עונת המרתונים בעיצומה, חמה ולוהטת וכל הרוכבים שמתכוננים לאפיק ישראל מגיעים בהמוניהם ויוצרים שדה גדול עם תחרות קשה! אז זהו שלא בדיוק… חלק מהמאמנים והקבוצות הגדולות שלחו נציגות דלה במיוחד אם בכלל, לאכזבת המארגנים GoldfishGroup (בשיתוף מסטרס חיפה), שגם הם מצידם לא השקיעו בפרסום ושיווק כפי שנדרש היום כדי למלא תחרויות. מתחם הבריכה והכושר של ספייס היווה קרקע מושלמת ומפנקת לזינוק (בעלייה!) למרתון אופני הרים ותחרות ריצה מאתגרים במיוחד.
כתב: אור דיין
צילום: אמנון רבינא, אור דיין, נשר קרוס כרמל.
המסלול ומהלך התחרות
הזינוק שהוקדם פורמאלית ל6:30 התעכב מעט ובכפוף לאישור המשטרה לסגירת הכביש יצאנו ממתחם הקאנטרי ספייס, לכביש המישורי שמוביל לעלייה הידועה: נשר הישנה. כצפוי קצת מלחמות על מיקום בכניסה לעלייה התנגשות אחת ונפילה, והופ אנחנו בקיר הראשון של נשר. לא פחות מ18% שיפוע והקצב מקדימה גבוה מאוד ולא מאפשר התקפות.
בסוף העלייה ירדנו לשטח שמאלה וצברנו עוד קצת גובה עד האנטנה. היו מעט מאוד קטעי מישור במסלול, ובאופן כללי או שמטפסים או שיורדים. גם הירידות- קשות, מטלטלות ודורשות גם מפלג הגוף העליון עבודה. מקטע פודרה ארוך ומחליק במהירות גבוהה הוכנס ללופ, ועוד שלל הפתעות מבית היוצר של קובי פורת מתכנן המסלול.
קשה להגיד שזה מסלול למתחילים אבל האופצייה להקפות ופריסת 2 נקודות מים במסלול איפשרו גם לרוכבי שטח מנוסים, אך פחות תחרותיים, להנות ממגון העליות והסינגלים של האזור. המסלול כלל גם מקטעים מאליפות ישראל בXCO שהייתה בבית היערן לא מזמן.
קצת מספרים
המרתון המלא, התחלה וסיום על הכביש של נשר הישנה, 3 הקפות- 76 ק”מ, כ-2,100 מטר טיפוס מצטבר וכ3:43 שעות רכיבה לזמן מנצח. שלישיית החוד רכבה ביחד לאורך רוב המסלול כאשר גיא שגיב (אלוף ישראל באופני כביש) שהגיע ביחד עם אליעד דניאל הבלתי נגמר לתחילת הירידה של נשר, הצליח לפתוח עליו פער קטן מאוד, אבל מספיק למקום הראשון.
עומר שפירא הלוחמת ניצחה בהפרש גדול את מקצה עילית הנשים. מאחוריה הגיעה מורן תל פז. עומר מספרת: ״בעליה מורן כבר הייתה מאחורי, פתחתי פער ושמרתי עליו עד לסיום. זה הרגיש יותר כמו אימון קשה ומנטלי ופחות כמו תחרות צפופה ומלאת אדרנלין – ארבע וחצי שעות כמעט לבד. ארוך ומייגע.״
ומה אומרים המשתתפים?
דיברנו עם בנימין שמידט שלקח מקום 3 בתחרות: “החלטתי השנה כחלק מהכנות שלי לאליפות ישראל ואפיק ישראל לצאת למחנה אימונים בגובה באיטליה אצל אלוף רוסיה. כחלק מהמחנה התחרתי בתחרויות בהם גביע העולם בXCO וכמה מרתונים ללא הורדת עומס, המחנה עבר בצורה חלקה לפי התוכנית. מיד אחרי המחנה ללא מנוחה הגעתי אל המרתון כאן בארץ, מסלול קשה עם המון טיפוס בין המסלולים היחידים שמתקרבים לאופי המסלולים בהם התחרתי בחול, קצת מוזר לחזור להתחרות עם מעט רוכבים על הקו זינוק בתחרות ממוצעת בחול כ200 רוכבים רק בקטגורייה. הייתה לי רכיבה טובה קצת חוסר ריכוז והתרסקתי, התחרות היום הייתה עבורי הכנה נהדרת.”
