רכיבה לזכרו של גיא תמרי עם קבוצת דינמו רייסינג

רכיבה לזכרו של גיא תמרי עם קבוצת דינמו רייסינג

לא הכרתי את גיא תמרי. מהכתבות שקראתי ומסיפורי החברים אני מבין שלצערי לא זכיתי להכיר את גיא. לרכיבה לזכרו הוזמנתי ע״י ויקטור קטייב, מאמנה של קבוצת דינמו רייסינג, שגיא היה ממייסדיה.

כתב וצילם: אורי ניצן

גיא תמרי נהרג בבוקר של יום שבת, 16/4/2011, מפגיעת רכב שסטה ממסלולו, בעת שיצא לבדו עם אופני נג״ש לאימון רכיבה על כביש 40 ליד ביתו. קבוצתו התאמנה באותו זמן באיזור נס הרים וקיבלה את הבשורה המרה לפני תום האימון. כביש 40 גבה עוד חיים לאחרונה, כאשר טלי פינק, מאמנת רכיבה בת 43, נדרסה בו ונפצעה אנושות עד שנפטרה מפצעיה כמה ימים לאחר מכן.

זו השנה החמישית שבה חבריו של גיא תמרי מקיימים רכיבה לזכרו. כבכל שנה, בוחרים החברים מסלול המשקף את אופיו של גיא ואת אהבתו לנופיה הקסומים של הארץ, ובפרט בכיוון של עליה.

בתמונה: קבוצת דינמו רייסינג ברכיבת זכרון לגיא תמרי אחרי יום העצמאות

בבוקר שישי, יום אחרי יום העצמאות, נפגשנו כ – 30 רוכבים במרכז הקניות של מגדל, לחופה המערבי של הכנרת. התחלנו את הבוקר בתדריך קצר של ויקטור, וכמה דגשים של אריה סיוון מוותיקי הקבוצה, שהזכיר לכולם שזוהי רכיבת זיכרון ולא תחרות. אריה חזר על ערכיו של גיא תמרי – בטיחות, עזרה הדדית ואהבת הארץ. יצאנו ממגדל לכיוון טבריה וצמח, הקפנו את הכנרת ועלינו לאורך חופה המזרחי.

בתמונה: ויקטור קטייב בתדריך לפני היציאה

קצת אחרי צמח הגיע הפאנצ׳ר הראשון של היום. שלי, כמובן. לפי הנוהל בכביש, הפלטון ממשיך בשעה שהרוכב שהתפנצ׳ר עוצר בצד וממהר לפרק גלגל, עד שרכב הליווי מגיע עם גלגל ספייר. אבל איתי המצב היה שונה מכיוון שהייתי הרוכב היחיד עם מעצורי דיסק ולכן לא יכולתי לקחת גלגל ספייר מרכב הליווי. מיהרתי לתפעל החלפת פנימית וויקטור קפץ במקצועיות מהרכב ועזר עם ההחלפה. תוך דקות בודדות אני מוכן לצאת שוב לדרך, אבל כבר אין זכר לפלוטון המהיר. ואז ויקטור יורה לעברי ״אתה עולה או מחזיק?״ לקח לי כמה שניות להבין למה הכוונה. ״אני מחזיק״ עניתי. ״קדימה״. אני מניח יד שמאל על חלון הרכב, יד ימין על הכידון ויוצאים לדרך. 20, 30, 40, 50 קמ״ש ואני מתחיל לשקשק. עודד מלמד, שיושב ליד ויקטור, קולט מיד את הבעת האימה על פני ונותן כמה טיפים: ״תצמיד את המרפק לאדן החלון, את הברך תצמיד לדלת ותחזיק חזק בכידון״ והכי מרגיע: ״במקרה של אובדן שליטה מוחלט, שחרר את האופניים וקפוץ פנימה לתוך הרכב״. נרגעתי… ועברתי לעשות דראפט על הרכב. יותר מאמץ, אבל הרבה פחות מפחיד.

בתמונה: שני טורים מסודרים בשולי הכביש.

