הגברת הזקנה לא אכזבה, עם מירוץ עתיר אקשן, בריחה ארוכה ורוכבים מותשים בסדרת התקפות בדיוק בסוף המשובץ עליות תלולות. בריחה של 18 ק”מ של גיבור אחד הביאה לניצחון. היינו שם ללוות את לוטו סודל ורידלי.
מאת: גיא חלמיש ודני אסקרוב
צילום: גיא חלמיש
אנחנו נמצאים במלון עירוני מפנק במזרח בלגיה כמה ימים לפני הליאז’ בסטון ליאז. בביקור הפעם בארוח של גלגלנוע יבואנית מוצרי “Beligian Cycling Factory” – שזה השם החדש של Ridley Bikes (רידלי רכשו את אופני Eddy Merxx ויש להם שני מותגים כרגע, שניהם יישארו).
הוזמנתי עם עוד כמה עיתונאי אופניים לביקור במפעל Ridley עצמו, לרכוב על אופני האנדיוראנס-קלאסיקות שלהם Fenix SLX Disc, על מסלול הליאז’ בסטון ליאז’ (BLB) בגראן פונדו שלו, ולצפות בקלאסיקה העתיקה תוך שאנחנו פוגשים ומלווים את קבוצת הבית של Ridley – היא לוטו סודל.
4 עובדות מהירות על הליאז’ בסטון ליאז’ (להלן BLB)
1. זה המרוץ העתיק בעולם והוזנק לראשונה ב 1892. המפיקה שלו היא ASO, בעלת הטור דה פראנס. הכינוי שלו הוא “הגברת הזקנה”.
2. הוא מהקלאסיקות של האביב, אחד מחמישה מרוצים שנחשבים ל”מוניומנטס”- המרוצים הקשים, הארוכים והיוקרתיים ביותר בעולם האופניים (לצד מילאן סן רמו, טור דה פלאנדרס, פרי רוביי, וג’ירו דה לומברדיה)
3. הוא מתרחש על 250 ק”מ באזור הארדנים שבמזרח בלגיה על גבול לוקסמבורג וגרמניה, ויש בו עליות קשות ומתישות. לא בקטע אלפיני אבל בקטע כואב ותלול של 400-500 מטרים ושיפועים דו ספרתיים. תחשבו כמעט כמו נס הרים רק יותר תלול.
4. האיש, האגדה, והמותג השני של רידלי – אדי מרקס – הוא היחיד שניצח 5 פעמים..
לאחר שרכבתי על כ 150 ק”מ מהמסלול כולל כמה מהעליות הכי מפורסמות שלו, אני מבין הייטב למה אדי מרקס אמר עליו שספרינטר אף פעם לא ינצח את ה BLB: הוא מונח על הארדנים שזו שרשרת הררית נמוכה- משהו שבין גבעות גבוהות להרים וצריך לדעת לטפס שם. בהתאם כל זוגות האופניים של רידלי שהיו לקבוצה היו הפעם ה Helium SLX ולא דגמי קלאסיקות ה Cobbles שלהם- ה Fenix SLX או אופני הספרינטרים והאווירודינמיות ה Noah.
המסלול מאוד מגוון: או במגמת מישור שקרן (false flat) שהוא עליה או ירידות מהירות במיוחד, וביהם עליות מגניבו במגוון שיפועים. רובן תרבותיות: 4-5 אחוזים על 2-3 ק”מ, אבל יש גם את הקטעים שרואים בטלוויזיה שבהם מפנקים את הרוכבים עם 10 אחוזים ומעלה (עד 20) שמייצרים סלקציה. למרות שהקבוצה בחרה לפה את אופני הטיפוס שלה, הדגש בביקור היה הפעם על ה Ridley Fenix SLX Disc, על כך כתבה נוספת בהמשך.
בד”כ זו בלגיה, אבל הפעם אנחנו במזג אוויר ישראלי לגמרי: כל הימים המקדימים למרוץ וגם הבוקר חם פה, עם כ 25 מעלות ושמש. התחזית לקראת המרוץ מדברת על איזה סיכוי קטן לגשם במהלכו אבל האווירה הכללית שמשית. מאוד לא אופייני למקום.
