כשהייתה בת 20, התגלתה למורן נווה – אלופת ישראל באופני כביש (נשים-ספורט 2016), עובדה משנת חיים: היא חולה בסוכרת. אחרי חצי שנה של רופאים צבאיים שחשדו ב”אלרגיה” סוף סוף עשו לה בדיקת דם שהקפיצה אותה מיד אל בית החולים. מעתה היא החלה להסתגל להתנהלות יומיומית חדשה לגמרי, מלווה בדקירות ומדידות סוכר. כ 14 שנים לאחר מכן היא התחילה לרכוב, וכ 16 שנים לאחר מכן היא ניצחה את אליפות ישראל באופני כביש בקטגורית הספורט.
מורן, שמתאמנת עם IGP היא לא היחידה שרוכבת בצורה רצינית בקבוצת הסוכרתיים הרוכבים אליה הצטרפתי למקטע קצר במסע בן היומיים שלהם מהצפון לכפר המכביה – שם התקיים כנס השנתי של האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1). קבוצה של כ 20 רוכבים בגילאים מגוונים רכבה שם תחת הארגון והיזומה של כפיר טהרי, מנהל הקבוצה מסוג א, תחת הסיסמא “סוכרתי יכול הכל”, חלקם גם רוכבים בקבוצות התחרותיות המוכרות.
מאת: גיא חלמיש
רוכבים עם סוכרת: המסע לעידוד סוכרתיים לעסוק בספורט.
בקבוצה הזו רכב גם חבר נוסף שלי, שלא אוהב להחצין את עובדת היותו סוכרתי, ולי זה נודע רק יום לפני המסע: ניר. הוא מהוותיקים: רכב מגיל 13 בשנות ה 80 אצל אנטולי גורילוב ועקיבא רזניק… הסוכרת לא הפריע לו להיות חבר נבחרת ישראל לנוער בשנת 79-80 ולהשתתף באליפות אירופה. הוא היה אלוף הפועל לנוער ב’ בסייקלוקרוס ב 79 ואלוף ישראל ל50+ ב2015. כיום רוכב שטח וכביש בעיקר עם חברים ועם קבוצת F4C. הסלידה מפרסום הסוכרת שלו החלה עוד כשהיה נער: רופא בעל פוזיציה באיגודי הספורט התראיין כנגד “חוסר האחריות” שבהשתתפות סוכרתי בכתבה על הנבחרת. בדיוק כנגד הגישה הזו, שקיימת גם היום, יצא המסע וקבוצת הרוכבים הזו “להפגין”.
“הרכיבה היא בעיקר דרך חיים הנאה ועל הדרך עוזרת לשמור על איזון (רמות הסוכר בדם)” אומר ניר. הוא משווה את החיים עם סכרת, בדיקות הדם וזריקות האינסולין להרגל חדש שמתלבש על חיי הסוכרתי בדיוק כמו צחצוח שיניים: פעילות קבועה ומונעת סיבוכים, שפשוט צריך לשלב עם חיי היום יום. בכלל, אני מקבל את הרושם שחשוב לספורטאים בקבוצה להקטין את משמעות המחלה ולהדגיש את היותם “רגילים” – מתפקדים כמו כל אחד, רק עם איזו מטלה טורדנית קטנה שנוספה להם לחיים.
ניר וכפיר טהרי (צילום: ליליאן ביטון)
שאלתי את כפיר טהרי, מה זו בעצם סוכרת?
“הלוקים בסוכרת סובלים מהעדר היכולת של גופם לשמור על ערכי סוכרת תקינים (בין 80 ל 120 mg/dl – רמות סוכר בדם).
יש שני סוגי סוכרתיים: סוג 1 וסוכרת סוג 2 כאשר מדובר בשתי מחלות שונות לגמרי. סוכרת מסוג 1 הנה מחלה אוטואימונית בה המערכת החיסונית תוקפת את תאי הביטה בלבלב האחראים לייצור אינסולין: ההורמון המסייע לשליטה ברמת הסוכר בדם. בסוכרת סוג 2 לא ברור לגמרי האם מדובר בירידה משמעותית בייצור האינסולין או בירידה ביכולת הגוף לנצל את האינסולין שזמין כראוי.