לקראת עין גב כבר ראינו את הזנב של הפלוטון. פה חיכה לנו הדובדבן של היום ומה שהפך את המסלול למיוחד כמו שגיא אהב. פנינו ימינה והתחלנו לטפס לכיוון סוסיתא העתיקה – עליה מאתגרת של כ – 7 ק״מ מהכנרת, דרך חורבות סוסיתא ועד לאמפי גולן שליד קיבוץ אפיק. הדרך משובשת עם כמה קטעי גראבל חלקלקים וקטעים קצרים בשיפוע דו סיפרתי אכזרי. למעט פאנצ׳ר אחד והחלקה לא נעימה של אחד הרוכבים, הטיפוס עבר בשלום. עצרנו בחורשה ליד האמפי למוזלי ופירות והתאוששות קצרה.

בתמונה: העליה המשובשת לסוסיתא העתיקה

בתמונה: יוחנן בנבנישתי בטיפוס לסוסיתא העתיקה

עלינו על כביש 98 והתחלנו לנוע לכיוון צפון מזרח בשני טורים מסודרים, כשכל כמה דקות הזוג המוביל יורד אחורה ומוחלף ע״י זוג רענן. כבישי רמת הגולן תמיד צופנים בחובם הפתעות ואתגרים לרוכבים וכך גם היה קטע כביש זה. 35 ק״מ במגמת עליה מתונה על כביש מבוקע ומחורץ מפגעי מזג האויר ושמש יוקדת, גרמו לקצב הרכיבה לרדת ולרוכבים רבים בפלוטון לחפור עמוק על מנת שלא לאבד את הגלגל של הרוכב שלפניהם. מסביב אני שומע חברים מעלים זכרונות על גיא תמרי ואיך אהב לדחוף את חברי הקבוצה קדימה להישגים, במיוחד בעליות כואבות, שהקפיצו את הרמה מעלה. אבל כאן גם בא לידי ביטוי אחד מערכי הליבה של קבוצת דינמו שהשריש גיא תמרי – ערבות הדדית. הרוכבים החזקים מקדימה יורדים לאחור, מניחים יד בוטחת על גב חברים שמתקשים לעמוד בקצב ודוחפים. לא משאירים רוכבים מאחור ולא מוותרים בקלות לאלו שנשברים ורוצים לעלות לרכב הליווי.

בתמונה: לא משאירים פצועים בשטח

קצת לפני אלוני הבשן פונים שמאלה לכביש 87 לקטע מהיר של נג״ש קבוצתי במישור ובירידה. הרוכבים החזקים חוזרים להוביל ושאר הרוכבים מסתדרים בטור ארוך אחריהם. הקצב מסחרר והאדרנלין משכיח את הסבל של הטיפוס הסיזיפי ברמה. קילומטרים ארוכים חולפים בקצבים צפונה מ – 50 קמ״ש ובדופק גבוה. גם אני זוכה להוביל באוקטן גבוה דקות ארוכות וזה מרגיש נהדר. רק לחשוב שבפרו טורים הגדולים (טור דה פראנס, ג׳ירו ד׳איטליה וואלטה בספרד) הפלוטון נע בקצבים כאלה לאורך 200 קילומטרים…

גולשים במורד לאורך נחל יהודיה בחזרה לצפון הכינרת. אחרי 4 שעות רכיבה וטמפרטורה שכבר מזמן עברה את ה – 30 מעלות, הוחלט לוותר על הטיפוס האחרון שתוכנן לכורזים. למעט שניים שהחליטו בכל זאת לטפס וקיבלו אישור מוויקטור, רוב הרוכבים לא הביעו התנגדות לקיצור המסלול, כשתשישות מהולה בהקלה ניכרת על פניהם.

בתמונה: דוהרים במישורים ובירידות

בשלב זה אני סובל מפנצ׳ר שני ומחליט שזהו. הגיע הזמן לחוות את המסע מרכב הליווי. מפרק גלגלים ועולה על הרכב למקטע אחרון עד למגדל. ברכב אני מקבל הצצה נדירה לפועלם של המלווים, שלא נחים לרגע. אוספים ומחלקים בקבוקים למי שצריך, ג׳ל או חטיף, החלפת גלגל לפנצ׳ר הרביעי והאחרון של היום ומדי פעם דחיפה קלה למי שצריך עזרה לחזור לפלוטון. אין רגע דל.

בתמונה: ויקטור קטייב ברכב הליווי. תחושה של ביטחון.