ההימורים של לפני: ולוורדה נגד אלפיליפ
בשבוע המקדים למירוץ סומן הקרב העיקרי בין הספרדי אלחנדרו ולוורדה (מוביסטאר) לג’וליאן אלפיליפ מקוויק סטפ- שאת הצלחות הרבות שלה לאחר עידן בונן ניתח דני אסקרוב בכתבה זו. ולוורדה הוא הכוכב הגדול של הקלאסיקה הזו בשנים האחרונות (ועוד כמה): הוא השני בהיסטוריה שהתקרב לשיא הניצחונות פה עם ארבעה ניצחונות. ביום ראשון הזה הוא רוצה להשוות את השיא לחמישייה של מרקס. העניין הוא שהאלפיליפ הזה… גם לו ולחבורת הזאבים של קוויק סטפ יש תוכניות.
השבוע החברה האלה קילקלו לאלחנדרו ולוורדה את המסיבה: במירוץ הFlèche Wallonne ולוורדה ניסה לעשות ניצחון שישי (!) אבל ממש לקראת הסיום היה זה הצרפתי שגנב את הניצחון. זה לא שהוא היה חסר סיכוי או מישהו שלא סופרים אותו – הוא כבר עמד על הפודיום פה פעמיים בעבר (אם כי בשנה שעברה נעדר עקב פציעה).
ולוורדה, מדרום ספרד, כבר לא ילד, אבל הוא מגיע לארדנים בכושר שיא ומתכנן למשוך את הקריירה עד פרישה בעוד שנתיים באולימפיאדה.
“לעבוד חזק ולחגוג חזק”
אני הפעם מגיע כחלק מהמשלחת המלווה של Ridley ולוטו סודל עצמה, אחרי שאתמול היינו איתם במלון, דיברנו וקישקשנו דיבורי ספורט חסרי משמעות רבה לקראת המרוץ. הבלגים הם אנשים של “בלי בולשיט”. ככשאלתי את אחד החברה, מה זה אומר להיות בלגי הוא אמר לי: “לעבוד חזק ולחגוג חזק”. לוטו נחשבת לקבוצה מעט שמרנית ומשפחתית. הכוכב הגדול שלה הוא אנדרי גרייפל כמובן, אבל הוא קצת נעלם לאחרונה. למירוץ הפעם יבואו לעבוד חזק שלושה רוכבים מובילים מלוטו:
Benoot – טיאז’ בנוט בן ה 23 מבלגיה הוא רוכב בז’אנר האטרייה- ענק בגובה 190 ס”מ אבל עם משקל של 72 ק”ג. ברקורד שלו מקום שני בטור בלוז-בלגיה, חמישי כללי בטור של פולין, חמישי ברונדה ואן פלנדרן/טור פלנדריה, שלישי באומלוט ועוד. אבל אנחנו נזכור את המופע המגניב שלו לפני חודש וקצת, באחדד המרוצים המגניבים שהיו אי פעם: בסטראדה ביאנקה שם ניצח בתנאי מזג אוויר ובוץ הרבה יותר בלגיים מאשר איטלקיים, במהלך אגרסיבי ויפה (עם ווט ואן-ארט הצעיר המבטיח).
Wellens – טים וולנס הוא עוד בלגי צעיר (26) עם מבנה גוף שמזכיר לנו את ההבדל מהמבנה הים תיכוני שלנו: 183 ס”מ על 65 קילו בלונדיניים. הוא ניצח פעמיים את ה Eneco Tour, ניצח סטייג’ בג’ירו, ויש לו עוד הרבה תוצאות פודיום ממירוצים שרובינו לא מכירים, אבל זה לא אומר שקל לנצח בהם חבורה אגרסיבית של בלגים, ספרדים, ואיטלקים קשוחים. זה הביא אותו למקום העשירי בדירוג העולמי של ה UCI, נכון ללפני המרוץ.
Vanendert– ג’לה ואננדרט הוא כבר לא ילד- בן 33, בלגי כמובן, ויש לו בהתאם חגורה מלאה בסימוני הפלות: ניצח סטייג’ בטור דה פראנס והגיע שני בסטייג’ נוסף, פעמיים מקום שני באמסטל גולד, שלישי ורביעי בפלאש ואלון, שישי בסן סבסטיאן… בקיצור הוא מעוטר ורציני.
“זה תמיד רוכב מעולה שמנצח- אף פעם לא ליצן”
אומר אדי מרקס. מירוץ כזה, של 250 ק”מ שכולו עלויות וירידות, פה ושם קירות מפרקים, והמון היסטוריה ואמביציות של כל הקבוצות והרוכבים, מוביל לאמירה הזו בראיון מקדים למרוץ השנה למגזין The Rouleur.