יוסי פוקר, מתחרה ותיק ומנהל חנות בוטקיה אנוש: “קובי פורת הצליח במרתון להוכיח כי ניתן לעשות מסלול מעגלי, ועדיין יהיו בו יותר עליות מירידות…. המסלול הוא אחד ממסלולי המירוץ/מרתון הקשים ביותר שחוויתי בשנים האחרונות, ושמעתי לא מעט מתחרים בתחרות שמגדירים את המסלול במילים הללו. המסלול כלל עליות ארוכות, עליות קצרות, סינגלים בשיפועי צד ומרובי אבנים ושורשים. גם הירידות שכבר הגיעו לא נתנו מנוח אמיתי, והיו מרוצפות בהפתעות, בפודרה, בגזם עצים רב, בפיתולים ובכל מה שהופך ירידה לעבודה קשה. הפתיחה עם העליה בכביש פרסה את שדרת הרוכבים, אבל למעט רוכבי העיליות ופרו החזקים ביותר העלייה גבתה מחיר כבד ממי שפתח בקצב גבוה מדי. כאמור – המסלול בן 3 הקפות השאיר זמן לתגובה למי שלא פתח בסערה (כמוני) וכך יכולתי לעבור בחלוף ההקפות חלק מן המתחרים שנשרו מדבוקת החוד. יש לציין את האתגר שהמסלול הציב לפני הרוכבים, ואיתו את הסימון שברוב המקרים פתר לרוכבים התשושים את ההתלבטות לאן להמשיך, ביחוד בהקפות המאוחרות.
..”יחד עם התחושה הטובה של מרתון מאורגן ומסומן באדיבות קובי פורת וגולדפיש הפקות, שתי נקודות שכדאי להעלות – הראשונה: מקרה פציעה של רוכב בעל נסיון דל ברכיבת שטח (איתי לירון, כבישון שהתנסה במרתון וברכיבת שטח ראשונה ביער הקדושים בשבוע שעבר) ואשר לא הכיר את המסלול, נפצע באופן שחייב פינוי לבית חולים. אני מעלה זאת לא כלקח למארגנים אלא דווקא לרוכבים: חשוב להתייעץ עם רוכבים מנוסים, האם המרוץ שאני מתכנן להשתתף בו מתאים ליכולתי? ומי שאינו מוצא יועץ טוב, מוזמן לדבר איתי ללא עלות.”
…”המרוצים הם עבור הרוכבים, ובבית הספר שבו אני התבגרתי (Old School) המרוצים הם הדבר הטוב והחשוב ביותר לרוכבים. בתקופת מלפפונים ופגרה, אין שום מניעה לשלל מקצועני העל שלנו להשתתף במרוצי מרתון. ניתן לעשות אותם בקצב רגוע, ואפשר לכוון את מספר ההקפות לזמן האימון הנדרש. עצוב היה לראות את חסרונן של חלק מן הקבוצות שרכיבת השטח היא לחם חוקם, וגם מתכונני האפיק לא יחסירו דבר אם יבואו למרתונים המקדימים על חשבון תכנית האימונים הקדושה…”
והייתה גם תחרות ריצה… ריצת מלך ההר
התחרות התקיימה על העלייה של נשר הישנה – 450 מטר טיפוס מצטבר, 7.4 ק”מ.