בתמונה: רכב הליווי עוזר לרוכבים לחזור לפלוטון אחרי עצירה לתקלה, פאנצ’ר או מילוי בקבוק

מגיעים למגדל ואחרי התארגנות קצרה פוגשים את שי תמרי, תת אלוף במיל׳, אביו של גיא ואחיו של האלוף נחמיה תמרי ז״ל, אשר נספה בתאונת מסוק בשנת 1994. החברים עורכים טקס זכרון קצר ומרגש בקרבת מקום. יהודה, רוכב בדינמו כבר כמה שנים: ״זו רכיבת הזיכרון השלישית שלי בדינמו ובכל פעם היא מיוחדת ושונה ומרגשת. שי, אביו של גיא, עבר כבר מזמן את ה – 70 אך מקפיד להגיע בכל שנה לטקס. בין אם בדרום, במזרח או בצפון. איש תמיר וחיוני שלוחץ את ידי הרוכבים ומודה להם על שהגיעו ומעודד אותם להמשיך ולרכוב. לזכר גיא ובכלל. זאת למרות שאת רוב הרוכבים הוא לא מכיר מכיוון שהצטרפו לקבוצה לאחר מותו של גיא. שי נשא נאום קצר ומעניין והמליץ בהומור להמעיט בעליות כדי שנתמיד ברכיבה עוד שנים רבות. ממרומי גילו לא פספס את הפנים המיוגעות של רוב הרוכבים.״

בתמונה: שי תמרי, אביו של גיא. איש תמיר וחיוני.

עודד מלמד, שהכיר היטב את גיא ורכב איתו במסגרת דינמו וגם לבד, מוסיף: ״אני נזכר בגיא לעיתים קרובות, אך הרכיבה לזכרו מיוחדת שכן אנו זוכים להזכירו גם בפני הרוכבים החדשים בקבוצה שלא הכירו אותו.

גיא אהב רכיבות ארוכות וכואבות, ודאג לנו למסלולים מענינים ומגוונים. אנחנו משתדלים להמשיך במסורת.״

בתמונה: שי תמרי, אביו של גיא, נותן הסבר קצר על המקום

האובדן של גיא תמרי הגיע כשנה אחרי מותו הטראגי של שניאור חשין שנדרס למוות ע״י טל מור שחזר שיכור ומסומם ממסיבה ודרס למוות את שניאור במהלך אימון רכיבה. מוסיף עודד: ״כשנה לפני שגיא נהרג, מצא את מותו ברכיבה גם חבר אחר שלי, שניאור חשין. המוות שלו טלטל אותי ואף דיברתי כל כך עם גיא חודשים ספורים לפני מותו. דיברנו על שבריריות החיים, והחור העמוק שמשאיר מוות כל כך מיותר על אלה שנשארים מאחור. מאז התאונה, איני רוכב יותר בכביש ללא קבוצה ורכב ליווי.״

בתמונה: שי תמרי ועודד מלמד

מכרי וחברי לרכיבה יודעים כי אני ממעט לרכוב בכבישי הארץ וכשאני רוצה אימון מהירות איכותי על אספלט אני כמעט תמיד עושה זאת בראש ציפור שם אין מכוניות ואין נהגים עצבניים, חסרי סבלנות או עייפים בדרכם חזרה ממשמרת לילה או חמור מזה ממסיבה רוויית אלכוהול. אז הבנתם כבר שהביטחון והאמון שלי בזהירותו ואדיבותו של הנהג הישראלי כלפי רוכבי הכביש קטן מאוד ולכן שמחתי מאוד על ההזמנה להצטרף לרכיבה מסודרת עם קבוצה גדולה ורכב ליווי שמגבירים את הניראות וההגנה על הרוכבים הפגיעים. עוד אני מדווש לא יכולתי שלא לחשוב כמה אירוני ועצוב שדווקא הרכיבה המוגנת (לפחות בהרגשה) הזו היא לזכרו של רוכב מוכשר ומוערך שמצא את מותו הטרגדי כשרכב חשוף לבדו על הכביש, כאשר הוא עושה את הדבר שהכי אהב ושמאחד את כולנו, רוכבי האופניים.

_____________________________

מאת: אורי ניצן

אורי ניצן התחיל את קריירת הרכיבה שלו על אופני 26 ריג’יד מפלדה כשהיה חבר בנבחרת אופני ההרים של הטכניון בשנות ה – 90 המוקדמות. מאז ועד היום עברו תחת רגליו המגולחות למשעי זוגות אופניים רבים ומגוונים כולל BMX, סינגל ספיד, גראבל, פרירייד וכביש. לרוב תמצאו אותו מקיף עצמו לדעת בשעת בוקר מוקדמת בראש ציפור.