סוכרת סוג 1 קלה לגלוי, אולם חוסר גילוי בזמן מסכן חיים בתווך מידי. ללא טיפול תרופתי (זריקות אינסולין) היא מחלה סופנית. סימנים המובהקים לסוכרת סוג 1 הם שתייה מרובה, השתנה מרובה וירידה במשקל. כאשר אין אינסולין בגוף, רב התזונה הופכת לגלוקוז אך לא זה נספג בתאים. הגוף מפנה את עודף הסוכר בשתן ולכן הצורך בשתיה מרובה והשתנה מרובה. הגוף אינו מוזן ולכן מנצל את עודפי השומן ולכן יש גם ירידה במשקל.
בסוכרת סוג 2 הגילוי קשה כי רמות הסוכר עולות, אך לא לרמה קיצונית, ולכן מומלץ לבצע בדיקה שנתית לגילוי הסוכרת אחרת נגלה שיש סוכרת כאשר אחד מסיבוכי סוכרת יופיע.
אדם שרמת הסוכר אצלו נמוכה מדי או גבוהה מדי יסבול ממגוון גדול של תופעות: איכות השינה יורדת, יש צמא כל הזמן, והרי יובש קל גורם לירידה משמעותית בביצועים הספורטיביים. יש ירידה בריכוז והאטה של התגובה כמו שכרות קלה. יש תופעות של ראיה מטושטשת ותחושה של צמיגיות בעור.
הסיכון המוכר והקשה יותר הוא בטווח ארוך: עיקר הנזק של סוכרת נובע משקיעת הסוכר בכלי דם הקטנים וסתימתם לאורך זמן. כמעט כל מערכת בגוף יכולה להיפגע: ברגליים זמן ריפוי הפצעים בהם הופך לארוך יותר, כלי דם הקטנים ברשתית העין הם מועמדים טובים להיסתם, וכך גם מערכות המין, הדם והלב, כליות ובעצם כל מערכת בגוף”.
אם אתם קוראים את זה וחושבים לעצמכם – “טוב, אז מה זה קשור אלי, אני הרי בריא” נאמר פה שסוכרת יכולה להתפרץ אצל כל אחד, בכל גיל. אם פעם קראו לזה סוכרת נעורים, היום כבר ידוע שזה לא נכון. בקבוצת הרוכבים במסע היתה גם רוכבת בת 50 שלקתה במחלה, ניר כאמור לקה בה בגיל 13, ומורן בגיל 20.
כפיר רוכב עם מתקן ניטור רציף. יחידת הניהול מאחור, ויחידת הסנסור על היד. לא בסל הבריאות…
אז איך זה להיות סוכרתי ולרכוב על אופניים?
כפיר: “מתאמן ממוצע דואג לשגרת אימונים, תכנית תזונה, מוטיבציה, ולנשום. שאר תשומת הלב מוקדש לטכניקה ופרמטרים שקשורים לביצוע. לעומת אלה שאינם חולים, לסוכרתיים יש מורכבות נוספת לנהל באימונים ובתחרויות: כל סוכרתי צריך לנהל את רמת הסוכר (גלוקוז) בדם.” אומר כפיר.
לרמת סוכר בדם יש השפעה ישירה על הביצועים שלנו וניהולו קשור לעשרות פרמטרים נוספים אשר לא כולם ידועים לנו. אנחנו מזריקים אינסולין, הורמון אנאבולי שאחראי בין היתר לקצב יצירת אנרגיה מגלוקוז שנע בזרם הדם. הקושי שאותה רמה של אינסולין ביום מסוים יכולה לגרום לירידת סוכר מהירה וביום אחר לעליה מהותית. סיבות ידועות לכך הם מצב הנפשי (עצבנות מעלה את רמת הסוכר בדם למשל), סוג האימון, משך האימון, סוג התזונה לפני האימון ורמת גליקוגן הזמין בשריר ובכבד.”