דיברנו עם ‘ספידי’ שגב אפלבאום על החוויה שלו בתחרות- “כרץ תחרותי ותיק ומנוסה, אני תמיד מתחבר לתחרויות שונות ויחודיות, הדורשות התמודדות עם תנאי שטח קשים ומאתגרים. כששמעתי לראשונה על מרוץ קרוס כרמל זה בדיוק התאים לי כמי שמתחבר בטבעיות לעליות. כך, בהחלטה מאד מאוחרת וללא הכנה מתאימה הימרתי על השתתפותי בתחרות. זה גם התאים לי לבדיקת מצב הכושר לקראת התחרויות הגדולות שלי בהמשך השנה עד מרתון טבריה. עם הינתן אות הפתיחה הרגשתי שרגליי עייפות מעט וקיוויתי שעם העליה הן יתעוררו. נזהרתי שלא לשרוף את עצמי כבר בעליה התלולה בהתחלה ולהתאים את הקצב שלי ליכולת הטיפוס. התמקמתי שלישי, כשלאט לאט המרחק מהמובילים גדל. כעבור מחצית המרחק עקף אותי הרץ השלישי, רונן מקבוצת “זר לא יבין”, זה היה בשבילי אור אדום. הבנתי שזה אכן לא יום מוצלח עבורי ורק רציתי לסיים את התחרות למרות שלרגע עלתה המחשבה לפרוש. היה תכנון לחכות לחצי ק”מ האחרון ואז לתת מתקפת קמיקזה על מנת לצמצם את הפער ולנסות להחזיר את המקום השלישי. כשפניתי בעיקול האחרון שמאלה התגלה לעיני שער הסיום. רונן כבר חצה בבטחה את קו הסיום. זהו…game over. למרות הכל ניהניתי מהתחרות ולרוץ עם המתחרים המובילים, שנתנו פייט מרשים והפגינו כישורי טיפוס מכובדים. אציין לחיוב גם את הסימון של הק”מ לאורך התחרות, היה מדויק וברור.
מנסיוני הרב, קל תמיד לשפוט תחרויות ולבקר את הדברים הקטנים המעיקים. אני נוהג להסתכל על התמונה הכללית. בשורה התחתונה, היה אירוע חוויתי, מהנה ומוצלח ושניזכה לתחרויות נוספות ייחודיות כפי שהיה בקרוס כרמל.
ארז חיון, רץ ומאמן בקבוצת ניטרו מספר: “בחרנו את התחרות הזו מתוך אתגר ועניין לי ולספורטאים שלי והחלטתי שהתחרות הזו תהווה אימון איכות שלנו כחלק מההכנות שלנו למרוצים הקרובים. המסלול מתחיל בקילומטר מישור שמהווה סוג של חימום ואז נכנסים לעליה של 6 ק”מ שאותה אני מכיר בעיקר מהרכיבות. הקילומטר הראשון מתחיל בשיפוע חזק שישר שובר את הרגליים ולרוב עושה הפרדה בין החזקים יותר לחזקים פחות וכך גם היה בריצה בשבת. התחלנו את התחרות וחלק גדול דהר במישור קדימה ואנחנו רצנו בקצב מהיר אך שמרני ובקילומטר הראשון של העלייה עברנו לא מעט אנשים… הדופק טס גבוה והקצב יורד מאוד ואתה מתחיל פשוט לדחוף חזק ברגליים. אחרי תחנת המים הראשונה בסימון 2 הק”מ, דברים התחילו להתייצב פחות או יותר ואתה כבר מבין כמה זמן יקח לך לרוץ את המסלול.
הדבר שרץ לי בראש לא מעט זה מה יותר קשה לרכב את נשר או לרוץ את נשר? הנוף בצד הזה של הכרמל יפה ותמיד שווה להרים את הראש להסתכל לכיוון נהריה. בנקודת ה 4 ק”מ יש תחנת מים וירידה קלה שמשנה את הקצב ברגליים ומקום לתת לדופק קצת לרדת. משם ממשיכים לעוד 1.5 ק”מ כאשר הדרך כבר הופכת לרגילה מבחינת תחושה ומי שהרים את הראש קדימה יכול היה להבחין בשער הסיום שנתן נקודת או בקצה המסלול. לסיכום תחרות שונה ומאתגרת. שעת זינוק התאחרה ב 30 דק’ מה שביטל את כל החימום האורך שביצענו לקראת הזינוק. תחנות המים היו פזורות בנקודות טובות, שער סיום מאורגן ומסדור שכלל בקבוקי מים ובננות למסיימים ואוטובוס שהוריד אותנו חזרה לנקודת הזינוק. משם ניתן היה לקפוץ לבריכה ולהתרחץ ולגשת ולעודד את מחתרי מרתון ההרים.”
