי השיא שלו. שהוא לא אותו הרוכב שהכניע את כולם בעליות ב-2007-2010. אמרו גם שקאבנדיש ינצח 4-5 קטעים, מינימום. שהוא הולך ללבוש חולצה צהובה ב-Leeds. שהכל יגמר בינו לבין קיטל. על ניבאלי אגב, אף אחד לא דיבר…
והרי – זהו דרכו של עולם. אנחנו אנשים אשר זקוקים לוודאות ומניחים הנחות יסוד על בסיס הזיכרון הטרי ביותר שלנו בראש. בדופינה ליברה, לפני פחות מחודש, וינצ’נזו ניבאלי נראה כמו צל של עצמו. הכריש ממסינה, לא הבריק באף שלב ונראה היה שרק נס יציל אותו…. כשנסע מיד לאחר המירוץ לשבועיים של מחנה אימונים בגובה יחד עם קבוצותו – בבית המלון על פסגת ה-Passo San Pellegrino, העיתונות האיטלקית רדתה בו. השמועות על משבר עם וינוקורוב עשו כותרות ויותר ויותר עיתונאים הטילו ספק ביכולתו לדגדג את החמישייה הראשונה בטור דה פראנס. אלא שוינצ’נזו עבד קשה ובדרך ל-Leeds עוד הספיק לארגן לעצמו חולצת אלוף לאומי (בעיצוב קזחי אתני). באם הפער שפתח עד כה והיעדרם של קונטדור ופרום יספיקו כדי להבטיח לו חולצה צהובה בפריז, איני יודע לענות.
מה שבטוח – על אף כל הדרמות שהמירוץ הזה כבר חווה, עוד נכונו לנו הפתעות רבות…
תמונות באדיבות: Tim de Waele (מהטופ של צלמי האופניים בעולם!)
מאת: רן מרגליות
_______________________
“Cycling for Peace with Love and Good Energies” הוא פרוייקט שיזמה חברת אפקטיב מנהלי כספים והשקעות ב2011, כאשר הביאה את קבוצת Saxo-Bank לישראל. החברה, תומכת ביוזמות איכותיות בספורט הישראלי, ומאמינה בכוח של הספורט לחבר בין אנשים מכל קצוות החברה. ההחלטה לתמוך ב”חווית הטור ב BIKEPANEL” נבעה מהרצון לתת לאנשים השראה אמיתית לצאת לכבישים ולשבילים ולעסוק בענף הספורט הנפלא הזה. עוד טרם חתימתו ב Saxo-Bank, נתנה “אפקטיב” חסות לרן מרגליות, כי נתינה ללא תנאי ועבודה קשה הם המפתח להצלחה. רן יביא במהלך שלושת השבועות הקרובים הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הטור דה פראנס ויחשוף בפני הקוראים מספר סודות “מחדר ההלבשה”… יש למה לחכות!
מאחלים לקוראי האתר “חג טור” שמח והרבה אהבה ואנרגיות טובות!