מורן: “זה מאתגר… כי צריך להתנהל עם סוכר, זריקות ועם האוכל. אם יש לי סוכר גבוה למשל אז אני לא יכולה לאכול שלוש ארבע שעות ובכל זאת צריכה לצאת לאימון…”… היא מספרת עוד על ההשפעה: “כשהסוכר גבוה זה מרגיש כאילו ששתית בקבוק יין ואתה כולך מסחורר ומנומנם ועייף וכבד ומאוד קשה להזיז את הגוף. כשזה קורה תוך כדי פעילות גופנית זה כמובן מאוד משפיע על הביצועים ומעלה מאוד את הדופק כי הגוף מנסה להתמודד. לי למשל זה קרה באליפות ישראל. התחלתי אותה עם סוכר קצת גבוה ותוך כדי בגלל הסופר התרגשות והאדרנלין סיימתי אותה עם סוכר ברמה של מעל 450 שזו רמה שלא היתה לי מאז שגיליתי את המחלה, ולקראת הסוף זה ממש גמר אותי, אבל… עושים את זה. אין מה לעשות – זו המחלה ועם זה מתמודדים.
מצפת לרמת גן ביומיים: קבוצת הסוכרתיים (צילום: ליליאן ביטון)
ניר: מקובל לחשוב שסוכרת היא מחלה המגבילה בפעילות. ההפך הוא הנכון.
“קיים חשש,שאינו תמיד מוצדק, אצל רופאים להמליץ לסוכרתיים לעשות ספורט אירובי וביחוד ספורט שנחשב לספורט אנדיוראנס משמעותי יותר כמו רכיבת אופניים או ריצה למרחקים ארוכים. החשש הוא ממצב בו רמות הסוכר יורדות (היפו) וגורמת לאיבוד שליטה על תיפקוד שרירים ומערכות חיוניות אחרות בגוף. אם לומדים לאזן את רמות הסוכר באמצעות מכשירי מדידה שונים, שימוש נכון באינסולין ותזונה מבוקרת, ניתן לבצע כל פעילות כולל פעילות גופנית ממושכות. זה כולל גם מרוצי אופניים תריאטלונים ואיירונמן שהם תובעניים ביותר ברמות המאמץ והזמן. ישנם בישראל לא מעט ספורטאים סוכרתיים המשתתפים בתחרויות בארץ ובעולם ברמות הגבוהות ביותר ואף מחזיקים בתארים ועומדים על פודיומים.
כיום ניתן להשתמש במכשירי בדיקת סוכר רציפים המשדרים כל הזמן את רמת הסוכר בדם. אלו מכשירים קטנים וקומפקטיים וניתן לשאת מכשיר כזה בכיס ללא שום בעיה וכך לבצע מוניטור רצוף על רמת הסוכר בדם. (גם יבבני המשקל לא יתלוננו על משקל של כמה עשרות גרמים שנוספו לאופניים), אך מכשור זה אינו זמין לכל הסוכרתיים כי הוא אינו בסל הבריאות.
סוכרתיים בדרך כלל מסוגלים להעריך בכל רגע נתון בצורה דיי טובה מהי רמת הסוכר שלהם בדם, כשם שאנחנו מרגישים מתי כואב לנו הראש, כך אנחנו לומדים להרגיש מתי רמות הסוכר גבוהות או נמוכות. בזמן הפעילות (רכיבת אופניים) הרוכב יודע מתי עליו לקחת שלוק מים או לגימה ממשקה איזוטוני או חטיף אנרגיה מתוק”. אומר ניר.
כפיר מצדו, שיש לו את מכשיר הניטור הרציף מדגיש: “אומנם תחושות הן חשובות, אך חשוב לא לסמוך רק התחושות. לעתים קרובות התחושות אינן משקפות את המצב ולכן כדאי ורצוי שכל סוכרתי מתאמן ינטר את רמת הסוכר בדם בתדירות גבוהה במהלך ולאחר האימון”.
ניר: “כמו רוכבי אופניים מקצוענים שמכוונים את מחשבון הרכיבה שלהם שיצפצף ויזכיר להם לשתות ולאכול, כך גם רוכב אופניים סוכרתי צריך לאכול ולשתות כל 30 – 60 דקות. מהבחינה הזו אין שום הבדל בין רוכב אופניים סוכרתי לכזה שהוא לא, הבדל היחידי הוא בשיקול הדעת שיש להפעיל מה לאכול ומתי.