ריצה- מלך ההר:
1. דודו דאנו 0:34:02
2. יאיר טננבאום 0:34:45
3. רונן יניב 0:34:55
ריצה- מלכת ההר:
1. ג’סיקה מישונישניק 0:38:00
2. אורית שלו 0:41:14
3. איריס טבת 0:44:26
שוחחנו עם עידן שלו, מנכ”ל קבוצת גולדפיש – מארגני האירוע
עידן, היה אירוע מרשים, כמה משתתפים היו סה”כ באירוע כולל הרצים? סה”כ משתתפים היו כ – 250, למרתון אופני ההרים נרשמו 125 רוכבים.
זו הפקה בשנה הראשונה, והיא כרוכה בהרבה פרמטרים שצריכים להתחבר על מנת שהיא תצא לדרך. כל הרעיון הגיע מהרצון לבצע ריצה או רכיבה על “עליית נשר הישנה”. לאחר החלטה על הקונספט, ביצענו בגולדפיש חבירה לגופים מרכזיים על מנת לייצר היתכנות בראשם – עיריית נשר, קאנטרי ספייס נשר, איגוד האופניים. כשהוחלט לבצע מקצי רכיבה התייעצנו עם קובי פורת ששימש המנהל המקצועי של מסלול הרכיבה. התקבלה החלטה שהולכים על שני ענפים וכמה מקצים וכך נולדו המרתון ומקצה מלך ההר בריצה. העבודה על הפרויקט החלה בסוף 2014- החיבור בין כמה גופים לביצוע מטרה משותפת הוא ארוך ולפעמים מתיש, אך מה שעמד לנגד עינינו הוא הרצון לייצר אירוע תחרותי שיהפוך למסורת בעיר נשר וסביבתה.
האירוע בסה”כ התנהל טוב מאוד (למעט נושא העיכוב בהזנקות שהיה קשור לנושאים טכניים וסגירת כבישים), הקדמת המרתון לשעה 6:30 הוסיפה מן הסתם לחץ על ההפקה שכן אנו צריכים להזניק שני מקצים כמעט יחד ולנהל את שני המסלולים במקביל. אלו לא נושאים שזרים לנו היות ואנו מפיקים כ – 80% מאירועי הטריאתלון בישראל וביניהם הגדולים במדינה – טריאתלון תל אביב, חיפה ובקרוב את אליפות ישראל באילת. תגובות המשתתפים היו טובות מאוד. אנחנו מקווים לפרסם תאריך לשנה הבאה בקרוב.
הצעות לשיפור
אירוע חריג אחד נרשם בהתרסקות של איתי לירון. הוא פונה באמבולנס ולאחר טיפול קצר בבית החולים כרמל שוחרר הביתה. הבעיה היתה בכך שהיה קושי להודיע על הפציעה בשטח למארגנים. ברגע שעברה ההודעה הגיע אמבולנס ורכב של המארגנים שעזר לאסוף את האופניים והציוד מהשטח. מומלץ להכניס בתדריך לפני זינוק הרוכבים נהלי בטיחות ומספר חירום. את המספר הזה מקובל וכדאי להדפיס על מספר המשתתף שנמצא על האופניים.
מספר משתתפים התלוננו על ירידה מהמסלול ואובדן זמן יקר- אם כי השילוט והסימון של המסלול לא היה רע. אהבתי את החצים והכיתוב גיר על הקרקע שמזהיר “קיר” לפניך (טיפוס תלול במיוחד, הגרמין הראה 19% שיפוע).
היינו רוצים לראות גם את אזור הפיניש מוצל ואטרקטיבי יותר, עם אינטרקציה עם הקאנטרי והאנשים כדי שיהיה קהל בסיום. המלצה נוספת למארגנים ולנותני חסויות בתחום תזונת הספורט ליצור שיתוף פעולה ולתגבר את תחנות ההזנה (פיד זון) במשקאות איזוטוני ואוכל כגון חטיפים וג’לים.
סה”כ ניכרת השקעה גדולה מהמארגנים וזאת הפקה לא פשוטה- מקווים שתהיה המשכיות והתחרות תגדל כי באמת שחסר לנו כאלה מרתונים איכותיים מרובי עליות ומאתגרים.