מדלגים מנקודה לנקודה
שני רכבים של רידלי וחבורה של עיתונאי אופניים מתחילים בזינוק בליאז’. כיכר ענקית מגודרת לגמרי למעט בעלי התגים לא באמת מאפשרת לציבור ממש לראות מקרוב את עוצמת אוגדות הקרבון החונות שם, אבל כן מקבלים מבט על ציי הרכבים, האופניים על הגגות. אווירה של חגיגה באוויר.
צפייה במרוץ, אפילו עם רכבי ה VIP של רידלי היא בתכלס די משעממת: מדלגים ברכב מנקודה לנקודה ורואים את שיירה של ילדים בני 25 וכמה כוכבים אנורקטיים חולפים במהירות. דקה וזה חולף. אם להיות אמיתייים, מי שבאמת נהנה מהצפייה זה מי שמתמקד בטלוויזיה ביורוספורט… לכן כל רכבי הקבוצות מחזיקים על הגג מוט ועליו אנטנה לטלוויזיה, וגם הם, שנמצאים בפנים, רואים את המרוץ בטלוויזיה (רק בתוך 6 שעות של נהיגה מטורפת ברכב- דמיינו נסיעה לאילת אבל פחות רגוע).
אז מה כיף במירוצים? לבוא, לרכוב בסביבה כמה ימי כביש מהנים עם חברים, אולי להשתתף בספורטיב/גראן פונדו שלו, ולראות במרוץ כמעין תבלין לחופשת האופניים. רכיבה היא העיקר! עוד טיפ קטן- הפתיחה בד”כ לחוצה וכולם מפוקסים ובמתח מהמרוץ. מתחם הסיום בד”כ יותר רגוע והנגישות בו טובה יותר לרכבי הקבוצות והרוכבים שמתפזרים להם אחד אחד לאוטובוסים שלהם.
1-2-3 בום – מהלך המירוץ
ליאז’ בסטון ליאז הוא המוניומנט הקשה ביותר. 258 ק״מ. כ 5000 מטרים של טיפוס. רצח. קוויק-סטפ לא עשו כלום 220 ק״מ. כל הזמן הזה היתה קבוצת בריחה שקיבלה רשות לשחק קצת מלפנים:
קוויק-סטפ, קבוצה בלגית-איטלקית, משלימים עונת קלאסיקות לפנתיאון עם נצחון 27 (במילים – עשרים ושבעה נצחונות!!) העונה. איך? כשיש לך את הכלים של קוויק-סטפ זה נראה כמעט פשוט. מתמטי. כירורגי.
אז נכנסו לפעולה אנריק מאס, מקס שחמן ופיטר סרי ופוצצו את המירוץ. בין הנפגעים – וואוט פאולס (סקאיי, מנצח המירוץ לפני שנתיים). תזכרו את השמות האלו – כולם ניצחו מרוצים קטנים ושלבים בטורים. בעוד שנתיים הם ינצחו את המרוצים הגדולים.
אחרי המטחנה הראשונית שולחים את הפצצה הראשונה – פיליפ ג׳ילבר. נתפס. שולחים את השניה – אלפיליפ. נתפס (כאמור הוא מאד מסומן). שולחים את השלישית – בוב יונגלס (25) שנולד מטר מפה בלוקסנמבורג, לסיום (כמו טרפסטרה בטור פלאנדרס כמובן) – בום.
כמו במקרים רבים אחרים (חוץ מפאריס-רובא) כשיונגלס הולך יש כבר ויכוחים בדבוקה מי ירדוף. עבור רוכב עם מנוע כמו של יונגלס וכשאלפילפ מסמן כל מהלך משמעותי, לכולם יוצא החשק. ניסיונות גבורה של וולורדה (מוביסטאר ולבד בשלב זה) וייל וונדרט (לוטו סודאל עם טים וולאנס המצוין) סוגרים קצת את הפער בעליה האחרונה אבל יונגלס פותח מבערים בירידה וסוגר את הסיפור. מייקל וודס (מעולה, קנדה, EF Education-Cannondale) מסיים שני רומיין ברדט הנהדר משלים את הפודיום.
זהו. קוויק-סטפ סיימו את הקלאסיקות בסטייל ובקול תרועה. ברינג און דה גראנד טורס אין ג׳רוזלמה…