באופן אישי, לאימון אני יוצא עם שני בקבוקים, באחד מים, בשני משקה איזוטוני מתוק ובנוסף כמה כדורי מלח ושני חטיפי אנרגיה. כשרמות הסוכר מאוזנות אני משתמש במשקה האיזוטוני המתוק, ומתדלק את הגוף כך שתהיה לו את האנרגיה הדרושה לפעילות, כשרמות הסוכר גבוהות (וזה קורה מידי פעם) אני משתמש בכדורי מלח ולא באיזוטוני וכך יש לי אפשרות לתת מענה לכל מצב.”
…”רוכבי אופניים סוכרתיים כמו כל רוכב אופניים נוהגים להשוות מספרים. אצל סוכרתיים משווים את הנתון של המוגלובין A1C. זהו חלבון הנמצא בתאי הדם האדומים ומשקף את רמת הסוכר הממוצעת במשך 2-3 חודשים אחרונים. זהו מדד המעיד עד כמה אתה מאוזן מבחינת רמות הסוכר בדם. זהו אולי המדד החשוב ביותר לסוכרתיים לבחינת מצב האיזון שלהם על פני תקופה ארוכה מעבר לבדיקה נקודתית המבוצעת מספר פעמים ביום. אצל רוכבי אופניים וספורטאים סוכרתיים אחרים, הנתון הזה נמצא (לרוב) בטווח הנורמה או באזורים הנחשבים טובים. ישנן לא מעט עדויות של חברה שפתאום נדהמו לגלות שרמות ההמוגלובין A1C בדם גבוהות (7-9 ואף למעלה מזה) ולאחר מספר חודשים בהם החלו לעסוק בספורט באופן סדיר ומבוקר חל שיפור ניכר במדד החשוב הזה.”
לסיכום: סוכרתיים – אל תמנעו מספורט!
כפיר, הרוח החיה מאחורי ההתארגנות הזו מקדם מסר חשוב: אין שום סיבה שסוכרתיים ימנעו מעצמם חיים ספורטיביים ובריאים. כל חברי הקבוצה מוכיחים שזה אפשרי, ואפילו מסייע לאיזון הסוכר.
“הספורט חשוב לכל אדם וגם לסוכרתיים. אבל מעבר לכך – עיסוק בספורט לסוכרתי הנו מיקרו קוסמוס לחיים עצמם. ספורטאי סוכרתי חייב לנטר את ערכי סוכר וללמוד לקבוע את מינון האינסולין המתאים לכל פעילות כך הוא לומד להתמודד עם סוכרת ומתגבר בו תחושת המסוגלות. עם הידע הזה אפשר לצאת לטיול שנתי או לטיול הגדול לאחר צבא ולא לחשוש מיום כיף בעבודה.
קבוצה מסוג א הוקמה כדי לתת מענה פרקטי לכל הסוכרתיים המתאמנים, רוכבים, רצים ומתאמנים בשאר הענפים. בקבוצה, אנחנו מעבדים את הידע הרפואי ומתרגמים את הידע הזה לעצות פרקטיות. את הפער בין הספרות הרפואי לפרקטיקה אנחנו משלימים מתוך ניסיון האישי של מאמנים וספורטאים.
…היום בבוקר, לאחר שטיפסנו לזיכרון יעקב, עצרה אותנו אימא לשני ילדים סוכרתיים והרעיפה עלינו סופרלטיבים: אתם גדולים, חכו אני אצלם אותכם… חייבת להראות את זה לילדים היא אמרה… עכשיו ישנם שני ילדים סוכרתיים שאולי בזכות המסע הזה נשברה להם תקרת הזכוכית של העיסוק בספורט. זאת המהות של המסע הזה, שהתאפשר בשיתוף האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) ובחסות בלתי תלויה של חברת נובו נורדיסק. קבוצה מסוג א וקמה כדי להראות הלכה למעשה שסוכרתי יכול הכל.”